ליומנים הקודמים: יומן הקפטן (1) , יומן הקפטן (2) , יומן הקפטן (3) , יומן הקפטן (4) , יומן הקפטן (5)
ארבעים. בימים המוקדמים המספר הזה בא לסמל 'הרבה מאוד זמן'. 40 יום ו-40 לילה. 40 שנה במדבר.
ביהדות ובנצרות המספר בהקשר של זמן מסמן תקופה של תנאי, מבחן, ביקורת עצמית.
בתקופה המודרנית המספר ידוע לנו כ'משבר אמצע החיים', או 'משבר גיל ה-40'. יש המתארים את הזמן הזה בתקופה של החיים כ'בגרות של הנעורים' בו בזמן עם 'ילדות של הזקנה'.
אז יש לי עוד שנתיים להגיע למספר הזה, אבל אני מרגיש את המשבר מתקרב, כמו סערה הנבנית במרחק. הכל שקט, הים רגוע והרוח מלטפת, אך מרחוק רואים את העננים השחורים יורדים מהשמיים, כמעט נוגעים באופק. אין ימאי שהבטן לא מתכווצת אצלו כשהוא רואה את הסימנים האלו.
רגע, בואו ונחזור אחורה מעט. ביומני הקפטן עד כה, כתבתי בעיקר על המקומות שבהם הפלגנו, אבל הפעם הנושא קצת יותר אישי. המשבר שלי. וזה התחיל לפני קצת פחות משנה. לא, זה לא היה עוד הדחה של הרוקטס בפלייאוף. אחרי 20 שנה מתרגלים. זה היה כאב חד בצד הימני התחתון של הגב. כאב ששיתק אותי למשך כמה ימים, וגם לאחר טיפולים וזריקות, שינויי אכילה, תרגולים, נשימות- פותח איתי כל בוקר עד היום, יחד עם עדכון תוצאות ממשחקי הלילה. מזכיר לי, חביבי, זה כבר לא גיל 30 כאן. הזקנה מתקרבת.
המוות הטראגי של קובי בריאנט וההלם הציבורי דווקא חידד אצלי את התחושה. לא הארעיות של החיים מפחידה אותי. לא המוות המתקרב. אני חי עם זה מהרגע שהתגייסתי לצבא. המוות יכול להגיע בכל זמן ובכל עת, ומהרגע שהשתחררתי נשבעתי לעצמי שאעשה הכל כדי שאם אמות מחר, אמות שלם עם המעשים וההחלטות שלי. כך אני חי את חיי, ועד כה, אין טענות. חוץ מהכאב הנודניק הזה בגב.
*******************************
ולמה אני מספר לכם את כל זה?
כי הקבוצה שלי חווה משבר דומה.
דריל מורי ומייק דאנתוני לא מפחדים למות. הם מפחדים להזדקן. או יותר נכון, הם מפחדים למות מבלי להיות שלמים עם ההחלטות והמעשים שלהם.
מורי ודאנתוני, יודעים שאלא אם יקרה נס זוהי שנתם האחרונה בקבוצה. דאנתוני כי היתה הזדמנות להאריך לו חוזה הקיץ ובחרו שלא. במקרה של כישלון נוסף זו החלטה קלה ללכת על מאמן צעיר. דריל מורי גנרל מנג'ר מוערך מאוד בליגה אבל פליטת הטוויטר שלו בקיץ עלתה לבעלים עשרות מליוני דולרים, ולליגה אולי מאות מליונים. השמועות ברחבי הליגה הן שהוא לא ימשיך, למרות שהארכת החוזה שרק חתם בקיץ עלולה לגרום לבעלים להמשיך איתו כדי לחסוך בכסף.
נתעלם לרגע מהניסיון הברור לרדת מתחת לרף המותרות ולחסוך עוד כסף לבעלים שנמצא במצוקת נזילות אחרי שרכש את הקבוצה ב-2.2 מיליארד דולר מזומן. יש כאן החלטה אמיצה והבנה שגם עם קפלה, בתצורה הנוכחית של הקבוצה, הסיכויים לזכות באליפות קלושים. דאנתוני תמיד מדבר על זה שהוא מתחרט שלא הלך עם האמת שלו בכל הכוח בפיניקס של ה7 שניות או פחות. דריל מורי נמצא במצב Fuck it, ואין דרך יותר טובה לסיים את התקופה המפוארת שלהם ברוקטס מאשר בניסוי הגרנדיוזי של סופר דופר סמול בול. המקבילה של סוכן ביטוח הרוכש פרארי אדומה לקראת גיל ה-40. כולנו רוצים להרגיש צעירים.
הרוקטס לא הולכים להזדקן בחן, הם הולכים עם האמת שלהם בכל הכוח, ועד כה אין לי טענות. חוץ מהכאב הנודניק הזה בגב.
20 תגובות
מצוין קפטן.
חמישים זה הארבעים החדש – אתה מוזמן לדחות את חגיגות הזקנה בעשור.
בנוגע לגב – מומלץ מאד לעשות תרגילי מתיחה כל בוקר. זה לא מחזיר את הדיסק למקום אבל מאפשר להתנהל בלי מגבלות מיוחדות ובדרך כלל ללא כאבים. זה מרגיש קצת מוזר וזקן לעשות את זה, אבל משתלם.
נהנתי לקרוא מלך. כרגיל
נעלמתי קצת אבל כיף לשוב
אחלה טור קפטן
ההמלצה שלי היא לבוא למשבר גיל ה 40 בזרועות פתוחות
לקבל אותו
לשקוע ביגון ומרה שחורה
לטבוע לעומק הדברים
ובבוקר לקום, לשתות הרבה מים כדי להעביר את ההנגאובר ולהתחיל פרק חדש
הכי כיף
לי זה עבד
🙂
מצוין ניב. אני מקווה שתתגבר על משוכות הגיל בצורה חיננית ושעקומת הגיל שלך תהיה שטוחה כמו של לברון.
יוסטון הולכים בגדול לכיוון מאוד מוזר, לשחק בלי סנטר אחד לרפואה. דווקא אהבתי את קאפלה. צריך המון מזל כדי שזה יעבוד בפלייאוף. המועדון הוא כמו נהג שלוחץ עד הסוף על הגז ועוצם את העיניים . . .
כאב מטריד בגב לא אןמר להבנתי גיל
הוא אומר מאמץ .
כלומר תפסיק,לסחוב דברים כבדים
ותתחיל לחזק את הגב מהר .
העפת עפיפונים כתחביב הצילה חבר ששכב בבית עשרה חודשים מניתוח.
בקשר ליוסטון.
לדעתי כדורסל הוא משחק קבוצתי
ולכן סטף קרי שמפעיל אחרים טוב מהארדן ומווסטברוק מכל אחד לחוד ומשניהם ביחד .
שניהם דורכים אחד על השני לא באמת משחקים יחד ולכן כשאחד מהם מתפוצץ השני חיוור .
הענין ביוסטון לא הגיל אלא השיטה ,הם
בחרו בשיטה שלא עבדה עד היום ,אם כך למה שתתחיל ?
תודה רבה ניב!
יש לי חשד שאומץ וטמטום הם קרובי משפחה.
יש לי חשד שבמקרה של דריל מורי, התיאוריה הזו שלי רק תקבל עוד ראייה.
???
בחייאת אפלטון ברגע שיש לך עוד פרק ביומן הקפטן אל תהסס לשתף עם אחיך הרבים,
אם מעניין מה קורה עם הארדן ראס קוואי לברון סטף.. בחייהם הפרטים על אחת כמה וכמה עם חייכם.
בתודה אוהד שרוף של יומן הקפטן וכל כתיבה על חייכם וממחשבותכם הנעלות. ???????
תודה דורון 🙂
אני אשתדל להוציא יומן פעם בשבועיים ומעקב טאנדם פעם בשבועיים, כך שיהיה פוסט פעם בשבוע.
בכלל נשתדל כולנו שיהיה לפחות פוסט אחד ביום באתר.
אנא אל תתאמץ במיוחד, מתכוון שאם יושב לך בראש רעיון לכתוב, כתוב חופשי,
כמות התגובות שלי אינה מספיקה לאמר כמה אני מלא מחשבות טובות עליכם ???,
לכולם אל תתאמצו מידי, ניהיה נאמנים תמיד,
(מה שכתבת על יוסטון מהמם ולא הספקתי להגיד, אצלך תמיד על יוסטון מעניין ומדהים ביותר ועוד בסוגריים לשאר הקבוצות)
??????
בזכות ניב עשיתי משהו חשוב מאד שדחיתי אותו זמן רב.
עוד קרמה טובה לניב ????
יש לי אהבה ואפילו הערצה וגם לעיתים כמו הורים לילד או אהבת אחים לרבים מכם.
הכתיבה שלכם מדהימה מאין כמותה, לי ברור שבטח כתבתם בחיים שלפני ???
(וברור שאני חלש באימוג׳ים ??)
מרחוק אבל קרוב ללב אני מרגיש אהבה גדולה כמעט לא הגיונית לאנשים שלא פגשתי (בחיים האלו).
אוהב אותך מאד ניב היקר
אפלטון הנהדר
ולא בגלל שאתה רב אומן בכתיבה
אלא בגלל האנושיות והמדהימות שיוצאת וקורנת מתוכך.
באהבה גדולה והצלחה לך ניב ולכולכם באמת.
היופי של המשחק הענק מתגמד לעומת היופי שלכם יושבי 2 האתרים.
????
דורון המטורלל מאהבה ????
מעולה קפטן.
אני מתקשה לראות את הניסוי הזה מצליח אבל אני בטוח לא הולך להוריד ממנו את העינים לשניה.
אני עוד פחות אופטימי, תאמין לי. אבל במילותיו (הדמיוניות) של דריל מורי לפני הטרייד. Fuck it. לפחות נלך בבום
נבצר ממני לכתוב בהופס (מאמין שהייתי צריך לקחת מנוחה ויצא לטובה).
על אלפי מילים ותגובות מדהימות תודה לך איש יפה תואר וטהור כמו אפלטון.
אוהב אותך עידו גילרי המשפיע לטובה, המדהים והרב אומן בחיים ובכתיבה.
אוהב אותך בדיוק בכמות העצומה שאני אוהב ומרעיף על אפלטון (גיא יאיר טמיר מידן… ואחרים).
תודה רבה גם על ההומור הנהדר וכל היופי שאתה מביא.
דש לאיש אחיך המופלא שאהבתי אותו באיחור ותמיד אוהב.
אוהב אותך עידו גילרי המופלא והאינסופי בחוכמתו שמתובלת ביושר ובהגינות עצומה ובצניעות.
מלא ? אהבה הצלחה וברכה לך
ולרעיך וחברנו.
תבורכו
??????
החשש או הידיעה שהסתיימו פעם החיים הללו עושות טוב ומחייות את הבנאדם כמו קצת ניב.
אני חי כאילו אין מוות מתוך מחשבה שאינה נכונה לחיים הללו ואז כאילו יש לי זמן ואני דוחה דברים וקצת ילדותי מידי בדברים מסוימים.
צריך להבין שכדאי לפעול יותר לאנשים כמוני.
אפלטון מודע לזה וחי חיים מלאים ומדהימים.
הלוואי עלי.
מבין שיש חיי נצח לכל אחד מאיתנו בעוד גילגולים, אך הטעות שלי שאיני מבין שצריך לנצל לחיוב את הגילגול הזה, והרי יש סוף זמני מאד ומה שלא הספקנו אפשר בחיים אחרים
אני עובר דברים לא קלים וגם קשים
בניגוד גמור לכתיבתי החיובית,
כל פעם אני רוצה לפרוש ורק האהבה אליכם לא נותנת לי.
אני דומה לאפלטון מאד וגם לכל אחד מכם, לדעתי ניב לא יחווה משבר גיל ה40 אלא אלו סימנים שניב יטפל בעצמו באהבה ואחריות גדולה יותר, (נגיד מזון בריא יותר מדיטציה/תפילה מרגיעה וסליחה כל מה שאפלטון נתקל בו ועושה לו טוב ונותן אנרגיה טובה ושקט נפשי יחסית בעולם סוער שכזה)
הכתיבה הזאת עוצמתית מאד
ויוצרת קרמה טובה לאפלטון (כך גם למידן שי יאיר אייל גיא מיקי גילרי אשך ואחרים שכותבים כנה).
כי ניב ואחרים אמיצים מאד כדי
להראות חולשות/חסרונות (בעיניי אלה עוצמות)
ובכך נותנים אומץ ולגטימציה לאחרים להודות ולקבל את חולשתם האנושית.
אוהב מאד וגאה בך אפלטון.
תודה רבה
קודם כל ענק,
משבר ה40 יכול להגיע ב60 לא צוחק.
זה שאתה עומד אחרי מעשך עד עכשיו זה גדול.
תודה רבה ניב
אני כנראה דחיתי את משבר גיל ה 40 שלי ל 50
יוסטון כמו עם מהפכת השלשות מקדימה את זמנה
סופר סמול בול זה העתיד, תוך עשור לא יהיה מקום לגבוהים כבדים מה לחפש על הפארקט