כיף גדול להתארח בבית חדש, עם ריח של אביב מתקרב ותחושה של משהו מרענן הפורח במרשתת.
ביומן זה אנסה להעביר קצת ממה שעובר עלי בתור קפטן של יאכטה המשייטת בין הים הקריבי לים התיכון. בין לבין נדבר על כדורסל, היסטוריה, תרבות ואירועים קצת פחות חשובים המתרחשים בעולם.
חוק מספר אחד אצלי ביאכטה- לא מדברים על דת ופוליטיקה. לפחות מנסים. חלק מהנושאים יהיו אולי קצת מעוררי מחלוקת אבל יהיה נחמד למצוא מקום שבו אפשר לנהל דו שיח לא מתלהם. כולי תקווה ואמונה שפוסטאפ יהיה המקום.
17.3.2019
בשבוע שעבר לקחתי אורחים לאחד המפרצים האהובים עלי באיי הבתולה הבריטיים.
האי פיטר קיבל את שמו מפיטר אדריאנסן שחי במאה ה-17, בתקופה שהאיים היו נתונים תחת ידם הקפוצה של ההולנדים. כן הולנדים. תתפלאו לשמוע אבל לפני שעשו שם ליגליזציה והפכו חמודים, ההולנדים ניהלו אימפריה ימית, חוצת יבשות ואוקיאנוסים.
אותו פיטר, יחד עם ג'וסט ואן דייק, שנגיע אליו בהמשך היומנים, לקחו את האי ובנו בו בסיס לפריבטירים, שהיו למעשה פיראטים בחסות המדינה, ושם יכלו להחביא את השלל מתקיפות אניות הסוחר והעבדים שעברו באיזור.
האי ממוקם בכניסה הדרום מערבית של תעלת "סר פרנסיס דרייק", עוד פריבטיר מפורסם, ולמרות שיש בו מפרץ גדול ומוגן הנקרא בשם המקורי- "המפרץ הגדול" – אני מעדיף מפרץ אחר, קטן יותר הנקרא בפי כל- ניחשתם נכון – "המפרץ הקטן".
אנחנו נכנסים למפרץ קטן מוגן מהרוח והגלים. למרות שנראה שאין מקום ליותר מכמה יאכטות בודדות, אני סוקר את השטח, מחפש אחר הסלע המתאים.
אנחנו נבצע תמרון המוכר כעגינה ים תיכונית. מורידים את העוגן במרכז המפרץ, והולכים אחורה לכיוון הסלעים. המים הכחולים במרכז המפרץ הופכים למי טורקיז מזמינים עם הירידה בעומק. ברגע שהעוגן ננעץ בקרקע החולית אני קופץ למים וקושר חבלים לסלע שבחרתי מבעוד מועד.
בעודי צולל אני מחפש את הצבים המוכרים שישחו לצידי. אני מכיר כמה מהם באופן אישי ויודע לזהות אותם על פי הצמדות הדבוקות לשריונם. אך הצבים לא שם.
מאוחר יותר באותו יום אני מגלה שבסוף השבוע שעבר נפתחה עונת הציד של צבי הים, שמותרת על פי חוק באיי הבתולה. 15 צבים נלכדו במפרץ האהוב עלי, ונמכרו למאכל. מאבק רציני מתקיים באיים בין אלו שמנסים לעצור את הציד החוקי לבין שומרי המסורת שרוצים לשמר מסורות מקומיות שכוללות, בין השאר, מרק צבים איכותי.
גם באי שבו אנחנו מתגוררים באיים האזוריים היו צדים לוויתנים עד סוף שנות ה-80 של המאה הקודמת, עשרות שנים לאחר ששומן הלוויתנים כבר לא היה מסחרי לספק תאורה, כי טכנולוגיה אחרת לקחה את מקומו. והתודות לניקולה טסלה. לאחר שציד הלוויתנים הוצא מחוץ לחוק, למרות מאבק עיקש של שומרי המסורת, היום מתפרנסים המקומיים מהלוויתנים הפוקדים את המקום בדרך אחרת- צפייה בלוויתנים.
כל ההקדמה הארוכה הזאת הזכירה לי את המאבק שמנהלת הליגה בתרבות הצפייה בתחרויות הספורט, והשינויים שאנחנו כחברה עוברים.
בשבוע שעבר נתפס ראסל ווסטברוק במצלמה כשהוא מאיים על אוהד יוטה, לאחר שהאוהד וחברתו צעקו לעבר ווסטברוק אמירות גזעניות. לאחר חקירה הנהלת הג'אז בחרה להרחיק את האוהד לכל החיים יחד עם אוהד נוסף שנתפס כשהוא צועק קללות גזעניות כלפי שחקני אוקלהומה.
הפרשה הכתה גלים ברחבי הליגה כשההנהלות מחדדות נהלי אבטחה כלפי התקשורת בין הקהל לשחקנים. קבוצות ושחקנים מעסיקות שומרים פרטיים שמלווים את הקבוצה גם למשחקי החוץ כשתפקידם הוא לנטר את הקהל ולהתריע בפני האבטחה המקומית על אוהדים החוצים את הגבול.
נכון שאנחנו רואים בספורט מפלט לפירוק האגרסיות שלנו כחברה, אבל הייתם נכנסים למקום העבודה של מישהו ומתחילים לקלל אותו? אולי הגיע הזמן שנחשוב אחרת כיצד אנחנו מתייחסים לתרבות הצפייה בספורט?
האם מגרש הכדורסל או הכדורגל הוא באמת חלל ריק שבו מותר לנו לשכוח מהנורמה החברתית המקובלת ולקלל, לצעוק קללות גזעניות ומיזוגניות בשם תרבות הספורט?
הרי זה מה שעשו האוהדים במשך שנים, אז למה כולם נעשים רגישים פתאום?
השינויים האלה שאנחנו עוברים כחברה נתקלים שוב ושוב בהתנגדות כאשר, בדרך אירונית, "חופש הביטוי" משמש ככלי הנשק העיקרי בידם של אלו שרוצים לשמר את הדרכים הישנות.
אז האם אנחנו מתקדמים קדימה ומחבקים את השינוי, או שאולי יש מקומות מפלט, והספורט ביניהם, שאותם צריך לשמור- "כמו פעם"?
29 תגובות
תודה קפטן. טור מצוין על נושא כאוב. אני מתכוון לשמירה על הטבע ולא על ההתנהגות של ווסטברוק . . .
לדעתי קצת החמירו איתו, לא היה צריך לעשות מכל זה עניין גדול מדי.
תמשיך לספר סיפורי ימאים, זה מעניין ופותח את הראש למקומות שקצת שונים מישראל הקטנה והלחוצה!
החמירו עם האוהד או עם ווסטברוק?
דווקא חשבתי שהיו מאוד מאוד עדינים עם ווסטברוק. קיבל קנס של 25,000$ על איום מפורש על אוהד וחברה שלו. כסף קטן בשבילו.
היה נכון לדעתי להרחיק גם את ווסטברוק לאיזה משחק.
החמירו מאוד עם האוהד, הרבה יותר מדי. ובאותו הזמן עשו רעש תיקשורתי מאוד גדול מהתגובה של ווסטברוק. הקנס הוא בסדר, לא כסף גדול בשביל מיליונר כמוהו.
עדיף לפעמים להעלים עין קצת, כל עוד אין אלימות אמיתית.
אפשר גם היום לדרוש מהאוהד התנצלות ובדרך זו לתת לו חנינה אחרי שנה-שנתיים . . .
זה בדיוק העניין, איפה אנחנו מגדירים את הקו של אלימות?
האם צעקה גזענית במשחק זה משהו שנותנים לו ככה לעבור עם האמוציות וכל הריגוש, או שזה קו אדום שמצריך בעונש.
האם נהמות של קופים כששחקן שחור נוגע בכדור זה לגיטימי בעולם של היום, כי זה במגרש הספורט וחלק מהמשחק, או שזה משהו שאנחנו כחברה כבר לא נסבול?
כמו במקרה של ציד צבי הים או הלוויתנים, מה שנראה לנו ברברי היום, עד לפני שנים בודדות היה מקובל לגמרי ואפילו מושא להערצה.
אני חושב שדווקא בגלל התגובה החריפה כנגד האוהד, יש כאן איזה סימן שקו הגבול מתחיל להשתנות, בין אם נוח לנו עם זה או שלא.
לר החמירו עם האוהד אלא הור קיבל את המגיע לו. גזענות היא לא משהו לגיטימי אלא פסול ומכוער ומגעיל שאין לו מקום במגרשי הספורט!!!
אז אתם נהנים כעת שכולם מסכימים???
אני באמת שואל, לא בא לכם לשמוע דעה אחרת וזווית של מישהו שחושב אחרת לגמרי על ההתפתחות החברתית המופלאה וריסון הבהמיות הגברית שאתם חווים.
ווסטברוק סתם פרימדונה
למה לא לשמוע דיעה אחרת? זה כל מהות הדיון.
הרעיון העיקרי הוא לנהל דו-שיח בצורה מתורבתת אם זה אפשרי. לא כמו דו-שיח של פרופסורים באוניברסיטה, אבל כמו בין חברים.
לגבי ווסטברוק, זו גם היתה המחשבה הראשונה שלי, אבל אחרי שחשבתי על זה קצת וניסיתי להסתכל על זה מנקודת המבט של השחקנים, אז זה גרם לי להסתכל אחרת גם מנקודת המבט של האוהדים.
בהחלט יש מצב שכולנו הפכנו סופר רגישים/נפגעים/נעלבים בצורה מוגזמת.
זה גם מעצבן אותי לא מעט. אבל כמו שאני מדבר עם מישהו באינטרנט הייתי שמח שהוא יגיד לי מה שהוא היה אומר לי במפגש פנים אל פנים ולא יסתתר מאחורי המקלדת ויגיד דברים שלא היה מעז בדרך אחרת, גם השחקנים היו רוצים שאוהדים יגידו להם מה שהם היו מעיזים להגיד להם בפנים.
השאלה אם אפשר לעודד בקהל רק בקטע חיובי, מבלי לקלל ולהוציא את ה'חיה' שבנו. לא יודע אם זה באמת אפשרי מבלי להוציא את כל הכיף והאותנטיות מהמשחק
הסיפור על צבי הים פשוט מרתיח ומהווה הוכחה נוספת שהחיה הכי אכזרית בטבע הוא האדם שהורס את הכדור באופן שיטתי.
לגבי ההתנהגות במגרש, הקו הוא דק מאד וצריך לבחון כל מקרה לגופו.
תודה אפלטון, על טור מצויין.
אני זוכר בשנות ה-90 במלחה זצ"ל, שגם כשהיינו בשיא העצבים,
לא היינו מנבלים את הפה, נגד הקבוצה היריבה,
ולא קראנו להכחדתו של ש. מזרחי הרשע.
אני בעד שחרור אגרסיות כצופה במשחק,
אבל יש (לטעמי), מנעד של אוצר מילים סביר, ויש מילים שלא ראויות לשימוש.
איפה הקו הדק הזה עובר, קשה להצביע במדויק…
אבל בגלל זה אני מעדיף להיות יותר שמרן מאשר ליברל.
מעולה ניב ! חבל על הצבי ים…
אני חושב שאנחנו בנקודה מאד קריטית בהתפתחות האנושית שלנו שאנחנו מבינים שחוכמת הזקנים ומסורת הביאו אותנו מרחק של 2 שניות מחיים בלתי נסבלים ובלתי הרמוניים עם הסביבה שלנו. שלא לדבר על הכחדה. (אם לא שלנו אז של מינים אחרים)
אתה מדבר על צבי ים, אני בהפסקה של משחק הזוגות המעורבים נכנסתי לשיחה עם סנדרה שהיא חוואית של אגסים ותפוחים שהודיע לנו שעטלפי הפירות הפסיקו להגיע …. (הקיץ, שוב, היה הקיץ החם בהיסטוריה, ועונת השריפות שנגמרת בספרואר עדיין אתנו).
אם נסובב את זה לזירת הספורט. אם בעבר החירות הליברלית היא שמותר לך הכל כל עוד אתה רודף אחרי האושר שלך וזה כולל להקטין את שאר האנשים. האחריות הסוציאלית שמתפתחת היום, מתחילה לראות באורח החיים הליברלי סוג של א-נורמליות.
מתפתחת אחריות סוציאלית? איפה?
אני חושב שכחברה אנחנו לומדים לפתח אמפתיה, גם כלפי השונה, שזה שלב מאוד מעניין בהתפתחות האנושית.
לא יודע עד כמה זה אמיתי וכמה מזה מלאכותי ויש לזה המון תופעות לוואי חיוביות ושליליות.
מבחינת הכחדת מינים אנחנו כבר עמוק בתוך זה. תקופה של הכחדת מינים נחשבת כ'הכחדה המונית' כאשר מעל 75% מהמינים על פני כדור הארץ נכחדו. היו 5 הכחדות מינים המוניות בהיסטוריה, כרגע אנחנו בעיצומה של השישית כאשר קצב ההכחדה הולך ועולה עם כל שנה. אם עד לפני 50 שנה קצב ההכחדה הטבעי היה כמין לשנה, היו אנחנו מדברים על עשרות מינים בשנה.
מצד שני לתופעה הזאת מתפתחת תופעת נגד שבה יש יותר מודעות וסוג של 'אחריות קולקטיבית', אולי לזה אתה מתכוון כשאתה אומר אחריות סוציאלית.
בכל מקרה הרעיון של אמפתיה הוא לא טבעי, ובגלל זה גם מרגיש לנו מזוייף הרבה פעמים כשאנחנו רואים את זה אצל אחרים, והרבה פעמים אנחנו לא יודעים איך לנתב את האמפתיה לכיוונים חיוביים, אבל היא שם, והיא מתפתחת. יחד איתנו כחברה.
לי אין הרבה ציפיות או תקווה מהמין האנושי, אבל כן מאנשים.
לדעתי אפשר לעודד לחיוב או לשלילה, אבל ישנם קווים אדומים שאין לחצות.
בארץ, לדעתי לא יודעים להתמודד עם זה ולראייה כל שני וחמישי קבוצות נמצאות בבית הדין שחוטפות קנסות (ובהרבה מהמועדונים נראה כאילו הקהל שולט במועדון).
דווקא ב-NBA ובליגה האנגלית הצליחו למגר את התופעה. הקהל צריך להבין שלמרות ששילם כרטיס לא מותר לו כל דבר, ובטח שאין מקום לאמירות גזעניות.
אחלה פוסט מחכה לעוד כאלה בהמשך
טור מעולה
אתה אומר שתמיד אוהדים התנהגו ככה אז למה התעוררנו….
כי העולם משתנה
פעם גם למזמז את הפקידה שלך בצבא/משטרה/עיריה היה דבר מקובל.
אנשים רואים תרבות ספורט בחו"ל, באווירה משפחתית, ורוצים גם.
אני עם הילדים שלי במגרש של חולון, ביציע המשוגעים, אבל אף פעם לא מנבלים את הפה. "זבל… זבל…. זבל…" כשהשחקן על הקו זה הכי גרוע שלנו.
כיף לקרוא אותך פה 🙂
נשמע ממש אידיליה
סוף שבוע רגוע בגלגל"צ
כעקרון הקללות האלו הן מדרון נוראי . אבל איך מקהלה של "השופט בן זונה" נראית לי הוצאות אגרסיות בריאה
מעולה!
כתוב נפלא ניב. נק' סופר חשובה לדיון מה שהעלת פה, בתור אחד שהולך למגרשי הכדורסל יש לי את הקווים האדומים שלי אבל אין ספק שצריך להתחיל לטפל בתופעה הרבה יותר בחריפות .
מעבר לזה ניב אם צריך מישהו שיעשה עבודות שחורות באיזו הפלגה על הסיפון אשמח לבוא
כתיבה סוחפת כרגיל ניב 🙂
באמת נשמע כמו כיוון יפה,
אבל גם אם זה יעשה שינוי משמעותי בארה"ב, מה שיכול באמת לקרות עם כל הפוליטקלי קורקט שם,
לצערנו תעבור הרבה רוח במפרשים עד שהשינוי יגיע לארץ ולאירופה
תמשיך לכתוב אח, תמיד כייף לקרוא 😉
יאללה גיאצ'ו איזה כיף לראות אותך כאן.
השינוי מגיע, פשוט לאט
כתוב מעולה.. חופש הביטוי בהחלט משמר ביטויים חברתיים שעדיף שיצאו מאיתנו. וכולי תקווה שהצבים יופיעו בכל פעם שתצלול!
פוסט פנטסטי
באופן אישי אני יכול לומר כשהייתי פוקד את מגרשי הכדורגל בישראל הייתי מרשה לעצמי לקלל מעבר לנורמה אבל היו לי את הקווים האדומים שלי
כל הכבוד להנהלת יוטה ועל הטיפול באוהד
בישראל נוהגים בכפפות של משי בפורעי חוק
יש גם עניין של הקלה בענישה בעברות אלימות במגרשי הספורט
כיף חיים של קריאה. תודה רבה
הי ניב תודה גדולה הייתי שמח לבוא להיות נער סיפון על היאכטה נשמע כמו החופש המושלם…
אחלה טור!!
וואו האמת שנכנסתי לכאן סתם בשביל לבדוק לאן נעלם הפריוויו האגדי של זעפרני אבל הסתקרנתי טמהר מאוד מצאתי את עצמי עובר על כל הכתבות פה… אני באופן אישי מנוי קבוע במשחקי הפועל ירושלים כדורסל ולאחרונה השיר החדש שלי "יאללה לגייר את מכבי" תפס חזק ביציע 12. אני ח
חולוני בנשמה אבל יודע לזהות גאונות
"יאללה לגייר את מכבי" פשוט ענק !!!
טור מעולה!
במשחקים בהם שפטתי לצערי נתקלתי לא אחת בהורים מכובדים ונורמטיבים ביום יום, שהופכים לחיות אדם ביציע, מדברים עם המאמן ועם הבן שלהם, צועקים על השופט ומכניסים את המערכת לסטרס מיותר
הו קפטן מיי קפטן!
איזה טור נהדר!
אצלי בעבודה מקללים אותי לא מעט. אני עובד עם הורים לילדים…
כן, יש מקום להפסיק את הקללות במשחקים. ולא אכפת לי שיקראו לי מתחסד. החברה עוברת שינוי וגם הספורט צריך לעבור ואפשר להיות מספיק יצירתיים בהנקטות וטראש טוק מבלי לפגוע בכבוד של אמא של אף אחד