הריקוד האחרון (8)

את ההשראה לטור הזה אני שואב מקריירת כדור הבסיס של ג'ורדן, תחת גזרת ה"מה היה אילו?"

תארו לעצמכם שג'ורדן דבק לעצת מולידו ובוחר בקריירת כדור בסיס על פני כדורסל. בהחלט ייתכן שהוא יכול היה להיות שחקן מקצוען, אולם ספק רב אם היה מדובר על השחקן הטוב בעולם או קרוב לכך. וכך היה נמנה מאיתנו שחקן הכדורסל הגדול בכל הזמנים.

וזה מה שמוליך אותי לסוגיית בסיס התחרות. כמה ג'ורדנים שכאלה, או, 10 דרגות מתחת לג'ורדן, כלומר "רק" כוכבי על, ישנם שלא הגיעו לעיסוק בספורט בו הפוטנציאל שלהם היה מרבי?

*

ברמת ליגת ה-NBA ניתן לראות זאת דרך דיוני גדולי כל הזמנים.

כל אחד יכול להתמודד אך ורק מול התחרות בזמנו ורק כך אפשר לשפוט אותו. לא ניתן לדעת מה היה קורה ביקום חלופי.

ובכל זאת, אנחנו שמים כוכביות כאלה ואחרות.

ג'ורג' מיקן נחשב לשחק הטוב בעולם בתקופתו. ונניח שאכן היה כזה. ברם היה מדובר על ענף גולמי. התחרות היתה בין קבוצה די מינורית.

בימי ביל ראסל וווילט צ'מברליין הענף כבר לא היה גולמי, אבל האינטגרציה הגזעית היתה בחיתוליה. התחרות כבר היתה רחבה יותר, אבל לא מספיק מגוונת.

בימי כרים עבדול ג'אבר האינטגרציה הגזעית כבר היתה עובדה מוגמרת (גם אם התהליך לא הסתיים), אך הליגה היתה מפוצלת. התחרות היתה מגוונת, אבל לא כל אמריקאית.

ובימי מג'יק ג'ונסון, לארי בירד ומייקל ג'ורדן התחרות כבר היתה כל אמריקאית.

מי יודע אם עוד 20, 30, 40 שנים לא יבוא מישהו ויגיד "עם כל הכבוד לשש אליפויות של ג'ורדן ושאר המספרים שלו, הם הושגו בעידן בו הליגה היתה אמריקאית בסך הכול. אמנם לדני אבדיה יש רק ארבע אליפויות, אבל הן הושגו בעידן גלובלי."

כיום, הליגה הרבה יותר אוניברסלית, אבל זה תהליך שעדיין לא הושלם וגם התחרות איתה מתמודדים לברון ג'יימס, קווין דוראנט, סטפן קרי וחבריהם אינה מיצוי מלוא הפוטנציאל. שימו לב שעמדת הציר כבר נשלטת על ידי "זרים". לא רחוק היום בו חמישיית שאר העולם תיקרא תיגר אמיתי על חמישיית האמריקאים, אם טרם הגענו לשלב הזה.

*

בפרספקטיבה יותר רחבה, בעיקר כשמנסים לבצע את ההשוואה הבלתי אפשרית והמיותרת בין ענפי ספורט, שוב נתקלים בעניין פוטנציאל התחרות.

בהערכה באצבע, המאיצים מתמודדים מול 50% מכלל העולם. אם יהיה ילד מהיר באיזה שיעור ספורט ברחבי תבל, יהיה כבר מורה ספורט שיראה זאת ויעשה עם זה משהו. אז נוריד כאלה שנפצעו וכאלה שחלו וכאלה שגדלו בבצורת או באזור מלחמה ולא יכלו לממש את הפוטנציאל. ונשארנו עם משהו כמו 50%.

גם כדורגל עד כדי כך פופולרי ופשוט למשחק בין ילדים, שאמנם לא תמיד יעלו על שחקן אפור יותר אך עילאי, אבל הסיכוי שאם מסתובב היכן שהוא המסי הבא או המראדונה הבא או הזידאן הבא מישהו ימצא אותו הוא די גדול. לעומת זאת, הסיכוי שדווקא הכריסטופר פרום הבא יעלה על אופניים או דווקא האיאן תורפ הבא יכנס לבריכת השחייה הרבה יותר נמוך.

אז כן, עדיין אפשר להגיד שמאן דהוא הכי טוב בקרלינג בעולם, אבל כשאומרים שיוסיין בולט הכי מהיר, זה מתוך בסיס עצום בהרבה, בעוד שכשאומרים שפיטר ואן דן הוחנבאנד הכי מהיר זה מתוך בסיס קטן משמעות מזה של בולט.

כמה משקל אם בכלל יש לתת זה? שכל אחד יחליט בעצמו.

כמה משקל יש לתת לתחרות היחסית בתקופות השונות ב-NBA? גם פה, שכל אחד יחליט בעצמו.

*

ומה הנקודה שהכי חשוב לי להעביר מהטור הזה? שאיזה כיף לנו ואיזה מזל נפלא שבסופו של דבר ג'ורדן בחר בכדורסל בהתחלה, באמצע ובסוף.