עשר הערות לקראת הפיינל פור הישראלי

קרדיט: עודד קרני

1.

ליגת האלופות שהסתיימה לפני שבוע סיפקה חותמת משמימה (הגמר המשמים בין ליברפול לטוטנהאם) לעונה נפלאה ויוצאת דופן. בכדורסל הישראלי, לעומת זאת, הסיכוי הוא שמשהו הפוך יקרה. העונה הנוכחית הייתה אחת החלשות ביותר שידע הכדורסל שלנו מזה זמן רב. קשה לזכור מתי בפעם האחרונה היה עניין בליגה בה ארבעת הקבוצות שסיימו ראשונות את העונה (מכבי תל אביב, ירושלים, חולון ואילת) התמקמו במקומותיהם כבר בסיבוב הראשון, קרב התחתית בין הרצליה לנהריה היה חסר השראה, שלבי הסיום של גביע המדינה שוחקו ללא מכבי ת"א (וירושלים זכתה בו בקלות) וסדרות רבע גמר הפליאוף היו חד צדדיות כשהסדרה היחידה שיכולה לספק מתח (חולון מול ראשון לציון) איבדה ערך ספורטיבי בגלל הפציעות המרובות של חולוניה.

כן, הייתה עונה נוראית 'לתפארת' וטעמו הרע של הסיבוב השלישי המיותר (ייתקצר החל מהעונה הבאה) עוד נמצא על הלשון. רק גמר בין מכבי ת"א להפועל ירושלים, ואם אפשר שיהיה גם צמוד, יכול לתקן במקצת את הרושם. וגם זה רק לערב אחד.

2.

ואכן, למרות הפיתוי לקבל גמר בין מכבי ראשון לציון להפועל אילת, הפועל ירושלים נגד מכבי ת"א זה כל מה שאפשר לבקש מהפיינל פור הנוכחי, שיהיה אחרון עד להודעה חדשה. באופן סמלי זו תהיה גם סגירת מעגל אחרי שבפיינל פורים הראשון והשני ראינו את שתי הקבוצות הגדולות של הכדורסל הישראלי נפגשות אחת עם השנייה (כולל אולי גולת הכותרת של 11 עונות פיינל פור עם הניצחון של מכבי ת"א על ירושלים וטפירו ב-2006/07) ומאז, באופן קבוע, אחת מהן (לרוב ירושלים) נפקדה מהמעמד. האם גם הפעם תישמר המסורת?

3.

מפגש בין מכבי ת"א והפועל ירושלים בגמר  יהווה גם צדק ספורטיבי כי השתיים שלטו באופן מוחלט בליגה העונה וניפקו עונה יציבה מאוד במונחים שלהן עם מעט הפסדים ועם מעט מאוד טלטלות (מכבי ת"א בכל זאת הייתה חייבת לפטר מאמן העונה, אבל מאז שספרופולוס תפס את המושכות, הקבוצה יותר שקטה מקוואי לאונרד).

זו תהיה גם הזדמנות אחרונה לעת עתה  לירושלים לקחת אליפות על חשבונה של היריבה המיתולוגית שלה. לנצח את הפועל אילת או מכבי חיפה בגמר זה נחמד, בעיקר ששתי היריבות שלה הן אלו שמדיחות את הצהובים-כחולים מתל אביב בדרך אבל אין כמו לזכות בצלחת על חשבונה של הצ'ילבה הוותיקה, בטח בבית הצהוב. זה החלום האולטימטיבי של אוהדי הפועל ירושלים ואם זה לא יקרה השבוע, הם יצטרכו למצוא שיטה אחרת, ומסובכת הרבה יותר, לעשות זאת.

4.

האם ירושלים מסוגלת לעשות זאת? על פניו התשובה היא – "אם לא עכשיו אז אימתי". ירושלים מגיעה אחרי עונה מוצלחת, במסגרתה זכתה בגביע המדינה, טיפסה עד רבע גמר ליגת האלופות של פיב"א ובזירה המקומית רשמה שמונה ניצחונות בתשעת המשחקים האחרונים. יש רק בעיה אחת – ירושלים של העונה הייתה 'חכמה על חלשות' וכמעט בכל פעם שנתקלה במשוכה קצת גבוהה מדי, היא נכשלה, אם זה בליגת האלופות בשלב הבתים מול אא"ק אתונה בבית, אם זה ברבע הגמר של אותו מפעל ואם זה במאזן השנתי מול מכבי ת"א בליגה (2:1). אם וכאשר ירושלים תפגוש את הצהובים בגמר היא תצטרך הפעם לנצח יריבה ברמתה (שלא נאמר חזקה ממנה) ואת זה עוד לא לגמרי ראינו ממנה העונה.

5.

מכבי ת"א מצידה, תסיים השבוע מה שבכל מקרה אמור להיחשב עונה מוצלחת, בטח ביחס לעונות הקודמות. זה לא רק הקאמבק המוצלח ביורוליג או העונה השקטה בליגה אלא בעיקר העובדה שמאז שהמאמן היווני הונחת בקבוצה עושה רושם שיש לה גם דרך וגם חזון (לפחות עד חלון ההעברות הקרוב…).

אלא שכמה שהעונה נחשבת לטובה, בסוף, שורת התארים של מכבי ת"א עד כה מאופסת. ואם גם השבוע, לא יירשם שם תואר, יש סיכוי שאמות הסיפים במועדון הצהוב-כחול שוב יירעדו. רק מההרגל…

6.

הקבוצה של יאניס ספרופולוס מגיעה למשימה שעומדת מולה השבוע בכושר שיא עם 11 ניצחונות רצופים כש-8 מהם מגיעים בהפרש דו-ספרתי. מה שמעניין, לפחות ברמת החידוד, הוא שהרצף הזה התחיל בניצחון על אילת, אחרי הפסד להפועל ירושלים….

אלא שהסטטיסטיקה הכי משמעותית שמכבי ת"א אמורה להילחם בה היא העובדה שכבר 7 שנים אף קבוצה שזכתה באליפות בעונה הקודמת, לא הצליחה לעשות ריפיט. האחרונה שעשתה זאת הייתה מכבי ת"א עצמה עם צמד ניצחונות בתחילת העשור על חשבון גלבוע/גליל (2010/11) ומכבי אשדוד (2011/12). גם צמד הפיינל פורים הראשונים בעידן הנוכחי הסתיימו באליפויות רצופות של מכבי ת"א וגם כאן, כל מה שמכבי ת"א מבקשת זה סגירת מעגל.

7.

היריבה של מכבי ת"א היום הפועל אילת מגיעה אחרי עונה מרגשת והירואית. למי שלא עקב נספר שבאילת נגמר הכסף די מוקדם העונה אבל למרות העובדה המצערת הזו, ולמרות עיכובים בתשלומי משכורות, עיכולי מכוניות וכיוצא מאלו רעות חולות שכבר חשבנו שעברו מהעולם של הכדורסל הישראלי, המאמן שרון דרוקר ושחקני הקבוצה המשיכו לסחוב את העגלה עד למעמד הנוכחי כשהם מציגים את ההגנה השנייה בטיבה בליגה ומנצחים את כל קבוצות הליגה, להוציא את היריבה שלהם הערב.

עם סגל ישראלי לוחמני שכולל את יונתן שולדבראנד, רפי מנקו, אבי בן שימול, עידן זלמנסון ופרדריק בורדיון ועם שלישיית זרים שנותנים את הנשמה עם ג'י.פי טוקוטו, סלמון בריימו ומעל שניהם – אליז'ה ברייאנט,  אילת רוצה עוד הופעת גבורה (או שתיים) הערב כשגם הזיכרון האחרון ממשחק מכריע מול מכבי ת"א ביד אליהו (אי אז ב-2015) עשוי לעזור…

8.

ובכל זאת, אין לי אלא לחשוב שהמשחק הערב, או לכל המאוחר ביום חמישי, יהיה הופעת הפרידה של אילת בגירסתה הנוכחית מהכדורסל הישראלי. למרות צפירות ארגעה שנשמעות מדי פעם מההנהלה הדרומית, מציאות של פשיטת רגל שבאה על חשבון תשלום לשחקנים היא מציאות שלא יכולה להתאפשר בשנת 2019 וגם לפני 20 שנה בדיוק גרמו להורדת הקבוצה ליגה והעלמותה עד שבא מוטי אמסלם ז"ל והחזיר אותה מן המצולות.

בשבע העונות שלה בליגת העל בגלגול הנוכחי לא פספסה אילת אף לא פליאוף אחד והשתתפה בארבעה פיינל פורים. הניצחון המרשים על מכבי ת"א בסדרת הטוב מ-5 ייחרט לעד בספר דברי הימים של הכדורסל הישראלי (בכל זאת, זה קרה בערך פעמיים ב-50 שנה האחרונות). ועם זאת, למרות המילים היפות, ללא קהל תומך (ממוצע הצופים הנמוך בליגה – 771 צופים למשחק בלבד) וללא גב כלכלי – לאילת אין זכות קיום ועם כל החיבה לקבוצה – את הפארסה הזו יש להפסיק. בינתיים, אולי נראה מהם הערב התעלות אחרונה.

9.

על מכבי ראשון לציון, שתתמודד נגד הפועל ירושלים עברה עונה משונה. היא התחילה עם ציפיות גדולות אחרי זכייה מרשימה בגביע ווינר, נמשכה עם אכזבה גדולה בפתיחת העונה ופיטורי המאמן צביקה שרף, עברה למוד של תקווה אחרי כניסתו של גיא גודס לתפקיד והעפלה לגמר גביע המדינה וקיבלה מימד של בינוניות (ופחות מזה) בהמשך העונה כשהקבוצה מסיימת את החצי השני של העונה עם 7 ניצחונות ב-17 משחקים.

איכשהו זה עדיין הספיק להם למקום שישי ומול חצי הפועל חולון שהתייצבה מולה זה אפילו מספיק לעוד הופעה בפיינל פור, ממנו נעדרה רק פעם אחת בשש השנים האחרונות. עם חבורת ישראלים בעלת פוטנציאל (לא ממומש עד כה), אלכס המילטון וקמרון לונג הנהדרים בקו האחורי ודריל מונרו בסגל, בראשון לציון מפנטזים על יותר מאשר עוד הופעה סולידית במעמד הבכיר של הכדורסל הישראלי. אבל אם יש צדק בכדורסל, לקבוצה החביבה הזו של גיא גודס, בהחלט לא מגיע על העונה הזו יותר מאשר ההופעה הזו.

מצד שני, את מי מעניין צדק בימינו?

10.

אז מה יקרה בסופו של דבר? ירושלים תפגוש את מכבי ת"א לגמר קלאסי? ראשון או אילת יספקו את ההפתעה התורנית? אולי אפילו שתיהן יחוללו סנסציה? האם יהיה לנו משחקים מותחים או כמו בגביע המדינה שלושה משחקים חד-צדיים? והאם הקהל ביד אליהו ייספק את האווירה המצופה?

מה שבטוח הוא שבשעה טובה ומאוחרת מדי, ניפרד סוף כל סוף מהפיינל פור, המצאה ישראלית (צרפתית למעשה, אבל בואו לא נהיה קטנוניים) שהייתה טובה לזמנה, הצליחה במשימה העיקרית שלה (להעלים את אפקט ההרתעה של מכבי ת"א) אבל כמו הרבה ישראבלופים, הפכה מאמצעי למטרה ובכך אבד כל הטעם שלה.

הפיינל פור היה צריך למות מזמן וטוב עשו קבוצות הליגה שבחרו לעבור לסדרות החל מהשנה הבאה (אמנם הטוב מ-3, אבל ניחא, קשה לצפות מהן לעשות את הדבר הנכון לגמרי). בינתיים אין לנו אלא לקוות שההופעה האחרונה של השיטה המרגיזה הזו תהיה מוצלחת ואף מרגשת. לא נתגעגע.