יאללה בוא נעשה תחרות!

מה קורה כשאתם שומעים את המילה תחרות? חלקנו הגדול ירגיש לחץ, לחץ גדול ואפילו חרדה. זה הזמן בו אנחנו אמורים להשוות את עצמנו מול אחרים.

בספרות המקצועית ישנם מספר רב של מאמרים העוסקים באישיותו של הספורטאי שניים מתוך רבים הם: פרופיל האישיות על פי הרדמן / (קופר, 1969) ופרופיל האישיות על פי אוגלבי (1968) – שני המאמרים האלה מתארים את אישיותו של הספורטאי כבעלי ביטחון רב במסגרות חברתיות, עקשנות, משמעת עצמית חזקה, בטחון עצמי, פחות לחוצים, דומיננטיים מוחצנים, תחרותיים.

תחרות כפונקציה אצל ספורטאי

על פי מחקרים רבים הנטייה היא לראות את אישיות הספורטאי כחיובית ובריאה יותר, בהשוואה לאישיות ה'לא-הספורטאי'.

ספורטאים, מעצם היותם מוחצנים, 'תחרות' מעוררת בהם התרגשות, אושר, התלהבות והלחץ שהם מרגישים הוא לחץ חיובי שמעורר אותם לעשייה. במחקר (Cerin, 2004) שבחן את תפקיד תכונות האישיות כגורם הממתן את הקשר בין כיוון החרדה (יעילה או מחלישה), נמצא שכשהמוחצנות גבוהה יותר, הרגש נתפס כיותר יעיל לביצוע, לעומת המצב בו המוחצנות נמוכה.

ספורטאים הם תחרותיים, כששווים נמדד על סמך היכולת שלהם בהשוואה לאחרים. חשוב להם לנצח משום שמדובר במדד הישיר להצלחה שלהם. ניצחון אישי או סיפוק שאחרי עבודה קשה נותן כוח להמשיך. ההבנה שהם פועלים בצורה נכונה, שתחרות היא דבר מדרבן, נותן להם לראות את הצד החיובי של כל מטבע, ולא את מה שמפסידים. ההתמדה בניצחון מובילה לאושר ולסיפוק.

לא תמיד מנצחים בתחרויות

אך כמו בכל תחרות, יש מנצחים ומפסידים. לא תמיד אנו אלה שמנצחים. מה קורה אז, איך אנחנו מגיבים? זה תלוי איך הכנו את עצמנו מנטלית בתחילת התחרות. האם באנו בידיעה שבתחרות הזו אני עושה את המקסימום שלי ומשפר את הזמנים האישיים שלי, או האם אני משווה את היכולות שלי וליכולות של אחרים ואני חייב להיות 'יותר' מאחרים. כלומר, איך אני בהשוואה לעצמי או בהשוואה לאחרים. כמה אנחנו שופטים את עצמנו מול אחרים וגם מולנו.

תחרות ללא ספק במצבים רבים יכולה להיות מאוד חיובית ורצויה כדי לשפר הישגים. במחקר שנערך בקרב ילדים עם לקויות למידה (גופנר ש. 2005) נמצא כי פעילות תחרותית בקבוצה משפרת את הכישורים החברתיים בין הילדים ומעלה את המוטיבציה להשתתף בפעילות.

"כשאת פורצת את הגבולות שלך בספורט, את מסוגלת לפרוץ את הגבולות בכל דבר בחיים ואת מגלה יכולות שלא ידעת קודם" – דנה וינטר, מאמנת אישית ומטפלת רגשית, שחיינית תחרותית וספורטאית מאז ומעולם.

יש בבעלותי מרחב אימון, ליווי והדרכה המתמחה באימון מנטלי וטיפול רגשי לילדים ובני נוער בשיטת ב.ר.י.א.ה – פרי פיתוחי. ייעוץ וליווי לרכישת כישורי תקשורת חברתיים לשיפור ושליטה על השיח והדימוי הבינאישי, בארגז כלים פרקטי חווייתי המשלב ספורט ותנועה בדינמיקה קבוצתית או פרטנית.

המרחב מאפשר ללקוחותיו ליהנות גם ממרכז ידע, הדרכה והכוונה בנושא כישורים חברתיים והתמודדות עם הפרעות קשב וריכוז. במסגרת הרצאות וסדנאות מקצועיות וחווייתיות כאחד, על מנת לסייע למתאמנים להגשים את עצמם בשיח ממוקד ומעצים כאחד.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב telegram
שיתוף ב reddit
שיתוף ב whatsapp

11 תגובות

  1. הבאסה הגדולה (בטח בתור אוהדים) זה מישהו עם כישרון גדול וחולשה בשריר התחרותיות.
    לפעמים בא לך לבעוט לשחקן בתחת ולהעיר אותו בשתי סטירות.
    נראה לי שזה מה שקובי מלמד בסדנאות יצירה שלו
    🙂

  2. המבחן האמיתי של ספורטאי ושל בן אדם הוא דווקא כשמפסידים. ווינר אמיתי הוא אחד שהפסיד הרבה בעברו.
    ההתקדמות קדימה קורית כאשר יודעים איך להתמודד עם ההפסדים.

  3. נהנתי לקרוא. אכן יש משהו אחר בתחרותיות מזן אחר, ואכן קראתי שספורטאים יודעים להתרכז ב'כאן ועכשיו' הרבה יותר טוב משאר השחקנים, ולכן פחות טובים בלתכנן לעתיד.
    כמה זה נכון?

  4. תודה דנה
    בעברי סבלתי מתחרותיות יתר, הייתי מוכן להתחרות על כל דבר בכל מחיר (כמובן עם סיכוי לנצח)
    מאז נגמלתי מהימורים ושיקמתי את חיי (בצחוק)
    הורדתי את הרגל מהגז וכיום אני יודע שזה בסדר גם להפסיד אם כי אני ממש לא אוהב את התחושה.

  5. היי ניב תודה על התגובה
    אכן צודק תחרות לא תמיד חיובית ויש לה צדדים שליליים. נכון שספורטאים תחרותיים מרגישים הרבה יותר לחץ וחרדה לפני תחרות אבל לפעמים החרדה הזו מועילה לביצועים, כמו שכתבתי זו חרדה שמעוררת התרגשות ואדרנלין. ישנם המון משתנים שיש לקחת בחשבון אצל ספורטאים – משערים כי גורמים בסביבה, ציפיות הספורטאי באשר להצלחה והכוללים את תפיסתו לגבי יכולתו ויכולת היריב, מהווים את המצב המקדים לחרדה ולביטחון עצמי, לחץ חברתי, תרבויות שונות.

  6. יפה, אכן לא קרמה קלה ליהות במקצוע שרב הסיכוי שתמיד יהיו טובים ממך (29 קבוצות מאות ספורטאים), זה נשמע חיים קשים.
    כ5 6 שנים אני איתכם ויודע שרובכם כולל אתה ניב כותבים הרבה יותר טוב ממני.
    פתאום אני שם לב שלא קנאתי מעולם אלא להיפך תמיד שיבחתי ורציתי לעלות לכם את הביטחון, אינני מנפנף בזה מגאווה 😂😄 אלא באמת שמח במתנה הזו.
    אוי ואבוי לי אם הייתי מקנא או למי שמקנא חלילה.
    כנראה התרופה לזה היא אהבה ורצון שהאחר יצליח יותר ממך,
    זה מה שאני חש כלפיכם.
    (שזה באמת כנראה יוצא דופן בעולם הספורט) 🙏🌊🙏🌅(הים באימוג'י הם לקפטן האהוב ניב אפלטון) (הסבר לדנה שאולי אורחת מכובדת כאן⁦)

  7. תודה רבה על הכתבה.
    למזלי אני פחות תחרותי ועל פניו נראה שאדיש אם אפסיד.
    למשל בבית של חבר שיחקנו פינג פונג שולחן והתפלאתי שידידות רוחניות שהפסידו התבאסו מכך.
    לא האמנתי כמעט.
    הרי מישהו ינצח או ישיג אותך אז עדיף שנקבל את זה בדרך חיובית אחרת יגרור תיסכולים

  8. תודה דנה מעניין מאוד.
    יש בתחרותיות גם צדדים שליליים ואחד הדברים היפים דווקא בספורט קבוצתי הוא ההתמודדות עם הפסדים.
    אני לא בטוח שספורטאים מקצועיים הם אנשים יותר בריאים נפשית, כי הם נתונים תחת לחץ ביצועי מתמיד ומתחילים לצאת לא מעט ספורטאים מקצוענים ששמים את האור על האספקט הפחות נעים במקצוע.

    1. יתכן שדנה שמעלה נושא חשוב מבינה בנושאים חשובים יותר מכדורסל שמשוחק בארץ אחרת😊 והדוגמה בסירטון על מייקל שבוכה מתייפח ארוכות על לחץ שהפנים או על מות אביו, כמה תחרותיות שואבת, ומצד שני כמו שדנה כתבה בריאה בחלקה.(או שהתכוונת לדוגמה אחרת?)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הזדמנות להכיר

תגובות אחרונות

צור קשר

טוויטר

פייסבוק

הצטרפו לקבוצת הטלגרם