היום תשעה עשרה יום לעומר.
יש המון סיבות למה שחקנים בוחרים את המספר שלהם. לפעמים זה כהוקרה, לפעמים זה לזכר מישהו, לפעמים כדי לעשות למישהו דווקא. ולפעמים נוצרים לנו צירופי מקרים מעניינים. לדוגמה: שניים מהטופ 5 סנטרים בהיסטוריה בחרו את המספר 34 (שאק והאקים), או שאם אתה בחירה 2 שתהיה באסט בדראפט היסטורי אתה חייב לקחת את המספר 31 (דראקו מיליציץ', סם בואי). במספר 19, כנראה אתה תהיה מאמן יום אחד ותנצח המון מאחורי הקווים. ואם לפני שנתיים דיברנו על דון נלסון, היום נדבר על מאמן נוסף שהיה שחקן לא רע, והוא מקום שני במספר הניצחונות כמאמן. היום נדבר על לני וילקינס.
וילקינס גדל בניו יורק ובתיכון הלך לתיכון בויס היי שנחשב לאחד התיכונים המובילים בכל הקשור לספורט. במכללות הלך וילקינס למכללת פרובידנס. במכללה כיכב וילקינס ונבחר פעמיים לאול אמריקאן.
לאחר המכללה יצא וילקינס לדראפט ונבחר במקום השישי ע"י הסנט לואיס הוקס. וילקינס שכבר מההתחלה קיבל את תפקיד הרכז הפותח. הקבוצה שהגיעה לגמר בשנה לפני הצטרפותו והפסידה לסלטיקס הגיעה פעם נוספת לגמר ושוב הפסידה לסלטיקס. וילקינס המשיך לתרום תרומה משמעותית להוקס אך הם לא הצליחו להגיע לגמר הליגה שוב. בעונת 67/68 סיים במקום השני במירוץ לתואר ה-MVP אחרי צ'מברליין.
בקיץ של אותה שנה עבר בטרייד לסיאטל סופרסוניקס. לפני עונת 69/70 ביקש ממנו הבעלים של הקבוצה שיהיה מאמן שחקן (דבר שהיה מקובל באותם ימים). וילקינס התנגד בהתחלה אבל בהמשך התרצה וקיבל את התפקיד והתחיל את קריירת האימון המפוארת שלו בהמשך לקריירת המשחק. בעונת 70/71 זכה בMVP של משחק האולסטאר. בעונת 74/75 עבר לטריילבלייזרס ושם גם שימש כשחקן מאמן. בסיום אותה עונה פרש וילקינס במשחק והמשיך בקריירת האימון שלו בטריילבלייזרס.
לאחר עונה בטריילבלייזרס חזר לאמן את הסופרסוניקס. לפני הגעתו הסופרסוניקס היו במאזן של 17-5. לאחר שהגיע הקבוצה עלתה על דרך המלך והגיעה עד לגמר הליגה, ווילקינס חזר למעמד כמאמן לראשונה מאז עונת הרוקי שלו. בגמר פגשו את הבולטס והפסידו להם בשבעה משחקים. בעונת 78/79 הגיעו שוב לגמר ופגשו את היריבה שלהם מהשנה הקודמת, הבולטס. הפעם הסופרסוניקס יצאו עם ידם על העליונה וזכו באליפות ראשונה ויחידה בתולדות הפרנצ'ייז. בעונת 85/86 עבר לאמן הקאבס. משם עבר בעונת 92/93 להוקס. לפני המעבר להוקס הוא היה עוזר מאמן בדרים טים. הוא אימן את ההוקס שבע שנים שבמהלכם עלה למקום הראשון בטבלת הניצחונות של המאמנים כשהדיח את רד אוארבך, המאמן של האימפריה של בוסטון בשנות ה-60. בהמשך הוא גם היה למאמן הראשון שחוצה את רף 1000 הניצחונות. בהמשך עבר לטורונטו וסיים את הקריירה בניו יורק.
ב1989 נבחר להיכל התהילה כשחקן. ב1998 נבחר להיכל התהילה כמאמן. ב2010 נכנס להיכל התהילה עם הדרים טים. בחגיגות ה-50 של הליגה הוא נבחר לטופ 50 שחקנים ולטופ 10 מאמנים, הוא היחיד שעשה את זה.
לני וילקינס היה חלק מהליגה למעלה מ-40 שנה. הוא אף פעם לא היה המאמן הטוב ביותר, או השחקן המוצלח ביותר אבל העקביות שלו גרמה לו להיזכר כאחד מהאנשים שהשפיעו על הליגה.
הישגים כשחקן:
9 הופעות במשחק האולסטאר (1963–1965, 1967–1971, 1973)
MVP של משחק האולסטאר (1971)
הישגים כמאמן:
אליפות ה-NBA (1979)
מאמן השנה (1994)
אחד מ-10 המאמנים הגדולים בתולדות ה-NBA
