ביל ראסל במנהרת הזמן

לאחר שבפעם הקודמת נכנס למנהרת הזמן מ.י.י.ק.ל ג'ורדן הפעם נקלע למנהרה ביל ראסל, הסנטר האגדי שהוא הוא מזוהה יותר מכל אחר עם ווינריות שאין שני לה.

אז מי היה ביל ראסל?

11 אליפויות, 5 פעמים MVP, תריסר הופעות באול סטאר , אול סטאר MVP , פעמיים אלוף מכללות ( 55 ו 56 ) , מדליית זהב אולימפית ( מלבורן 56 ) , 2 אליפויות כמאמן שחקן. 15.1 למשחק עם 22.3 ריבאונדים למשחק ללא רישום רשמי על חסימות (סביב 8 למשחק).

עד כמה ראסל היה מוערך ? הוא נבחר 5 פעמיים ל MVP ורק 3 פעמיים לחמישייה הראשונה של העונה. זה נתון בלתי נתפס.

החלטנו להתעלל קצת בראסל ולשלוח אותו 40 שנה קדימה ….

MBK מתחיל עם הבחירה בדראפט

ראסל סנטר בגובה 2.05 בעל קריירת מכללות לא רעה בג'ורג'טאון לצידו של הכוכב הגדול אלן אייברסון מצליח לזכות ב NCAA לאחר 4 עונות מלאות בקולג'. אין שאלה לגבי מי הבחירה ה-1 בדראפט וזה הכוכב הגדול והבלתי מעורר של הקבוצה אלן אייברסון.

ראסל הגיע לדראפט בגישה בעייתית קצת, הוא מסרב להשלים עם העובדה שהוא נחשב לשחקן משלים בלבד, קבוצות פחדו לגעת בשחקן שחזק בצד אחד בלבד של המגרש, למרות ממוצע מרשים של 15 ריבאונד ו-4 חסימות, ראסל נחשב נגר רציני עם ממוצע קרירה של 9.7 נקודות בלבד ב 41% מהשדה ב-4 עונות בג'ורג'אטאון.

הדראפט חזק, חזק מאוד. השמות נקראים בזה אחר זה, ראסל פשוט לא נבחר הוא בנה על הבחירה ה-20 אבל קליבלנד החליטה ללכת על אילגאוסקאס הליטאי, אפילו דנבר בבחירה ב-23 הלכה על הכשרון היווני אפטימס רנציאס, בבחירה ה 29 שיקגו בולס מחליטה לתת צ'אנס לסנטר הצעיר.

ביל ראסל בשיקגו בולס

ראסל אמנם היה חלק מהקבוצה המיתולגית של הבולס שסיימה במאזן 8-74 אך ראסל לא זוכה להרבה דקות משחק ויש דיבורים על סכסוך כבד עם ג'ורדן. ראסל זוכה לדקות משחק בודדות בהן מציג את היחס חסימות/ריבאונד הגבוה בליגה ל 36 דקות.

בשנה שלאחר מכן ראסל ממשיך שלא לקבל את ההזדמנות הוא צופה בג'ורדן זוכה ב MVP ה-5 שלו של סדרת הגמר (ע"ש אלג'ין ביילור) וליבו נחמץ, הוא מסיים את העונה עם 4 נקודות למשחק, 6 וחצי ריבאונדים ו 2 חסימות. הוא לפחות זכה לכבוד לשחק עם גדול הסנטרים של בוסטון בכל הזמנים, רוברט פאריש הקשיש.

לראסל נמאס מלהיות שחקן משני ומיחסיו הרעועים עם פיל ג'קסון ודניס רודמן והוא יוצא מהחוזה שלו לנסות את מזלו בקבוצה אחרת, קבוצות לא ממש קופצות על הסנטר והלייקרס מחליטה להעניק לו חוזה לשנתיים כגיבוי של שאקיל אוניל, ראסל שוב זוכה לכמות מועטה של דקות משחק כאשר שאקיל הולך ומסתמן כשחקן הציר הטוב והדומננטי בליגה. ראסל לא מוותר ובכל דקה של המגרש תורם המון נחישות והגנה, המעבר לאל איי עושה לו טוב ובעונת 98-9 (העונה המקוצרת) הוא מציג מספרי שיא של 7 נקודות למשחק לצד 9 ריבאונד ו 3 וחצי חסימות ב 26 דקות.

לאחר שנתיים בהן ראסל נהנה מהחיים הטובים באל איי לצד שאק וקובי הלייקרס הולכת על פיל ג'קסון מה שסיים למעשה את קריירת המשחק של ראסל ב-LA.

ביל ראסל באירופה

ראסל נפלט מהליגה וחותם בקבוצה ירוקה מיוון עם מאמן דינמי וקשוח. השנה היא 1999 והאחים יאנקופליס רוצים להעלות את קרנה של פנאתנייקוס בכל מחיר. יחד עם ההחתמה של זליקו אוברדביץ', מחליטים להביא לאתונה את ביל ראסל תמורת 5 מיליון דולר לשנתיים. סכום דימיוני במונחים של אותם ימים. כבר בעונתו הראשונה לצד הכוכב הישראלי עודד קטש ולצד רברצה ובודוריגה ראסל מפגין את סט הכישורים שלו כאשר הוא נועל לחלוטין את רחבות אירופה. בגמר של אותה שנה מול מכבי תל אביב הוא נבחר ל-MVP של הגמר יחד עם עודד קטש. ראסל ממשיך לשחק 13 שנה בפנאתנייקוס במהלכן הוא זוכה ב 11 אליפויות אירופה (נכנע רק פעמיים 04 ו 05 לאימפריה הצהובה בראשות פארקר את שאראס), ו-13 פעמים בדאבל היווני.

ראסל בדרגת אל יווני קיבל כמובן אזרחות והיה חלק מהנבחרת היוונית שזכתה בזהב האולימפי של 2004 ובאליפות העולם של 2006 עם הצגות גדולות של ראסל על האמריקאים בחצי הגמר כולל חסימה על אייברסון שמבטיחה מדלייה יוונית היסטורית.

ראסל השחקן הגדול ביותר ששיחק אי פעם באירופה פורש בשנת 2012 וזוכה להחליף את אלילו ז'ליקו כמאמן פאו.

ביל ראסל גדול שחקני הכדורסל באירופה נבחר להיכל התהילה ב-2016 וסוגר מעגל עם רשימה של אלוף מכללות, אלוף אולימפי, אלוף עולם, פעמיים אלוף NBA, חבר לקבוצה הטובה בהיסטוריה (בולס 96) ו-11 אליפיוות אירופה ב-13 שנים.

ראסל, אגדה ירוקה, זוכה לכבוד המגיע לו. בנאום הכניסה להיכל התהילה הוא מציין את עודד קטש חברו הטוב משכבר הימים ביוון, את ז'ליקו אוברדוביץ' ואת מייק באטיסט שיחד עם ראסל היו משך שנים תאומי המגדל של אירופה.

ראסל סוגר מעגל כאשר כל הקהל + אלן אייברסון ושאק חבריו בג'ורג'טאון ובלייקרס שנכנסים עמו בשערי ההיכל מריעים לו ממשוכות והמעגל נסגר סופית.

*

עלילות ביל ראסל בשנות ה-90' – גירסת זעפרני

מידן ידידי היקר, אתה בטח יודע כמה כבוד והערכה אני רוחש אליך. אלא שהפעם פישלת בגדול. איבדת את הכיוון, טעית בניווט ולא הפעלת ווייז בזמן. ביל ראסל היה גדול ויישאר גדול אם תשים אותו בשנות ה-50', ה-60' ה-90' או בעשור הנוכחי. הוא יהיה גדול בכל מקום בו ישחק, לא רק ביג אין יוון אלא גם ענק בארה"ב, בNBA, בליגה של הגדולים.

ביל ראסל הגיע לNBA בדראפט של שנת 1996. נכון, הוא היה יותר קרוב בדראפט לדורון שפר מאשר לאלן אייברסון ונבחר במקום ה-29 שנייה אחרי שאטלנטה קראה בשמו של הסנטר השמנמן פרייסט לודרדייל, אזרח בולגריה בעתיד, אבל מהר מאוד הבינו בשיקגו בולס אשר בחרה בו שנפל עליהם מכרה זהב.

שתי סיבות עשו את ראסל לשחקן אגדי: הראשונה, התקופה. זו הייתה התקופה של הסנטרים בליגה. החלום (אלג'ואן), דיזל (שאקיל), האדמירל (רובינסון), הלוזר (יואינג) היו רביעיה איכותית כמותה לא ראתה ולא תראה הליגה מעולם. לכל אחד מהם היה ייחוד. שאקיל היה מפלצת שומן ושרירים בסדר גודל גודזילי, אלג'ואן היה גארד כלוא בגוף של סנטר, רובינסון היה שילוב נדיר בין אינטליגנציה ואתלטיות, יואינג היה הכל מכל כל (רק לנצח הוא לא ידע), כל קבוצה חיפשה סנטר, כל קבוצה הייתה מוכנה להשקיע זמן, כסף ואנרגיה בשביל למצוא את הסנטר הבא, את ההוא שיחליף בבוא היום את ארבעת הגדולים וישלוט ברחבות הליגה. ביל ראסל, סנטר לא גבוה אבל גבוה מספיק ומוכשר מספיק פשוט התפרץ לדלת פתוחה (ומה גם שראסל לא היה כל-כך נמוך. אלונזו מורנינג הסתדר באותן שנים בליגה יופי עם פחות או יותר אותם סנטימטרים כמו שלו).

והייתה עוד סיבה בגינה יהפוך ראסל להיות שחקן היכל התהילה בעתיד (לא, אני לא מתכוון לזקן התיש). לראסל היה לב ענק. הקרבה עצומה שהגיעה איתו לכל ריבאונד, לכל מהלך הגנתי, שריר חזה פועם בחוזקה שהגביה אותו בעוד כמה סנטימטרים כל אימת שבא לחסום את יריבו בדרכו לסל או התכתש איתו על כדור. לב ענק זה משהו שאי אפשר ללמד (תשאלו את דוויט האוורד) ולביל ראסל היה אחד כזה.

הוא הגיע לחבורה הכי קשוחה שהייתה בנמצא, שיקגו בולס, לקבוצה שהיה בה כבר שחקן עם לב ענק ומוכנות פנומנאלית לעשות הכל בשביל הניצחון.MJ זיהה את זה אצלו כבר באימונים הראשונים ושאלוהים בכבודו ובעצמו פורס את חסדו עליך, הדרך להצלחה סלולה. הוא פתח בחמישייה מתחילת העונה. רק תדמיינו לכם חמיישיה שכוללת את ראסל ורודמן מאחור, פיפן לצידם ומקדימה ג'ורדן וטוב נו, רון הארפר. זו הייתה החמישייה ההגנתית כנראה הטובה ביותר אי-פעם. כשהם צוותו יחד בהגנה שחקני היריב לא יכלו לקנות קולה במזנון, שלא לדבר על סל. רודמן וראסל היו לצמד חמד, בחורים קשוחים כמו שיש רק בסרטים של קלינט איסטווד, הפכים שנמשכו יחד כמו אלקטרונים ופרוטונים באטום ובתהליך שרשרת יוצרים ביקוע גרעיני.

הבולס נסקו בעונת הרוקי של ראסל. המריאו אל-על כמו שאף קבוצה לא המריאה עד אז. 75 ניצחונות בעונה הרגילה (אחד יותר מאצל מידן), פליאוף נקי מהפסדים עד הגמר ובפיינלס, הפסד בודד ליוטה בשל העובדה שאוסטרטג דרך על ראסל והשבית אותו ממשחק מספר 4.  התפקיד של ראסל בחגיגה הזו היה מכריע, הנוכחות שלו הייתה החתיכה החסרה בפאזל, (הקווין דוראנט של גולדן סטייט כמו שמכנים את זה הצעירים). ההגנה שלו שברה את לבבות היריבים, ההתקפה שלו שכללה ליקוט שאריות והחדרתם לחישוק העגול ללא מאמץ, הייתה תוספת יעילה לארוחת פאר.

בעונה העוקבת הגיעה האליפות השנייה. ריק סמית'ס מקלל עד היום בהולנדית בוטה את מה שעולל לו ראסל בגמר המזרח. בעונתו השלישית, ג'ורדן אמנם פרש (עד לאפיזודה הבאה או שמא הפארסה הבאה, בוושיגנטון) אבל ראסל הצעיר והכישרוני השפיע על פיפן ורודמן לשמור אמונים לשוורים ויחד עם הצוות המקצועי המוכשר והמחליף המפתיע בעמדות הגארד, ג'ייסון קיד שהגיע מפיניקס תמורת עתיד הקבוצה, הבולס המשיכו לשמור על רמת הגנה מספיק גבוהה בשביל ללכת את כל הדרך במזרח ולחבוט עם כישרון עודף בסן אנטוניו שכוחת האל, אשר המנהיג שלה, דיויד רובינסון, לא מצא את ידיו, את רגליו ואת שלוות רוחו המפורסמת במפגש עם ראסל.

והם המשיכו. השושלת החדשה בלייקרס פגשה אותם בגמר של שנת 2000, ניצלה את הזדקנותו של פיפן ואת היעדרו של רודמן שנצפה לאחרונה בבגדי אישה, מכסח את הדשא באחוזתו בהוליווד אלא ששנה אחר-כך, הבולס חזרו בגדול, מחוזקים בראשיד וואלאס האימתני שהגיע מפורטלנד תמורת פיפן ויחד עם ראסל, קיד וגניבת הדראפט שנתיים קודם לכן, מאנו ג'ינובילי חבטו בלייקרס ללא רחם.

השאר כמובן היה היסטוריה. קובי ושאק רבו בלי סוף, שושלת הלייקרס שאיימה לשלוט בליגה שלטה בסופו של דבר רק בלוס אנג'לס וגם זה רק כי היריבה העירונית שלהם הייתה הקליפרס, הספרס אמנם הגיעו לגמרים רבים בשנים אי-זוגיות אבל היו חסרים תמיד את הגרוש ללירה וביל ראסל ושיקגו שלו לקחו 11 אליפויות ב-12 שנים ואלמלא פרש ראסל החבוט בשנת 2008 בשל מה שכונה על ידו בצדק "עזבו אותי בשקט, הרביצו לי מספיק בחיים שלי" ייתכן שעד ימינו אנו היינו אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים לאליפויות של ביל ראסל, אגדה ענקית בגובה של 10'6 בלבד.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב telegram
שיתוף ב reddit
שיתוף ב whatsapp

16 תגובות

  1. מעניין מידן, אבל שחקן שהתמודד בהצלחה עם צ'מברליין טוב מכדי לשחק באירופה, בכל תקופה.

  2. איזה יופי של סיפורים טוויתם כאן.
    מידן קרעת אותי עם הקריירה בל.א. ואח"כ בפאו.
    תאומי המגדל עם מייק באטיסט?! יאללה הלכת רחוק.
    ראסל הוא ארגואבלי השחקן הטוב בהיסטוריה, פשוט לא ידע להפסיד. כבר לא מייצרים כאלה יותר.

  3. מידן, של נעלך …
    זעפרני, אני אתך כל הדרך.
    אפשר להכנס לרזולוציה אבל אסתפק בשלש עובדות:
    א. ראסל הכניע פעם אחר פעם את צ׳מברליין (שיש טעון טוב לאמר שהוא גדול האתלטים בנ.ב.א. מאז ומעולם).
    ב. הוא ניצח בעונתו האחרונה את הלייקרס עם צ׳מברליין, ווסט וביילור – שלושתם היו (בתנאי אימון מעודכנים + ובהשתלבות בהתפתחות המצטברת של המשחק) בשורה הראשונה בכל דור של כדורסל.
    ג. לגבי האתלטיות של ראסל, בשנותיו בקולג׳ הוא היה קופץ לגובה ברמה העולמית וגם רץ 400 מצטיין.
    ולסיום תזכורת לשתי תכונות מכריעות: וינריות + IQ כדורסל.
    עוד חומר רלוונטי נמצא בקישור הזה: https://www.hoops.co.il/?p=165978

  4. מעולה, איך התגעגעתי לפינה הזו.
    אני הולך עם מידן כי ההקבלה שלי יש תמיד בראש היא דיקמבה מוטומבו.
    למרות שלדעתי פספסת הזדמנות לשלוח אותו לרוקטס במקום בוגר ג'ורג'טאון אחר וליצור את צמד תאומי המגדל שיענה אחת ולתמיד על טענת האקים מעולם לא פגש את ג'ורדן ועל הדרך לנצח את קבוצת ה 10-72 ההיסטורית (אם רוצים אפשר גם אחרי קאמבק מ 1-3 אחרי שרודמן הורחק על בעיטה בביצים של האקים)

    1. אגב טרוויס נייט ששיקגו בחרה שםלקח את האליפות שלו דווקא מהספסל של הלייקרס.

    2. מעניין היה לעשות הפוך ולשלוח את דיקמבה לשנות ה-60. ההרגשה שלי אבל שכדי להצליח אז בתור שחקן שחור היית צריך להיות קודם כל אישיות גדולה וכוח רצון מטורף. לא יודע כמה שחקנים מאוחרים היה להם את היכולת הזו ללכת נגד הזרם ולהוביל (כמובן שראסל גם קיבל למזלו מאמן שנתן לו הזדמנות מה שהרבה אחרים לא קיבלו)

      1. נראה לי שדיקמבה היה אליל בשנות ה60
        היה לו סט יכולות מטורף והוא היה גבוה מאןד
        מאץ אפ מול ווילט היה פשוט מרהיב

    3. אחד הטובים בסדרה!!
      אני פשוט מדמיין את ראסל בתפקיד בן וואלאס – סנטר מעט נמוך עם כוח רצון ולב ענק שהופך לדבק של קבוצה גדולה ומסיים כהול אוף פיימר קל ומלך חסימות וריב' במשך שנים.

  5. תכלס מידן ויאיר שניכם מאוד משכנעים, אלך עם יאיר כי מעולם מעבר לקטעי וידאו לא ראיתי את ראסל אבל לפי הסיפורים לפחות עושה רושם שהוא היה מוצא את מקומו בכל תקופה.

  6. ראסל שלט אבסולוטית בשנות ה50 וה60, עם ממוצע נמוך של גובה, כדורסל איטי והרבה הרבה פחות אתלטי.
    בשנות ה90 צ'ארלס אוקלי, עם ממדים דומים מאוד, רבע איי קיו ותשיעית כישרון, נתן נוכחות משמעותית.
    כנל ועידת הסנטרים העלובה שהייתה בבולס הרבה יותר גלגל חמישי משחקן בעמדה חמש.
    רוצה לאמור, ביל ראסל היה מה שהיה בשביל בוסטון בזכות הכישרון והיכולת להשתלב בקבוצה גדולה ומאומנת היטב. בדיוק מה שהבולס של ג'ורדן היו.
    קו קדמי של ביל ראסל ודניס רודמן, יחד עם קו אחורי של ג'ורדן ופיפן, צריך בתור השלמה מטאטא או מגב כדי לסגור שושלת אליפויות.

    1. הכדורסל אולי הרבה פחות אתלטי אבל בטח לו איטי – ממש להיפך.

  7. לדעתי הוא היה משחק בסגנון של יוקיץ' בהתקפה וראסל בהגנה.
    שניכם שכנעתם אותי אבל מידן הצליח לשמור עליו ירוק…. 🙂

  8. שניכם שכנעתם.
    (אגב שכחתם לכתוב את השנה שזרקתם אותו)
    גם קלינט קפלה הוא 2.08 ומשחק כסנטר לכל דבר בליגה של היום. מוטת ידיים זה העניין.
    רואה את ראסל גם לא מקבל הזדמנות אמיתית בגלל הגובה וחוסר הפינס בהתקפה, אבל כמו אצל יאיר, בקבוצה הנכונה הוא בדיוק החתיכה החסרה להמון אליפויות, ולגמרי רואה אותו מתמודד בהצלחה מול שאק, רק בזכות הלב.
    הייתי מעדיף אם הייתם זורקים אותו בדראפט האמיתי של 84, שם היה נבחר בסיבוב שני לבולס, ולראות את ההתמודדות שלו מול הבד בויז מדטרויט, או אולי מגיע לבד בויז מדטרויט, עוד יותר טוב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הזדמנות להכיר

חמישיית העשור (6) – 2000-2009

רכז – סטיב נאש: הישגים בעשור: 2 MVP עונה סדירה, 3 חמישיית העונה, חמישייה שניה, 2 חמישייה שלישית, 6 הופעות באולסטאר. ממוצעי עשור עונה סדירה:

קרא עוד »

תגובות אחרונות

צור קשר

טוויטר

פייסבוק

הצטרפו לקבוצת הטלגרם