הריקוד האחרון (2)

בפרק השני בסדרה, וזה הנושא עליו אני רוצה לדבר הפעם, ישנו חלק המתייחס לעניין החוזה של סקוטי פיפן.

למי שלא צפה בסדרה ו/או לא מכיר את המאטריה, מדובר על כך שלדעת פיפן (ועוד אי אלו גורמים) השכר שלו לא שיקף את הערך שלו לקבוצה. מדובר על חוזה בסך של כ-18 מיליוני דולרים ל-7 שנים.

לטענת בעל הזיכיון, גרי ריינסדורף, הוא המליץ לפיפן לא לחתום על החוזה טרום החתימה, שכן ישנו סיכוי סביר שהוא יוכל להרוויח יותר בהמשך. מה שהתברר כנכון בדיעבד.

בואו נמנה את היתרונות והחסרונות המרכזיים מצדו של פיפן לחתום על חוזה ששינוי סיכוי די גבוה שלא ישקף את היכולת שלו.

יתרונות:

• כמו שהשכר עלול לא לשקף את היכולת, היכולת עשויה גם לא לשקף את השכר. כלומר, גם אם פיפן היה חווה ירידה דרסטית ביכולתו או, לכל הפחות, לא מצדיק את החוזה, הוא עדיין היה מקבל את מלוא השכר.
• החוזה מגדר אותו מפציעות. גם אם באימון בוקר אחרי החתימה הוא היה נפצע ומושבת למי-יודע-כמה זמן, הוא עדיין היה יודע שמשפחתו מסודרת, ככל הנראה, עד יום מותו. לכאורה, אם השקעות באפיקים סולידיים, אפשר לחיות בכלל לא רע מהריבית בלבד, בלי לגעת בקרן.
• במקרה של פיפן צריך לקחת בחשבון גם את מצב המשפחה. מדובר על משפחה די גדולה, עניה מאד (או כפי שאמר זאת אח של סקוטי: "זו היתה תקופה טובה כי לא ידענו שאנחנו עניים") והכוללת שני נכים בכיסאות גלגלים (אביו של סקוטי ואחיו). לדעת שאפשר להעניק להם את כל הצרכים הבסיסיים, טיפול רפואי ראוי, ליווי ועזרה, ולדאוג לכל צרכיהם, אינו דבר של מה בכך.

חסרונות:

• כפי שאכן קרה בסופו של דבר, החוזה יכול שלא לשקף את היכולת ויפגע בהשאת ההכנסות.
• החוזה הארוך מונע ממנו להפוך לשחקן חופשי שיכול לבחור היכן לחתום.

כעת בואו נעבור לצד של ג'רי ריינסדורף שהיה צריך לקבל החלטה האם לפתוח לפיפן את החוזה ולשפר לו את התנאים או להשאירו כפי שהוא. גם פה נמנה את היתרונות והחסרונות המרכזיים של ההחלטה שהתקבלה, קרי לא לשנות את החוזה (או לכל הפחות ההחלטה נכון לפרק השני של הסדרה. כדי לא לקלקל לעצמי את ההמשך לא בדקתי האם החוזה אכן לא שונה ואני מודה שאני לא זוכר).

יתרונות:

• חסכון בכסף – רלוונטי גם לתקרת השכר, אבל מעבר לכך, גם לארגון כולו ולכיס של הבעל הזיכיון. הביטו, אני לא מכיר את פרטי ההתעשרות של ריינסדורף. בחיי יצא לי לעבוד גם כמה וכמה בעלי הון מאד משמעותי שבנו אימפריה בעשר אצבעות. הם אמנם תרמו המון לצדקה, אבל בעסק שלהם הם לא היו נדבנים. כנראה, שיותר קשה להתעשר כשאתה מפזר כסף לכל עבר. נכון, על פניו מה זה עוד כמה מיליונים בשביל מיליארדר? אבל צריך להבין את הלך הרוח של אותם האנשים. לא פשוט להזיז אותם מהדרך שהביאה אותם למקום בו הם נמצאים כעת. וכנראה שאם היא אכן הביאה אותם לשם, היא לא כזו גרועה.
• תקדימיות – צרעות הענק שולחות גששים שיאתרו כוורות. לדבורים יש שתי אפשרות כשהן מזהות את הגשש: להתאבד עליו (כמה עשרות מתות בשביל להרוג אותו) או לתת לו לחזור עם עשרות צרעות שמחסלות את כל הכוורת תוך שעתיים. מה לקח ילמדו שאר השחקנים אם יראו שהפעלת לחץ, בואך דחיית ניתוח ואף שביתה איטלקית, עשויה לתגמל אותם?
• כששחקן יורד ביכולתו לא מורידים לו בשכר, נכון? אז מדוע לתגמל אותו כשהוא משתפר? יש פה חוסר הוגנות, אם רק צד אחד צריך לכבד את החוזה כלשונו.

חסרונות:

• יש ערך לתמרץ עובדים להשיא את התפוקה שלהם. על פניו, אנחנו מצפים מספורטאי לשאיפה למצוינות בלי קשר לגורמים מסביב, בפועל, המציאות היא אחרת. ואל תמכרו לי שזה הופך את השחקן ללא מספיק ווינר או תחרותי. גדולי השחקנים בלא מעט מענפי הספורט הקבוצתי התעסקו עם נושא השכר ועשו קונצים עד שהתרצו. החל מביל ראסל, מלך האליפויות של ה-NBA, וכלה בליונל מסי וכריסטיאנו רונאלדו, שני השחקנים שנחשבים לגדולי הדור.
• זה לא מאד נורא לרצות שחקן מאד מרכזי בקבוצה שלך. שחקן שהמאמן אומר עליו הוא מספר 2 בעולם. כשאתה לא עושה זאת, אתה משאיר אותו לא מרוצה. וגם אם הוא לא משנה את ההתנהלות שלו, פגיעה במוטיבציה יכולה להוביל לפגיעה בביצועים גם אם הגישה לא השתנתה.
• מהלך כזה, בדרך כלל, נותן וויש יפה לתדמית הציבורית (וכנראה גם לזו בקרב שחקני הליגה) של מי שלפנים משורת הדין תגמל שחקן שלו.

לסיכום, זה נכון שכל היתרונות והחסרונות היו ידועים לפיפן מראש ואיש לא הכריח אותו לחתום. וזה נכון שזה לא הוגן שהדרישה להפרת חוזה מגיעה רק מצד אחד. וזה נכון שבשדרוג שכזה יש אי אלו סיכונים וחסרונות.

ברם, חרף כל הנ"ל, כשיש בקבוצה שחקן בצמרת הגבוהה של הליגה, שתרם דבר או שניים לארגון, ושמצבו המשפחתי המיוחד דחף אותו להקטין את הסיכון במועד החתימה על החוזה, אני חושב שהיה ראוי לשדרג את החוזה של פיפן. כן, קל לי לצ'פר מכסף של אחרים, ובכל זאת, ריינסדורף היה יכול לומר שכל שחקן שיהיה מספר שתיים בחמש אליפויות ויבחר 6 פעמים לחמישיות העונה ויבחר 7 פעמים לחמישיות ההגנה (כל הנ"ל נכון לקיץ 1997), יקבל שדרוג לחוזה. ככה גם מתמרצים את המצטיינים יתרה וגם מקטינים את הסיכוי לדרישות מאחרים.