קליבלנד קאבלירס – גם כאן בונים. השאלה היא מה בדיוק?

רקע

אולם ביתי: הרוקט מורטג' פילדהאוס מכיל 19,432 מקומות  ולמרות הכדורסל הירוד על הפרקט התמלא בעונה שעברה ב-19,349 צופים בממוצע למשחק, מה ששווה למקום השמיני בליגה. אז או שאין יותר מדי דברים לעשות בקליבלנד או שהאנשים שם עדיין חושבים שלברון ג'יימס באזור, כך או כך, המצב השנה לא אמור להיות יותר טוב…

מאזן בעונה שעברה: 63-19 ומקום 14 במזרח ושווה לשני בחולשתו בליגה (יחד עם פיניקס). ותודה לניקס שהיו מבישים יותר.

תקציר הפרקים הקודמים: אז אחרי 4 שנים קסומות שכולן הסתיימו באליפות המזרח ואחת אפילו באליפות היסטורית של הליגה כולה, הקיקיון ששמו לברון ג'יימס שבִן לילה היה ובִן לילה אבד, נטל את כשרונו ועבר ללה לה לנד. לכולם היה ברור שבלעדיו, קליבלנד לא תוכל להגיע לגבהים בהם היא הייתה איתו והשאלה שנשאלה הייתה כמה נמוך היא תתרסק.

שישה משחקים לתוך העונה ניתנה התשובה המוחצת, או יותר נכון 'הנחמצת' כשקליבלנד מצאה את עצמה עם מאזן 6-0 והחליטה לשלוח הביתה את טיירון לו שכנראה לא ממש ידע לחלק פקודות בלי שקינג ג'יימס ילחש לו באוזן מה הן.  גם המאמן החדש, לארי דרו, ששימש כעוזר מאמן בקליבלנד במשך 4 שנים (ומשום מה לא היה נאמן למאמן תחתיו הוא עבד והחליף אותו. מאיפה הוא למד את זה?) לא ממש הצליח להשיט את הספינה על מי אגם רגועים וההפסדים נמשכו בדרך למאזן 11-1 ובהמשך 14-2 ו20-5. מה שעוד העיב על פתיחת העונה של הקאבס היה פציעתו של קווין לאב, כוכב הקבוצה, אחרי ארבעה משחקים והוא נותח ברגלו הימנית והחמיץ 2/3 מהעונה בשל כך.

בשלב הזה הבינו בעיר שליד האגם, שטוב לא יצא מהעונה הזו והחלו מכוונים נמוך כמה שאפשר. אחת הדרכים הייתה להיפטר מהשחקנים אשר היו הצוות המסיע שלה בעונת הגמר האחרונה ונשארו ללא רועה וכך מצאו את עצמם החוצה מהקבוצה קייל קורבר שנשלח ליוטה, ג'ורג' היל שנשלח למילווקי ורודני הוד שהועבר לפורטלנד. רק ג'י.אר סמית' לבדו נתקע בקליבלנד וגם התבטאות לא לויאלית בעליל שלו ("הם לא רוצים אותי פה") לא גרמה לו לקבל כרטיס חופשי ביד.

לצערם של אוהדי קליבלנד העונה עוד הייתה בחיתוליה ולקבוצה עוד הייתה דרך ארוכה להתרסק בה. 12 הפסדים רצופים בדצמבר-ינואר היוו את שיא השפל של העונה בקבוצה שההגנה שלה הייתה החלשה בליגה ואלמלא קולין סקסטון הרוקי בעונת ראשונה מבטיחה (ואגואיסטית), כנראה שלא הייתה סיבה ולו הקטנה ליותר לאופטימיות בקבוצה. 27 שחקנים שותפו בסגל במהלך העונה וכל זה לא עזר  מספיק בשביל להיות הקבוצה הגרועה בליגה, כשאפילו עשרה הפסדים רצופים במניין המשחקים האחרונים של העונה, לא הועילו לה לסיים במקום האחרון בליגה והיא זכתה בבחירה החמישית בדראפט בלבד.

תנועת הרכבות

יצאו מהתחנה: ג'י.אר סמית' גילה שלא רק בקליבלנד לא רוצים אותו אלא גם בשום מקום אחר וממשיך לחפש קבוצה (תחושת בטן: יחתום בלייקרס בסוף); צנינג' פריי הודיעה על סיום קריירת הכדורסל שלו ופרש (לא בשיא); מרקיז כריס חתם מכל המקומות דווקא בגולדן סטייט; דויד נואבה חתם בברוקלין נטס וכמותו גם דנג אדל הסמול פוורוורד ששיחק שלושה משחקים בקבוצה; ניק סטאוסקאס חצה את הים וחתם בבסקוניה ואילו ג'רון בולסומגיים, האיש עם השם הכי מדליק בגלקסיה חתם בשורות יוסטון רוקטס.

עלו על הפסים: דריוס גרלנד, רכז שנבחר בבחירה מספר 5 בדראפט הוא השם הבולט שמצטרף לקבוצה. מדובר ברכז שיודע היטב לקלוע ומנהיג מלידה. הבעיה? הוא פספס את רוב עונת המכללות היחידה שלו (במכללת ונאנדרבילט) בגלל קרע במיניסקוס וצריך עוד להוכיח את עצמו. וחוץ מזה? חצי מהסגל הם גארדים…; קווין פורטר ג'וניור גם הוא הגיע מהסיבוב הראשון בדראפט (נבחר ע"י מילווקי בבחירה מספר 30 והוטרד לקליבלנד דרך דטרויט) וגם במקרה שלו מדובר בגארד (קלעי הפעם) עם חוש התקפי מצוין אבל גם בעיות יציבות, הן נפשית והן מבחינת היכולת שלו על המגרש. לא הרשים מבחינת ממוצעים באוניברסיטת דרום קליפורניה (USC) בה שיחק אבל כן הבליח לכמה משחקים שהראו איזה פוטנציאל הוא; עוד הגיע מהסיבוב הראשון בדראפט דילן וינדלר ששיחק ארבע שנים במכללת בלמונט ונבחר במקום ה-26. במקרה שלו מדובר בפוטנציאל פחות גדול אבל בשחקן מלוטש שיודע לעשות לא מעט דברים וריבאונדר טוב מאוד ביחס לגובהו ולעמדה בה הוא משחק (סמול פורוורד); משיקגו הגיע טימותי לואו-קאברו הצרפתי שהולך ללבוש מדים של קבוצה רביעית בשנתיים במה שנראה כמו סימן לא בהכרח חיובי לכיוון אליו הקריירה שלו הולכת; ג'רל מרטין שהיה סביר בממפיס לפני שנתיים הגיע אחרי עונה פחות טובה באורלנדו;  סינדריוס טורנוול הגיע מהקליפרס אחרי שלא הצליח להשתלב בכמות הגארדים הגדולה שם. גם בקליבלנד לא הולך להיות לו קל…; ג'י.פי מאקורה ששוחרר משארלוט הגיע גם כן לחזק את עמדת השוטינג גארד…; דניאל המילטון ששיחק בעונה שעברה לסירוגין באטלנטה ובג'י-ליג הצטרף גם הוא, ואם תהיתם, גם הוא שוטינג גארד. שיהיה.

נשארו על הרציף: ג'ורדן קלארקסון שהיה הקלע הבולט של הקבוצה עם 16.7 נק' למשחק; קווין לאב, כוכב הקבוצה עד להודעה חדשה שיחד עם טריסטן תומפסון שצובר כבר פז"ם בקבוצה (השחקן השלישי בוותק שלו בליגה באותה קבוצה!) הם השרידים היחידים של קליבלנד מעונת האליפות; קולין סקסטון, נתן עונת רוקי מצוינת, גם אם מעוררת מחלוקת מעט בגלל נטייתו לסוליסטיות; צ'די עוסמאן שהשתלט על עמדת הסמול פורוורד בעידן פוסט-לברון ינסה להמשיך להתבגר, להשתפר ולקחת אחריות; ברנדון נייט ינסה להחזור לממוצעים שאפיינו אותו לפני הפציעה; לארי נאנס ג'וניור ינסה להפסיק לדרוך המקום; מת'יו דלבדובה שחזר באמצע העונה שעברה ישתדל להמשיך ולהיות חביב הקהל;  ג'ון הנסון שהגיע בשלהי העונה שעברה ולא שיחק בגלל פציעה ינסה למצוא את מקומו בקבוצה ואילו אנטה זיזיץ' שהשתפר מאוד בעונה שעברה יקווה לשמור על ייחודיותו כסנטר הטבעי היחיד בסגל.  

בתא הקטר: בגיל 66, לא ממש צעיר, אמור ג'ון ביילין, מי שהוביל את מכללת מישיגן לשתי הופעות בגמר ה-NCAA ב-12 השנים שלו שם (בשתיהן היא הפסידה), להיות אחראי על מהפכת הצעירים של קליבלנד. ביילין נחשב למאמן התקפי טוב, בעל קשר מצוין עם שחקניו והעמיד בימיו במישיגן מאזן של 63% אחוזי הצלחה. הוא חתם בקיץ על חוזה לחמש שנים ובהנחה שקובי אלטמן ייתן לו לעבוד, יהיה מעניין לראות מה יהיו התוצאות של המעבר שלו לליגה של הגדולים.

חמישייה צפויה: סקסטון, גארלנד, עוסמאן, לאב, תומפסון.

ועכשיו, מה עכשיו?

לא צריך לכתוב מסה שלמה בשביל להבין לאן העונה של קליבלנד הולכת עוד לפני שהיא מתחילה. אולי כבר עדיף בלהתחיל לתאר לאן היא לא הולכת – לפליאוף. גם במזרח הלא מאוד נשכני, קליבלנד קאבלירס בגירסה הנוכחית היא לא קבוצה שתאיים ברצינות על אחד משמונה המקומות הראשונים. קווין לאב, ג'ורדן קלרקסון וטריסטן תומפסון אמנם ידעו ימים יפים ויש גם כמה צעירים נחמדים בסגל אבל מי שחושב שזה מספיק למשהו רציני כמו אזור חיוג של מאזן חיובי צריך להיזכר היטב בשנותיו של לאב כפרנצ'ייז פלייר במינסוטה אותה הוא לא הוביל לכלום (גם בשיא כוחו), או ביכולתו של קלרקסון במשחקים המכריעים של פליאוף 2018 (בהם הוא שבק חיים משל היה מכונית ישנה בעליות של הקסטל לירושלים) או פשוט בכמות המשחקים של טריסטן תומפסון בשנתיים האחרונות (96 בלבד) שמלמדות אותנו על פגיעה משמעותית בשריר החשק שלו.

ואחרי הקביעה הזו, לא נותר לנו אלא לשאול – מה קליבלנד רוצה להשיג מהעונה שלה? שתי אפשרויות עולות כתשובה לתהייה הזו. הראשונה, הקאבס בונים משהו סביב הסגל הקיים ויחד עם התבגרות שלו, צבירת ניסיון וחיזוקים במקומות הנכונים, בעיקר בזכות הכסף הרב מתחת לתקרת השכר שמתפנה בקיץ הבא (תודות לחוזים הנגמרים של טריסטן תומפסון, ברנדון נייט וקלרקסון) הם יוכלו שוב לכוון למעלה כשהם מתבססים על הצעירים, על לאב ועל שחקן או שניים משמעותיים שיגיעו מהשוק החופשי.

אם זה מה שמתכננים בקליבלנד, אז העונה הנוכחית תהיה לא יותר מאשר ניסוי כלים ארוך ומתמשך, דקות לרוקיז, לסקסטון ולאנטה זיזיץ' וניסיון להבין מי מהגווארדיה הותיקה ראוי להמשיך. מציאות כזו תסתיים ב30 עד 35 ניצחונות והאוהדים באוהיו יוכלו להמשיך להתרווח בכיסאות שלהם ולצפות במה שנראה כמו כדורסל תחרותי.

אבל יש גם אופציה שנייה והיא סוג של מכירת חיסול כבר העונה במטרה לנקות את לוח המשכורות ולהביא לקבוצה עוד נכסים עתידיים שיהפכו ברבות הימים להיות הדבר הבא (או הבא הבא) במזרח. בשביל זה הרי מביאים מאמן מכללות ומחתימים אותו לטווח של חמש שנים, לא?

על מנת למצות את האופציה הזו יצטרכו בקליבלנד להיפטר במהירות האפשרית מקווין לאב. הפאוור פורוורד כבר לא נער צעיר ובגיל 31 עם חוזה לעוד שלוש שנים על סך כ-90 מיליון דולר, המנייה שלו נמצאת במגמת דעיכה. ככל שיקדימו בקליבלנד להיפטר ממנו יש סיכוי יותר טוב לקבל משהו איכותי תמורת הסחורה כשקבוצות כמו פורטלנד או מיאמי (וכמובן הניקס, חסר להם פאוור פורוורד) יכולות להיות אופציה.

במקרה של ניקוי אורוות כללי שיתחיל בקווין לאב וימשיך בניסיונות להיפטר מחוזים נגמרים (ויש מלא כאלה כשלצד קלרקסון, תומפסון ונייט גם אלו של דלבדובה והנסון מסתיימים בסוף השנה) האוהדים של הקאבס צפויים לראות עונה של כדורסל חלש, לא תחרותי שתזכיר לא במעט את העונה הקודמת או את הקבוצה של ראשית העשור, שבשנתיים אחרי נטישת לברון הראשונה הייתה הקבוצה החלשה בליגה.

ימים יגידו לאן קליבלנד הולכת עם הניסוי החדש שלה אבל בינתיים נוכל לתהות כמה תהיות שבוודאי יהיו רלבנטיות בשני התסריטים: הראשונה היא לגבי הקו האחורי של הקבוצה זה שיורכב משני צעירים עם נטייה לדומיננטיות מוגזמת. האם גארלנד וסקסטון יוכלו לשחק יחד? ואם כן, מי יקבל את המפתחות לקבוצה ומי יהיה הסייד קיק? מיהו סטף ומיהו קליי?

תהיה נוספת עולה לגבי כמות הגארדים המוגזמת שיש בסגל. ליד סקסטון וגארלנד מוצבים גם ברנדון נייט, ג'ורדן קלרקסון, מת'יו דלבדובה, קווין פורטר ג'וניור, דילון וינדלר, פי.ג'י מאקורה וסינדריוס טרונוול כשלהוציא את השניים האחרונים לכל השאר יש הצדקה בגינה צריך לשתף אותם. ומה גם שאם רוצים לתת לשני שחקנים בשנה הראשונה או השנייה שלהם הזדמנות להוביל את הקו האחורי, לא בטוח שזה רעיון טוב להצמיד להם כל-כך הרבה בייביסיטרס.

ויש גם את שאלת צ'די עוסמאן מי שבשקט יחסי העמיד עונה שנייה מוצלחת ומרשימה עם 13 נק' למשחק ב-50.4 אחוזים אפקטיביים. לברון ג'יימס הוא כבר לא יהיה, אפילו לא הגירסה הטורקית שלו. אבל האם שווה להשקיע בו לעתיד לבוא או לנסות למצוא פרוספקט אחר? זוהי שאלה בהחלט ראויה ויהיה מעניין לראות כיצד הוא והמאמן החדש יתקשרו יחד.

בקיצור, אמור להיות מעניין יחסית בקליבלנד (יחסית לעיר המושמצת שקוראים לה קליבלנד, כן?) כשהעונה יכולה להתפתח לכל מיני מקומות, מוזרים יותר או פחות. אבל מה שבטוח, רוב האקשן יהיה מחוץ לפרקט…

אז מה יהיה?

תחזית אופטימית: הקאבס מבינים שקווין לאב זה מוצר שתיכף עומד להיות פג תוקף, נפטרים ממנו תמורת כמה בחירות ראויות. בלי לאב ולמרות שגארלנד וסקסטון דווקא מוצאים את מקומם זה לצד זה בקו האחורי, הם מתרסקים כקבוצה על הפרקט כל הדרך אל המאזן הגרוע בליגה וזכייה בבחירה הראשונה בדראפט.

תחזית פסימית: הקאבס מבינים שקווין לאב זה התקווה האולסטאר היחיד שיסכים לשחק בקבוצה שלהם בעשור הקרוב ולמרות החרדות מהן הוא סובל, הם חרדים לשחרר אותו. עם לאב ולמרות שגארלנד וסקסטון לא ממש מתחברים ואף כמעט והלכו מכות בחדר ההלבשה (ברגע האחרון טריסטן נכנס לשם עם קלואי קרדשיאן וגנב את ההצגה) הקאבס מעמידים עונה של 35 ניצחונות כל הדרך אל בחירות לוטרי גרועות ובינוניות מתמשכת.

תחזית ריאלית: בא לי להגיד שזה הולך להיות משהו שישלב את שתי התחזיות. לאב יישאר, כי אם היו רוצים להיפטר ממנו, זה כבר היה קורה לטעמי, גארלנד וסקסטון זה משהו שיעבוד לפרקים אבל גם יזכיר לא מעט את הימים של קיירי אירווינג ודיון וויטרס (ההיסטוריה תמיד חוזרת) וקליבלנד תמצא את עצמה עם המאזן הגרוע במזרח אבל עדיין לא תשיג את הבחירה הראשונה בדראפט. כי גם היא לא רוצה ללכת לשם…