הלוחם של הראפטורס

התכונה החמקמקה ביותר, זו שגם לסקאוטרים ואנשי מקצוע מיומנים קשה לחזות אותה בקרב פרוספקטים עתידיים, היא כנראה מה שאנחנו נקרא לו 'אופי' או 'חוסן מנטאלי'. תעצמו את העיניים רגע ותנסו לחשוב כמה שחקנים שנראו כמו הדבר הבא בשמי הכדורסל העולמי, כאלה שהיה להם את הכל, נפלו בדיוק בגלל הדבר הזה. אנדרו וויגינס שלא יהיה הלברון ג'יימס הבא, ג'יימר פרידג'ט שלעד יהיה כוכב רק בליגה הסינית כנראה, ברנדון ג'ניננגס שלא שרד בליגה יותר מכמה עונות, אנדרו ביינום ששקע אחרי שקבל הזדמות להיות פרנצ'ייז פלייר ואפילו גלן רייס ג'וניור שלנו שהיה מגיע רחוק הרבה יותר אלמלא הקופסה בראש הגיעה עם נטייה לקצרים. סקאוטרים יכולים לחזות לרוב אם שחקן מסוים יהיה טוב במחלקת הריבאונד, אם מוטת הכנפיים שלו תהפוך אותו להיות שחקן הגנה טוב ואם הקליעה האבסולוטית שלו יכולה לבוא לידי ביטוי גם בליגה של הגדולים אבל המקום בו צריך לחזות כיצד האישיות של השחקן תבוא לידי ביטוי ומה היכולת שלו לעמוד בקשיים הפיזיים והמנטאליים שהם מנת חלקו של כל שחקן בליגה הזו, הוא המקום בו רבים מחוזי העתידות של הליגה מתקשים, שלא נאמר נופלים לא אחת.

אולי בגלל זה גם אחרי שהסתיימו שני הסיבובים של דראפט 2016, אף קבוצה לא קראה בשמו של פרד ואנ'ווליט. אולי בגלל זה דן טולצמן, התעקש בכל זאת להחתים את הרכז המזוקן כשחקן חופשי, אחרי שעקב אחריו גם בעונותיו במכללת ויצ'יטה סטייט וגם במחנות ההכנה סביב הדראפט ולאחריו. טולצמן,  איש מקצוע מיומן שהגיע עם מסאי יוג'ירי מדנבר נאגטס לראפטורס ב-2013 אחרי יותר מעשור בקולורדו בתפקידים שונים, זיהה אצל ואנ'ווליט משהו שהוא לא ראה אצל רבים אחרים –חוצפה חיובית, מוסר עבודה בלתי מתפשר ובעיקר, יכולת פנטסטית של עמידה בלחצים ואיי.קיו כדורסל גבוה. וכך, למרות שבסגל של הראפטורס היו כבר קייל לאורי, דלון רייט וקורי ג'וזף שיחד סגרו הרמטית את הצרכים של הקבוצה בעמדת הרכז, החליטו בצוות המקצועי של הראפטורס לפנות מקום לעוד פוינט-גארד, לא גבוה במיוחד, לא אתלטי במיוחד ובלי שום נתון פיזי מרשים, שישמש כגיבוי לגיבויים. פחות משלוש שנים אחר-כך, כשואנ'ווליט הוא אחד האקס פקטורים המרשימים והמרגשים של הקבוצה, הם מודים לאל שהיה להם שכל לראות את זה הרבה לפני כולם.

*

לא סתם פרד ואנ'ווליט מביא למשחק איכויות אחרות, דווקא מהתחום המנטאלי. מספר 23 של הראפטורס נולד ברוקפורד, אילנוי, עיר לוואי של 200,000 תושבים שנמצאת לא רחוק משיקגו ומדורגת במקום החמישי בשיעור הפשע בארצות הברית לערים של למעלה מ-100,000 תושבים. כשהיה ואנ'ווליט בן 5, פרד הצעיר, שנולד שנה לפני שטורונטו ראפטורס הוקמה, נרצח אביו במהלך עסקת סמים.

שנים אחר-כך, בעונתו השנייה בקבוצה, ואנ'ווליט נכנס למשבר קליעה בפתיחת העונה. תריסר המשחקים הראשונים שלו בליגה הסתיימו עם 30.8% אחוזים מהשדה, כולל החטאות מסמרות שיער של לייאפים ו-3/18 מחוץ לקשת. דווקא כאן, הבין טולצמן שהוא עשה נכון כשבחר ברכז השמנמן לשחק במועדון שלו. "לא היית יכול לדעת שהוא במשבר" סיפר עוזר הג'נרל מנג'ר לאתר הקדני 'ספורטסנט' "מבחוץ זה היה נראה ששום דבר לא משפיע עליו". לימים, אישר ואנ'ווליט את המסקנה של הפטרון שלו וסיפר שאחרי שקורה לך דבר כזה, כל הפרספקטיבה של החיים שלך משתנה. משבר קליעה של שחקן בליגת הכדורסל הטובה בעולם הוא דבר די זניח, בטח בהשוואה לדברים שואנ'ווליט התמודד איתם. ואכן, פתיחת העונה הנוראית של עונת 2017/18 לא ממש השפיעה על ההמשך. ב-51 המשחקים ששיחק ואנ'ווליט עד סיומה של אותה עונה הוא דייק ב41.7% מחוץ לקשת והממוצע העונתי שלו (41.4%) הפך אותו להיות המצטיין של הראפטורס בתחום והמדורג 20 בליגה באותה עונה, שהייתה עונת הפריצה שלו. 9.3 נק' למשחק, 3.4 אסיסטים ואיבוד כדור אחד ב-21 דקות משחק הפכה אותו להיות אחד מהגארדים המחליפים הבולטים בליגה.

הטרגדיה של הילד בן החמש, לא הייתה אירוע הילדות היחיד שהשפיע על אופיו של האדם הבוגר שלימים יהפוך להיות הרכז של טורונטו. כמה שנים אחרי מות אביו הביולוגי, נכנס לתמונה, ג'ון דנפורט, איש צבא לשעבר ושוטר בהווה, שהפך להיות אב חורג לפרד הצעיר ולשלושת אחיו הגדולים ממנו. דנפורט, שיחד עם אמו של ואנ'ווליט סוזן, החליט למנוע את ילדיו מצרות החליט להכניס אותם למשטר רצחני. בכל יום הוא השכים אותם בשעה 5:00 לפנות בוקר ועד לתחילת הלימודים הם התאמנו על משחק הכדורסל שלהם, ספורט מאוד פופלארי באילינוי בימים של תקופת פוסט מייקל ג'ורדן.  לאב החורג היו כל מיני שיטות מוזרות ללמד כדורסל. לדוגמא, הוא הלביש את פרד בן ה-10, וסט  צבאי ששקל 15 קילו, בזמן משחק כדי שהוא ישפר את יכולות הכדרור שלו.

האב אמנם לא היה 'קונבנציונלי' בכל מה שקשור למתודות האימון בהן בחר אבל הן השתלמו לו בגדול. שניים מילדיו הגדולים, דארנל וג'יי.די הצליחו לקבל מלגת כדורסל אבל פרד הצעיר עלה על כולם. המיקום שלו בסוף התור של האחים למשפחת ואנ'ווליט גרם לכך שפרד הצעיר למד את חווית הצפייה מהצד. הוא היה צופה באחיו משחקים, לומד את המהלכים ומרסן את עצמו מלהעיר הערות. כשגדל, הוא כבר ידע איך לבצע את הדברים יותר טוב בעצמו ולמעשה, למד מהטעויות של אחיו. הצפייה מהצד סייעה לו מאוד גם בלהבין את סודות המשחק ולהקפיץ את IQ הכדורסל שלו. שנים מאוחר יותר, הוא ישתמש באותה שיטה, בעונתו הראשונה ב-NBA עם 7.9 דקות בלבד בממוצע למשחק לואנ'ווליט היו לו מעט דקות של צפייה בחבריו לקבוצה. "לא שיחקתי אבל אף פעם לא ישבתי בקצה הספסל" סיפר ואנ'ווליט בראיון לספורטנט הקנדי "תמיד חיפשתי לשבת ליד המאמנים ולשמוע על מה הם מדברים". בהמשך העונה הראשונה הוא למד להעיר את ההערות שלו, בצניעות יחסית, לחבריו לקבוצה ואלה למדו לכבד אותו. "דיברנו על דברים כל הזמן. הם למדו לכבד את התובנות שלי ואני תמיד ידעתי מתי אפשר להגיד משהו ומתי לא יקשיבו לי".

וממש כמו במשפחה בה גדל, גם במשפחה החדשה שלו, זו שהגיעה זה מכבר לגמר ה-NBA, ואנ'ווליט פילס את מקומו לאט-לאט למעלה בהירארכיה. בעונתו השנייה הוא כבר היה אחד הבולטים משחקני הספסל בקבוצה ואפילו קיבל כמה הזדמנויות להוביל את הקבוצה בדקות ההכרעה של משחקים והעונה, בימים אלו ממש, הוא משתדרג והופך להיות השחקן השישי של הקבוצה שלוקח חלק בכל הדקות החשובות במשחק, מקבל משימה משמעותית כמו לשמור על סטף קארי והופך במשחקים האחרונים להיות הקלע השלישי בטיבו של הקבוצה שמשחקת כיום ברמות הכי גבוהות שיש.

*

כמו שכבר אפשר להבין, ואנ'ווליט בן ה-25, עבר לא מעט בחייו, דבר שגורם לו לראות קצת אחרת את התשובה לשאלה – מה חשוב יותר ומה פחות. אחד הדברים שיותר חשובים לשחקן שגדל באזור מסוכן ורק הלכידות המשפחתית עזרה לו לשמור על עצמו שפוי, הוא כמובן – המשפחה. זה אולי מסביר את הפריחה של ואנ'ווליט בימים האחרונים עם הולדת בנו השני שנולד במהלך סדרת גמר המזרח בלילה שבין המשחק השלישי לרביעי.

אם ציפיתם שהטיסות מרוקפורד למילווקי ולטורונטו וחזרה יגרמו לואנ'ווליט להיות פחות עירני, ההפך הגמור הוא שקרה. התינוק החדש, פרד ג'וניור שמו, דווקא העיר אותו, לפחות באופן סימבולי. ממוצע הנקודות שלו בפליאוף עמד עד לאותו רגע על 4 נק' למשחק בלבד, בפליאוף קצת דהוי מצידו. מאז הולדת הצאצא החדש לבית ואנ'ווליט, מנפק פרד האב 16 נק' למשחק ואחוזי הקליעה שלו נוסקים לכיוון ה-60% מהשדה. יו גו, דאדי!

אבל אל תתנו לזה להפתיע אתכם. יממה לפני שבתו הבכורה של ואנ'ווליט סאנה מארי, נולדה בינואר של העונה שעברה (הבחור פורה גם מחוץ למגרש…), ואנ'ווליט קבע את שיא הקריירה שלו עד לאותו רגע עם 25 נקודות נגד הלייקרס, רץ לבית החולים ללידה ושם נשאר עם אשתו עד שעות אחרי הצהרים המאוחרות והגיע לאיר קנדה סנטר 10 דקות לפני פתיחת משחק הבק-טו-בק של הראפטורס נגד מינסוטה כשבמשחק עצמו הוא תורם 10 נקודות וגם אסיסט וריבאונדים שעזרו לקנדיים לנצח את המשחק הצמוד. אנרג'ייזר, כבר אמרנו.

*

לכל היותר בעוד שבוע וחצי, יחתום פרד ואנ'ווליט את עונתו השלישית ב-NBA. הבחור הלא-מאוד-אתלטי הזה שגדל באחת הערים הפחות מרשימות שיש למערב התיכון להציע, ששיחק במכללה הלא מאוד מפורסמת של ויצ'יטה סטייט (תנו לי שם של עוד שחקן שאתם מכירים ששיחק שם ושלא קוראים לו גל מקל…) ושאפילו לא נבחר בדראפט, הספיק בשלוש השנים שלו בליגה הטובה בעולם להיות דמות משמעותית באחת הקבוצות היותר טובות שיש בנמצא ולתת כתף משמעותית בלהוביל את המועדון לגמר. בין לבין הוא הפך להיות יקיר האוהדים בטורונטו, חביב השחקנים ודמות מועדפת על הצוות המקצועי.

האם המניה של ואנ'ווליט (דרך אגב, אחרי התייעצות עם עצמי, החלטתי שככה צריך לעשות תעתיק לשם שלו)  תמשיך להעלות גם בשנים הבאות או שהוא יהפוך להיות סוג של מת'יו דלבדובה? ימים יגידו אם הכתבה הזאת הייתה מיותרת , אבל אם הבנתם כבר משהו על פרד ואנ'ווליט ממה שקראתם, זה שהוא כנראה לעולם לא יוותר ושבכדורסל, בין אם בימינו בין אם מעבר או מהעתיד, לשחקנים עם שכל והבנת משחק כמו שלו, תמיד יש מקום.