איך זה התחיל: בעיקר גישושים הדדיים, קליעה פה קליעה שם, סקור יחסית נמוך. ואז סן-פראן העלו הילוך. גרין הוביל את ההתקפה של הווריורס וכהרגלו בקודש, סידר את החבר'ה על המגרש. כמה השלכות שראינו מזה:
- סטפן קרי נח בזמן שגרין מוביל את הכדור.
- גרין מקבל משימה התקפית במשחק רץ, בו הוא טוב, ופחות משימות בהתקפה בזמן משחק עומד, שם הוא פחות טוב.
- קליי תומפסון, ויגינס ופול נמצאים בתנועה מתמדת עם חסימות אחד לשני, וגרין מוסר טוב ומוצא אותם לקליעות יחסית נוחות, שכמעט כולם קלעו. קליי היה "החוליה החלשה".
- גרין אפילו השיג נקודות יחסית קלות, בזמן שללוקה הכל הלך קשה.
תוכלו לראות את זה כאן:
עם כל הכבוד לווריורס, השיפוט, שעד כה היה לטובת המאבריקס, הפעם הכה בהם – וקשה. השופטים נשארו דוממים בזמן שהשריקות שהיו רגילים לקבל מול פיניקס ויוטה נשארו אצל השופטים. הכי קל להגיד שאני, בתור אוהד דאלאס, בא לשופטים בטענות. חס וחלילה. השיפוט האוהד שליווה אותנו במשך הסדרות הקודמות – אז… בסן פרנסיסקו הבהירו שכאן נצטרך להזיע בשביל כל סל.
אם עוד במחצית המאבריקס היו במצב טוב (רק מינוס 9), בחצי השלישי הטוב מסורתית של הווריורס, הם התפרקו לגמרי. הרבה זריקות ל-3 שהתגלגלו החוצה במחצית הראשונה, המשיכו להיזרק. הפעם זה היה בגלל הכרח, בעוד שגולדן סטייט שוטפת את המגרש וקליי תומפסון מכניס את הסל הראשון שלו – ורחוק מהאחרון.
אם אני גולדן סטייט, הדבר היחיד שאני משנה לקראת המשחק הבא הוא: להכניס את קליי מהר יותר למשחק, גם במחיר של זריקה או שניים של פול או קרי. חשוב שהוא, קרי ופול יגיעו במשחקים סבירים לפחות לכל משחק כזה. הם יכולים להרשות לעצמם. ברגע שאחד מהם מפסיק להיות סכנה ממשית, וזו עוד נקודה לג'ייסון קיד, הם הופכים להיות קבוצה הרבה פחות אימתנית עד כה.
אם אני דאלאס, אלה הדברים הראשונים שהייתי עושה:
- למרות שהיום הוא היה נראה טוב, ויגינס רך יחסית. אפשר לשים עליו שומר כמו דינווידי, שהוא מספיק טוב ופיזי בשביל להתעמת איתו.
- להאט את המשחק כמעט בכל מחיר. לוקה משחק בקצב משלו, והקצב הזה חייב להיות איטי בשביל שזה יקרה.
- לשחק עם פאוול וקליבה כדי לכתוש את הווריורס הקטנים והזריזים בריבאונד. דריימונד יכול להתמודד עם אחד מהם, פחות עם שניהם. אם יצליחו להאט את המשחק, לשחק פיק נ' רול של לוקה ופאוול ו-3 קלעים בחוץ, זה יהיה מעולה.
- להתעמת עם המציאות ולנסות ללכת יותר לסל בחלקים הראשונים של המשחק. לברונסון זה עבד די טוב, גם מול השומרים הטובים יותר של הווריורס. גרין הוא השוט בלוקר שלהם. יש לו רצון ויכולת, אבל הוא בעיקר רחב ואין לו סייז לגובה. שחקו מעליו.
- לשחק את התנועה בהתקפה שעבדה נהדר. הווריורס הצליחו לצאת לזריקה האחרונה של המאבס (תודה לאיתי קדם) בהרבה פעמים, אז שיעשו ספרס 2014: עוד מסירה. ועוד אחת. ועוד אחת.
- כאן קיד טוב ממני בהרבה, אבל התאמות הגנתיות. אזור ה-2 היה יחסית פרוץ בזמן שהשלשות הוגנו די טוב. להכריח את הווריורס לשחק על שטח קטן יותר.
מקווה שנראה משחקים מעניינים יותר בסדרה הזו. אני כבר מבסוט מהמאבריקס.
