ניב שכטר כותב לנו על הקיץ, מדוזות, פרישת כוכבי נבחרת ארה"ב ומה שביניהם
הקיץ בעיצומו ונראה שכולם לוקחים נשימה עמוקה ומנסים לשרוד את החודשים הבאים ללא כדורסל.
אוגוסט הוא חודש קשה לאוהבי הספורט, ובשבילי הוא עיצומה של העונה, כי משום מה, הוחלט ש-35 מעלות ו90% לחות זה הזמן המושלם לצאת לחופשה. הגוף והמוח בשלהי אוגוסט הופכים אצלי לג'לי. אבל לא רק אצלי.
גם המדוזות אוהבות מאוד את החודשים האלה. צרחות האימה של הילדים ומבוגרים המצביעים בפחד אל היצורים הג'לטיניים המציפים את מי הים התיכון, תמיד מעוררים אצלי הזדהות מעורבת במעט צדקנות ותחושת 'אמרתי לכם'.
אם ביומן הראשון דיברנו על ציד צבי הים, הטורף הטבעי של המדוזות, ביומן שלאחריו דיברנו על כמויות הפלסטיק בים, ונראה שהיום כולם מבינים שהאוקיאנוסים לא רק מזדהמים אלא גם מתחממים, נגלה שזהו הכר המושלם לגידול המדוזות על חשבון יצורי הים האחרים. ולנו יש חלק לא מבוטל בהפיכת הים לשדה מדוזות. ג'יליפקציה של הים היא מושג מוכר בביולוגיה הימית ובא לתאר את התגברות היצורים הג'לטיניים העמידים יותר לזיהום ושינויי טמפרטורה ומלח מהדגה המקומית, וכתוצאה מכך נראה פחות דגים, ויותר מדוזות.
במהלך התואר השני עשיתי עבודה על ההשפעות הכלכליות של התגברות נחילי המדוזות על חיינו. החל מנזקים עצומים למתקני התפלה ותחנות חשמל, השפעתם על הדגה, וכלה במחיר הכלכלי של תרבות הפנאי. כשאנחנו לא נכנסים לים בשל המדוזות, יש לזה השפעה על תיירות, על הנכונות לנסוע רחוק בכדי לא להיתקל בנחילי הג'לי ועד כמה תהיה מוכן לשלם על מנת להגיע לחוף נקי, ללא מדוזות.
בדרום צרפת פרסו רשתות ענק בניסיון (כושל) להגן על החופים מנחילי המדוזות, אפליקציות וקבוצות פייסבוק צצות כדי להגיד לנו בזמן אמת היכן הן הופיעו בכמויות והיכן יש צפי לפחות מדוזות ('משמר המדוזות' בארץ למי שמעונין) ובכל שנה נראה שהן הכמויות, והן החשש מפני המדוזות, הולך וגובר.
דברים שהיום אנחנו לוקחים כמובן מאליו, מחר נצטרך לשלם עליהם.
*********************************************
במטבע דומה ניתן להתייחס לפרישה של כוכבי נבחרת ארצות הברית מאליפות העולם הממשמשת ובאה.
בפודקאסט האחרון של ווג', הוא ניסה לנתח את הסיבה יחד עם סי ג'יי מקולום שפרש גם הוא מהנבחרת
הסיבה המובנת של סרגל מאמצים עלתה כמובן, כמו כן העובדה שיש תחושה אמיתית שהאליפות השנה פתוחה לרווחה וכולם רוצים את האדג', להגיע לעונה בשיא היכולת ובעיקר להחזיק מעמד בחודשים אפריל ומאי, כשהז'יטונים על השולחן.
אבל ווג' עלה על משהו, ומקולום ענה לזה בכנות גלויה ומעט מפתיעה.
"שנה הבאה האולימפיאדה", החל ווג' בשאלה, "וכוכבים כמו לברון, אנתוני דייויס, ג'יימס הארדן, הם יודעים שהם הולכים להיות בסגל לא משנה מה יקרה באליפות הזו. אבל יש שחקנים מצויינים, ואתה ביניהם, שמקומם בסגל האולימפי לא מובטח. אם היו מבטיחים לך מקום בקבוצה האולימפית, אם היית מצטרף לנבחרת לאליפות הזו, האם זה היה משנה את דעתך לגבי הפרישה?"
מקולום ענה בכנות, "כנראה שהייתי משחק אם זה היה מבטיח לי מקום בנבחרת האולימפית".
עוד הוא הוסיף שהמחוייבות שלו היא קודם כל לפורטלנד שמשלמת לו את הכסף, וגם למשפחתו שהקיץ זה הזמן שלו להיות איתם.
ווג' המשיך ושאל האם שחקנים, לאחר שראו את פרישת השחקנים הבכירים פחדו להיות הפנים של הנבחרת במידה והנבחרת תפסיד את האליפות? גם לכך, להפתעתי ענה מקולום בחיוב.
כאן עולה השאלה, האם יש מקום להבטיח לשחקנים שמוכנים להקריב את הקיץ שלהם לטובת הנבחרת צ'ופר עתידי בדמות הסגל האולימפי? האם ניתן לאיים על שחקנים שלא מראים על מחוייבות לנבחרת בכל שאם לא ייענו לזימון היום, לא בטוח שיקבלו זימון מחר?
האם בכלל יש מחוייבות לנבחרת בימינו, או שהכל סובב סביב – מי משלם לי את המשכורת?
23 תגובות
תודה רבה ניב.
.
לדעתי מעז יצא מתוק –
מהצד האמריקאי – העדרות הכוכבים מאפשרת לשחקנים מהדרג השני ולצעירים הזדמנות להופיע על במות בינלאומיות, לשחק עם שחקנים שהם יכולים ללמוד מהם, וגם לזכות בתארים, חלקם בפעם היחידה בקריירה שלהם. והם עדיין נבחרת מספיקה טובה כדי להתמודד ולזכות בכל טורניר בינלאומי.
מהצד של שאר העולם – זה נותן איזשהו צ'אנס גם לנבחרות אחרות ומכניס קצת מתח תחרותי לטורניר שלמעשה התמודדו בו עד היום, לפחות מ-2004, בעיקר על המקום השני, אז גם מהצד הזה אלו חדשות טובות.
.
בנוגע למדוזות זה ההפך – כולם מפסידים
;-(
מעולה ניב, סופר מעניין.
עד היום אני זוכר איך עקצה אותי מדוזה באשקלון בגיל 9, חצי בטן היתה אדומה ושרפה 3 ימים.
לגבי הנבחרת זה תהליך שקורה כבר בכדורגל אבל הקיץ אצל האמריקאים זה הלך לאקסטרים.בלי בושה פשוט כולם זרקו על הנבחרת, פשוט מטרד בשבילם.
טור מעולה ניב
לפני הרבה שנים הייתי באילת על החוף. היו המון מדוזות אז לא נכנסתי למים.
באיזשהו שלב ראיתי שניים עושים מלחמת מדוזות… זורקים אחד על השני… מורחים על הגב… וצוחקים כאילו כיף גדול.
הייתי בהלם מוחלט
שאלתי שני חבר'ה שישבו לידי מה קרה לשניים האלה
"אתה לא מאילת, נכון" הם אמרו לי בשלוות נפש
"נכון" עניתי, לא מסוגל להסיט עינים מהמחזה.
"באילת המדוזות לא שורפות" הם אמרו לי.
אז נגעתי בקצה האצבע במדוזה…. ואח"כ בכל היד….
ואז נכנסתי למים ושחיתי לתוך הנחיל. כשהייתי מוקף מדוזות עברתי לחתירה עם כפות ידים מסובבות באופן שחתכתי את המים במכות קראטה, כולל כל מדוזה סביבי
חוויה שלא אשכח
מת על המדוזות בים סוף, החוטית הנודדת היא הבעיה הגדולה
צריך לשכנע את הסינים שאבקת חוטית עוזרת לזקפה ולפוריות. רק כך יהיה שינוי אמיתי
🙂
הסיפור שלך נשמע די מגעיל.
אבל ברץ׳, שמע אתה המעין המתגבר של סיפורים מהחיים, סוג של מנחם לס, חשבת לכתוב ספר?
🙂
בתכנית עוד 3 שנים
"חי ברצ'יק – 50 שנים ראשונות"
אולי הגיע הזמן להתחיל לרכז את מה שאני זוכר….
🙂
והאמת שלא התייחסתי לסיפור הזה כמגעיל עד היום
יש לי דווקא סיפור שנחשב למגעיל. אספר אותו איזה יום כשיהיה הקשר.
הוא קשור לתקופה שהייתי מתנדב כל קיץ בגן הזאולוגי בדרום תל אביב ולמה אין לי בעיה עם רימות עד היום
🙂
חחח גדול אתה, ברצ'יק אנחנו מוכנים ומזומנים לסיפורי פוגי שלך 🙂
אכלתי בסין הרבה מדוזות, אי אפשר להגיד שזה משהו טעים אבל זה לא דוחה או מגעיל וזה נראה ומרגיש במרקם כמו איטריות שקופות קרות עם טעם קצת חמוץ.
אבל בהחלט אפשר לאכול את זה וזה גם מנה קלילה שמוגשת עם ירקות, בכל מקום בסין שהוא לא מתויר יגישו לך את זה במנות הראשונות ואתה אפילו לא תבין שזה מדוזה (מניסיון, בסין לא שואלים מה זה לפני שאוכלים, פשוט אוכלים)
וואללה אז יש מצב שאכלתי, רק לא הייתי סגור מה זה. חשבתי שזה אטריות שעועית או משהו.
יאללה לייבא לארץ עם צ'ילי ויוגורט במרקם ים תיכוני. כמה רע זה כבר יכול להיות?
העלאת פה שאלות מצוינות. את האמת שאני הייתי הולך חזק על האופציה שווג' נתן, עם להבטיח מקום למי שירצה לנבחרת האולימפית. אליפות העולם נחשבת להרבה פחות יוקרתית.
תודה קפטן
אליפות העולם באופן מסורתי זוכה לפחות הייפ ממשחקים אולימפיים
בטוקיו כבר יגיעו התותחים הכבדים
הנבחרת זה עניין טריקי.
פטריוטיות קצת יצאה מהאופנה, בטח כשאין שכר בצידה, בטח ובטח כשהשכר נמצא בצד אחר.
די ברור שהמסר שהקבוצות מעבירות לשחקנים הוא להתרחק מהרעה החולה הזאת, שמגדילה את הסיכוי לפציעה, חותכת באכזריות את המנוחה ומערבבת את סרגל המאמצים השנתי שמתוכנן בקפידה כה רבה.
ובמקרה הזה בעל המאה, מיליון, הוא די בעל הדעה.
מצוין כרגיל.
בנהריה של תחילת ואמצע שנות השמונים לא ידענו מדוזה מהי. רק הקטיושות מיררו את חיינו.
איפשהו לקראת סוף עשור המוזיקה המחורבנת התחילו להופיע היצורים האיומים האלה ועד היום לא עזבו.
לא נראה שיש מה לעשות נגדן.
אולי לחסום את תעלת סואץ?
הפיתרון הוא ברור.
להתחיל לאכול מדוזות, או למצוא להם שימוש מסחרי.
ברגע שלאדם יש מה להרוויח מזה, נדע להשמיד את זה
גועל נפש הדבר הזה נשבע לך.
אולי להפיק מהן אנרגיה
בוטוקס או איזה שטות כזו. בסוף מישהו יעשה עליהן מיליארדים
אמן. זאת תהיה מספיק טובה שיקצרו את הארורות האלה.
יותר גרועות מחתולים
תודה רבה. אחלה פוסט!
מעצבן סיפור ההברזות של הכוכבים אבל אני מנסה גם להבין את הצד שלהם. ריצה של עונה רגילה + פלייאוף + משחקי נבחרת כשבתווך יש אימונים – זה ממש לא הגיוני ומהווה מתכון בטוח לפציעות ושחיקה לא נורמלית.
מצוין קפטן.
האם באמת כמות המדוזות עולה או שזה רק נדמה שכך בגלל העיסוק התקשורתי והרשתות החברתיות? אני זוכר שגם כילד דיברו על זה כל הזמן.
לגבי הנבחרת האמריקאית, מעבר לשאלה למה בכלל אכפת לנו מהם, הרי אנחנו בצד של שאר העולם (ראיתי שוב ברפרוף את משחק ההפסד של האמריקאים ליוון בחצי הגמר והתרגשתי כאילו אני רואה את זה בלייב). אז האמריקאים החליטו ללכת על מודל של התחייבות ארוכת טווח, מה שהיה גורם לשחקנים לבוא גם לאליפות העולם ולא רק לאולימפיאדה. נו, זה לא החזיק הרבה זמן. כרגע הם בבעיה כי בגלל התפיסה החדשה של ניהול עומסים הכוכבים שוב לא רוצים לבוא והם נתקעו עם שחקני דרג ב' וסיכוי לא רע להיות מודחים שוב.
כמות הדיווחים עולה אבל זה יכול להיות פשוט שהרבה יותר קל לדווח.
הסקרים השנתיים יחסית חדשים ואפשר לדעת בוודאות שיש שנים שהנחילים גדולים יותר ויש לזה השפעה על כמות המתרחצים בים (על פי מידע מרשות הטבע והגנים). קשה להגיד אם היום יש יותר מדוזות מלפני 30-40 שנה, אבל בטח יש יותר סוגים בגלל תעלת סואץ והמינים הפולשים מהים האדום והאוקיאנוס ההודי.
גם ההשפעה הכלכלית גדולה יותר כי אנחנו צורכים ומשתמשים יותר במשאבי הים היום (מתקני התפלה, כלובי דגים וכו().
לגבי נבחרת ארה"ב, היה נחמד אם מראש היו מחליטים על נבחרת של עד 23 גם לאולימפיאדה, אבל ככה זה פשוט נראה רע ונבחרת דרג זרג, בלי קשר אם אנחנו רוצים שינצחו או יפסידו
האם אתה יודע למה הרשתות לא עבדו בצרפת? זה נשמע כמו רעיון לא רע
כי המדוזות התפרקו ברשתות, ונוצר מרק מדוזות. המדוזות יודעות לשכפל עצמן כשהן נחתכות (מייצרות סימטריה למעשה) ככה שהרשתות בתכלס ייצרו יותר מדוזות שגם ייצרו יותר טוקסינים כי חשו בסכנה.
עדיין עושים את זה אגב, וכל עוד הנחיל קטן זה בסדר, אבל כשבא נחיל גדול סוגרים את החוף.