היום תשעה ימים לעומר (אתמול לא עלה טור בשל עומס, עימכם הסליחה)
אחת השאלות שאוהבי הNBA בפרט והספורט בכלל אוהבים לשאול היא "כמה טובים היו השחקנים ששיחקו פעם?". את הגדולים כולם זוכרים ובטוחים שהם יהיו טובים גם היום, אבל מה לגבי השחקנים מהמדרגה הבאה? לא הביל ראסל, ווילט צ'מברליין ושות' האולסטארים של אותה תקופה. כמובן שאם היינו זורקים שחקן עבר לימינו הוא כנראה לא היה שורד בליגה בגלל שהליגה היום כ"כ הרבה יותר אתלטית, מצד שני כמובן אם הוא היה חי בימינו הוא כנראה היה נהיה יותר אתלטי ומשתפר בנושא והוויכוח הזה די מעגלי. אחד השמות שעולים בדיונים של איך הוא היה משחק בימינו הוא בוב קוזי, באמת שאין לי מושג למה דווקא הוא. אבל על קוזי דיברנו שנה שעברה אז היום נדבר על בוב אחר מאותה תקופה. היום נדבר על בוב פטיט.
פטיט נולד בלואזיאנה ושיחק כדורסל מגיל צעיר. בתחילה הוא לא התקבל לנבחרת התיכון שלו אך לאחר שהתאמן והשתפר הוביל את נבחרת התיכון שלו לאליפות מחוזית ראשונה מזה 20 שנה. לאחר התיכון שיחק פטיט באוניברסיטת לואיזיאנה. פטיט כיכב במכללה ונבחר פעמיים לחמישיה השניה של NCAA ופעם אחת לחמישיה הראשונה. בעונתו האחרונה סיים עם ממוצע של 31 נק' ו17 ריב'. לאחר שעבר לדראפט הפרישה האוניברסיטה את המספר שלו, זה היה הפעם הראשונה שהאוניברסיטה הפרישה מספר בכל ענף ספורט.
לאחר שלוש שנים במכללה יצא לדראפט. הוא נבחר במקום השני בדראפט 1954 ע"י המילווקי הוקס (שתהפך להיות הסנט לואיס הוקס, שתהפך להיות אטלנטה הוקס). לאחר שהצטרף לליגה פיתח את הג'אמפ שוט שלו והיה מהפאוור פוורדים הראשונים שעשו זאת. הוא גם הגדיל את הטווח שלו וסביר להניח שאם היה קו שלוש באותם ימים הוא היה צובר כמה שלשות לזכותו. כבר בעונתו הראשונה כיכב פטיט וסיים את העונה עם ממוצע של 20 נק' ו13 ריב' וזכה בתואר רוקי העונה. בעונתו השנייה המשיך פטיט להשתפר באספקטים של ריבאונד התקפה וקליעות מהקו באותה עונה זכה פטיט בתואר הMVP.בעונת 56/57 הוביל פטיט את קבוצתו עד לגמר הליגה שם הפסידו לסלטיקס (כן הם שיחקו במערב באותם ימים).
בעונה שלאחר מכן הוביל את קבוצתו לגמר פעם נוספת שם פגשו שוב את הסלטיקס. זה היה שנות ה50, אם הגעת לגמר סביר להניח שהיית פוגש שם את הסלטיקס. פטיט קלע במשחק השישי 50 נק' וההוקס זכו באליפות הראשונה והיחידה בתולדות הפרנצ'ייז. בעונת 58/59 זכה פטיט בMVP נוסף וההוקס הפסידו ללייקרס בגמר המערב. בשתי העונות שלאחר מכן גברו ההוקס על הלייקרס בגמר המערב, אך הפסידו לסלטיקס בגמר. בעונת 61/62 זכה בפעם הרביעית בMVP של האולסטאר. שיא NBA עד היום ביחד עם קובי בראיינט. פטיט המשיך לתת תפוקה עד הסוף ופרש בעונת 64/65 כשהוא מסיים את כל עונותיו בליגה עם ממוצע של דאבל דאבל.
פטיט נחשב לאחד מאבות הטיפוס לפאוור-פוורוד של הNBA. הוא היה מוכשר מאוד בצד ההתקפי וההגנתי ובעיקר נודע בריבאונד ההתקפה שלו. פטיט שיפר את המשחק עונה אחר עונה. לאחר שהבין שהוא לא מספיק חזק כדי להתמודד בצבע הוא התחיל להרים משקולות כדי להעלות מסה. הוא פיתח את הקליעה שלו ועשה הכל כדי לגרום לקבוצה שלו להשתפר. פטיט היה מוצלח בתנועה ללא כדור. מי שרואה משחקים מאותם ימים רואה שהמשחק עומד להרבה רגעים, פטיט עם התנועה שלו יצר לעצמו מצבי קליעה נוחים. הוא היה השחקן הראשון בהיסטוריה של הליגה שקלע 20 אלף נק'אבל פטיט בעיקר היה לוחם. הוא היה נאבק על כל כדור ועל כל סל. במהלך הקריירה שלו הוא שבר את שתי הידיים והוא משער שעשו לו מעל 140 תפרים במהלך כל הקריירה. השיא שלו אגב עומד על 17 תפרים למשחק.אז אומנם אין לו את האליפויות של ראסל, הקליעה של ביילור או המספרים של וילט. אבל בוב פטיט היה אחד מהאבות המייסדים של עמדת הפאוור-פוורוד וכל מי שאוהב את המשחק חייב לו תודה על כך.
הישגי קריירה:
2 תגובות
מצוין .
ושמח לראות גם עבריתת מוקפדת.
המשחק אז נראה לי מאד דומה למשחקים הקבוצתיים באירופה ,מה שהיה והוא לטעמי המשחק האמיתי.
לא הקרקס המלא טעויות קבוצתיות
של הנבא היום.
האיש הוא ממש אנציקלופדיה לאומון גופני ושל המשחק ,הוא פשוט פיתח את
יכולתו לרמה הגבוהה ביותר ,על ידי המצאת אימונים מתאימים.
הוא מתיחס בווידיאו לתהליך העבודה
והשגת היכולות הנדרשות האישיות וכן התנועה ללא כדור בסגנון יגעת ומצאת תאמין.
וכמובן כאשר צופים בו מתעוררת השאלה לגבי אבדיה שרוצה לשחק שם.
והוא ללא ספק בעל התכונות המתאימות
אך השאלה המרכזית האם הוא מוכן?
כשאני מסתכל על שחקני כדורסל מנקודת מבט של מי שהתאמן בהרבה ענפי שיווי משקל אני מוצא קשר הדוק
בין חוסר עבודה על שיווי משקל לפציעות
דוגמאות
דוראנט ,הייורד ,כספי , ועוד.
והדוגמא הנגדית שחקן שמשחק המון
וכמעט לא נפצע הוא לברון.
שעובד חזק על שיווי משקל.
הטעות של כספי להבנתי היא הגעה לליגה ללא הכנה מתאימה.
על פניו נראה לי כי אבדיה עןמד לחזור על אותה טעות.
דעתכם:
בעונת האליפות של ההוקס, שיחקו לצד פטיט גם אד מקאולי וקליף הייגן, שהגיעו בטרייד מהאלופה בוסטון. ההוקס נתנו תמורתם את הבחירה ה-3 בדראפט, בה הסלטיקס לקחו את ביל ראסל.