עומרNBA: על ההוא שוויתר

היום שלושה ימים לעומר.

לכולנו קשה לעשות ויתורים בחיים. ועוד יותר קשה לנו לוותר כשאנחנו מובילים משהו (תשאלו את ביבי). אבל לוותר על ההובלה בשיא הקריירה שלך, בקבוצה שאתה סחבת על הגב לטופ במשך כמה שנים, ולתת אותה לחבר הכי טוב שלך רק בשביל לזכות באליפויות זה באמת דבר מדהים.
אבל הליגה מלאה בדברים מדהימים, והיום נספר על שחקן כזה.
היום נדבר על דווין וייד.

וייד נולד בשיקאגו, וכמו רבים מבני העיר העריץ את ג׳ורדן בילדותו. אימו הייתה מכורה לסמים ונכנסה ויצאה מהכלא ללא הפסקה.
וייד גדל אצל אביו עם שלושה אחים חורגים. במגרש בחניה לא היו חוקים או עבירות וויד היה צריך לעבוד קשה מאוד בשביל כל סל שרצה לקלוע. והוא עבד קשה, דבר שהמשיך לעשות במשך כל חייו (בסדר, חוץ מבתקופה בשיקאגו ).

וייד שיחק בתיכון המקומי ע"ש הארולד ריצ׳רדס ביחד עם אחיו החורג שהיה הכוכב של הקבוצה.
עם הזמן תפקידו של וייד גדל בקבוצה ובעונתו האחרונה הוא היה הכוכב המוביל.

לאחר התיכון עבר וייד לאוניברסיטת מרקט במילווקי אבל עקב ממוצע הציונים הנמוך לא הורשה לשחק במדי הנבחרת של האוניברסיטה.
וייד עבד קשה ושיפר את הציונים ובעונה השנייה הוא הצטרף לקבוצה ישר להרכב הפותח.
וייד הוא נוצרי אדוק ובחר בספרה 3 כדי להזכיר את השילוש הקדוש.
וייד הוביל את הקבוצה למאזן הטוב ביותר שלה מזה 8 שנים.
עונה לאחר מכן הוביל את הקבוצה לפיינל פור של טורניר המכללות, מעמד בו היא לא הייתה מאז 1977.
לאחר אותה עונה בחר וייד לצאת לדראפט.
וייד נבחר במקום החמישי בדראפט 2003 ע"י מיאמי, הדראפט נחשב לאחד מהדראפטים הטובים בהיסטוריה. לפניו נבחרו: כריס בוש, הקבב האנושי כרמלי אנתוני, המתאגרף הסרבי דראקו מיליצ'יץ' וכמובן לברון ג׳יימס.
עובדה מעניינת: מבין כל השחקנים באותו דראפט הראשון שלקח אליפות הוא דווקא דראקו מיליציץ׳. וזה פחות או יותר ההישג היחיד בקריירה שלו.
כבר מתחילת הקריירה וייד הראה מספרים של כוכב והפך לקלע המוביל של ההיט כבר בעונתו הראשונה. למרות יכולתו הטובה וייד לא זכה ברוקי העונה בו זכה לברון ג׳יימס.
פינת הסטטיסטיקה האיזוטרית שרק לאמריקאים אכפת ממנה: וייד הפך לרוקי הרביעי מאז עונת 54/55 (הכנסת שעון הזריקות ) שמוביל את קבוצתו גם באסיסטים וגם בנקודות.
ההיט פגשו בסיבוב הראשון את ניו אורלינס הורנטס, כבר במשחקו הראשון בפלייאוף קלע וייד את סל הניצחון. ההיט עברו את ההורנטס והודחו בחצי הגמר מול הפייסרס ב6 משחקים.

בעונת 04/05 הצטרף שאק לקבוצה.
באותה עונה נבחר וייד לראשונה למשחק האולסטאר. הצטרפותו של שאק ושיפור היכולת של וייד עזרו להיט לסיים במקום הראשון (שזה היה ממש להיט, מבטיח שזה הפעם האחרונה שאני מספר את הבדיחה הזאת היום).ההיט ניצחו בסוויפ את הנטס ואת הוויזארדס. בגמר הליגה פגשו ההיט את האלופה היוצאת דטרויט פיסטונס. למרות סדרה טובה של וייד הפיסטונס גברו על ההיט בשבעה משחקים.

בעונת 05/06 המשיך וייד להראות שיפור ביכולת האישית שלו ושיפר את כל ההמוצעים שלו.
בסיום אותה עונה הגיעו ההיט לראשונה בתולדות הפרנצ׳ייז הצעיר (התחיל לשחק בליגה ב88/89 ) לגמר הליגה.
בגמר פגשו את המאבריקס ונקלעו לפיגור 2-0 בסדרה.
בארבעת המשחקים האחרונים של הסדרה וייד התעלה על עצמו וקלע בממוצע 39.25 נק'. וייד הוביל את ההיט לניצחון 4-2, על המאבריקס תוך שהוא קולע ממוצע של 34.7 נק' ומראה יכולת מנהיגות יוצאת דופן לגילו הצעיר. בעקבות כך זכה בתואר הMVP finals.

בעונה שלאחר מכן וייד חווה לא מעט פציעות וההיט הודחו בסוויפ בסיבוב הראשון מול הבולס.
באותו קיץ עבר וייד ניתוחים בברך ובכתף והוא לא התחיל את העונה עם ההיט. גם בהמשך העונה וייד סבל מפציעות חוזרות וההיט סיימו במקום האחרון עם 15 ניצחונות בלבד.

את עונת 08/09 פתח וייד בכושר מלא לאחר שחזר עם מדליית זהב מאולימפיאדת בייג׳ינג.
פינת הסטטיסטיקה האיזוטרית שרק לאמריקאים אכפת ממנה מספר 2: בנובמבר של אותה עונה וייד הפך לשחקן השני בהיסטוריה שקלע מעל 40 נק' חילק 10 אס' ונתן 5 בלוקים במשחק אחד.
הוא הפך לשחקן הראשון בהיסטוריה שקולע מעל 2,000 נק' בעונה, מחלק מעל 500 אס' ורושם מעל 100 בלוקים ומעל 100 חטיפות.
כמו כן הפך לשחקן הנמוך ביותר שחוסם מעל 100 פעמים בעונה.
באותה עונה גם הפך וייד לקלע המצטיין של כל הזמנים.

בעונת 09/10 חזר וייד לסבול מפציעות וההיט הודחו בסיבוב הראשון מול בסלטיקס.

הקיץ של 2010 ייזכר בזכות The Desicsion.
שלושת החברים מהדראפט )וייד, בוש ולברון ) סיימו את החוזים ורצו לשחק ביחד.
ניו יורק התעניינו בהם והיו קרובים לסגור איתם.
השמועה אומרת שהבעלים של ניו יורק' ג׳יימס דולן' היה קרוב לסגירה איתם ואז הזמין אותם לבוא לשמוע אותו מנגן בקונצרט, וזה גרם להם להבין שאולי זה לא המקום בשבילם…
במופע הטלוויזיוני הכי חסר טאקט בהיסטוריה (עד שיגיע אבי גבאי וייקח את התואר) לברון הודיע שהוא לוקח את הכישרון שלו למיאמי.
לברון ובוש חברו לוייד ויצרו את הביג 3 של מיאמי.
ההתחלה שלהם הייתה לא קלה אבל למרות חוסר כימיה הכישרון של השלושה עזר לביג 3 לסיים במקום השני ולהגיע בסוף העונה לגמר הליגה.
בגמר פגשו את המאבריקס ובחלקים רבים של הסדרה (והעונה בכלל) לא היה ברור מי משמש על תקן האלפא דוג. דאלאס נקמו בהיט על ההפסד ב2006 וזכו באליפות הראשונה בתולדות הפרנצ׳ייז.

את העונה הבאה התחילו ההיט כשברור לכולם שלברון הוא הכוכב הראשי ווייד רק משני לו.
כמו שכתבתי בפתיחה לוותר על תפקיד הכוכב הראשי בקבוצה בה גדלת והעלת לגדולה בשיא הקריירה בשביל הקבוצה זה דבר עצום ולוייד מגיע המון קרדיט על כך.
באותה עונה ההיט נראו הרבה יותר מחוברים והיה נראה שהם בדרכם לגדולה.
ההיט ניצחו באותה עונה את התאנדר בגמר והעניקו ללברון את הטבעת הראשונה ולוייד את השנייה.
בעונה שלאחר מכן ההיט הגיעו שוב לגמר והפעם פגשו את הספרס. ההיט ניצחו ב7 משחקים כשבמשחק מספר 6 ריי אלן קלע את השלשה המפורסמת ביותר שלו.

בעונה שלאחר מכן שוב ההיט נפגשו עם הספרס שהראו את אחת מתצוגות המשחק הקבוצתי המרשימות בשנים האחרונות.
הספרס ניצחו בחמישה משחקים.
באותו קיץ לברון חתם בחזרה בקליבלנד ווייד קיבל בחזרה את ההובלה על הקבוצה.
עקב פציעות חוזרות וירידה כללית ביכולת לא הצליח וייד להחזיק את הקבוצה בצמרת.

בקיץ 2016 לאחר אי הסכמות עם פט ריילי לגבי הארכת החוזה, חזר וייד לעיר מולדתו וחתם בשיקאגו על חוזה בסך 47 מיליון דולר לשנתיים.
בניגוד לשאר הקריירה שלו וייד הראה חוסר אכפתיות לקבוצה ולמשחק, העלה במשקל ולא היה דומה לשחקן שהיה לפני.
אמירה שתיחקק בזיכרון נאמרה לאחר שכתב שאל אותו איזה סיבה טובה יש לו להישאר בשיקאגו ענה וייד:"יש לי 24 מיליון סיבות טובות להיות פה"- אמירה שהראתה את החוסר אכפתיות של וייד.
בספטמבר 2017 הסכים וייד לקיצוץ בחוזה שלו תמורת מעבר לקאבלירס שם חזר לשחק עם חברו לברון.
הוא שיחק שם חצי עונה לפני שחזר וייד למיאמי, בה חתם בתחילת העונה הנוכחית לעונת פרישה.

הלוואי שוייד לא היה עוזב את מיאמי. שהיה נשאר בה עד הפרישה שלו.
זה היה יכול להיות סיום מושלם לעידן שהליגה הייתה סביב הקבוצה ולא סביב הכוכבים.
סיום מדהים לקריירה של אחד מחמשת השוטינג גארד הטובים בהיסטוריה (תדרגו את ווסט, דרקסלר ווייד איך שבא לכם) אבל כמו שאמר כבר מורגן פרימן:
But prison is no fairytale world.

ועדיין וייד היה שחקן כ"כ מלהיב בשיאו, יכולת החדירה המדהימה, יכולת הסיום מתחת לסל, המחויבות האין סופית לקבוצה, אפשר רק לדמיין לאן היה מגיע ללא הפציעות החוזרות.
אז כמו אצל שני השוטינג גארד הטובים בהיסטוריה, אני מעדיף להתעלם מהעונות האחרונות ולהיזכר בזמנים הטובים יותר. בדאנקים, בסלי הניצחון, בבלוקים ובכל הפלאש שהוא הביא למשחק, ובעידן שבו הקבוצה היא עדיין גדולה יותר מהכוכב.

הישגי קריירה:
3 אליפויות (2006, 2012, 2013)
MVP של סדרת הגמר (2006)
13 פעמים אולסטאר (2005-2016, 2019)
MVP של האולסטאר (2010)
2 פעמים בחמישיית העונה של הליגה (2009, 2010)
3 פעמים בחמישייה השנייה של הליגה (2005, 2006, 2011)
3 פעמים בחמישייה השלישית של הליגה (2007, 2012, 2013)
3 פעמים בחמישיית ההגנה השנייה של הליגה (2005, 2009, 2010)
מלך הסלים של הליגה (2009)
חבר בחמישיית הרוקיז' (2004)