שאלת השבוע – השחקן האהוב עליך / ניב שכטר

שחקן יום ד- פי ג'יי טאקר

אני צריך להגיד ג'יימס הארדן. הוא השחקן שהחזיר לי את האהבה למשחק בתור אוהד רוקטס מתוסכל. הכוכב הכי גדול מאז האקים. השחקן שכולם אוהבים לשנוא, בדיוק מסוג השחקנים שתמיד אהבתי. שממציא את המשחק מחדש, עולה לשחק בכל יום, בלי לשמור כוחות, בלי חיבוק תקשורתי. פשוט מגיע לעבודה ומפציץ.

אבל אני ארמה אם אני אגיד שהוא השחקן שאני הכי אוהב. יש לי טיפוס. ואלו אף פעם לא הכוכבים. גם כשהאקים יצר חלומות, תמיד היו אלו הוורנון מקסוולים של העולם, האותיס ת'ורפ ורוברט הורי שמשכו את סקרנותי. מאוחר יותר לא היו אלה טרייסי מקריידי או יאו מינג. הרוקט שהכי אהבתי מאז האקים ועד הארדן היה שיין באטייה. ככה אני אוהב אותם. צוורון כחול. לוחמים, לא מפחדים מאף אחד.

השחקן הבא הוא בקלות השחקן שאני הכי אוהב בשנתיים האחרונות- האלוף מחולון. הטנק המושלם. אנחנו קוראים לו טאק וואגון, מרכבה מספר 4 המקורי (למרות ששינה ל-17). פי ג'יי טאקר. התחת הכי גדול מצ'רלס בארקלי ועד שהגיע ציון וויליאמסון לא מחמיץ משחקים, וצריך לחזור ל2017 כדי למצוא משחק ממנו נעדר. הוא יעשה כל מה שצריך כדי שקבוצתו תנצח, כולל לגעור בכוכבי הקבוצה שלו, לזנק על כל כדור אבוד. תמיד יקח את המשימה ההגנתית הקשה ביותר, גם אם יצטרך לעמוד כל ערב מול שחקנים הגבוהים ממנו בראש. טאקר היה צריך לעבור מסע סובב עולם, ומספר פעמים בהם חשב לפרוש על מנת להגיע לנקודה שבו הוא יודע בדיוק מי הוא ומה מצופה ממנו. והוא יתן את הלב והנשמה בכל ערב. אלו השחקנים שלי. אלו האנשים שלי.