1.
המסקנה הראשונה והמתבקשת מהמשחק הראשון היא שמגיע שאפו אדיר לניק נרס. לפני שמפרגנים לקוואי לאונרד, לפני מעריכים את מארק גאסול, לפני שמרעיפים שבחים על פרד ון-וליט, לפני שמחמיאים לקייל לאורי ואפילו לפני שמהללים את פסקל סיאקם, צריך להגיד בפה מלא שהשינוי שהמאמן האלמוני יחסית הזה העביר את הראפטורס הוא אדיר והוא ניכר היום בכל פינה על הפרקט.
אני מדבר כמובן על השינוי המנטאלי, זה שהפך קבוצה שגימגמה עד לא מזמן במעמדים גדולים לכזו שמגיעה לגמר הראשון בהיסטוריה שלה בכמעט 100% אחוז ריכוז, כשכל מטאטא יורה וכל הכלים מכוונים. מעבר להכל, הראפטורס ניצחו את המשחק הזה מנטאלית עם המון שכל, הגנה טובה ויכולת פשוטה של לעשות את הדברים נכון. טאץ' ברור של מאמן שמתגלה כעוד הברקה מרשימה של מועדון שנבנה פשוט נכון.
2.
אבל לצד המאמן חייבים להגיד שבהחלט יש לו את הכלים הראויים. אם בשנים קודמות הווריירס פגשו בגמר קבוצה עם כוכב אחד ברור (וברוב המקרים גם כוכב משנה ברמה גבוהה) והבינו היטב במי להתמקד ומול מה הם ניצבים, הפעם זה היה קצת שונה. קוואי לאונרד הוא אמנם הכוכב זל הקנדיים אבל הוא לא המפתח היחיד להצלחה של הקבוצה הזו ולראפטורס כמו שראינו יש גם כמה כלים אחרים מרשימים. הפעם זה היה פסקל סיאקם שפשוט ניצל את העובדה שאיגי ותומפסון היו עסוקים במשימות אחרות וניצל את היעדר האתלטיות המספקת של ההגנה של הווריירס. 32 נקודות ב82.4% מהשדה זה חתיכת נתון וסיאקם, שקצת נראה הססן לאורך הפליאוף, גם הוא לימד אותנו שיש לראפטורס על מי לסמוך. ובכלל, ניצחון של הראפטורס במשחק בינוני של קוואי? זה רק מבטיח טובות להמשך.
3.
עוד כדאי לציין לטובה את פרד ון-וליט שמרגע שנכנס למשחק הוא פשוט ניטרל את קארי. כן, הצלף עם העיניים הירוקות סיים את המשחק עם 33 נקודות ומתקרב להשוות את שיא ה-NBA למשחקי גמר רצופים עם מעל 30 נקודות אבל הרבה מהנקודות שלו הגיעו לפני שהרוטווילר מהספסל הקנדי נכנס לפעולה ומה שבטוח – שמספר 23 באדום-לבן הצליח להוציא את קארי מהקצב של המשחק וגרם לו לעבוד הרבה יותר קשה על הנקודות שלו. ון-וליט גם תרם, בשקט בשקט, 15 נקודות בהתקפה והקבוצה שלו סיימה את הדקות שלו על המגרש ב11+ (הכי גבוה יחד עם קוואי ולאורי), אז לא, הוא לא עצר את קארי לחלוטין (בכל זאת, אחד הצלפים הגדולים בהיסטוריה) אבל הנוכחות שלו הייתה ברכה של ממש לראפטורס.
4.
בצד של הלוחמים נגיד שמה שהחזיק אותם במשחק הוא שהם באו מכוילים. הם קלעו בצורה כמעט מושלמת מהקו, הם עשו המון נקודות מכדורים חוזרים בהתקפה, המחליפים שלהם היו בעניינים והרשימו (ירבקו!) ובאופן כללי הם עשו הרבה דברים קטנים שהשאירו אותם בעניינים. הבעיה היא שזה פשוט לא מספיק, השמיכה שלהם קצרה הגנתית (בעיית האתלטיות) והשמיכה שלהם קצרה התקפית (בטח כשאיגי לא פוגע ודריימונד גרין מסתכל על הסל רק בחצי מבט). כן, זה מוזר לומר, אבל לווריירס פשוט יש פחות כישרון מלראפטורס.
כמובן שהמבצע הזה בתוקף רק עד שדוראנט יחזור וישנה את כל יחסי הכוחות בין שתי הקבוצות. הבעיה היחידה היא שלא בטוח שזה יקרה ואם זה אכן לא יקרה, כמו שתחושת הבטן מראה (אמרו שהוא יחזור במשחק מספר 3, לא אמרו באיזה סדרה ובאיזה עונה…), האלופה תתקשה מאוד להגן על הכתר שלה.
5.
ופה גם צריך להגיד מילה על סטיב קר, שכהרגלו, לא ממש 'הבריק' בניהול המשחק. גולדן סטייט הייתה צריכה הלילה לעשות דברים אחרות, לצאת מהפרדיגמה, להחליף רוטציות, ללכת לחמישיות אחרות והרפתקאות שונות. אבל קר נשאר בשלו, עם החילופים הצפויים ואם חוסר יכולת לנצל את הדקות המתות בשביל לחזור למשחק (ולא, ג'ורדן בל בחמישייה זה לא ממש לשנות פרדיגמה). זה השאיר את הווריירס עקרים ובעיקר צפויים. ניק נרס בצד השני עשה מזה מטעמים. במשחק הבא קר יהיה חייב להגיב, בטח אם הוא לא רוצה להיות מאמן האלופה לשעבר.
6.
שני הפסדים היו לווריירס מול הראפטורס בעונה הסדירה, שני הפסדים שלא שינו שום דבר חוץ מהעובדה שהביתיות בסדרה היא בצד של הקנדיים. ולמרות שזה נראה דבר שולי, העובדה שהלוחמים מוצאים את עצמם בפעם הראשונה בסדרת גמר בעידן הנוכחי ללא יתרון ביתיות היא עניין משמעותי לחלוטין.
הקנדיים הרימו חתיכת הפקה הלילה, כזו שבאה לידי ביטוי בהזמנת כל שחקני העבר של הקבוצה, חגיגת הדרך שהמועדון הזה עבר ב-24 עונות שלו בליגה וכמובן, האטרף הקבוע של הקהל בתוך האולם ובתורים הארוכים והמסך הענק מחוצה לו. הטירוף הזה של הקנדיים, כל-כך משמעותי ובניגוד לעבר, כל-כך מתגמל את הקבוצה שהוא עשוי לגרום גם לאלופה, המנוסה ורגועה, לצאת מעט משלוותה.
אה, וחוץ מזה, זה פשוט תענוג לראות….
16 תגובות
תודה יאיר.
נדמה שהווריורס התחילו להאמין לכל מה שנכתב עליהם ונרדמו – ממש כמו יוסטון אחרי פציעת דוראנט, שהאמינו כי מכאן והלאה הסידרה שלהם בטאבו. גם כל מיני חלוקת שלל סטייל FMVP לפני שהכל מתחיל די פגע בהם.
קיבלו את הבומבה. נראה איך יגיבו.
כתיבה מעולה. בלי דוראנט ובלי יתרון ביתיות של הווריורס הכל יכול להיות.
תודה יאיר. מעולה.
אחלה פוסט מסכים עם כל מילה פשוט . ראיתי את אותם דברים. חשבנו איך הלוחמים ינטרלו את יאניס? קבלו את סיאקם… הלוחמים צריכים את דוראנט גם בשביל המשימה ההגנתית מולו והאמת שאין לקר מי יודע מה כלים לשלוף.
אהבתי את המשחק של סטף שנתן את התפוקה שלו אבל קליי לא הגיע היום ודריימונד לא תרם בנושא הנקודות למרות הטריפל.. הלוחמים נראו כבויים וחלודים נקוה שהעניין יסתיים אחרתזה יגמר מהר מהצפוי. משחק הבא קריטי.
אחד הכלים הקטלניים של הלוחמים (ששברו את פורטלנד אחרי הפציעה של ההוא) הן הקליעות המטורפות משלוש של קרי כשהכסף על השולחן.
זה שובר מנטאלית את הקבוצה היריבה
וזה מפיח תקווה ואמונה בלוחמים, אפילו אם הם בפיגור גדול.
(כשדוראנט נמצא הוא לוקח את זה על עצמו אבל אין לזה אותו אפקט).
ברבע וחצי האחרונים לא היו לקרי כאלו. הוא קלע מחצי מרחק וביצע לייאפים מרהיבים אבל בזה אין כלום מיוחד וההשפעה המנטאלית אפסית.
איך כתב איש חכם אחד (אני) באתר אחר – "הלוחמים לא ינצחו ביום מצויין של סטף קרי מה 2"
אז אולי זה גם אפשר להוסיף לרשימה המצויינת שלך
🙂
תודה זעפרני. לגבי התקפת המעבר של טורונטו, האחראיים הראשיים היו קייל לאורי ופסקל סיאקם, שני אלה הריצו יפה מאוד את המשחק.
ועדיין, כמה שלשות אקסטרה וכמה וכדורים שהסתובבו על הסל ונכנסו והיו יכולים לצאת – והמשחק היה של הזהובים.
וגאסול _ כמה חבל שהוא לא היה אצלם לפני 5 שנים.
סיכום מעולה יאיר, נגעת בדיוק בנקודות הרלוונטיות.
לייק על הפורמט יאיר.הפציעה של איגי בסוף יכולה להיות מכה שתגמור את גס, ראינו כמה הם התקשו בעונה שעברה מול יוסטון כשהוא לא היה.
סליחה מראש על הקלישאה אבל ממה שאני ראיתי הבעיה של הלוחמים הלילה היתה חוסר אגרסיביות.
ציפיתי ליותר אטרף מכיוונם של הביג 3
לאונרד שיחק פחות טוב מהרמה המדהימה שלו בפלייאוף עד עכשיו ועדיין טורנטו ניצחה.
התחושה שלי היא שגולדן סטייט בלי דוראנט לא מתמודדת עם הגנה אגרסיבית…
מעולה יאיר. נהנתי לקרוא
הרפטורס רצו והווריירס היו רשלניים בהגנת המעבר. בכלל, בעיניי גולדן סטייט לא נראו מספיק חדים ורעבים, בטח לא כמו שהם חייבים להיות במשחק חוץ בסדרת גמר, בהרכב חסר ועם הגב לקיר. משהו מהרוע והחדות שהיו להם מול יוסטון בלי דוראנט ומול פורטלנד פשוט לא היה שם.
אולי זה הזמן שעבר מאז המשחק הקודם, בטוח שזה המשחק המצוין של הקנדים ותכנית המשחק של נרס, יחד עם כמה זריקות שנכנסו במפתיע ברגעים מכריעים.
אם יש צוות מקצועי שיודע להפיק לקחים בין משחקים וסגל שיודע לעשות שימוש בתובנות האלה, זה אלה של הקבוצה מסן פרנסיסקו. מומלץ לקנדים לבוא מוכנים לא פחות למשחק הבא, עם או בלי איגודלה ודוראנט (כנראה בלי)
משום מה יש לי תחושה שבלי קוואי לא היינו מדברים על המאמן של טורונטו בכלל.
את רוב מה שייחסת לנרס אני מייחס לנוכחותו של לנארד במועדון. הוא היה שם, הוא יודע מה צריך בשביל לקחת אליפות, הוא נותן לכולם את תחושת הביטחון ולכן כולם משחקים ברמה הזו.
אני דווקא ראיתי ניסיון של קר לגוון קצת עם בוגי ולעלות קצת אחרת ברבעים השני והאחרון אבל כמובן שזה לא היה מספיק טוב.
בכלל
טורונטו נתנו משחק קרוב למושלם ועדיין גולדן סטייט הייתה קרובה.
אם טורונטו ינצחו ככה את הסדרה באשליה שהלוחמין קרובים טבל למעשה רחוקים אז מגיע להם כל הכבוד. אני חושב שכבר במשחק השני דברים יראו אחרת – אלא אם איגי גמור ואז זה יותר סוף הסדרה מאשר תחילתה
אם יש קבוצה שיודעת שגם 0:2 זה לא סוף הסדרה, זאת טורונטו. גם הפסד במשחק הבא וחזרה למפרץ ביתרון שתיים לקנדים ממש לא יסמן סיום מתקרב לסדרה.
הפציעה של איגי, הכשירות של לאורי, החזרה של דוראנט, ההשתלבות של קאזינס… יש כל כך הרבה דברים שיכולים להשתנות ויהיו בעלי השפעה בהמשך, שבאמת אי אפשר לדעת מה יהיה.
רק, כנראה, שצפויה לנו סדרת גמר כיפית.
תודה יאיר מעולה.
טורונטו עשו משהו יפה והזכרת את זה בעניין האתלטיות- הם פשוט רצו קדימה אחרי כל סל של גולדן סטייט.
הלוחמים רגילים שמאטים את הקצב מולם ונראה לי שטורונטו עשו איזה 20 נקודות בהתקפות מעבר. רובן אחרי סלים של גולדן סטייט. כסף בבנק.
בכלל ההגנה של גולדן סטייט התמקדה רק בקאווי מה שהשאיר את השאר לנצח, והם עשו את זה.
לא יודע אם זה יחזיק לאורך סדרה שלמה, או שזה משחק בודד שבו גולדו הגיעו לא בפוקוס ובלי אנרגיות מתאימות למשחק גמר, אבל היה תענוג לראות.
עכשיו צריך שטורונטו ינצחו אחד בחוץ
אה ומארק גאסול!
היה ענק היום. כאילו חזר 3 שנים בזמן