השראה

עונת 2018-19 של ליגת האלופות הייתה אחת העונות היותר טובות בתולדות המפעל, אם לא הטובה שבהן. שלב הבתים היה מותח מתמיד, הפתעות היו חלק קבוע מהמתרחש על המגרשים והגולים נשפכו כיין. אבל יותר מהכול תיזכר העונה החולפת כעונת ה'המהפכים', עונה במסגרתה איאקס הפכה הפסד ביתי 2:1 בשמינית הגמר לניצחון 1:4 בברנביאו ועלייה לשלב הבא, מנצ'סטר יונייטד התגברה על 2:0 ביתי בדרך ל1:3 בפאריס על פסז' והעפלה לרבע הגמר, ליברפול הפכה תבוסה 3:0 בברצלונה להעפלה לגמר עם 0:4 באנפילד ולשיא הגיעה טוטנהאם שעמדה בפיגור 3:0 כשנותרו רק 45 דקות לסיום והצליחה להכות את היהודים החביבים עם שלושער ולהעפיל ברגע האחרון לגמר היסטורי מבחינתה.

מה גרם לכמות הבלתי רגילה הזו של דרמות ספורטיביות? יש שיגידו שמדובר בהבדלי רמות שפחתו השנה מאוד ביחס לשנים הקודמות (הרבה פחות נמושות במפעל), יש שיתלו את הדבר בכדורגל התקפי יותר שהיה מנת חלקן של יותר מהקבוצות, יש מי שיטען שמדובר בצירוף מקרים ותו לא ויש מי שיעלו תאוריות קונספירציה על מהמרים שהשתלטו על הליגה הנצפית בעולם.

אבל אם תשאלו אותי, נדמה לי שזרעי הפירות הקסומים של העונה הנוכחית, הוטמנו בלילה אחד, בשמונה לחודש מרץ 2017, בקמפ נואו אשר בברצלונה. באותו ערב הקבוצה הביתית עלתה למשחק הגומלין בשמינית גמר ליגת האלופות במורל שפוף אחרי שהוכתה שוק על ירח בבירת צרפת וחטפה שם רביעייה בלתי נשכחת ללא תגובה מידי הנוברישים של סן ז'רמן. 96 דקות אחר-כך מצב הרוח המדוכדך הזה נשכח כלא היה כאשר ברצלונה חגגה העפלה לרבע הגמר עם 1:6 מוחץ שהיווה את הקאמבק הגדול ביותר של קבוצה במשחק גומלין בעידן המודרני.

איך זה בדיוק קשור למה שראינו העונה? למה שברצלונה עשתה באותו הערב קוראים 'השראה'. אם עד לאותו משחק קבוצה שמצאה את עצמה מובסת במשחק ראשון מבין שניים, התייאשה כבר מנטאלית לפני הגומלין ואפילו לא דמיינה שהיא מסוגלת לעשות משהו, מרגע שמסי וחבריו עטו על הפגרים של פסז', קאמבק הפך להיות משהו אפשרי. אין לי ספק שההשראה שסיפקה ברצלונה נתנה את האמונה גם לרומא בעונה העוקבת (שהפכה הפסד 4:1 בקמפ נואו מול אותה ברצלונה לניצחון 0:3 בגומלין והעפלה לשלב הבא) או לכל הקבוצות שחזרו לחיים בעונה הנוכחית.

ועם האוכל בא התיאבון, כי מרגע שקבוצה נוספת עשתה זאת, הסכר נפרץ והסבירות שמהפך מאין אלו יחזור הפכה להיות גדולה יותר. למנצ'סטר יונייטד היה הרבה יותר אמונה בעצמה במשחק הגומלין בפאריס, יממה אחרי שאייאקס ביצעה הפיכה בברנביאו וטוטנהאם האמינה שהכל אפשרי, 24 שעות אחרי שראתה את ליברפול הופכת פיגור בן שלושה שערים מול ברצלונה לניצחון. כל מה שהקבוצות האלו היו צריכות זה מישהי שתראה להן את הדרך, תגרום להן להאמין שזה אפשרי.

כל מה שצריך בחיים לפעמים זה קצת השראה.

*
עונת ה-NBA גירסת 2018-19 נגמרה בשבוע שעבר בזכייה מפתיעה של טורונטו ראפטורס באליפות הראשונה בתולדותיה. מפתיעה לא בגלל היכולת של הראפטורס בפליאוף אלא בעיקר כי לפני שנה – אחרי שהמועדון הקנדי החביב הזה ספג סוויפ בחצי גמר המזרח מאחת הגרסאות היותר חלשות של קליבלנד באחת משתי הקדנציות של לברון אצלה (וזה עוד בעונה בה הראפטורס סיימו עם המאזן הטוב ביותר בתולדותיהם ובמזרח כולו) – היה נראה שתם חלון ההזדמנויות של הקבוצה הקנדית והיא תצטרך לבנות מחדש את דרכה לצמרת.

אבל תוכניות לחוד ומסאי יוג'ירי לחוד. בהשפעת נדידתו של לברון ג'יימס מערבה, הבין הג'נרל מנג'ר המוכשר של הראפטורס שהחיים נתנו לו הזדמנות נוספת והוא החליט לנצל אותה בשתי ידיים. במוחו הקודח הוא רקח טרייד במסגרתו הוא ינחית בקבוצה את קוואי לאונרד, הפורוורד הסורר אבל כל-כך מוכשר של סן אנטוניו ספרס, בעסקה לעונה אחת, כשהוא נותן תמורתו את אחד מסמלי המועדון הקנדי וספק הנקודות הגדול בהיסטורית הקבוצה, דמאר דרוזן. ואת הסוף הרי אתם יודעים: ההימור של יוג'ירי התגלה כבינגו. קוואי הצעיד את הקנדיים לאליפות והעיר טורונטו צהלה ושמחה.

לא חלפו להם יומיים מהזכייה ההיסטורית של הראפטורס וכבר נגזל הרעם מהקנדיים המאושרים. רוב פלינקה, הגנ'רל מנג'ר של הלייקרס סיכם עם דיויד גריפין, המקביל שלו בניו אורלינס פליקאנס על עסקה במסגרתה הלייקרס תיתן 75% מהווה שלה ו-60% מהעתיד ותקבל בתמורה את פאר היצירה, אנתוני דיוויס לשורותיה. פרשני כדורסל שרק רצו להניח את העט לכמה ימים אחרי עונה מתישה, נאלצו לחזור אל המקלדת במהרה משל היו כתבים פוליטיים ישראלים אחרי מערכת הבחירות הראשונה של 2019 ולפני ההכרזה על השנייה וכולם שאלו את עצמם שתי שאלות בסיסיות – 1) האם זה לא הימור מוגזם של הלייקרס?. 2) למה דווקא עכשיו?

ולי, לא נותר אלא לקשר את מה שקרה בליגת האלופות השנה עם הטרייד של הלייקרס שכן המניע לשניהם הוא בדיוק אותו מניע: השראה. מסאי יוג'ירי שיחק אותה בענק והביא אליפות שהיא בראש ובראשונה הצלחה שלו. בעקבות האליפות הוא זכה בתהילה כמוה לא חוו מנהלים בליגה מזה זמן רב. הוא שם אול-אין על קוואי לאונרד וזכה בג'ק פוט מוקדם ממה שמישהו ציפה. פלינקה, שעד עכשיו עשה עבודה די בינונית (אני לארג' היום) בלייקרס, ראה בוודאי את סדרת הגמר האחרונה. בסדרת הגמר קרו לו שני דברים: הראשון, נוצר חלון הזדמנויות עם פציעות משביתות עונה אצל שניים מהכוכבים של הווריירס והשני, פתאום התחשק לו להיות יוג'ירי, לשים קצת ז'יטונים על משהו שלא בהכרח יצליח, לתת תמורה גדולה ולקוות לטוב, לקבוע שבתוך עונה אחת הוא יהיה או מלך או אפס.

יכול להיות שפלינקה היה עושה את אותו טרייד אחד לאחד גם אם גולדן סטייט הייתה זוכה באליפות לעונת 2018/19 או אפילו אם הראפטורס היו מודחים בחצי גמר המזרח, ממש כמו בשנה שעברה.  יכול להיות שכשיש לך את לברון ג'יימס המורמר בקבוצה, הימור על הבאת כוכב לצידו, גם במחיר של משכון העתיד, זו החלטה שכל ג'נרל מנג'ר היה לוקח, אבל תרשו לי להביע פה השערה מושכלת שההצלחה של יוג'ירי בהימור אחד שלא נראה הגיוני בהתחלה (ודרך אגב, גם יוג'ירי קיבל השראה מסם פרסטי שהצליח להנחית את פול ג'ורג' קיץ קודם לכן למה שנראה כמו עונה אחת ושיכנע אותו לחתום מחדש בשורות הת'אנדר), נתנה לפלינקה את הדרייב לעשות הימור משלו ויפה שעה אחת קודם.

ותרשו לי לתת פה עוד הימור ולומר שכמו במקרה של ליגת האלופות, יש סיכוי יותר מסביר שההשראה הזו תדביק עוד קבוצות בליגה שינסו להיכנס אול-אין בקיץ הקרוב ובכלל.