אורלנדו מג'יק – כי הגודל כן קובע

תקציר:

סטיב קליפורד בעונתו הראשונה בקבוצה ייצב את ההגנה בטופ 10 בליגה, ויחד עם עונת אולסטאר מניקולה ווצ'ביץ' – אורלנדו מצאה עצמה בפלייאוף לאחר שש שנות בצורת.

אורלנדו מג'יק נמצאים במצב שיש הרבה סיבות להיות מרוצים מהתפתחויות העונה הקודמת,

אך האם יש עוד מקום להתקדם, או שקליפורד שוב הגיע לקבוצה שהתקרה שלה היא סיבוב ראשון בפלייאוף?

מאמן: סטיב קליפורד (עונה שניה בקבוצה)

מאזן בעונה הקודמת: 40-42 (מקום 7 במזרח)

הגיעו/עזבו:

עזבו – ג'ריאן גרנט, טימופיי מוזגוב

הגיעו – אל פארוק אמינו (מפורטלנד), איזאק האמפריז (אטלנטה), ג'וש מגט. צ'ומה אוקקה (בחירת דראפט במקום ה-16)

נשארו – דיג'יי אוגוסטין, מוחמד במבה, ניקולה ווצ'ביץ', אבאן פורנייה, אארון גורדון, ג'ונתן אייזאק, טרנס רוס,  מייקל קרטר וויליאמס, מרקל פולץ , קם בירץ', מלווין פרייזר ווסלי איוונדו ואמיל ג'פרסון.

חמישייה צפוייה: אוגוסטין, פורנייה, גורדון, אייזאק, ווצ'ביץ'

ברוטציה: קרטר וויליאמס, טרנס רוס, אמינו, קם בירץ', במבה, פולץ (?)

מה יהיה העונה בקבוצת אורלנדו מג'יק?

אורלנדו החליטו שהם מרוצים ממה שיש להם ונשארים עם הקיים. ההחתמה של ווצ'ביץ' בקיץ לחוזה 100 מיליון הדולר, יחד עם החוזה שחתמו עם טרנס רוס בשנה שעברה על 54 מיליון ל-4 , ושמירת האופציה על מרקל פולץ בלא פחות מ-12 מליון דולר סגרה את הפלומבה על הסגל הקיים, ונשאר רק לקוות להשתפרות מבפנים.

אל פארוק אמינו נחטף מפוטלנד תחת הMLE (כ-30 מיליון דולר ל-3 שנים), בצעד שיחזק עוד יותר את ההגנה של קליפורד, אך חוסר האיזון בסגל עדיין בולט ובעיית הריווח חיה וקיימת.

אורלנדו מציגה את אחד מהסגלים הארוכים בליגה עם קו קדמי כשרוני של ווצ'ביץ', אייזאק, גורדון ובמבה, אך איך מנצלים את היתרונות הברורים בגודל, ליתרון על המגרש בכדורסל המודרני?

באופן אישי אני חושב שמוחמד במבה הוא סנטר מושלם לכדורסל המודרני, אך את עונת הרוקי שלו, בחירה מספר 6 בדראפט, פתח בצליעה והמשיך בפציעה, כשהוא משחק 47 משחקים בלבד, וסימן באסט רציני מתנוסס מעל ראשו. השאלה הנשאלת היא איך אורלנדו תנצל את הכישרון של במבה בפיקנרול ללא רכז מחליף ועם צבע סתום וחסום?

אייזאק המשיך להראות השתפרות ונתן עוד עונה מצויינת בה הראה שיפור בהבנת המשחק יחד עם חוש טוב לריבאונד ונקודות בתוך הצבע כשהוא מסיים את 30 המשחקים האחרונים של העונה עם ממוצעים של 14 נק', 7 ריב' ו-2 חס' למשחק.

המסע של אארון גורדון אל עבר עמדת ה-3 עדיין עומד בתווך שבין מטרה ריאלית לסוס החד קרן שמתחבא מאחוריה. הוא כבר מתקרב ל-35 % מהשלוש, כשהוא קולע 16 נק', 7 ריב' וכמעט 4 אס' למשחק, אך עדיין מקווים לשנת הפריצה שתביא אותו להיות שחקן הפרנצ'ייס שקיוו שיהיה.

שלושת הגבוהים האלו הם בני 20, 21 ו-23 בהתאמה ככה שהתקווה להשתפרות בהחלט ריאלית, במיוחד אצל גבוהים שמגיעים לשיא בשלב מאוחר יותר בקריירה.

ניקולה ווצ'ביץ' הוא דוגמא מצויינת שנתן עונה מופתית של 20 נק', 12 ריב' והגנה משופרת להפליא וסחב כמעט לבדו (ביחד עם אוגוסטין שמייד נדבר עליו) את אורלנדו לפלייאוף המזרח. לא הישג מזהיר בקונפרנס הנחות, אבל פלייאוף זה פלייאוף. ואפילו לקחו ניצחון מהאלופה שבדרך.

בכלל נראה שהכל עבד לאורלנדו בשנה שעברה. סטיב קליפורד יצר קבוצה בצלמו המבוססת על קצב נמוך, הגנה קשוחה (מקום 8 ביעילות הגנתית), שליטה בריבאונד (מקום 3 ב%ריבאונד) ושמירה על הכדור (מקום 5 ביחס אס'/איב). אך כמו בימי שארלוט העליזים, כל מה שזה הביא אותם הוא למקום בפלייאוף והדחה מכובדת בסיבוב הראשון.

כאן אנחנו מגיעים לבעיה שקליפורד איכשהו הצליח להימנע ממנה בשנה שעברה. דיג'יי אוגוסטין הוא הרכז היחידי בסגל. אוגוסטין נתן את עונת חייו בגיל 31, עונה מצויינת לכל הדיעות, כשהוא איכשהו מצליח לנווט את ההתקפה הלא מאוזנת של אורלנדו לנצחונות, קולע ב42% לשלוש ושימו לב לתמונה מתחת, כשהוא מפעיל את ווצ'ביץ' עם עילית הרכזים בליגה. אבל קשה יהיה לצפות ממנו לעונה דומה, וכשהרכז המחליף שלו הוא מרקל פולץ/מייקל קרטר וויליאמס – שאלוהים יעזור לסטיב קליפורד

זה לא סוד ואנחנו אומרים זאת כבר עונה שלישית ברציפות אבל – אורלנדו צריכה רכז במיידי.

כריס פול עלה כשמועה חמה להגיע לאורלנדו, אך כל רכז שיוכל לפתוח את ההתקפה התקועה שלהם (מקום 24 בליגה) יהיה חבל הצלה לקליפורד ואפשרות לפתוח עוד צוהר לכישרון הגדול של הקו הקדמי.

אנדר/אובר בווגאס :  40.5 נצחונות

תחזית לעונה הקרובה:

במזרח שאיכשהו מצליח להיות אפילו חלש יותר מהשנים הקודמות כל דבר מלבד פלייאוף ייחשב לכישלון. אני מצפה שאורלנדו יגיעו ל45 נצחונות העונה, בתקוה להמשך שיפור בגזרת הגבוהים, אך החור בעמדת הרכז הוא מפחיד ומחייב מהלך, גם במחיר שחרור אחד הגבוהים המבטיחים.