התרשמות ממשחק מספר 1 בסדרה בין גולדן סטייט ליוסטון
בעודי סוגר את עצמי בבועה בנסיון הימלטות חסר תועלת מספוילרים של משחקי הכס, קפץ אלי הטוויטר פיד עם זעקות שבר על השיפוט אתמול במשחק מספר 1 בין יוסטון לגולדן סטייט.
בואו נתחיל מהמובן מאליו- נעשו טעויות שיפוט אתמול.
באופן כללי, השיפוט לא היה טוב. המון אי שריקות מחד, שריקות גבוליות מאידך ובעיקר בלבול ומבוכה של השופטים שנראו קצת בהלם מהמעמד.
אבל בואו- המשחק אתמול לא הוכרע בגלל השיפוט. ההתבכיינות והריצה הבלתי נפסקת לשופטים אחרי כל מהלך, של שתי הקבוצות, חייב להפסיק.
לא רק שזה מוציא את הקבוצה מהפוקוס, אלא שם לחץ מיותר על השופטים שאחר כך מכורח הנסיבות עושים טעויות נוספות. ובעיקר- זה מוציא את הכדורסל מהמשחק.
הרוקטס קלעו 2 מ-19 נסיונות השלוש הראשונים שלהם במשחק. קפלה נראה כמו ילד עזוב ליד גרין ששוב עשה לו בית ספר. אלו הנקודות שהרוקטס צריכים להתמקד בהם.
ובדברים החיוביים- למרות הכל, המשחק הזה היה בשליטה שלהם מבחינת הקצב והסגנון, וההזדמנות לגנוב את הביתיות היתה מוחשית. אין יותר את הפחד מגולדן סטייט שהיה בעבר. הרוקטס יכולים להרגיש כשווים אל שווים מול האלופים, אם רק יתרכזו במשחק, ולא במסביב.
17 תגובות
יוךי של פוסט תודה ניב.
הבכיינות הזאת נגד השופטים היא לא מקרית והיתה קוראת בכל מקרה כי זה חלק מתוכנית המשחק של יוסטון והם באו עם זה מהבית ללא כל ספק. אין פה שום דבר מאולתר ואין קשר למה שקרה במשחק גם אם השיפוט היה זך כשלג הם היו מתבכיינים. זו החלטה אסטרטגית שלהם, זה חלק מתוכנית העל של הסדרה שלהם וזה פשוט כי בלי 20 פעם במשחק הארדן על הקו הם לא יעברו את הלוחמים. זו הנחיה ממורע ומדאנטוני וכריס פול לא סתם הורחר זה גם היה חלק מהתוכנית. זה היה שיפוט ממוצע עם שגיאות לשני הצדדים.
כל מילה בסלע.
ובכלל, מי שגר בבית מזכוכית שלא יזרוק אבנים
תודה ניב. מסכים שלא טעויות השיפוט הכריעו את המשחק . הרוקטס בהחלט יכולים לצאת אופטימיים שבמשחק רע התקפית הם היו בעניינים וללכת לחשוב על פתרונות עבור המזוקן בעיקר שאיגי ניצב מולו ומירר לו את החיים. בצד השני זה מצחיק להגיד את זה בהתחשב שדוראנט קלע 35 נק' אבל בדקות רבות וגם בדקות ההכרעה טאקר עשה עליו עבודה מדהימה ,היה תקוע לו בצוואר.
כמה נק':
1. כתבת שאין תועלת בתלונות על השיפוט אבל אני חושב שזו טקטיקה של הפעלת לחץ, בנוסף חלקן היו מוצדקות – בטח לגבי העבירות על הארדן בזריקה בחצי הראשון.
2. קארי שומר חלש ואני אומר את זה שנים למרות שמביאים לי כל מיני סטטיסטיקות שמראות אחרת. העובדה שהוא גם עושה עבירות מיותרות רק מוסיפה לזה.
3. אין ספק שבסגנון שיוסטון כופה, דוראנט הופך לאיש המרכזי אבל אני עדיין חושב שפיקנרול של קארי עם דריימונד זה מהלך קטלני (לרוב איגי נהנה ממנו כמסיים).
4. החיסרון של בוגי בסדרה הזאת מאוד משמעותי כי הוא יכול היה לעשות הרבה נזק להגנת החילופים.
5. ברור שליוסטון יש את כל האמונה שהם מספיק טובים לעבור וזה משהו שהווריורס איבדו – את אפקט ההרתעה. כל קבוצה שתגיע מולם עד הסוף תגיע עם תחושה שהיא מסוגלת להעיף אותם.
מעולה ניב!
כיף לשמוע אוהד יוסטון מפוכח. אין אפס – מי שמשקיע אנרגיות בללחוץ על שופטים פוגע בכדורסל של קבוצתו. זה נכון בכל הליגות.
התגובה של ינון בהחלט מצדיקה פוסט אז קבל גם פה +100 🙂
תודה עמית.
הייתי ממש שמח לשמוע ממך גם על התרשמות שלך על השיפוט מזווית ראיה של שופט.
ממש מעצבן אותי הגישה כאילו יש כאן איזו מכירת משחקים וממש מעניין צקבל את הזווית של החבר'ה שתמיד מקבלים בראש בלי שיש להם אוהדים שמגינים עליהם
האיש והזקן הוא מניפלטור גדול ונוכל.
עוד לא ראיתי שחקן בחיי שבאופן סיסטמטי בכל כניסה לסל מנסה להכשיל את השופטים ולעבוד עליהם. הוא מעדיף ללכת לקו ולא להתאמץ ולסיים בלייאפ.
בכל כניסה לסל הוא תופס את המגן ביד וגורם למעין הסתבכות / מגע (אשכרה תופס) . זה לא MVP ולא מכונת התקפה משומנת …זאת נוכלות ולא כדורסל.
צ'אנס הוגן = הקוזאק שנגזל
קצת מוסיף על מה שינון כתב.
היה משחק גדול. אני לא מבין את הטענות לגבי תלונות של השחקנים לשופטים כל הזמן, מה רציתם, זה משחק שהשחקנים חיכו אליו כל השנה אז כל האמצעים כשרים כולל להשפיע על השופטים. זה תמיד היה ותמיד יהיה (גם אם זה מאוס לצופים).
כמות הפעמים שיוסטון זורקת משלוש היא מוגזמת והייתי רוצה שיזרקו קצת מהמיד ריינג', זה יכול לתפוס את ג"ס בסוג של שוק . . .
שיפוט – סה"כ היה בסדר, עם טעויות אנוש מובנות. השיפוט לא היה מספיק דומה לשיפוט של העונה הרגילה, שם נתנו למתקיף הרבה יותר קרדיט, ומי שנפגעה מזה היתה בעיקר יוסטון. השופטים צריכים לשים לב למה שקליי הממזר הקטן הזה עשה כי 3 פעמים הוא נכנס מתחת להארדן ודבר כזה יוצר פחד אצל הזורק וגורם להזזה של גוף הזורק בצורה בלתי מודעת.
ביוסטון הארדן היה מצוין ואיתו טאקר (גדול) וגורדון (מצוין) ופול (בינוני אבל מצוין בהגנה).
מה שניצח את המשחק היה דוראנט שהיה בלתי עציר ברבע הרביעי וכ"ח בהתקפה והאסל של גרין ואיגי.
לסיכום – ג"ס הפכה להיות הקבוצה של דוראנט. קרי הפך להיות שחקן משלים, "המרווח הרישמי" שתפקידו לרוץ וליצור ריווח ולפעמים להתפוצץ. בשאר הזמן הוא חור נוראי בהגנה. קליי שחקן משלים עם הגנה מצוינת ויכולת להתפוצץ התקפית. עצוב לומר אבל המשחק המלהיב של ג"ס עבר מזמן מהעולם, ודי היה לראות את קרי מוסר לדוראנט ובורח לוויק סייד כדי להבין זאת.
מייד ריינג' ? ביוסטון לא יודעים איך מאייתים את המילה הזו
(פרט לפול). נשמעו עד לפה דפיקות הלב המועצות של מורי בגללך עגל.
חחחחח
ראיתי המשחק.
ג"ס לא מפחידים את יוסטון. יוסטון פתחו בצורה מחרידה ובמחצית שיוויון.
כמות זריקות ה – 3 של יוסטון בלתי נתפסת. שיפור קל באחוזים ואי אפשר להדביק אותם. זו שאלת המפתח לדעתי. לא האמנתי שהראו בשלב מסוים שיוסטון זרקו 38 פעם ל – 3 וג"ס רק 15 פעם או משהו דומה.
תודה ניב. רושם פה מה שכתבתי במקום אחר:
יש הגזמה רצינית, וזה יותר מדמגוגיה לקחת רק ארוע אחד גבולי ולנתח אותו ולהסיק מסקנות כוללות.
אני ראיתי לא מעט עבירות על הווריורס ועל קרי שלא נשרקו, ועוד כמה מומצאות שהדביקו לסטף בהגנה וגרמו להוצאתו בגלל בעיית עבירות.
בקיצור – זה לא הוגן להפיל על שריקה אחת את גורל המשחק.
ועכשיו למה שחשוב יותר:
גם קליי, אבל בעיקר סטף קארי, הפך במשחק הזה ללייאביליטי. לא יודע אם זה רק משחק אחד או שמצאו לו פתרון (איך זה היה מול הקליפרס? לא ראיתי), אבל מצליחים לעצור אותו בעזרת פיזיות וקשיחות שגורמת לו לוותר או לפספס חדירות ולייאפים שפעם היו לחם חוקו כאשר המגן היה קרוב מדי בגלל איום השלשה. זה שהוא לא חודר (או חודר ומחטיא/לא מקבל שריקה) גורם לו להתפשר על שלשות קשות, שבדרך כלל אינן בשטף המשחק והולכות החוצה. אלה שלשות שקל לנו לדמיין את ה"באנג" של מייק ברין בסופן, אבל האמת הפחות רומנטית היא שהן לרוב עפות החוצה. קארי, קצת כמו הארדן, הוא (היה?) אומן הטעיות, שמאפשרות לו:
א. לקחת שלשה יחסית פנויה (במונחים שלו), או
ב. לנצל את קירבת המגן כדי לעבור אותו ולחדור לסל, ושם לסיים בלייאפ/עבירה/הוצאה לשלשה.
אם הוא רואה שאין לו חדירה (בגלל שהמגן הרבה יותר פיזי, על גבול העבירה, או בגלל שסטף כבר פחות אתלטי, או בגלל פציעה), הוא פונה למה שהוא מכיר – וזה שלשה, אבל הפעם עם פחות מרחב מחייה ממה שהוא רגיל – מה שגורם לו להחטיא יותר.
ומה קורה בצד השני? דיברו רבות על היכולת ההגנתית של קארי, ועל כך שהיא לא גרועה כמו שמתארים אותה. אז זה נכון, אבל רק חלקית. כי באמת באחד על אחד הוא מצליח להישאר עם השחקן ולהפריע לו, אבל בהגנה הקבוצתית הוא היה ממש נטל. הזכיר לי אתמול את הגארדים העצלים של מכבי ת"א ביורוליג, שאחרי פיק אנד רול יוצאים לכאורה ל"הלפ אנד ריקאבר", אבל למעשה סתם עולים מול ספאנוליס/דיאמנטידיס/הארדן, אומרים לו שלום בלי ממש להפריע, ובורחים אחורה תוך כדי שמאפשרים לו את החדירה והיתרון המספרי. קארי אתמול הפך בהגנת בפיק אנד רול לסוג של צופה מהצד, ועד שהוא נזכר (או הזכירו לו) להיות אגרסיבי בעלייה – הוא חטף כמה שריקות שניטרלו אותו.
מה שמוביל אותי למסקנה הברורה, שחלק כתבו אותה הרבה לפניי: זו הפכה להיות הקבוצה של דוראנט. סוג של OKC שיש בה גם שחקני-על אחרים שיכולים לקחת עליהם חלקים במשחק (או לעיתים משחק שלם בודד בסידרה), אבל בצורה גורפת – יש אלפא דוג אחד שלוקח את המשחק עליו כשצריך וכשהכל נתקע. ללברון זה לקח עונה אחת במיאמי עד שהוא (ו-וייד) הבינו את זה. כאן זהלקח לדוראנט גם כן עונה אחת להבין, אבל לשאר הקבוצה האסימון נופל רק עכשיו, ולכן היו כל החיכוכים במהלך העונה הרגילה. מעתה והלאה – זה נראה די ברור מי כאן הפיפן ומי הג'ורדן. וזה אולי קצת חבל – אבל רק מבחינת פספוס ה-FMVP של קארי, שהיה יכול להגיע בשנה שעברה אבל עכשיו כבר יש הרבה פחות סיכוי שייקרה. כי את הפתרונות של יוסטון על קארי יכולים לאמץ גם בחוף המזרחי. פתרונות לדוראנט, עד כמה שאני יודע, עוד לא נמצאו. בדיוק כפי שלא נמצא פתרון לנפש קטועה, במילותיו של אל פאצ'ינו האגדי בנאומו האדיר ב"ניחוח אישה":
"…But there is nothin' like the sight… of an amputated spirit. There is no prosthetic for that…"
טוב, בקיצור – מי שרוצה תקציר מנהלים של מסקנות צפייה מהמשחק הראשון:
1. עבירות קרו וייקרו כל הזמן, אין כאן קנוניה ואי אפשר לקחת מקרה גבולי בודד ולהחליט שהוא קבע את גורל המשחק, שנשפט שווה באופן יחסי לשני הצדדים.
2. סטף קארי מאבד את זה בהתקפה – לא מצליח לחדור כבעבר ומכריח זריקות רעות מהשלוש (כן, גם במונחים שלו).
3. סטף קארי הוא נטל בהגנת הקבוצתית, ספציפית בהגנת הפיק אנד רול.
4. גולדן סטייט הופכת רשמית לקבוצה של KD.
אחלה תגובה שהיתה יכולה גם להיות פוסט בפני עצמו.
הגנת החילופים מצאה את הפיתרון להתקפת הווריורס ואצל קבוצות חכמות שבהם שחקנים מתקשרים ולא מאבדים את הפוקוס שלהם, זה מוציא הרבה מהיתרונות של המשחק של גולדן סטייט ומחייב אותם לשחק בבידודים או פיקנרול "רגיל".
גם זה עדיין שם אותם ביתרון כשיש להם שחקנים כמו דוראנט וקרי, וקליי אפשר לרשום לו משחק התפוצצות אחד בסדרה לפחות.
במשחק כזה דוראנט הוא המלך. זה איזור הנוחות שלו, ושם הוא פורח. עדיין הגרוויטציה מסביב לקרי גדולה מספיק בשביל שהוא יהיה איום רציני גם בלי משחק גדול וזו הגדולה שלו.
בהגנה, מסכים איתך. מגן גרוע למרות שבאופן ראשוני נראה שהוא שומר על העמדה ההגנתית שלו, הוא פשוט מאבד אותה הרבה מה שגורם לו לעשות עבירות בלי סוף (גם שם יצא בזול ככשיחק כל הרבע הרביעי עם 5 עבירות והמשיך לעשות עבירות בלי שישרקו לו. מובן אבל בכל זאת, הוא צריך להיזהר יותר).
הכל נכון למעט העובדה שקארי סוחב פציעה וראו את זה בשפת הגוף שלו מהרגע הראשון. תודה ניב.
מסכים לגמרי.
ודי נמאס כל פעם שלקרי יש משחק חלש לשמוע שהוא פצוע
את מי זה מעניין אם הקבוצה של קארי או דוראנט או אחות של ואן-גנדי.. אותי לא מעניין כאוהד מי קלע וכמה,הכדורסל , השיטה הדרמה והחתירה להישגים הם מקור המשיכה. אני מת לדעת מה כל כך מעניין מה אומרים על קארי או כל שחקן אחר לפני או אחרי משחקים? ציינתי את הפציעה של קארי כי הוא היה בספק למשחק ונאאה היה שזה משפיע עליו. מנצל את ההזדמנות לומר תודה לחברה שכותבים את האתר הזה.
תודה אורון.
חלק מהעניין שאנחנו מנסים לכתוב קצת פחות בומבסטי ובלי קליק בייטס שיעוררו את ההמון.
אבל לצערי כתיבה כזו גם מעוררת פחות תגובות שהן חשובות לנו ככותבים שהתגובות והדיונים הם כל שכרנו.
אז תודה על התגובה ותודה על הפרגון 🙂
מעריך את זה