מנהרת הזמן(3) – סטף קארי ( MBK וזעפרני)

לאחר שמייקל ג'ורדן וביל ראסל שוגרו לעתיד הגיע זמן של המכונה לעבוד , ברוורס

הפעם וורדל סטפן קארי ה 2 , MVP מכהן , החבר החדש במועדון ה 90-50-40 , האיש שקלע 402 שלשות בעונה החולפת ,חבר לקבוצה עם המאזן הטוב בהיסטוריה ( של העונה הסדירה ) ו ה MVP הבלתי מעורר הראשון בהיסטוריה של הליגה

הוא זכה להמון מחמאות וגם לא מעט ביקורת , היוצאים מן הכלל כבר החלו בהשוואות למייקל ג'ורדן ומג'יק ג'ונסון

רוצים להשוות ? אז קדימה , ישוגר הסטפן לשנות ה 80

סטפן וארדל קארי ה 2 הבן של דל קארי כדורסל ההארלם  גלובטרוטרס וסוניה (עוד נחזור אלייה בהמשך) , דל שהיה בעל יד נדירה מבחוץ לא הצליח להשתלב בכדורסל המקצעוני אבל השתלב נהדר בקבוצת הלהטוטנים מהארלם , הוא נודע בעיקר ביכולות שלו לקבור סלים מנקודות לא הגיוניות באולם.

הוא גידל את סטפן להיות אגדת כדורסל – בן הם לא היו מוכנים אליי !! הקדמתי את זמני , איתך זה יהיה משהו אחר לגמריי

סטפן לא זוכה לכבוד בכלל הוא מנסה בכל מאודו להתקבל לתוכניות הכדורסל של צפון קרוליינה , דיוק וצפון קרוליינה סטייט . דין סמית' , מייק ששבסקי , וג'ים ולוונו מתרשמים מהכשרון אבל מסרבים בנימוס.

הוא מקבל מלגה מקולג' קטן בשם דווידסון , שם הוא מפגין יכולת קליעה פנומנלית . לשיאו הוא מגיע במשחק מול צפון קרולינה של אחד בשם מייקל ג'ורדן , בכלל קארי היה משחק נפלא מול יריבות ה ACC שסריבו לו בנימוס , הוא קלע 37 נקודות עם 9 מ 11 מדאון טאון

קארי ממשיך לשחק בדווידסון עד לשנת 86 , הוא מעמיד ממוצע של 34 נקודות למשחק ומנפץ כח שיא קליעה אפשרי ב 4 עונות נפלאות.

דראפט מעניין היה ב 86 , ברד דוהרטי נבחר ראשון , מרק פרייס 25 , ו 3 HOF סאבוניס (24 ) , רודמן (27) ופטרוביץ ( 60)

בבחירה ה 15 היוטה ג'אז בוחרת בסטפן קארי , קארי מגיע לקבוצה של ג'רי סלואן שחשב לחנך את היהלום הלא מלוטש . סלואן לא כל כך אהב את הפרחח שהתמקד בעיקר בזריקות מ 3 . זכור משחק מול דנבר כשקארי עלה מהספסל זרק וקלע שלשה מ 9 מטר וקורקע עד סוף המשחק. סלואן טען שמה שקארי עושה זה זלזלול בכדורסל , בקהל וביריבה והוא מצטער בפי כל אוהד ואוהד שהגיע למגרש.

קארי לאחר עונות רוקי פושרת עם 7 נקודות למשחק מועבר בטרייד ( בהזדמנות הראשונה ) לקליבלנד עבור דרל דוקינס. הנהלת הג'אז לא אהבה גם את סוניה קארי שהייתה מעוררת עניין רב בקהל המורמוני והשקט. בקליבלנד הוא מוצא בית חם עם קבוצה מלהיבה בראשות מרק פרייס , לארי נאנס , דוהרטי , רון הארפר ,הוט רוד וקרייג אילו ונולד בנו הראשון ( סטפן קארי ה 3 , הבחירה ה 7 בדראפט 2009 )

לני ווילקנס נשבה בקסמו של הצ'ארמר שאט אט בונה את עצמו כקלעי שלשות אמין , לשיאו הוא מגיע באולסטאר 88 כאשר ניצח בתחרות ה 3 לא אחר מאשר לארי בירד ומנע ממנו אליפות 3 ברציפות והוציא אותו ממש קטן כאשר בירד עלה למגרש לבדוק מי יסיים שני בתחרות – "אתה !!" ענה לו סטפן.

קארי שהציג ממוצעים של 19 נקודות וסגנון משחק חצוף למדיי עשה טעות אחת מרה כאשר ב 13 לאפריל , 4 משחקים לסוף העונה קליבלנד הגיעה לדטרויט . קארי להט ממש עם 5 שלשות על הראש של ג'ו דומארס

דומארס לא אהב את התעללות הזו ובמחצית קיבל הבטחה מליימביר את מהרון – "תשאיר לנו את סטפן!"

קארי המשיך ללהוט ובאמצע הרבע ה 3 דומארס פתח לו את הדרך לסל , קארי חסר הנסיון ניסה לעלות לליי-אפ פשוט ונתקל במרפק של ליימביר ובריק מהורן שדרך לו בדרך אגב על הקרסול , קארי השביר שבר את קרסולו וגמר את העונה מיידית  והבולס טיטאו את קליבלנד בקלות. עננה גדולה ריחפה סביב הקריירה של קארי.

שארלוט הקבוצה החדשה בליגה לא ביזבזה זמן ובחרה בקארי באקספשיין דראפט למרות הפציעה בקרסול , קארי התקשה לחזור למגרשים ולקראת אמצע העונה קיבל הצעה מקבוצה קטנה בישראל . קארי ארז את המזוודות ונחת באולם הפחים המיתולגי ויחד עם ישראל אלימלך , זיסמן , בוגין , ארל ווילאמס השתלב נהדר . קארי שרף את הלוחות בישראל והוביל את חולון למקום השני ולסדרת גמר בלתי נשכחת מול מכבי תל אביב של מגי , בארלו ,ג'מצי וברקוביץ' . קארי שחטף 5 עברות במשחק 5 הפסיד הזדמנות היסטורית לזכות באליפות בישראל . למרות חוזה די גבוה שהוצא לו מעו"ד שמעון מזרחי קארי בוחר לחזור לשארלוט ולנסות את קריירת ה NBA מחדש.

3 שנים בשארלוט בהן נאבק בעיקר בפציעות חוזרות ונשנות בקרסול שנבעו בעיקר מקשיחות השומרים שלו  הוא המשיך לנסות ולא ממש הצליח, שארלוט בחרה בתבונה בלארי ג'ונסון ואלונזו מורנינג ובכשרון העולה קובי בריאנט ,קארי התחיל להתאושש מהפציעות ויחד הם השלימו קבוצה נהדרת שנעצרה 3 פעמיים ברציפות בגמר המזרח ( 96 עד 98 ) מול שיקגו של ג'ורדן .

קארי המתבגר יחד עם קובי , אלונזו ו LJ מצליחים לזכות באליפות היסטורית בעונה המקוצרת של 99 לאחריה הקבוצה התפרקה לחלוטין כאשר קובי עבר לקבוצה בה חפץ לשחק ( הלייקרס ) , LJ קיבל חוזה מקס בניקס ואלונזו עבר למיאמי

סטפן ממשיך עוד 3 עונות בשראלוט והוא פורש ב 2002 אחרי 15 עונות בליגה וממוצע קריירה של 20 נקודות למשחק עם 43% מדאון טאון ו 4 בחירות לאולסטאר  , הבן שלו, סטפן קארי השלישי, עושה שמות לעומתו בגולדן סטייט וורירס.

בראיונות קארי האב טוען שלא נפל מיכולות הבן ( 4 פעמים MVP ) והוא טוען שבחוקים של היום הוא היה MVP על בטוח , הוא ממתין להבחר ל HOF ופעם בשנה מגיע עם סוניה אמו ( מנחם לס תיאר אותה – חשבתי שראיתי הכל בכדורסל עד שראיתי את אמא של קארי )  לביקור בישראל לשים פתק בכותל ולהעביר מחנה אימון באולם הפחים.

*

סטפן קארי במנהרת הזמן – גירסת זעפרני

אוי מידן יקירי, שוב אתה ממעיט בערכו של אחד מגדולי הדור, שוב האדפטציה שאתה עושה לסיפור הולכת צנוע מדי, שוב אתה ממהר לזלזל במי שהוא לא רק שחקן כדורסל אלא נושא בשורה שאחריו רבים ילמדו לשחק את הכדורסל שלהם אחרת.

שלא נדבר על העובדה שיש יותר סיכוי שאכן תומצא מנהרת זמן מאשר אליפות של שארלוט הורנטס…

כך או כך, אתה מצטרף למלעיזים רבים דוגמת סקוטי פיפן או צ'ארלס בארקלי (שהאליפות היחידה שהוא ראה עד כה הייתה באכילת נקניקיות), ככה שלפחות אתה בחברה טובה.

אבל האמת היא, שאם היינו מחזירים את סטף קארי אחורה בזמן זה היה נראה בערך כך:

אחרי קריירת מכללות נוצצת במכללת דיוידסון הצנועה, למד סטפן קארי את ערכם של יחסי ציבור. במקום לקבל חוזה מובטח בNBA, כיאה למי שהעמיד ממוצעים מעוררי השראה בליגת המכללות, קארי נדחק לשולי הדראפט ונבחר במקום ה-59, שאז היה בסיבוב השלישי, על-ידי קבוצת גולדן סטייט ווריירס, שמימיה כאלופה גאה נשארו בעיקר זיכרונות נוגים (מקום אחד אחריו, דרך אגב, נבחרה אגדת קליעות אחרת – דראזן פטרוביץ').

הווריירס לא ממש התכוונו לתת לבחור הצנום עם העיניים הירוקות חוזה אבל המאמן החדש, ג'ורג' קארל, שהיה בחור חיובי החליט לתת לדוד ממכלת דיוידסון להתמודד קצת עם כל הגולייתים מסביב. קארי השתלב בתור המחליף של שחקן השנה השנייה, כריס מאלין, אגדה בהתהוות ומדי פעם היה עולה ופוצח במופע שלשות וחדירות משונות, לקול תרועות הקהל. זו הייתה עונה מוצלחת של גולדן סטייט שסיימה במקום החמישי במערב וחזרה אל הפליאוף אחרי עשור בו היא לא מצאה את הדרך לשם. עם זאת, התפקיד של קארי היה מזערי ומלבד מספר הדקות הקבועות כמחליף, כמה הצגות של דאבל-פיגרס ואפילו סל ניצחון אחד מול סיאטל סופרסוניקס הי"ד, קארי לא בלט יותר מדי והתנחם לפחות בזה שהוא היה רוקי יותר מוצלח מהבחירה השלישית של הווריירס בדראפט של השנה ההיא, הפלופ המכונה כריס וושבורן.

על קארי אמרו בשנתו הראשונה ש'הוא קטן מדי'; 'הוא שביר'; 'הוא לא מספיק אתלטי לליגה הזו ובטח לא מספיק פיזי'; "שלשות? זה נחמד בתור קצפת אבל פה צריכים לחם וחמאה'; השנה השנייה הוכיחה שהם ידעו על מה מדברים. גולדן סטייט כולה חוותה ירידה בעונתם השנייה של סטף קארי וג'ורג' קארל, הקבוצות למדו אותם, השלשות של קארי לא נזרקו יותר בחופשיות והטריד ששלח את כוכב הקבוצה, סליפי פלויד ליוסטון תמורת ראלף סמפסון גם הוא לא עלה יפה, בגלל פציעה של האחרון. באווירת הדכדוך הכללית ששררה בקבוצה באותה עונה, למי היה כוח למופע הקליעות הקבוע של קארי שהזכיר לכולם את הבדיחה על הילד שהגיע הביתה עם תעודה שיש בה 'נכשל' בכל המקצועות וציון 'מצוין' במוזיקה ואבא שלו נוזף בו שאחרי תעודה כ"כ גרועה עוד יש לו כוח לשיר.

קארל פוטר באמצע העונה, אד גרגורי, עוזרו שהחליף אותו, בכלל לא ספר אותו וקארי סיים את העונה באמצע פברואר בגלל פציעה מטרידה. אכן נראה היה שהכיוון של הקריירה של קארי הולך מן הפח אל הפחים בחולון. אלא שבקיץ אחר-כך קרה הדבר ששינה את פני הקריירה של קארי ואת פני הכדורסל כולו לחלוטין – דון נלסון הגיע לשכונה!

11 שנים רצופות אימן נלי במילווקי, הוא נחשב למאמן מוערך, זכה פעמיים בתואר מאמן העונה (1983, 1985) אלא שלארי בירד וג'וליוס אירווינג תמיד עמדו בדרכו לאליפות. הוא החליט לעבור למערב, שבאופן מסורתי היה האזור החלש יותר בליגה, ועל הדרך לשנות את סגנון המשחק שלו מהקצה אל הקצה. אז מה יש לנו פה? שאל נלי כשעבר שוב ושוב על מצבת השחקנים שלו באימון הראשון. הוא ראה שם את כריס מאלין, אמריקאי לבן וקשוח מברוקלין, את מיץ' ריצ'מונד, רוקי מחונן שהכישרון נוזל ממנו, את ראלף סאמפסון, סנטר מפלצתי שרק חוסר מזל  מנע ממנו להיות אחד הגדולים, את לארי סמית', מכונת ריבאונד אימתנית ורוד הגיניס, חובב דאבל-דאבל מושבע, שני פאוור-פוורדים נמוכים ביחס לתפקיד אותו ביצעו,  את וינסטון גרלנד, רכז צעיר וחכם ואת טרי טיגל, שחקן כנף יעיל. בצד המגרש, מסתתר בצילו של מנוט בול הענק, המתין סטף קארי, מהסס אם לעמוד בשורה אחת עם שאר המסדר. "היי אתה" קרא המאמן החדש, "כן אתה!" הצביע על הגארד המפוחד. "עם הכישרון שלך, אתה צריך להיות הרכז הפותח שלי".

אחר-כך הסביר להם נלסון את הפילוסופיה שלו: "אני לא מהמאמנים האלה שמביאים שיטת משחק ומתאימים את הקבוצה אליה, אני שם אצבע משולשת על מאמנים כאלה (אמר והחווה צורה של משולש בידיו). אני מתאים את השיטה לשחקנים וממי שאני רואה פה אנחנו יכולים להיות קבוצה שתרוץ נהדר, תקלע נהדר ותשחק התקפה כמו שאף אחד לא שיחק מעולם". וכאן התחיל שחקן הסלטיקס לשעבר להסביר לחניכיו מה הוא מצפה מהם: קארי, אתה תוביל כדור ותקלע כמו שאתה יודע. ריצ'מונד, אתה תהיה אח שלו על המגרש ותעזור לו עם הקליעה, כל הגנה תתקשה מול הצמד שאתם תהיו. ביג-מן, הסתכל נלסון על סמפסון (מנוט בול נצפה נעלב בסוף השורה), אתה קצת שברירי ואני פוחד שתפצע לי, אני צריך שתיתן רק 20 דקות בערב, תיתן גוף, תחסום לגארדים ותשחרר אותם לזריקות ותסיים התקפות מתחת לסל. היגינס, אתה אמנם נמוך בשביל פאוור-פורוורד ולכן מדי פעם תשחק סנטר, אני רוצה שתנהל את המשחק פה ושם, היו לך 2.8 אסיסטים בשנה שעברה ואני שואל את עצמי למה שלא תגיע גם ל-5". עינו של נלי נחה על מאלין – "כריס, אני צריך שתיתן אחת למען הקבוצה. אני רוצה שתרד לספסל ותשנה את המשחק משם".

השחקנים הביטו במאמן הג'ינג'י החדש המומים. הם היו בטוחים שהוא השתגע. כמה חודשים אחר-כך הם הודו לאל על כך שהם פגשו אותו. גולדן סטייט לא נהפכה בין רגע להיות להיט, השחקנים, כמו גם היריבים, היו צריכים זמן לעכל את הבשורה. קבוצה שרצה ושמתבססת על מתפרצות? לא היה כדבר הזה!. קבוצה עם גבוהים לא ממש גבוהים, שמשחקת עם ארבעה  גארדים לפעמים? מי היה מאמין!. אבל זה עבד. הווריירס סיימו את העונה הראשונה של הניסוי במקום השלישי במערב, שלחו את יוטה הביתה עם סוויפ ונכנעו אך בקושי לפיניקס בחצי גמר המערב. בעונה אחר-כך הווריירס זכו בבחירה מספר 14 בדראפט. השחקן הכי טוב בנמצא היה רכז בשם טים הרדוואי אבל נלסון חשב אחרת והלך על קליף רובינסון, פאוור-פורוורד או אפילו סנטר נמוך, ורסטילי וחכם. הרוקי עם הסרט מסביב לקרחת, קיבל את עמדה מספר 4 ועשה ממנה גדולות ונצורות. הליטאי שהובא מאירופה, שרונאס מרצ'ילונס קיבל את עמדה מספר 3. הלוחמים גילו לעולם את הסמול-בול, כדורסל של נמוכים שהרבה יותר גדולים ממה שזה נראה. הקבוצה הצעירה שוב הודחה בחצי גמר המערב אבל לכולם היה ברור שזה עניין של זמן עד השעטה קדימה.

בעונת 1990/91, העונה החמישית של קארי, הגיע הפריצה המיוחלת. כולם שיחקו בשבילו בקבוצה, מירפקו, פילסו את הדרך ועזרו. זו הייתה יחידה מובחרת וקארי היה המפקד, הדובדבן שבקצפת, הארי שבחבורה, הקרם דה לה קרם. קארי העמיד ממוצעים נהדרים 26.2 למשחק, 48.7% מהשדה ו43% אחוז מ-3. הווריירס היו בלתי עצירים. הם טיאטאו את סיאטל בסיבוב הראשון, את פיניקס בסיבוב השני וכשהגיע תורה של הלייקרס בגמר המערב, הווריירס לא הרכינו ראש ושלחו את מג'יק לחפש קסמים במקום אחר. בגמר חיכה להם מייקל ג'ורדן, שרבים קראו לו לוזר בשל העובדה שהוא מעולם לא הצליח לקחת את קבוצתו עד הסוף. אבל גם המשחק הקשוח של השוורים לא היה יכול לעמוד מול ריקוד המכונה. מאלין אמנם זכה ב-MVP של הגמר אבל קארי היה אלוף. השחקן המצטיין בליגה ואלוף. כן, בארקלי, אלוף!

השנים הבאות היו מטוטלת שנעה בין ג'ורדן לקארי ובין הבולס לווריירס. בשבע השנים הבאות הם התחלקו שלוש פעמים באליפות לכל צד, כשפעם אחת הם השאירו אותה על חדר העריכה להאקים אלג'ואן וחבורתו. בשנת 1998 קארי עמד בסיום קריירה מופלאה עם 4 אליפויות בסה"כ, 3 פעמים תואר ה-MVP, עשר הופעות באולסטאר ומדליית זהב מרגשת אחת עם הדרים-טים הראשונה באולימפיאדת ברצלונה בה הוא קלע למעלה מ-15 פעמים מחצי מגרש. זה היה האות שלו לפרוש ובדיוק כפי שהוא היה שונה כשחקן הוא היה שונה כשהחליט לתלות את הנעליים, בנונשלנטיות, אחרי הגמר של 1998, בו ניצח את ג'ורדן במשחק מספר 6 בגמר עם סל-ניצחון מרגש (ג'ורדן אמר אחרי המשחק שקארי עשה עליו עבירת תוקף במהלך האחרון אבל אף אחד לא קנה את זה שג'ורדן השרירי יעוף בגלל נגיעה של קארי הציפלון).

חיקויים של הכדורסל של גולדן סטייט החלו לצוץ כפטריות אחרי הגשם, כולם חיפשו קארי חדש. סן-אפיפניו הספרדי, קרנישובאס הליטאי, קרסב הרוסי, דנילוביץ' הסרבי, ואפילו ג'מצי ואמיר כץ שלנו קיבלו חוזים בNBA בתקווה שייתגלה השלשן הבא של ארצות הברית. האגדה מספרת שניו-יורק ניקס, קבוצה שידועה בסקאוטינג האיום שלה, שלחה חוזה לדובי גל, לפני שמישהו גילה לאידיוטים שם שהם (או יותר נכון דובי גל) חיים בסרט.  השלשות הגיעו לNBA בסוף שנות ה-80' והם הגיעו על מנת להישאר ולהמשיך את העשור ששינה לחלוטין את פני המשחק. ותודה לסטף קארי.