בכל זאת, אלופה! – כמה מסקנות ממשחק מספר 2 בסדרת הגמר

מה למדתי היום על משחק מספר 2 בסדרת הגמר, על הוורירס שהזכירו לנו מאיזה חומר עשויים אלופים ועל הראפטורס שעוד יצטרכו לעבוד קשה עד שהם יגיעו לרמה המנטאלית הזו.

1.

את סיכום משחק מספר 2 בסדרת גמר ה-NBA לשנת 2019, צריך להתחיל בכלל מהמשחק הבא בסדרה, השלישי, שיתרחש בעוד יומיים. אם קליי תומפסון, שנפצע ונטש במהלך הרבע הרביעי, לא יהיה כשיר למשחק הבא, או באופן כללי להמשך הסדרה נראה שזה יהיה הסוף של האגדה של הווריירס. הלוחמים יכולים להסתדר בלי דוראנט, בלי קאזינס, בלי קאבון לוני (למי שלא התעדכן, נפתע בכתף במחצית הראשונה ולא חזר) ואפילו לפרקים (לא ארוכים מדי בבקשה) ללא איגודאלה. אבל תומפסון זה כבר סיפור אחר. זה כבר פגיעה בשלדה של הקבוצה. ירידת ערך של ממש. קליי היה האיש שהחזיק את הקבוצה בדקות הקשות שלה במחצית הראשונה של המשחק הנוכחי, הוא היה איש שעשה זאת גם במחצית הראשונה של משחק מספר 6 בסדרה מול יוסטון והוא האיש שתמיד שם בשביל להשאיר את הראש של גולדן סטייט מעל המים. יש גבול כמה אולסטארים אפשר לאבד בפליאוף אחד וגולדן סטייט ואוהדיה צריכים להתפלל שהפציעות לא הלכו כוכב אחד רחוק מדי…

2.

הראפטורס היו צריכים להרוג את זה לקראת סיום הרבע השני. 3 דקות ו-47 שניות לסיום המחצית הראשונה, ביתרון 10 נקודות לקנדיים, אנדרה איגודאלה נתקע בקיר המוות המכונה 'מארק גאסול' וירד לחדר ההלבשה להתאושש מהזעזוע במפגש. כאן הראפטורס היו צריכים ללחוץ על הגז ולפתוח פער שגולדן סטייט חוזרת ממנו רק במקרה והיא נתקלת בפראיירית כמו פורטלנד.

אלא שדווקא כאן, לא ידעה החבורה של ניק נרס ללחוץ על הגז. קארי קלע שלשה שצימקה ל-7 הפרש וממש כמו ביום בהיר בו נצפה ממרחק ענן שחור של גשם ועד מהרה מגיעה סערה, כך היה גם עם הלוחמים. עד המחצית הם הורידו את ההפרש ל-5, את הרבע השלישי הם פתחו עם 18 נקודות רצופות (וסה"כ ריצת 0-20) ומשם השליטה הייתה בידיים של קבוצה אחת בלבד. לא זו הביתית.

וזה רבותיי, מה שעושה קבוצה טובה לקבוצה אלופה או במקרה של הראפטורס מבדיל בין קבוצה בטופ לקבוצה הטובה ביותר. כל-כך הרבה ניסיון יש לווריירס במשחקי גמר, כל-כך הרבה יכולת לקום ולזקוף קומה אחרי שהם חוטפים מכות שכל קבוצה אחרת הייתה נכנעת אחריהן. כל-כך הרבה רוח קרב, הבנה איך לעשות את הדבר הנכון ומנטאליות מנצחת שגורמת גם לשחקנים כמו קווין קוק להיכנס לזון בדיוק ברגעים המדויקים. כל-כך הרבה היכרות עיוורת בין שחקנים גם בהתקפה (עיינו ערך ההאלי הופים בין דריימונד גרין לאנדרו בוגוט ברבע הרביעי) וגם בהגנה. וכולם יחד הופכים את הווריירס לא רק לאלופה אלא לאימפריה של ממש כזו שהיא הקרם של הקרם של הליגה כבר חמש שנים. הראפטורס, במשחקם השני אי-פעם בגמר ה-NBA יצטרכו עוד כמה שנים וכמה סדרות בשביל להגיע למשהו דומה אם בכלל…

3.

אז מה נשתנה ממשחק מספר 2?  אין ספק שהתשובה המובילה בנוגע לשאלה הזו נוגעת לאגרסיביות.

כתבתי על כך בפריוויו ומה שהבטיח דריימונד גרין אכן התגשם – הוא בא יותר אקטיבי והלוחמים בעקבותיו. הסקור של טורונטו ירד כבר במחצית הראשונה תודות לירידה יותר טובה להגנה של הווריירס, בוודאי שמול התקפת המעבר (הלוחמים ויתרו על אחד הנשקים היעילים שלהם עד כה בפליאוף, ריבאונד ההתקפה, לשם כך ולא עשו אפילו נקודה אחת מהזדמנות שנייה (6 ריב' בהתקפה בלבד). זה עדיין לא הספיק אז במחצית השנייה הם העלו הילוך והפעילו את מה שקרוי בלעז 'Active hands' ובעברית הייתי מכנה אותו 'תמנוניות' או 'איגודאליות'. היידיים של הלוחמים היו בכל מקום בדקות הראשונות של הרבע השלישי, הם הפריעו, הציקו, הטרידו ובאופן פשוט הגיעו ראשונים לכל כדור. הראפטורס לא רק שלא מצאו את הסל אלא גם בחלק מהמקרים לא מצאו דרך לזרוק אליו. כל זה חזר על עצמו קצת ברבע הרביעי ובסה"כ היו לראפטורס 45 נקודות במחצית השנייה. נתון שרחוק מאוד מלהספיק גם ביום התקפי בינוני של הווריירס. אליפויות לא מגיעות מעצמן, צריך לרצות אותן והווריירס כל-כך רצו לנצח היום וזה ההבדל כולו.

4.

ומעניין לעניין באותו עניין, יש שני שחקנים שצריך לציין לטובה בדיוק בנקודה הזו. הראשון, דמרקוס קאזינס שהיה פשוט נהדר היום ככל שהמשחק התקדם. בשלב מסוים, אולי באמצע הרבע השני, אולי בתחילת השלישי דווקא, בוגי עשה סוויץ' בראש והפך מ'כוכב הקבוצות הקטנות שרק חזר מפציעה ועדיין רחוק מאוד משיאו' ל'לוחם אימתני בגובה של 211 סנטימטרים ובמשקל של 122 קילו עם זריזות מפתיעה וראיית משחק מצוינת'. משהו בקופסה הלא-תמיד-מחווטת של קאזינס הבין שעכשיו זה המאני- טיים ואין יותר זמן למשחקים. כמו חייל בטירונות שנקלע להתקלות מול מחבלים ומבין שאין פנאי ללמוד איך מחזיקים נשק כמו שצריך. ומרגע שבוגי עשה את הסוויץ' הזה ראינו ממנו גם את הדברים שעשו אותו אולסטאר – ניעור השומרים בדרך לסל, הקליעה הרכה, ההסתערות על הריבאונד. כל אלו לצד לחימה עשו את בוגי לאחד הדברים היפים שהיו היום על הפרקט והפתעה מרעננת במיוחד.

ומי השני? כמובן שאת הכבוד צריך לתת למי שקלע את השלשה שחתמה סופית את הניצחון של גולדן סטייט – אנדרה איגודאלה, האיש שתמיד מוקדם להספיד אותו. הרגע בו הוא נתקל במארק גאסול ונראה כמי שסובל מזעזוע מוח היה הרגע בו כל אוהד ממוצע של הווריירס תפס את הראש ואמר לעצמו ש"זהו, הייתה לנו תקופה נחמדה ועכשיו נגמר". אז זהו, שלא. איגי שוב חזר מן המתים, פתח את המחצית השנייה עם 5 נקודות (סוף סוף קלע שלשה!) ולצד ההגנה הבלתי מתפשרת שלו, ולא משנה על מי הוא שומר, הוא הפך להיות רול פלייר המושלם שהוא היה כל השנים הללו ומי שתמיד אפשר לסמוך עליו ברגעי האמת. לא היה אדם יותר ראוי ממנו לקלוע את השלשה ההיא 5.9 שניות לסיום. לא היה יותר סימלי מזה. ולא, לא היה ספק שהיא תיכנס מרגע שהוא זרק אותה.

5.

אם אני צריך להמחיש את הראפטורס לפי אחד השחקנים שלה, אז כנראה שמי שיהיה הראוי ביותר להיות ה'ברומטר שלה' הוא קייל לאורי. אחת השאלות שמעסיקות את כל מי שרואה את הראפטורס בפליאוף השנה היא 'מה נשתנה בין הגירסה המוצלחת של לאורי שאנחנו רואים באביב 2019 לגירסה הנחנקת שלו מכל העונות הקודמות?'. אחת התשובות בעיניי היא 'ספונטניות'. בפליאוף הנוכחי לאורי עובד על אוטומט. הוא לא מוביל את הכדור בחלק גדול מההתקפות (איזה שחקן נהדר ואן-וליט!), הוא אחד המוציאים לפועל העיקריים בנשק הסודי של הראפטורס – התקפות מעבר, צורת משחק שמתאמנים עליה הרבה ומבצעים אותה בדיוק כמו שכתוב על הלוח של המאמן, בלי יותר מדי מקום לאלתור והוא יורה שלשות באוטומט כשהכדור נוחת אצלו בידיים.

גם היום לאורי עשה את זה (סיים עם 13 נקודות), אלא שביותר מדי דקות במשחק, לא היה מקום לשטיקים שלו, ההתקפה של הראפטורס התקשתה לעשות את הדברים שהיא ניזונה מהם ולאורי, כמו יתר חבריו לקבוצה, כבה. ולאורי, כאמור, הוא הסיפור של הלטאות הגדולות כולו. כל פעם שנדרשה מהראפטורס יצירתיות, קבלת החלטות תחת אש ויכולת לאלתר – היא נכשלה. הדקות האחרונות במשחק בהן היא לא הצליחה לקנות סל או אלו של תחילת הרבע השלישי היו עדויות חיות לכך. לתת את הכדור לקוואי ולקוות לטוב, זו לא תכנית התקפית מספקת למעמד הזה ובלי קוואי לא תמיד יש שם מישהו אחר שיעשה את העבודה (ואן-וליט באמת שניסה אבל גם איתו זה לא מספיק). הראפטורס בנויה על התלהבות, על ריצה, על אתלטיות ועל תכנית משחק שמבוצעת בצורה יוצאת מן הכלל. היא פחות יודעת לתפקד כשצריך לעשות דברים אחרת וזו בלי ספק נקודה שהם יצטרכו ללמוד לעתיד לבוא.

6.

אז זהו. אנחנו ב-1-1 אחרי שני משחקים ועם יותר מדי סימני שאלה לקראת הבאות. מה מצבו של תומפסון? איך הראפטורס יתפקדו במשחק חוץ? האם לניק נרס יש עוד שפנים בכובע? ומתי המטאטים שסטיב קר מוציא מארון הציוד יחזרו להיות מטאטאים? ובכלל, שכחנו מקווין דוראנט שגם הוא עוד יכול להשפיע על דבר או שניים…

הרבה שאלות אבל אם תשאלו אותי זה נהדר. כי יותר מהכל אנחנו צריכים בליגה הזו, מתח ועניינים לא פתורים וכרגע עושה רושם, שיש לנו אחד כזה. לפחות עד המשחק הבא.

25 תגובות

  1. תודה יאיר.
    מסכים עם הנושא של הרצון והאגרסיביות (כתבתי גם אצלי בטור). היה נראה שטורונטו התחפשו ל"פרוות ורולקסים" בעלייה למחצית השניה

  2. אז החזקתי מעמד(יחסית) כל היום לא לדעת מה היה הבוקר. בהחלט השתלם.
    משחק עם מתח בריחה ואולי שיבה וכמובן נעיצה והסקירה של יאיר לפינלה.
    הראפטורס שותקו. כל הכלים שירו ללא הבחנה והפתיעו במשחק הראשון קרסו מול החומה הבצורה של הלוחמים וקאזינס בראשם עת שיתק את גאסול שהיווה פקטור מרכזי במשחק הראשון.

    בריצת הרבע השלישי של ג"ס צפיתי שנרס ינסה להוציא חמישית מקאזינס ששיתק את גאסול ויצר שטף משחק ללוחמים. לא נרשמה תגובה מכיוונו. אולי כיוון שמדובר בשופט כפוסטר שהחליט היום כי הצבע הוא זירת קרב מגע ואל לו להתערב.

    משחק מעולה המותיר טעם של עוד.

  3. תודה רבה יאיר
    לדעתי לאורי מזעזע
    הפלוס מינוס שלו במשחק היה הגרוע במשחק
    גם בגיים 1 טורנטו הפסיקו לשחק בשלב מסוים והניחו את הכדור אצל קוואי שאכל את השעון
    היו מקרים שזה נגמר בצליפה מרחוק והלילה זה נגמר בשבירת טבעות

  4. עגל וניב,
    ג"ס (בלי דוראנט כמובן) משולה לקבוצה שהכוכבים שלה עלו מהנוער (קרי, קליי וגרין) פלוס רכש מוצלח מהשוק החופשי (איגי וקאזינס)
    איך אפשר "לא לסבול" אותם?

    1. זה מאוד פשוט ואני עונה בשמם. ברגע שאתה אוהד קבוצה (יוסטון?) או שחקן (לברון?) שכל מה שמפריד בינהם לגדולה זה דבר כלשהוא אז את הדבר הזה אתה לא אוהב. וזה בסדר גמור … זכותם. זאת אהדת ספורט אמיתית וטהורה.נאמנות. ככה זה. וזה מה שיפה בזה.

    2. תשובה לשי ולבנג'ו (משום מה האתר לא נתן לי לענות במשך היום)
      יש לי הרבה הערכה אליהם, אבל אהבה?
      אם הם היו משחקים כל השנים בלי דוראנט הייתי מעריך אותם הרבה יותר. לפני כן גייסו באונטי האונטרס במחיר מינימום שבאו לחפש טבעת (דיוויד ווסט) והשנה הם עוד הוסיפו חטא על פשע וגייסו גם את קאזינס.
      עכשיו צריך להבין, אני במקומם הייתי עושה אותו דבר, עושה כל מה שמותר במסגרת החוקים כדי להצליח, ושיקפצו כולם. אותו כנ"ל אם הייתי דוראנט.
      אבל מה יש לאהוב אותם? הם הרסו את התחרות בליגה.
      ובנוסף הרסו את הקריירה של סטארים, שחקנים מוכחים ואלופים בפוטנציה (הארדן, ליליארד, פול, לברון באופן חלקי, קוואי, מי עוד?)
      ועל כן אני אומר וחוזר ואומר "יש לפרק את ג"ס ויפה שעה אחת קודם!"
      הכל ברוח ספורטיבית כמובן.

      1. זה שאתה לא אוהב אותם זה הכי מובן! אתה אוהד יוסטון, לא?

        מהסוף להתחלה:
        מה ז"א "אלופים בפוטנציה"? או שאתה אלוף או שאתה לא, לא?
        לגבי באונטי האונטרס: זה לא מה שעשו מלון ופייטון בלייקרס ודרקסלר ביוסטון?
        עכשיו יש לך הזדמנות להבין כמה הם טובים ולהעריך את מי שהם בלי דוראנט

        1. הם מעולים ממש וגם משחקים חכם ויודעים להתאים את עצמם ליריבה, אלופים אמיתיים. אבל בלי דוראנט הם לא היו עוברים את יוסטון בשנה שעברה (ונראה לי שגם לא השנה, משחק ורבע לא מספיק משכנע אותי)

          1. רק תזכורת קטנה … את השיא של שיקגו הם שברו בעונה שדוראנט לא שיחק איתם. הם הובילו 3:1 על לברון בגמר ואז הפרובוקציה של לברון גרין הורחק בוגאט נפצע וכ'… יש בהם משהו גם בלי kd למרות שאני מעדיף אותם איתו.

  5. טוב מה אני אכתוב? נפלא כרגיל? כן למה לא … אתה מרוויח את זה ביושר.
    אבל נקודה אחת שכחת. באוקינוס יש את הזרמים שעל פני המים אבל יש את הזרם שמניע את הכל מתחת לפני השטח.
    ואצל הלוחמים הזרם הזה הוא סטף קרי. בסוף כשאני חושב על המשחק מה באמת הניע שם את כל העסק אז קאזינס דריימונד קליי וההגנה של הווריירס כבודם במקומם מונח אבל הזרם התת קרקעי הזה ההוא שבזכותו הכל נפתח וזז ועף זה רק איש אחד. אך ורק איש אחד.
    אני לא מכריז על זה ברייש גלי כי הווריירס צריכים לקחת גם האליפות הזאת וטורנטו עיקשת ויש גם דפיקה בסאשי של הלוחמים (קליי כמו שהטבת לתאר). אולי – עוד לא ברור- אבל אם הלוחמים לוקחים גם השנה את האליפות עם כל הפציעות והארועים והכל אז אני אומר (בלשון עתיד): ראשמור רבותי. ראשמור. לא פחות מזה. ימים יגידו נחזיק אצבעות ושום דבר עוד לא סגור. נחיה ונראה .
    תודה יאיר

  6. ג"ס שיחקו יפה מאוד גם בהגנה וגם בהתקפה. קרי היה בינוני מאוד ולא קלע המון דקות בסוף אבל תרם לריווח ולזה ששחקנים (איגואדלה) יהיו פנויים.
    טורונטו איבדו את המשחק בתחילת המחצית השניה. לג"ס יש טונה ניסיון שאין להם (וגם כמות כישרון עודפת ובלתי נתפסת, השחקן הכי טוב בליגה מתייבש על הספסל ורק מחכה שיקראו לו אם יהיה צורך)

  7. הווריורס הציגו היום הגנה מצויינת, בראשות איגואדלה, גרין ותומפסון שעוד היו במשחק. עלו לרבע השלישי כמו מלוע של תותח ופשוט אימללו את הראפטורס
    קאזינס היום נתן מלחמה כמו אחרון השחקנים, ללא שום גינוני כוכבות, פשוט בא לעבוד.

    הראפטורס כמעט והפתיעו עם הבוקס-אנד-ואן שלהם על קארי בסיום (שאפשרי כי לא היה עוד קלעי ו/או תומפסון/דוראנט), וערערו את הווריורס – בהחלט נקודה למחשבה עבור שני המאמנים למקרים הבאים.

    אני מאמין שתומפסון ישחק במשחק 3 ויתכן שלפי הפרסומים גם דוראנט הולך לחזור לשם ואז, במפרץ, זה כבר אופרה אחרת עבור הראפטורס

  8. תודה , יאיר . משחק מצויין עם המון אופי . הגודל של גולדן עם שון,איגי, קאזינס,דריימונד היה אגרסיבי ומרוכז. חוזק מנטלי מטורף

  9. תבין יאיר כמה הגולדן סטייט האלה שמגגים כשאתה אומר 'כמה אולסטארים אפשר לאבד ועדיין להישאר עם ראש מעל המים'.
    כל הקבוצות שגולדן סטייט פוגשת משחקות עם אולסטאר אחד, ככה קבוצה בליגה מתוקנת צריכה להיראות, זה נקרא פיזור הכישרון.
    הם תפיל להם את דוראנט עדיין יש להם את קליי וקרי, תפיל את קליי ועדיין יש להם את קרי, קאזינס (שהיה נהדר הערב) וגרין שהוא למכשה השחקן הכי טוב ויציב שלהם לאורך כל הפלייאוף.
    כמות הכישרון שם, למרות שבאמת הספסל קצר, יצאה מכל החורים.
    מקווה שזו העונה האחרונה שנראה עיוות כזה

    1. מג'יק , קארים , וורתי , גרין וסקוט זאת חמישיה לא פחות מוכשרת מהגולדן סטייט הנוכחית. אז גם אותם צריך לשנוא ? זאת אחת הקבוצות המוכשרות והנפלאות אי פעם….

      גולדן סטייט היא קבוצה אדירה בכל קנה מידה. אם היו לוקחים את הכל בלי דוראנט כולנו היינו מתים עליהם .

      מהצד השני אפשרי להבין כמה גדול הוא לברון שניסה להתמודד לבד עם כל הכישרון הזה

    2. ניב רק ככה בקטנה צריך לזכור 7 11 ו 35.
      שלושה אולסטארים הגיעו מהדראפט סתם בחירות ולא מאיזה טנקינג בזוי. שחקנים שהמועדון טיפח ובנה ושמר עליהם ולא הטריד אותם מתוך הסתכלות מצויינת קדימה. באולסטאר הרביעי אף אחד לא רצה לגעת השנה בגלל הפציעה ולכן התפשר גם על 5 מ' דולר . Kd בא כי נמאס לו מראסל. אבל שלושה אולסטארים והשלד של הקבוצה טופחו אין האוס לגמרי ואין מה לבוא אליהם בטענות רק להעריך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הזדמנות להכיר

סיקור נעליים Nike G.T. Hustle 2

באפריל 2021, נייקי השיקה סדרת נעלי כדורסל חדשה מסקרנת במיוחד שזכתה לשם GT במשמעות של Greater Than series – הצהרת כוונות של נייקי שלמרות כל סדרות הנעליים הוותיקות של הכוכבים שלה, הסדרה הזו הולכת להתעלות על כולם.

קרא עוד »

צור קשר

טוויטר

פייסבוק

טלגרם