מינסוטה טימברוולבס: חזרה לשיגרע

מינסוטה טימברוולבס

אולם ביתי: הטארגט סנטר, אולמה הביתי של הקבוצה מאז 1990, מכיל 18,798 מקומות ועם זאת נמכרו רק 15,305 כרטיסים למשחק ממוצע של הטימברוולבס בשנה שעברה מה שמעמיד אותם במקום ה-28 בליגה מבחינת תפוסת קהל במשחקי בית.

מאזן בעונה שעברה: 46-36 שהספיק למקום ה-11 בקונפרנס המערבי.

תקציר הפרקים הקודמים: אחרי 14 שנות הפסקה מתודית (….) חזרה מינסוטה טימברוולבס ב-2018 לפליאוף והחזירה לאוהדים בטארגט סנטר את החיוך. על-כן, לקראת פתיחת העונה שעברה, ההשערה הרווחת בקרב אוהדי מינסוטה הייתה שהזאבים סוף-סוף נמנים על המועדונים בליגה שלוטרי זה לא הקטע שלהם.

האוהדים אמנם שיערו אבל עוד לפני פתיחת העונה, ג'יימי באטלר, הגרוש שהיה חסר ללירה של הטימברוולבס בעונות הקודמות, שיער אחרת. באטלר הביע את רצונו לטרייד בעקבות מה שלדעתו היה 'חוסר רצינות מספק של חבריו לקבוצה' ולמרות שההדורים בינו ובין הקבוצה יושרו לכמה ימים, 13 משחקים לתוך העונה הוא נשלח אחר כבוד לפילדלפיה בתמורה לרוברט קבינגטון, דריו שאריץ' וג'רד ביילס. וזה לא שעם באטלר מינסוטה התחילה את העונה כל-כך טוב, המאזן של הקבוצה ב-13 המשחקים הראשונים שלה עמד על 9-4 כשהכימיה הקבוצתית ובייחוד ההגנה שלה נראים מתחת לכל ביקורת וחוץ מדרק רוז, שקלע 50 נקודות באחד מהמשחקים הללו (מול יוטה) לא באמת היה שם שום דבר מעודד.

כך או כך, באטלר הלך ומינסוטה דווקא חוותה רנסנס עם מאזן 3-9 בתריסר המשחקים הראשונים בלעדיו ופתאום העניינים שוב נראו אופטימיים במיניאפוליס. בשלב הזה יצאו הטימברוולבס לסדרה של 4 משחקי חוץ במערב, הפסידו את כולם ומפה נראה היה שההתלהבות שככה והשאירה את הזאבים באזור המאזן החצוי, נוגעים לא נוגעים בתחרות על מקום בפליאוף.

ואז התחילה שנת 2019 וימים הראשונים שלה קרו שני דברים ששינו את המשך העונה של הטיוולבס. הראשון, אמנם נראה זניח אבל היה משמעותי ביותר והוא פציעתו של רוברט קובינגטון. קובינגטון החביב והצנוע היה מעוז ההגנה של הזאבים ועם פציעתו מסיימת העונה לא נותר מי שיהוו את הגלו-גאי בצד האפל של המגרש. השני, קרה מספר ימים מאוחר יותר שבהנהלת הקבוצה החליטו לפטר את טום ת'יבודו משלל תפקידיו כשאת מקומותיו תפסו סקוט ליידן כג'נרל מנג'ר (וגרסון רוסאס הקולומביאני כנשיא לענייני כדורסל של הקבוצה מעליו בהירארכיה) וסונדרס הבן (ראיין) כמאמן הקבוצה. הפיטורים של ת'יבודו, אף כי הם היו מתבקשים, סימלו את הויתור על כדורסל תחרותי בחלק שנשאר בעונה ואכן הטימברוולבס התרחקו ממאבק הפליאוף וכילו את זמנם בשאר העונה לריק כשאת מירב העניין בקבוצה לוקח קרל אנתוני טאונס, מכונת דאבל-דאבל משוכללת ורוז, אותו כבר הזכרנו, שנאבק על תואר השחקן השישי של העונה עד ש… נפצע וסיים את העונה בתחילת מרץ.אחרי שנה הפסקה, הזאבים חזרו ללוטרי וזה לא שמישהו שם התגעגע…

תנועת הרכבות במיניסוטה

יצאו מהתחנה: דרק רוז, מנקודות האור בשנה שעברה חתם כשחקן חופשי בדטרויט על חוזה של 15 מיליון דולר לשנתיים; דריו שאריץ' הועבר בטרייד לפיניקס סאנס (תמורת הרוקי ג'ארט קולבר); טאג' גיבסון, חיזק את עמדת הפאוור פורוורד המחזוקת של הניו יורק ניקס כשחתם שם על חוזה של 20 מיליון דולר לשנתיים; טיוס ג'ונס, הרכז המחליף שהיה יקיר האוהדים בטרגט סנטר, חתם על חוזה לשלוש שנים בסך 26.4 מיליון דולר בממפיס כשהזאבים מסרבים להשוות את ההצעה; אנתוני טוליבר הוותיק חתם על חוזה מינימום (2.56 מיליון) בפורטלנד טרייל בלייזרס; ג'ראד ביילס, עבר לשורותיהם של הלוויתנים הכחולים של סצ'ואן מהליגה הסינית וזאת אחרי 11 שנים בליגה הטובה בעולם; לואל דנג, עדיין מחפש קבוצה בגילו המופלג (34…, אפילו אני מבוגר ממנו); הקלעי סי.ג'י וויליאמס חתם בברוקלין שתהיה קבוצתו השלישית בשלוש עונות בליגה; קמרון ריינולדס שלא עשה יותר מדי דברים משמעותיים בעונת הרוקי שלו חתם במילווקי באקס; ג'ראד טרל הגארד בן ה-24 שתרם 2.2 נק' למשחק ב-14 משחקיו בקבוצה חתם כאן קרוב בהפועל אילת ואילו מיץ' קריק האוסטרלי שרשם משחק אחד בשורות הזאבים בשנה שעברה חזר לארצו וחתם בעופות החול ממלבורן.

עלו על הפסים: נואה וונלה, אחרי העונה הטובה ביותר בקריירה שלו בשורת הניקס (ועדיין רק 8.4 נק' למשחק) הוא הרכש הבולט מבין הוטרנים בקיץ; ג'ורדן בל הסנטר החביב אך מוגבל הגיע אחרי שנתיים בשורות אלופת המערב גולדן סטייט (שחקן חופשי מוגבל, 1.6 מיליון לעונה אחת. הווריירס סירבו להשוות…); שבאז נפייר, אחרי עונה טובה בתור רכז מחליף בברוקלין יקבל את אותו תפקיד במינסוטה אחרי שהועבר בטרייד מגולדן סטייט (יום אחרי שהגיע אליה מברוקלין בטרייד על דוראנט) יחד עם טרבור גרהאם (כנ"ל)תמורת זכויות הדראפט על… ליאור אליהו; הסמול פורוורד ג'ק ליימן הגיע בסיין אנד טרייד מפורטלנד; מהדראפט הגיעו השחקנים הבאים: ג'ארט קולבר, בחירה 6 נבחר ע"י פיניקס והגיע בתמורה לשאריץ' והבחירה מספר 11 בדראפט, קמרון ג'ונסון. קולבר הוא שוטינג גארד ששיחק עונתיים בטקסס טק, הוא מגן מצוין וגם אחד שיודע לשים את הכדור בסל כשצריך והשמועות מספרות על כך שהוא מנהיג מבטן ומלידה, מה שבטח לא יזיק בטימברוולבס האנמיים. סוג של ג'ימי באטלר עם גישה חיובית? אתם אמרתם…); במקום ה-43 בחרה הקבוצה בג'יילן נואל, עוד קלעי וסקורר מוכח (לפחות ברמת המכללות שם שיחק במכללת וושינגטון) שיחזק את העמדה המלאה ביותר בסגל; הסנטר נאז ריד, הפורוורד קיילן מרטין והגארד ג'ורדן מק'לוגלין, ינסו למצוא את מקומם בסגל אחרי שלא נבחרו בדראפט אבל קיבלו חוזים דו-כיווניים.

נשארו על הרציף: קארל אנתוני טאונס הוא הכוכב הבלתי מעורער של הקבוצה ופעמיים אול-סטאר בשנתיים האחרונות;  אנדרו וויגינס, כבר שנים מתכנן הפיכה אבל לא ממש עושה דברים על המגרש בשביל להוכיח את זה; רוברט קובינגטון, יקווה לא להיות שוב היחיד שעושה הגנה בקבוצה; גורגי סי ג'נג הסנטר הסנגלי הפך להיות זה מכבר השחקן הוותיק בקבוצה (פותח את עונתו השביעית בה); ג'ף טיג, בעונתו האחרונה בחוזה המנופח שלו, ימשיך להיות הרכז הפותח של הקבוצה; ג'וש אוקגי הניגרי אחרי עונת רוקי לא רעה בכלל, אמור לקבל הזדמנות השנה בהרכב הפותח (אלא אם קולבר ישתלט על העמדה); וסמול פורוורד קייטה בייטס-דיופ בעונתו השנייה בקבוצה יקווה להמשיך ולתקוע יתד בה.

נהג הקטר: רייאן סונדרס, הוא אמנם המאמן הצעיר ביותר בליגה (בן 33 בלבד) אבל באמתחתו 10 שנים כעוזר מאמן בוויזארדס ובטימברוולבס ואין לכך שום קשר עם העובדה שאביו המנוח אימן בשני המועדונים הללו (טוב, נו, יש קשר…). כך או כך אחרי חמש שנים כעוזר מאמן הוא קיבל את המושכות באמצע העונה שעברה ונראה שהשחקנים אוהבים אותו ומאמינים בו. אחרי מאזן 25-17 בחצי העונה שלו כמתמחה בעונה שעברה הוא קיבל שידרוג לתפקיד המאמן הקבוע וינסה להתבגר יחד עם שחקני הקבוצה הצעירים.

חמישייה צפויה: טיג, אוקוגי (קולבר/גראהם/ליימן), וויגינס, קובינגטון, טאונס

מה יקרה העונה בטימברוולבס?

אחרי עונה מאכזבת (אולי לא במימדים שבמינסוטה התרגלו אליהם, אבל בהחלט מאכזבת), וקיץ די סולידי, מינסוטה מגיעה עם ציפיות די מעטות לעונה הקרובה כשברור לכל, שהסיפור הוא לנסות לבנות משהו לעתיד לבוא בעזרת הסגל הקיים וכמה שחקנים משלימים. לכן אולי, כל מה שמינסוטה תנסה השנה זה לקוות שהשיפור יגיע מבפנים ואז בהחלט תהיה סיבה לכל מיני עוברי אורח לקפוץ על העגלה של הזאבים.

וכשמדברים על שיפור מבפנים, אי אפשר שלא להתחיל בכוכב הקבוצה, קרל אנתוני טאונס שנראה די דורך במקום מאז השוו אותו לטים דאנקן בעונת הרוקי המרשימה שלו. קשה להגיד שהדומיניקני-אמריקאי (דומניקאי?) הוא שחקן רע. בכל זאת, לא הרבה שחקנים בליגה מנפקים 24.4 נק' ו12.4 ריב' לערב באלגנטיות ובמגוונות בהן הוא עושה את זה אבל הבעיה אצל טאונס נמצאת במקום אחר – התשוקה למשחק. פעמים רבות מדי נראה שטאונס אדיש מדי, חסר אכפתיות, לא מאוד מחובר ובעיקר כזה שמתחמק מתפקידו כמנהיג הקבוצה. טאונס יצטרך להוכיח העונה שהחוזה המנופח (אבל לגמרי מוצדק בעיניי) שקיבל שווה את הסחורה ושמינסוטה עשתה נכון ששמה את המפתחות לעתיד המועדון בידיו.

אחרי טאונס ובערך באותן מילים, עם קצת פחות פוטנציאל, מקווים במינסוטה לקבל שיפור מאנדרו וויגינס. גם וויגינס הוא לא שחקן רע ויכולת הכדורסל שלו, גם אם היא לא מה שחשבו עליו ב-2014 כשעוד היה שחקן מכללות מבטיח וה'לברון ג'יימס הבא', היא עדיין מהטופ של הליגה הזו, אבל כמו חברו לחוזי המקסימום של הטימברוולבס, גם הוא לא באמת נותן את כל מה שיש לו על המגרש ובעיקר חי בהזיות לפיהן הוא הכוכב בהא' הידיעה של הקבוצה והאחד שכל התרגילים צריכים להתנהל על פי החליל שלו. כל זה יוצר שחקן שלא ממש מבין את מגבלותיו, לא מנצל מספיק את יתרונותיו והולך פעמים רבות ראש בקיר. אני אישית מאמין, שלצד שחקנים מהשורה הראשונה בקבוצות אחרות בליגה שברור שהם הפרנצ'ייז פלייר, וויגינס יוכל להיות הרבה יותר טוב מאשר אצל הזאבים. במינסוטה מקווים שאולי הוא בכל זאת יפרע איזה שטר גם במדים שלהם.

ואחרי השניים האלה, שבינתיים עושים רושם ככאלו שכל מילה שג'יימי באטלר אמר עליהם הייתה נכונה, השאלות בנוגע למינסוטה עסוקות בשאלה – מי יהיו השחקנים שיהוו את שלד הקבוצה לעתיד לבוא לצידם. ג'ף טיג יסיים את החוזה שלו העונה (19 מיליון דולר יתפנו פתאום מתחת לתקרת השכר) והטיוולבס יצטרכו לחשוב מי הוא רכז העתיד הפוטנציאלי שלהם. השחרור התמוהה של טיוס ג'ונס (לא באמת תמוהה, כי לא היה כסף להחתים אותו ובכל זאת, היו צריכים במינסוטה לפחות לעשות כאילו זה אכפת להם) משאיר את העמדה הזו מיותמת למדי כשברור לכל ששבאז נפייר לא אמור להיות רכז העתיד של הקבוצה אלא רק סותם חורים זמני. שאלה מעניינת יותר, תהיה מה יעלה בעמדת הגארד השני של הקבוצה שג'וש אוקוגי נראה כמו מועמד טוב לקבל את התפקיד אבל בעורפו כבר נושף הרוקי ג'ארט קולבר שנראה טוב מאוד במשחקי ההכנה עד כה ועלול לקבל את העמדה מוקדם מהצפוי. בעמדת הסנטר תנסה מינסוטה להיפטר מגורגי ג'נג אם יתאפשר ולו רק בגלל ה-18 מיליון דולר שהוא הולך לקבל בעונה הבאה, כסף מיותר לכל הדעות של שחקן רך מדי, גם אם מזוהה עם המועדון. גם עמדת המאמן של הקבוצה עם סונדרס הצעיר עוד טעונה הוכחה. סונדרס הראה פוטנציאל בעונה שעברה אבל יש הבדל גדול בין אימון של כמה חודשים במהלך עונה אחת לעונה אותה מתחילים מאפס וסונדרס יצטרך להוכיח שהוא ראוי למשרה אותה קיבל.

האם מינסוטה תיתן לסגל הזה לרוץ ותיתן לו את המקום לגדול? האם יהיו טריידים במהלך העונה כשאפילו וויגינס עשוי למצוא את עצמו מחוץ לקבוצה? (מישהו בכלל ייקח אותו?), האם המאמן הצעיר ימשיך לקבל אמון מההנהלה והאם האוהדים במינסוטה, אלופי הסבלנות של ה-NBA, ימשיכו לחכות בשלווה אפילו שהם שומעים כבר בפעם האלף שמשהו טוב נבנה כאן? אלו השאלות שילוו את העונה של הזאבים. ואם ננסה להמשיל את מצב בפשטות נגיד שהטימברוולבס נראים יותר מדי כמו שלד או פיגומים של בניין, שבעיניים אופטימיות מאוד אפשר לראות יום אחד מישהו מתגורר בו אבל בינתיים זה נראה כמו משהו רחוק שהרבה עבודה קשה, חוכמה וגם מעט מזל (והגנה! פור גאד סייק, מישהו צריך כבר לעשות הגנה שם!)  יצטרכו להיות מושקעים שם בשביל שהוא יהיה ראוי למגורים.

נו, לפחות אין אף אחד ששיחק בבולס בסגל…

תסריטים למינסוטה טימברוולבס

תחזית אופטימית: טאונס יוצא מהאדישות, וויגינס מפגין רגישות, קובינגטון וקולבר מנהלים בקוֹ הגנה מלאת נחישות והזאבים טורפים בדרך לעונה מלאת התרגשות – 45 ניצחונות ומקום שישי במערב.

תחזית פסימית: טאונס מגלה סימנים של תשישות, וויגינס וסונדרס במסלול התנגשות, אפילו ההגנה של קובינגטון מצביעה על היחלשות והזאבים מייללים בדרך ללוטרי ותחושה דחופה של צורך בהתחדשות. 25 ניצחונות ומקום אחרון במערב.

תחזית ריאלית: האכפתיות של טאונס אמנם תגלה התאוששות אבל כל עוד לוויגינס יש בעיות עם האנושות ושאר הצעירים עדיין בשלבי התגבשות, מינסוטה בדרך לעונה בלי יותר מדי התרחשות וכל מה שיעזור לאוהדים שלהם (ובהם אני) זו רק התכחשות לכך שלהיות אוהד של הזאבים זה סוג מתקדם של טיפשות… 32 ניצחונות, מקום 12 במערב.