יוסטון רוקטס – טעינה מחדש

אולם: טויוטה סנטר (תפוסה מירבית 19,058, כשלכאורה הראתה 101% תפוסה. במציאות האולם נראה יותר דליל. במיוחד בתחילת משחקים, כיאה לעיר של תאגידים).

מאזן בעונה שעברה: 29-53 (מקום 4 במערב)

מאמן: מייק דאנתוני (בן 68, שנה רביעית בקבוצה. מאזן 76-173 , 70% הצלחה)

תקציר העונה הקודמת:

הרוקטס החלו את העונה כאלטרנטיבה היחידה לאימפריה מגולדן סטייט. לאחר עונה של 65 נצחונות שבה מתחו את האלופים בגמר המערב, הלך הרוח בקבוצה היה שרק פציעה של כריס פול במשחק 7 הפרידה בינם לבין האליפות המיוחלת.

אך הרוקטס החלו חלש מאוד את העונה ולאחר 25 משחקים טור ההפסדים כבר עמד על 14. שלוש פחות ממה שהפסידו בכל העונה שלפניה. כרמלו אנת'וני הועזב בבושת פנים, כריס פול נפצע, קלינט קפלה מייד אחריו, ונראה היה שהעונה של הרוקטס הולכת לפני קריסה קולוסאלית, והיא במקום אחד לפני האחרון במערב. או אז ג'יימס הארדן פצח ברצף התקפי היסטורי שלא נראה בליגה מאז ימי ג'ורדן העליזים. 32 משחקים רצופים שבהם קלע מעל 30 נק', כשמשחקי 50 ו-60 נק' הופכים לעניין שבשגרה והרוקטס החלו לשנות את המומנטום ולטפס למעלה בסולם המערבי.

כשהסערה שכחה הרוקטס עמדו עם סיכוי טוב למקום השני במערב, אך בפוטו פיניש הכלל הפסד מחושב של דנבר לפורטלנד, והפסד מתסכל במחזור האחרון לאוקלהומה, הרוקטס סיימו במקום הרביעי במערב. מה שאומר מפגש מוקדם עם הנמסיס מהמפרץ. את הסיבוב הראשון מול יוטה, הרוקטס צלחו ללא בעיה מיותרת וניצחו בחמישה משחקים. אך בסיבוב השני מול היריבה לה הפסידו ב-3 מתוך 4 השנים האחרונות, סוף סוף אלילת המזל שיחקה לטובתם. אם ניתן לקרוא לפציעה של שחקן יריב מזל. בשוויון 2-2 במשחקים, נכנסים לרבע הרביעי כשהרוקטס מובילים בנקודה, קווין דוראנט, שנתן פלייאוף אגדי והיה בלתי עציר עם כמעט 40 נק' לממוצע במשחק, נפצע במה שהיה נראה כפציעה יחסית קלה בשוק, וירד מהמגרש. דווקא אז הופיעה השלישיה הגדולה המקורית- קרי, קליי וגרין, נראו כמו בימים ההם של הטיקי טקה, והרוקטס הפסידו את המשחק בצורה מאכזבת.

למשחק 6 הרוקטס לראשונה עלו כפייבוריטים בביתם, כשדוראנט יושב בחוץ, וכריס פול בריא. אך לפתע היתה זו גולדן סטייט לוחמנית עם רעל בעיניים ולב של אלופים וברבע אחרון מופתי שטפו את המגרש ושוב השאירו את הטילים מקורקעים על כן השיגור.

בסיום המשחק הארדן אמר את הדברים האלו, שאז נראו מעט עמומים:

וזה הביא אותנו לעוד קיץ של טירוף מערכות במשרדי הרוקטס

מה עשינו בקיץ האחרון?

עזבו: כריס פול

הגיעו: ראסל ווסטברוק

נפסיק כאן. מה? רגע רגע. מה?? בתור אוהד הרוקטס לקח לי כמה חודשים לעכל את הבשורה. ראסל ווסטברוק ליוסטון? WTF היה הדבר היחידי שיכולתי להגיד במשך חודש בערך בכל פעם שעלה נושא הטרייד, או כדורסל בכלל.

אבל, נעצור לרגע כי הגיעו עוד כמה שחקנים חדשים-ישנים.

הגיעו: ריאן אנדרסון (חוזה מובטח חלקית), טייסון צ'נדלר, ננה (שכבר פרש והוחזר בניסיון מתוחכם של מורי ליצור חריגת טרייד בסך 12 מליון דולר שהליגה טירפדה), ת'אבו ספולושה (בנסיון להחיות את אוקלהומה של 2012, אולי יורידו את הארדן לספסל), אנתוני בנת ובן מקלמור גם ינסו להשתחל לרוטציה, כמו גם כריס קלמזון, רכז נמוך (מאוד) שקולע בצרורות והרשים בליגת הקיץ לאחר שלא נבחר בדראפט. אה ואחד ראסל ווסטברוק.

עזבו – אתם כבר יודעים מי. עוד עזיבה משמעותית היא גורו ההגנה ג'ף בזדליק שיעשה קסמים בפליקנס.

נשארו – הארדן, גורדון (חתם על הארכת חוזה ל-4 שנים ל-52 מליון דולר), קלינט קפלה, אוסטין ריברס, דנואל האוס, גארי קלארק, ג'רלד גרין, איזאה הרטנשטיין.

סך הכל הרוקטס השאירו את כל הקבוצה משנה שעברה ולמעשה רק החליפו את ווסטברוק בפול.

השערת הסימולציה:

ב-2003 הפילוסוף השוודי ניק בוסטרום פצח בניסוי מחשבתי שהעיף את המוח של כולנו. הוא קרא לזה "השערת הסימולציה". בוסטרום בחן את ההתפתחות האקספוננציאלית והמהירה של הטכנולוגיה והגיע למסקנה כי האנושות מתקרבת ליכולת טכנולוגית ליצור סימולציית מחשב שבה הפרטים יוכלו לחשוב בעצמם (היינו: בעלי מודעות) ולעשות בחירות עצמאיות בתוך הסימולציה.

אם כך אמר בוסטרום, בהנחה שהזמן הוא אינסופי, ישנן 3 אופציות שאחת מהן חייבת להתקיים:

1. כל ציוויליזציה שהתקיימה או תתקיים מגיעה להכחדה לפני שמגיעה לבשלות טכנולוגית.
2. ציוויליזציה שמגיעה ליכולת ליצור סימולציה כזו מחליטה שלא להמשיך אם מחוסר עניין או החלטה אתית.
3. אנחנו חיים בסימולציה.

ככל שהאנושות מתקרבת לקראת היכולת ליצור כזו סימולציה, רגע לקראת הלחיצה על כפתור ה-On, כך, אומר בוסטרום, נדע כמעט מעבר לכל ספק שההסתברות היא שאנחנו עצמנו חיים בסימולציה.

הסימולציה על שם דריל מורי

ג"מ הרוקטס חי על פי השערה זו. הרוקטס נבנתה על סימולציה ממוחשבת שבה אם כל הפרטים נכנסו למשוואה – הקבוצה תזכה באליפות המיוחלת. אך ככל שמורי ויוסטון מתקדמים לקראת השלמת הנוסחא משהו קורה ומייד מוחלף X ב-Y בנסיון להגיע לבשלות הטכנולוגית.

כך, על פי השערת הסימולציה של מורי, אם יוסטון תזכה באליפות נדע שלמעשה הרוקטס היו אלופים כל הזמן. או שהאנושות תיכחד.

ראסל ווסטברוק

האמת היא שאני לא בטוח כמה למורי יש חלק בעזיבה של פול וההמרה בווסטברוק. לא רואה את זה מסתדר בנוסחא שלו. נדמה שהאמירה של הארדן במסיבת העיתונאים אי שם למעלה, היא למעשה גרגר החול שהביא להוריקן שעבר על הקבוצה בקיץ. להארדן פשוט נמאס מפול והדיבורים הבלתי פוסקים שלו. די מה שחשבנו שיקרה לפני שפול הגיע לקבוצה. אבל האמת היא שפול היה התאמה כמעט מושלמת להארדן.

סגנון הקבוצה כמעט ולא השתנה ולא נראתה ירידה ברמת הקבוצה או הדרך שבה שיחקה כשהארדן ירד לנוח. הקבוצה של הארדן ופול היתה הקבוצה השנייה בטיבה בליגה במרבית הזמן שבה שיחקו שניהם.

אך לאחר הכישלון בשנה שעברה, כשפול בן 34 ונראה שהיכולת שלו גם בהגנה , גם בצעד הראשון וגם באפשרות להישאר על המגרש יורדת. היתה הרגשה של מיצוי. חלון ההזדמנויות של הצמד הארדן-פול נסגר.

ואז ב-48 שעות של טירוף חושים השתנו פניה של הליגה ולרוקטס היתה הזדמנות להחליף X ב-Y.

מורי יגיד שהיסטורית, 2 MVP בקבוצה = אליפות. אבל איך לעזאזל זה אמור לעבוד ככשני ה-MVP הם מקום 1 ו-2 באחוז היוסג' ההיסטורי?

בואו נתחיל מהטיעונים האופטימיים:

קצב משחק גבוה = יותר פוזשנים = יותר נקודות קלות.

הרוקטס של פול והארדן היו אחת הקבוצות האיטיות בליגה. אך בעונתו הראשונה של דאנתוני, לפני הגעת פול, הרוקטס היו מקום שלישי בליגה בקצב המשחק, וזה סגנון המשחק שהוא מעדיף. אוקלהומה תמיד היו מהקבוצות המהירות בליגה, בעיקר בזכות ווסטברוק. יוסטון כתוצאה היו מהקבוצות שעשו הכי מעט נקודות בהתקפות מעבר. ווסטברוק, כלומר אוקלהומה, תמיד מובילים בתחום. מצד שני יוסטון היו אחת הקבוצות היעילות בהתקפות מעבר, או בכלל, ואוקלהומה מהפחות יעילות.

אם כך הנוסחא המחודשת: ווסטברוק= מהירות + התקפת מעבר / יעילות.

אם הנוכחות של ווסטברוק תעלה את קצב המשחק ותוביל להתקפות מעבר ונקודות קלות, ומנגד היעילות של הקבוצה לא תיפגע משמעותית, יוסטון תהיה קבוצה טובה יותר.

לטיעונים הפחות אופטימיים לא צריך לעשות פליק-פלקים מנטליים. ווסטברוק שחקן של פחות מ-30% מהשלוש בקבוצה שזרקה לא פחות מ-45 שלשות למשחק בעונה שעברה. הוא גם לא משחק בלי הכדור. מה שאומר שכדי לשמור על יעילות ווסטברוק יהיה זה שצריך להחזיק בכדור והארדן להיות הספוט אפ שוטר. אבל גם הארדן לא אוהב לזוז בלי הכדור. והוא אולי שחקן הבידודים הטוב בהיסטוריה של הליגה מבחינת יעילות והנקודות שהוא מייצר.

אז מה צריך לקרות כדי שזה יעבוד?

הדרך היחידה שזה יכול לעבוד היא שווסטברוק יהיה אחראי להתקפות המעבר, בהן הארדן יוכל לנוח, ו-ווסטברוק יהיה הקאטר, החותך בזמן שהארדן מחזיק בכדור בהתקפה העומדת. וכאן מגיע לתמונה קלינט קפלה.

זוכרים את התמונה מהפריוויו של אורלנדו על מספר האסיסטים בין גארד לגבוה? תסתכלו על מספר אחד ו-2 ברשימה. כמה דאנקים הולך לקבל קפלה? את כולם. כל מה שהוא יצטרך לעשות זה לרוץ כמו משוגע בהתקפת מעבר עם ווסטברוק ולעמוד בנקודה הנכונה בהתקפה העומדת ולהתכונן ללוב – כי יגיעו המון.

דאנתוני הולך לשים בחמישייה את ווסטברוק, הארדן, גורדון, טאקר וקפלה.

אבל סביר להניח שנראה פחות מהחמישייה הזו ביחד ויותר הפרדה בין ווסטברוק והארדן על המגרש.

יוסטון הולכת לרוץ יותר השנה, תהיה פחות צפויה ויותר נפיצה אבל גם פחות יעילה ומדוייקת. האם הפרמטרים סוף סוף יבשילו לכדי אליפות?

הימורים

ווגאס אנדר/אובר : 53.5

תחזית קודרת

ווסטברוק והארדן לא הסתדרו אחד עם השני על המגרש לפני 7 שנים, ואין סיבה שיסתדרו עכשיו. החברות ביניהם תחזיק אולי חודש אך אם הארדן חשב שהאופי של פול מציק ולוחמני, שייבש את ווסטברוק 3 התקפות רצופות ויראה מה קורה. דאנתוני בשנה האחרונה לחוזה ובלי גב מההנהלה יכנס לפאניקה לאחר התחלה קשה ויתפטר לפני שיפוטר והרוקטס יכנסו לסחרור כמו בעונה האחרונה של דווייט וימצאו עצמם נלחמים בשיניים על המקום האחרון בפלייאוף.

תחזית אופטימית

כל גורם בקבוצה, מהבעלים להנהלה והשחקנים יודעים שזה חלון ההזדמנויות היחידי להשיג אליפות. כולם שמים את האגו בצד והארדן יחד עם ווסטברוק מבינים שמה שצריך לעשות זה לשחק ללא כדור, ולעשות הגנה כשעומס ההתקפה מחולק בין שניהם. השחקנים המשלימים כולם בריאים ורעבים ויוסטון טורפת את העונה הרגילה בריצה, שלשות ולא מוותרים על אף משחק, בניגוד לכוכבים האחרים בקונפרנס ששומרים כוחות. יוסטון מגיעה לפלייאוף מהמקום הראשון בליגה עם עוד עונה של 65 נצחונות ודורסת עד לגמר הליגה מול פילדלפיה. שם דאנתוני סוף סוף זוכה להוכיח שסמול בול עולה על ביג בול והרוקטס שועטים אל עבר האליפות והכחדת האנושות.

תחזית ריאלית

לרוקטס יקח זמן להבין איך ווסטברוק ישולב במערכת, אך דאנתוני הוא המאמן המתאים למצוא יתרונות יחסיים ולהעלים חסרונות של רכזים. הרוקטס יעשו עונה של 58 נצחונות ויגיעו למקום השני במערב, לפני הקליפרס והלייקרס. בפלייאוף הכל פתוח והסיבוב השני יביא התנגשות בלתי נמנעת בין הארדן-ווסטברוק לפול-קאווי או לברון-דייויס. המצחת בסיבוב הזה תזכה באליפות. כנראה שלא הרוקטס.

איזו מהתחזיות תתממש לדעתכם?