יומנו של כרמלו אנתוני

הקדמה חשובה

אופיר כהן, חבר שגדל איתי בילדות ואוהב את כרמלו אנתוני, נפצע בצוק איתן באוגוסט 2014 בגלל פצמ"ר שנפל בשטחי כינוס. הוא נפצע אנוש כשרסיס פגע לו במוח. סיפרו לי שאפילו לא זיהו אותו כשפינו אותו לבית החולים במצב אנוש. נחלמו על חייו. הוא נלחם על חייו. 5.5 שנים עברו מאז והוא משתקם. יום-יום, שעה-שעה. הוא גיבור. הוא משתדל. הוא עושה. הוא נלחם.

אפשר לעקוב אחרי ה"יומן של אופיר" בפרופיל של אמא שלו בפייסבוק, למי שמעוניין. למי שרוצה להבין את גודל הנזק, יכול לקרוא בכתבה כאן. זהירות, תיאורים קשים. אולי זה אני כי אני קרוב אליו, אבל אני מניח ששום קיבה קצת רגישה לא תהיה אדישה למה שכתוב. אופיר והמשפחה שלו גרים בכפר יונה. אני מנסה ללכת לבקר כמה שאני יכול. בזמן הקרוב אהיה שם (יחסית) הרבה. הכתבות שאני רואה לגביו הן מ-2015. מאז דיווחו על שיפור במצבו והוא נשכח. זו הדרך להעלות אותו לתודעה.

כרמלו אנתוני, 25 בספטמבר, 2017

אחרי שהקמתי בית נאה בדנבר וראיתי כמה סיבובי פלייאוף, ביקשתי לעבור לשוק גדול יותר. רציתי להיות עם הכוכבים המנצנצים. התפוח הגדול. שוק גדול. להיות המרכז של היקום. ככה זה ב-MSG. עכשיו, בגיל 33, אני מבין שלא רק הכסף זה מה שמשנה. נכון להיום אני כבר נמצא במצב כלכלי די טוב, ראיתי כמה פלייאופים ואפילו הפסדתי ללייקרס בגמר המערב ולפייסרס בחצי גמר המזרח. קילומטראז' בפלייאוף זה אני.

מבחינתי, הגיע הזמן לקחת אליפות. יש שחקנים טובים היום והזדמנויות בשפע. כמה אפשרויות טובות שחשבתי עליהן הן הת'אנדר עם ראסל ווסטברוק, הרוקטס עם ג'יימס הארדן גם יכולים להתאים לסגנון המשחק שלי, כשאביא משהו חדש ואקספלוסיבי. כל קבוצה תרצה שחקן יוצר ברמה שלי שקולע מעל 20 נקודות למשחק בגיל 33. אני הייתי רוצה כזה דבר בקבוצה שלי. וושינגטון יכולים גם להתאים, במיוחד אם השלד שלהם נשאר בריא – אז רק אצטרף אליהם ואתן להם נקודות בכמויות.

העבירו אותי היום בטרייד לת'אנדר. העבירו אותי בתמורה לדאג מקדרמוט, אנס קאנטר החביב ובחירת סיבוב שני של שיקגו. את האמת שקצת נפגעתי. אני סקורר מוכח בליגה הזו. שנים של ניסיון ברמות הגבוהות. אפילו לא בחירת סיבוב ראשון? אפילו לא איזה שחקן רציני ששווה לעבור עבורו? הנכסים שהם השקיעו בחילוף שלי הם די בדיחה. אני אפילו לא יודע מי זה דאג מקדרמוט. בכל מקרה, העבירו אותי לאחד היעדים שרציתי. אוקלהומה. נהיה שלישיית אולסטארים. אני, ראס ופול. נכבוש את הליגה. בדיוק כמו שעשו החבר'ה שלי ממיאמי. זה לקח להם עונה, אבל הם היו בלתי עצירים.

הרבה מהילדים פה לוקחים ממני עצות של בחור שיש לו ניסיון. רק הגעתי וכבר ילדים כמו ג'רמי גראנט, טרנס פרגוסון ואלכס אברינס שואלים אותי שאלות. 'אז איך זה לשחק בניו יורק', 'איך זה להתמודד מול קובי בראיינט בפלייאוף ראש בראש', 'עם מי אהבת יותר לשחק – AI או מיסטר ביג שוט'. אני מקבל הרבה שאלות כאלה כאן. העיר הזו קטנה. הרבה כבר מכירים את הפרצוף שלי כשאני מסתובב בה. כנראה שעשיתי משהו נכון בחיים האלה. אני אדם ידוע, מנוסה, ותיק ושואלים אותי את הדרכים שלי.

כתב חוצפן. לא מכיר עדיין את מלו מנטאליטי

הכתב החוצפן הזה עוד מרשה לעצמו להגיד לי שאעלה מהספסל. אין מישהו טוב ממני בסגל ביום נתון, והוא מדבר איתי על להכנס בתור שחקן שישי. חי בסרט. בכל מקרה, אני המלך של הסגל פה. אני נותן את הכבוד לראס ולא אומר את זה בפועל לתקשורת. זו הקבוצה שלו. החבר'ה האלה בחרו אותו בדראפט. הוא כבר פה מ-2008. להזכיר לכם מה אני עשיתי ב-2008? נלחמתי בגבורה מול הלייקרס של קובי בריאנט ופאו גאסול. הוא לבינתיים קיבל תיק של ילדות מניק קוליסון.

ואיפה פול היה ב-2008? מר קליפטונאטו רק התחיל לשחק במכללות בפרזנו. יש מלך חדש בעיר, והוא לא הולך לעלות מהספסל. איזה כתב. תביאו לי כאלה לארוחת בוקר. באימונים, במשחקים ובכללי. זה קטן עלי. נגיע לפלייאוף השנה וגם נהיה קונטנדרים. MARK MY WORDS. קשה לי לראות קבוצה שיותר טובה מאיתנו שאני יכול להגיד מעכשיו, אולי להוציא את הווריורס. יש לנו צ'אנס לנצח גם אותם בסדרה. במזרח אין בכלל על מה לדבר.

מתחילים את העונה עם הת'אנדר. נגיע לפלייאוף. עם יתרון ביתיות. ננצח קבוצה שלא מתקרבת אלינו. ואז נראה מה קורה משם. היידה מלו, קדימה אוקלהומה.