בעולם שבו רק השורה התחתונה חשובה. בליגה שבה כוכבים חוברים יחדיו כדי לקבל טבעת שמא יגידו עליהם בסיום הקריירה שהם 'לוזרים'. בספורט שבו, כך מרגיש היום, 'אליפות או כלום' היא הכלל השולט, אני חייב להתוודות.
אני מת על העונה הרגילה.
הפלייאוף פשוט לא כזה מרגש אותי. ראיתי פחות משחקי פלייאוף השנה משבוע ממוצע בעונה הרגילה. וזה לא רק בגלל שתקופת הפלייאוף היא גם התקופה העמוסה שלי.
כן המשחקים לכאורה ברמה יותר גבוהה, ההגנות בהחלט מתאמצות, ואני יודע להעריך ולהינות מהגנות חזקות, ואנחנו רואים את הכוכבים הכי גדולים במשחקים שקובעים גורלות.
אבל יש משהו בגריינד של העונה הרגילה שפשוט עושה לי את זה. למצוא את עצמי ער ב3 בבוקר בערב חורפי של ינואר ולצפות במקביל ב10 משחקים. לבדוק את הכוכבים הצעירים של קבוצות כמו פיניקס, אטלנטה ודאלאס, להתבאס מהמנוחות היזומות שהפכו לנוהל רגיל בליגה, ורק יחמירו עם ההצלחה של טורונטו ושל קאווי ששיחק 60 משחקים העונה, ולא בגלל פציעות.
הפציעות של דוראנט וקליי יביאו אותנו שוב לדיונים המוצדקים האם עונה של 82 משחקים היא ארוכה מדי וחייבים לקצר אותה.
גם אני אומר זאת, ויודע שבשביל השחקנים זה הדבר הנכון, אבל לגלות לכם סוד? אני לא באמת רוצה שזה יקרה.
איך אומרים שחקנים בזמן האחרון? Im a hooper, I just hoop. אז גם אני הופר. הופר ספה. תנו לי כמה שיותר משחקים, בכל זמן. ואני רוצה לראות את הכוכבים משחקים, לא מעניין אותי לשמור כוחות לפלייאוף. השורה התחתונה חשובה, אבל לא כמו הדרך.
עם סיומה של עונת הפלייאוף, הליגה שלא נגמרת תתחיל בקרוב את הדראפט, טירוף הטריידים ושוק השחקנים החופשיים, ליגת הקיץ וחזרה לגריינד.
אז במחילה מכם, אל תזעקו לקצר את העונה, אל תתנו יד למנוחות יזומות. כי אליפות זה לא הכל. לבוא ולשחק 82 משחקים ולתת את הגוף והנשמה בשביל הופרים של ספות כמוני, זו התכונה שאני מעריך יותר מהכל.
בואו ונרים כוסית, לכבוד העונה הרגילה. כי היא המיוחדת בעיני.
20 תגובות
בריאות השחקנים חשובה הרבה יותר מרצונך ואין כל סיבה אמתית וספורטיבית ליותר משני משחקנים בין כל שתי קבוצות.
וכן אין כל סיבה אמתית וספורטיבית ליותר ממשחק אחד כל שלושה ימים.
יש.
כסף והרבה.
לכן יש לבנות סגל חכם ולא להסתמך על שני כוכבים ב3לבג.
משעשע אבל כמוני כמוך
מעדיף את העונה הרגילה גם כי אפשר לראות קבוצות שלא מגיעות לפלייאוף ושחקנים שנעלמים כשהרוטציה מתקצרת.
אהבתי
🙂
תודה אפלטון.
לא הייתי דואג יותר מדי.
אני חושב שמה שיקרה הוא שקבוצות פשוט ייתנו יותר מנוחות סטייל מה שעשו בטורונטו וישאירו את ה-82 משחקים, כי השחקנים יעדיפו להמשיך ולקבל משכורות עבור עונה "מלאה" ולא עבור קיצור.
להגדיל את סגלי הקבוצות ל 20 שחקנים. כמה פשוט. לעשות התאמות בשכר מינימום ומקסימום ולתת לקבוצות הרבה יותר אפשרויות תמרון
מבין אותך, הבעיה היא שהשחקנים לא מבינים אותך… העונה הרגילה הולכת ונהיית חסרת חשיבות משנה לשנה, יתרון הביתיות גם הוכיח את עצמו כלא כל כך מהותי בשני האחרונות אז השחקנים מרשים לעצמם לזלזל. אני מעדיף לראות פחות משחקים עם יותר איכות. 64 משחקים בשנה של בית חוץ מול כל קבוצות הליגה נשמע לי פורמט מדהים. מאזן בין כמות משחקים למלחמה. אני אוהב את מלחמת העולם שמתנהלת במשחקי פוטבול. צריך לצקת קצת יותר משמעות במשחקי העונה הרגילה
הבעיה זה שהשחקנים לא מוכנים לקצר את העונה, רק לשחק 3/4 ממנה.
תמיד הערכתי עמידות, אבל ההערכה שלי לשחקנים שרק רוצים לבוא ולעשות את העבודה שלהם יום יום הולכת וגוברת בכל שנה. והשחקנים האלה מתמעטים בקרב הכוכבים.
חשוב גם לציין שבעונה הרגילה יש כמעט כל יום משחקים בשעות נורמליות ב-5 בבוקר למשל, שאז אתה יכול לראות כמו בן אנוש ולא כמו זומבי.ועם כל מגמת המנוחות(קוואי בטורונטו מוכיח את עצמו יופי) כנראה שלא נצטרך לדאוג מקיצור של העונה, הקבוצות פשוט יקצרו לשחקנים החשובים ל-75 משחקים גג.
על הנקודה השנייה שלך אני מתבאס.
אבל כנראה שזו תהיה המגמה שרק מתחזקת.
Load management- לא רק מונח שלברון המציא אלא הטרנד השולט בליגה של העתיד והמשך הזילות של העונה הרגילה.
כל עוד תהיה עונה סדירה ארוכה מדי תמשיך ובצדק זילות העונה הסדירה. בריאות השחקנים חשובה הרבה יותר מכבוד העונה הסדירה!!!
אני יכול לראות כל משחק, וזה לא כל כך משנה אם זה גמר הנב"א ו משחק של הקבוצה של הבן שלי בכיתה ח' (תאמינו לי שהוא רחוק מקוואי ביכולת וגם החברים שלו לא למציאה כזאת גדולה).
אחרי שאמרתי את זה, העונה הסדירה היא בסדר, אבל לא גליק גדול. הבעיה היא, מעבר לשעות השינה הקשות כאן בארץ, שישנם המון משחקי זבל של קבוצות תחתית שאין להן אפשרות לרדת ליגה. אז נכון שגם במרתפי הליגה ישנם שחקנים סופר מוכשרים, אבל האימון פחות טוב, אין אינטנסיביות, הרוטציות קבועות, וההגנות שבלוניות. המשחק מתחיל, מתקדם, ופתאום נגמר. ממש כאילו זה היה כדורגל 🙂
בשבילי רק חצי מהמשחקים באמת מעניינים.
בפלייאוף אנחנו פתאום מקבלים מתח וישנה התקדמות לאנשהו, לאיזה שיא.
בשנים האחרונות השליטה של ג"ס היתה כל כך גדולה עד שבעצם כל המתח הזה הלך לאיבוד, עכשיו הכל ישתנה לטובה, ואלי גם למשחק המוקדם (העונה הסדירה) תהיה יותר משמעות מבחינת מיקומים וכל זה.
היי ניב,
אפשר בהחלט לשאוב הנאה מצפייה במשחקי העונה הרגילה, במיוחד כשמשדרים 8 משחקים במקביל,
אבל כל זה כפוף לתנאי אחד:
שאני נמצא פחות או יותר באותו איזור זמן!
לקום ב-4 בבוקר בשביל לראות 2 קבוצות שמתחרות על בחירה גבוהה בדראפט (למשל פניקס- ניקס),
פחות עושה לי את זה.
גם אם יש שם המון כשרונות צעירים.
משחקים בשעות סבירות לצופה הישראלי, אני בהחלט מוכן לראות על בסיס שוטף.
אהבתי לקרוא. יש מעין תמימות כזו. אני אמנם פחות אוהב לקום בשעות לא-שעות באמצע השבוע, אבל ימי שבת וראשון הפכו להיות יומיים מצויינים עבורי.
תודה רבה ניב
יש מספיק כבוד והערכה לעונה הרגילה
הבעייה שהזכרון הקולקטיבי זוכר בעיקר ניצחונות ואלופים
יפה מאד.
אני איתך במובן מסוים.
העונה הסדירה אכן אנדרייטד, כי היא מנותחת כמעט רק ממקום של השפעתה על הפלייאוף וזה עושה עוול.
העונה הרגילה היא באמת לחובבים אמיתיים של המשחק.
הפלייאוף מביא איתו גם מתח ועניין תקשורתי, שואו גדול.
בעונה הבאה אותי בעיקר יעניין ציון, וכמה טוב הוא יהיה, אנתוני דייוויס והדינאמיקה בלייקרס, האם יהיה שיפור אצל הצעירים של בוסטון ופילי?
העניין עם הפלייאוף, שכאשר אין קבוצה מאד דומיננטית שמחסלת את כולם, אפשר ממש לראות איך כל העבודה בעונה מתנקזת לכמה משחקים, ומתגלים שם הכוחות האמיתיים של כל שחקן.
אני בדיוק הפוך. לא רואה שנייה מהעונה הרגילה….
החיים קצרים מידיי
הלייקרס כבר נמצאים כפייבוריטים ב-Vegas Sportsbooks לזכות באליפות הקרובה.
נראה כי אנטוני דיוויס קרוב מאוד ללייקרס. השאלה מי הגארד שיגיע מהFA? קוואי לאונרד(קנה בית באיזור לוס אנג'לס) או ג'ימי באטלר?
בס"ד
שני השחקנים שציינת פורוורדים ולא גארדים
קודם כל ג'ימי באטלר הוא כן גארד.
אני מעריך שבמידה ובאטלר יגיע ללייקרס הוא ישחק בעמדה 2.
ובמידה וקוואי לאנרד יגיע, אז הוא ולברון ישחקו 3-4.