עומרNBA: מספר 1, גם מבחינת הטרגדיה הספורטיבית

היום יום אחד לעומר.

התלבטתי היום בין שני שחקנים עם סיפור דומה.
שניהם לבשו את המספר 1, שניהם גארדים, והקריירות של שניהם נקטעו בשיאם עקב פציעה/פציעות טראגיות.
וכמו בשנה שעברה גם הפעם הרגש גובר על השכל אז נשאיר את טרייסי מגריידי לפעם אחרת כי היום נדבר על דריק רוז.

רוז נולד בשיקגו וכבר מגיל צעיר הכישרון שלו התחיל למשוך את תשומת הלב של כולם.
אליל הילדות שלו היה שחקן אחר שקשור לשיקאגו, אחד בשם מייקל ג׳ורדן.
שהתחיל לשחק בתיכון המקומי לבש את המספר 25 לזכר הכוכב של התיכון בן וילסון שנרצח יום לפני טקס הסיום.
בתיכון רוז המשיך לככב, והוביל את קבוצתו פעמיים לאליפות המחוז. בעונתו האחרונה זכה בפרס מר הכדורסל של אילנוי בתור שחקן התיכונים המצטיין במדינה.

לאחר התיכון בחר רוז לשחק באוניברסיטת ממפיס. רוז הוביל את הקבוצה לגמר טורניר המכללות שם הפסידו לקנזס בהארכה. למרות ההפסד רוז נבחר למצטיין של הפיינל פור.
לאחר שנה אחת בלבד בחר רוז לצאת לדראפט.
בדראפט 2008 נבחר במקום הראשון ע"י הבולס וחזר לעיר הולדתו.

רוז כיכב בליגה כבר בעונתו הראשונה וסיים עם ממוצע של 16.8 נק'.
באותה עונה הוא זכה באולסטאר בסקיל צ׳אלנג׳
רוז נבחר באותה שנה לרוקי העונה.
בסיבוב הראשון נתקלו הבולס בסלטיקס.
למרות סדרה טובה של רוז, שאף קלע במשחק אחד 36 נק וחילק 11 אס', הבולס הפסידו לסלטיקס בשבעה משחקים

פינת הסטטיסטיקה האיזוטרית שרק לאמריקאים אכפת ממנה: רוז הצטרף לקארים בתור השחקן היחידי בהיסטוריה שקלע 35 נק' וחילק 10 אס' בפלייאוף הראשון שלו בתור רוקי.

בעונה הבאה המשיך רוז להשתפר ולשפר את הממוצעים שלו ואף נבחר למשחק האולסטאר אך שוב פעם הודח בסיבוב הראשון הפעם ע"י הקאבס.

את עונת 10/11 פתח רוז בסערה והראה יכולות מדהימות, הוא נבחר לפתוח במשחק האולסטאר והוביל את שיקאגו לעונת 60+ ניצחונות, לראשונה מאז שג׳ורדן עזב.
בסיום אותה עונה רוז נבחר ל MVP ובכך הפך רוז בגיל 22 לשחקן הצעיר בהיסטוריה שזוכה בפרס.
רוז הצטרף למייקל כשחקן היחיד בהיסטוריה של הפרנצ׳ייז שזוכה בתואר.
הוא גם הצטרף לנאש בסטטיסטיקה האיזוטרית של מי שנבחר לMVP מבלי שקיבל אף הצבעה בעונה שלפני.
רוז הוביל את הבולס עד לגמר האיזורי שם הפסיד לביג 3 של ההיט בעונה הראשונה אחרי "ההחלטה".

לאחר אותה עונה רוז חתם על חוזה מורחב במה שיקרא לימים חוק דרק רוז(עוד סעיף בהסכם השכר האינסופי של השחקנים).
באותה עונה רוז סבל מלא מעט פציעות קטנות ולמרות זאת הוא נבחר לאולסטאר שהוא מקבל את מספר ההצבעות השני הכי גבוהה אחרי דוויט האוורד(כן פעם הוא היה שחקן כדורסל, והשמועות אומרות שהוא אפילו שיחק הגנה ).
באותה עונה נפגשים הבולס בסיבוב הראשון בסיקסרס.
ואז במשחק הראשון זה קרה.

אבל שנייה לפני זה, ספורט הוא דבר טראגי.
המון פעמים טראגדיה של קבוצה אחת היא השמחה של קבוצה אחרת (בתור אוהד ליברפול והפועל תל אביב אני יודע טוב מאוד איך זה להיות בצד הזה של המתרס ).
אבל בפציעות אין אף צד ששמח, אלא פשוט עצב על קריירות שנגדעות באיבן.

אני זוכר שראיתי את הפציעה הזאת, סוף הרבע הרביעי שהמשחק כבר גמור ולאף אחד לא ברור למה רוז עדיין משחק, רוז חדר כמו תמיד בקפיצה לצבע ולאחר מכן צנח בכאבים.
בהתחלה לא הבנתי מה קרה אבל לאחר שראיתי את ההילוך החוזר ראיתי שהברך של רוז הייתה בזווית שאף ברך לא אמורה להיות בה.
ובאותו רגע כולם התפללו שזה לא חמור אבל עמוק בלב כולם ידעו שהשחקן שהיה אמור להיות היורש של מייקל בעיר הרוחות לא יחזור להיות אותו שחקן.

רוז היה שנה שלמה מושבת, לאחר שהוא חזר הוא הראה ניצוצות אבל לא היה קרוב לשחקן המדהים שהוא היה לפני הפציעה.
בעונת 16/17 עבר לניקס, משם נדד לקאבס והיום הוא משחק במינסוטה.
בעונה האחרונה הוא מראה שהוא מקבל את תפקיד הרול פלייר וכולי תקווה שעוד יש לו מקום לתרום בליגה.

רוז בשיאו היה מדהים, מי שלא ראה אותו תדמיינו יכולת חדירה וסיומת של קיירי עם האקספולסיביות והאתלטיות של ווסטברוק.
אבל מה שהיה באמת מדהים זו הייתה יכולת הריחוף שלו, כמו אליל הילדות שלו הוד אווירותו, רוז פשוט היה קופץ וזה היה מרגיש שהוא משחק עם חוקי הפיזיקה.
הוא היה מצליח לעבור בקפיצה אחת שלושה שחקנים ולסיים איכשהו עם סל או דאנק. 
הקרוסים שלו היו פשוט מדהימים והזכירו את אייברסון.

יש משהו טראגי בלראות את רוז משחק היום.
יובל עוז הגדיר את זה בתור the on who got away.
אותה בחורה שרצית לצאת איתה והיא סירבה.
ואתה נהנה בחיים אבל מידי פעם עולה בך המחשבה מה היה קורה אם.(כמובן לא אצל כותב הפוסט שהחברה הראשונה שלו היא אותה אחת שהוא התחתן איתה )
מידי פעם הוא צץ עם קרוס מדהים, עם ליי-אפ בין 3 שחקנים, הוא מזכיר לנו איזה שחקן מדהים הוא היה וגורם לנו רק לדמיין איזה שחקן מדהים הוא היה יכול להיות.

אבל הוא לא יכול להיות אותו שחקן, סביר להניח שהוא יהיה ה MVP הראשון בהיסטוריה שלא יגיע להיכל התהילה, וככל שהוא ואנחנו נבין את זה מהר יותר כך ייטב לכולנו.

אבל אלוהים, תן לו לחזור ליכולת מהעונה ההיא ולו רק בשביל משחק אחד, יותר מזה אנחנו לא צריכים.

(NBA Most Valuable Player (2011
(3× NBA All-Star (2010–2012
(All-NBA First Team (2011
(NBA Rookie of the Year (2009