טוק טוק, מי שם? הקליפרס, אבל באיחור

לוס אנג'לס קליפרס – יוסטון רוקטס

יוסטון עלו עם מגה-סמול-בול כשקובינגטון שוב פותח בסנטר ביחד עם דנואל האוס, פי.ג'יי טאקר, ראסל ווסטברוק וג'יימס הארדן. בצד השני הקליפרס לא משנים שום תוכניות ועולים עם זובאץ, בברלי, ג'ורג'-את-קוואי בע"מ ולפ"ש (לאנדרי פאקינג שאמט). יוסטון יוצאים כמו מלוע של תותח ומתחילים להשחיל שלשות אחת אחרי השנייה, כשדוק ריברס מנמנם ולוקח טיים אאוט רק אחרי 7 דקות (!!!) מתחילת הרבע הראשון. גם ראסל ווסטברוק מצטרף לחגיגה, ובברלי לא מבין איך הארדן מרשה לעצמו לקחת זריקות כאלה (6/8 ל-3 ברבע הראשון). 11/14 לטווח 3 נקודות בדרך ל-45:31 ברבע הראשון לרוקטס.

ברבע השני הרוקטס מנסים לתת דקות לספסל כדי שהארדן לא ייגמר ברגעים האחרונים של המשחק, והקליפרס בועטים להם בתחת, תרתי משמע. טייסון צ'נדלר איטי ורזה מדי בשביל הארל ולו וויל ממשיך את מגמת צמצום ההפרש מהרבע הקודם. ד'אנתוני נאלץ לשלוח את ווסטברוק לפרקט אחרי 6 דקות ללא סל שדה בחלק הראשון של הרבע, והוא דווקא מציל את יוסטון ממהפך, לא פחות ולא יותר. הקליפרס מגיעים ואפילו משווים את התוצאה לקראת המחצית. 68:65 לרוקטס, אחרי שלשה של החולוניסט שמורידה את יוסטון בפוקס ביתרון נמוך.

ברבע השלישי הקליפרס יוצאים מלוע של תותח ויוסטון לא מוצאים תשובות. קוואי חוטף לווסטברוק בגלל כדרור אחד יותר מדי, ג'ורג' חוסם את קובינגטון שמגיע לטבעת ומי שבפועל מייצר את הנקודות אצל הקליפרס זה בכלל לאנדרי שאמט, שפוגע עם 2 שלשות רצופות (אחת עם פאול של ריברס) ומעלה את הקליפרס ליתרון 10 (88-78), 4 דקות לתוך הרבע השלישי. שם הארדן חוזר לשחק ומחליף את אוסטין ריברס. הארדן מאפס את הכוונת שוב ונראה בלתי עציר. הוא חודר, מוציא, מניע את הכדור וכשצריך גם מסיים (מ-3 ומתחת לסל). הרוקטס משווים, וזה שיוויון 105 בסיום הרבע השלישי.

מה שקורה ברבע הרביעי גרם לי להתפגר לחלוטין. במילא אני קם משמעותית מוקדם יותר מכל החברים שלי בשביל לראות את המשחקים האלה ומדבר שטויות במהלך היום, אבל הקליפרס לא שמו שומר על ווסטברוק, איגואדלה סטייל. זה עבד ב-2 הזריקות הראשונות, ולאחר מכן ד'אנתוני לקח טיים אאוט. "תאמינו או לא, אלה זריקות שאני לוקח בכל יום, ומרגיש אחראי להן לחלוטין. תהיה בטוח בזריקות וקח אותן ברגוע, זה אימון בשבילך". הוא הוציא את דמארה קארול מהפריזר כדי לשמור על ג'ורג'. מהרגע הזה ראסל התחיל לקלוע ונתן 8 נקודות רצופות כשיש עוד 9 דקות לשחק. ריברס, בתגובה מאוחרת, שלח עליו את בברלי, ויתרון של הקליפרס (111-105 בתחילת הרבע) הפך להיות של הרוקטס (115-114).

הארדן, שלא פתח את הרבע הרביעי, שוב נכנס בסערה. את השלשה הראשונה שלו הכניס וקבע 11 שלשות במשחק (11/17 ל-3) ומאז הקליפרס שיחקו ברוטציה של שני שחקנים עליו, כדי למנוע ממנו לזרוק. בנוסף לזה שזה לא עבד, הייתה להם עוד בעיה: הם החטיאו זריקות פנויות לגמרי בצד השני. 128-114 לרוקטס ונשארו 2:44 לסיום. קוואי לקח כל כדור מהרגע הזה ועד לסל. והוא עשה את זה מהר. הקליפרס כרסמו ביתרון אבל לא הצליחו לעמוד במשימה בהצלחה, וזה 136-129 בסיום לרוקטס. 1-1.

למנצחים הארדן היה דגול עם 53 נקודות (11/18 ל-3, 4/6 ל-2, 12/13 מהעונשין) ו-13 אסיסטים עם משחק לפנתיאון. ווסטברוק עם 28 באחוזים טובים (9/17), 14 ריבאונדים ו-6 אסיסטים, קובינגטון עם 14, טאקר עם 12. קארול עם הגנה לפנתיאון. למפסידים קוואי עם 34 (12/23 מהשדה) ו-9 ריבאונדים, ג'ורג' עם 24 במשחק לא טוב (7/20 מהשדה, 8/13 מהעונשין) ו-6 איבודים, לו וויל והארל התחלקו עם 20 כל אחד. זובאץ עם 4 נקודות ו-21 ריבאונדים כמעט הגיע לשיא מועדון עבור הקליפרס.

מילווקי באקס – מיאמי היט

מידן שסיקר את מילווקי סיפר לנו על הפציעה של יאניס, אבל לא על השלכותיה המיידיות. יאניס יצא במשחק 1 כאשר הוא מחזיק את הקרסול שלו עם מתיחה, והגיע כלל לא לבוש למשחק הזה. בריאיון לפני המשחק ציין ש"כנראה שהיכולת המצוינת שהצגתי כשסחבתי את הקבוצה הזו לפלייאוף גבתה ממני מחיר של פציעת עומס". הוא יושבת לשבועיים ואם יחזור בסדרה הזו, יגיע אך ורק למשחק 7.

כשאין מי שיטיל אימה במגרש של מילווקי – המשחק נפתח בהתאם. מי שהטיל אימה על הבאקס היה באטלר, שהצליח פשוט לדרוס את אריק בלדסו ברבע הראשון (0/4 מהשדה, 4 איבודים, 0/2 מהעונשין). היה לא נעים לראות את זה כאשר ממש אפשר לדמיין את הסכין בין השיניים של באטלר כשהוא שומר עליו. מידלטון, לעומת זאת, הגיע למשחק ועשה כמה דברים יפים. ג'אמפר ל-2 סטקהאוס סטייל, שלשת סטפבק של לברון סטייל וכמובן יורוסטפ יאניס\הארדן (האויבים המושבעים) סטייל. 29-22 בפתיחה למיאמי.

מילווקי ממשיכה להראות אבודה גם ברבע השני ללא הכוכב הענק שלה והפעם באם-באם מופיע בגדולתו. ריבאונדים קשים בהתקפה, נקודות קלות ומסירה אחת שתכנס להיילייטס של העשור של 2020, בלי לראות את הכדורסל של אותו עשור. באטלר הגיע בחדירה משמאל ומסר לאדביו על ה-ELBOW. באם כדרר פעם אחת, ביצע סבסוב ומסר מאחורי הגב לדאנקן רובינסון, שקבר שלשה ענקית מהפינה הרחוקה. הוא חתך את ההגנה מצד לצד והראה בדיוק מה מילווקי שווה ללא הכוכב הגדול שלה, כשהאשמות הדדיות גורמות לבודנהולצר לאכול את הכובע.

הלופזים לא מספקים מטרייה אווירית וקנדריק נאן משיג נקודות גם עליהם. באטלר חותך לסל ועוד מסירה גדולה של אדביו מסתיימת בדאנק שמותיר את רובין לופז על הרצפה (בחיקוי של דווין וויד על ורז'או). באטלר מסנן לו כמה מילים והפרקט מתחיל להיות חם. מה זה חם, לוהט! רובין דוחף את באטלר והשחקנים מתגודדים ביחד כשלוח התוצאות מראה 14 למיאמי, 55-41. פאולים טכניים נשרקו לבאטלר, לופז, בלדסו ואדביו. מי שמרגיעים את האווירה (חוץ מהשופטים, כאילו דה) הם אריק ספולסטרה ובודנהולצר עצמו. שניהם רוצים להמשיך במשחק ולשדר עסקים כרגיל. הרבע השני מסתיים ב-18 הפרש למיאמי, 61-43.

מכאן מדובר על גארבג' טיים, פחות או יותר. מיאמי שוב עולה למחצית השנייה עם החמישייה החזקה ולא נותנת צ'אנס למילווקי לחזור, לא שראינו רצון מיוחד מהם. ההפרש צומח ל-30 ומכאן מיאמי כמעט מתפתה לשתף את יודוניס האסלם בדקות רציניות. כריס סילבה, הרוקי מגאבון, גם מקבל 11 דקות הערב. מיאמי מסיימים באומנות את המשחק הזה ומכוונים לאמריקן איירליינס ארינה במיאמי. 117-93 בסיום.

למיאמי אדביו היה ענק עם 23 נק', 12 אסיסטים ו-16 ריבאונדים, באטלר עם 22 ו-6 חטיפות, נאן, דראגיץ' וג'ונס התחלקו ב-36 נקודות בשווה. מידלטון ניסה לעשות הכל בצד השני עם 27 באחוזים טובים (9/17) אבל אין עוד מלבדו (מת'יוס הבא אחריו עם 13 נקודות) והמשחק הזה היה גמור (כמעט) מראש.