אחד ביום: אל תכוונו שעון מעורר

לכל הטורים של אחד ביום

00:00: מילווקי באקס (20-59) – ברוקלין נטס (40-39)

3:00: שיקגו בולס (57-22) – פילדלפיה 76' (30-49)

לוי הוצ'ינס היה בונה שעונים אמריקאים שחי במסצ'וסטס בין השנים 1761 ל-1855. אחרי שסיים את שירותו הצבאי במהלכו כבש את ניו יורק יחד עם חיילי צבא ארצות הברית במלחמת העצמאות האמריקאית, החל לשמש כשוליה אצל החברה המובילה בתחום ייצור השעונים באותם ימים, סימון ווילארד. עשר שנים אחרי כן הוא החליט לפתוח עסק משלו (יחד עם אחיו שהיה שען גם כן) והם עברו לעיר קונקורד בניו המפישר. שם עלה בדעתו של לוי הוצ'ינס לפתח שעון חדשני, כזה שלא רק יראה את הזמן אלא גם יהיה אפשר לכוון אותו לצלצל בשעה מסוימת. או במילים אחרות: שעון מעורר.

וכך הפך להיות לוי הוצ'ינס האלמוני לממציא הראשון של שעון מעורר, אותו ייצר באמצעות מנגנון נוסף שהופעל במקביל למנגנון הרגיל שהיה אחראי על תצוגת הזמן. הייתה רק בעיה אחת בשעון המעורר של הוצ'ינס – אפשר היה לכוון אותו רק לשעה אחת ביום – השעה 4 לפנות בוקר. אם רציתם לקום בכל שעה אחרת, הייתם צריכים או לקנות כמה שעונים כדי שיכסו את כל השעות האפשריות או לחילופין לחכות כמעט 100 שנה עד שסוף כל סוף יגיחו לעולם שעונים מעוררים אותם אפשר לכוון לכל שעה משעות היממה…

את כל זה אני מספר לכם כי בין אם היה לי שעון שאפשר לכוון אותו לשעה אחת בלבד, או שעון שאפשר לכוון אותו לכל שעה או דקה שארצה, לא הייתי משתמש באף אחד מהם בשביל ערב המשחקים הנוכחי…

המשחק הראשון של הערב אמנם יפגיש את הקבוצה הטובה בליגה כיום עם קבוצה שמשתוקקת להעפיל לפליאוף, אבל איכשהו הוא עדיין מצליח לייצר ארומה של חלב חמוץ. על ברוקלין נשפכו כל-כך הרבה מילים טובות העונה. על מי לא דיברנו – על  דיאנג'לו ראסל שהגיע העונה למעמד של אולסטאר, על ספנסר דיוואנדי ששוב לקחת את העניינים לידיים ברגעים הקשים, על כריס לאברט שהיה פנטסטי עד שנפצע (והשבוע הפציע לרגע שוב עם 24 נקודות בהפסד לבאקס), על ג'רט אלן היעיל, על ג'ו האריס השקט והמוצלח וכמובן על קני אטקינסון שמנצח על החגיגה עם כדורסל מתקדם שמחפה על המחסור של הקבוצה בכישרון. אבל לצד כל הפירגון צריך גם לדעת לבקר והשבועות האחרונים של הנטס מגלים לנו עוד דבר – החבורה הזאת די מפשלת ברגעי האמת ולמרות שכבר מזמן היא הייתה יכולה להבטיח מקום בפליאוף לאור התחרות הדלה שיש לה, היא הולכת כנראה להגיע לערב האחרון העונה מול מיאמי למשחק על כל הקופה. 7 הפסדים ב-10 המשחקים האחרונים עלולים להיות בעוכרי ברוקלין ואחרי ההפסד ביום שני האחרון למילווקי בבק טו בק ובהרכב חסר מאוד, נראה שעלייה של הנטס לפליאוף תהיה מתנה בעיקר ליריבה שלהם, תהיה אשר תהיה.

היריבה הזו, כמובן, עשויה להיות הבאקס, שממשיכה לנצח למרות סגל חסר למדי. בלי מירוטיץ', גאסול, ברוגדון, די-ויצ'נזו, סנל ולפרקים אליאסובה, הבאקס ניצחו שישה משבעת המשחקים האחרונים שלהם והבטיחו את המקום הראשון בליגה בסוף העונה כשהם קרובים ניצחון אחד בשלושת המשחקים האחרונים של העונה מלהגיע ל-60 ניצחונות לראשונה מאז 1981.  גם בהילוך שני הבאקס טובים מברוקלין והם ינסו לנצל את המשחק הראשון מבין שלושת משחקי הבית שיחתמו את העונה שלהם להכניס אנרגיות בקהל הביתי ולהלהיב אותו לקראת הפליאוף המתרחש ובא.

וזה כמובן עוד המשחק המעניין של הלילה. על המשחק השני אין יותר מדי מה להרחיב כי פילדלפיה לא בקטע של להשקיע מאמץ לפני הפליאוף ועל כך יעידו חמישה הפסדים בשבעת המשחקים האחרונים וכן ספסול נרחב של ג'ואל אמביד וג'ימי באטלר לאחרונה (אולי גם הערב) ואילו שיקגו לא הייתה בקטע של מאמץ באופן כללי העונה ולמרות הניצחון על וושינגטון השבוע מקליעות עונשין מנצחות של וולט למון (מי?) שגם צלף 24 נקודות. אחרי ששיחק בהונגריה, בגרמניה, בליגה השנייה בטורקיה וגם בשלל קבוצות ג'י-ליג, למון הוא הכוכב הנוכחי של שיקגו (16.9 נק' למשחק בשלושת המשחקים האחרונים) וזה לבד מעיד עשרות מונים על כך שהבולס כבר מזמן באגם… פילי צריכה שני ניצחונות עד סוף העונה (או שני הפסדים של בוסטון) כדי להבטיח את המקום השלישי, צמד התמודדויות מול הבולס בשלושת המשחקים שנותרו (האמצעי מביניהם הוא מול מיאמי) אמור לספק את הסחורה.

ואנחנו? מחר כבר יהיה יום יותר מעניין ובשבת הבאה כבר פליאוף, נכוון את השעון המעורר אז.