הלוחם של הראפטורס

סדרת גמר ה-NBA מלאה בכוכבים גדולים ובשמות מפוצצים, אבל לאף אחד מהם אין כנראה אופי כמו לפרד ואנ'ווליט, מספר 23 של טורונטו, אופי שבגללו, כנראה, גם הוא חלק מהמעמד הזה.

התכונה החמקמקה ביותר, זו שגם לסקאוטרים ואנשי מקצוע מיומנים קשה לחזות אותה בקרב פרוספקטים עתידיים, היא כנראה מה שאנחנו נקרא לו 'אופי' או 'חוסן מנטאלי'. תעצמו את העיניים רגע ותנסו לחשוב כמה שחקנים שנראו כמו הדבר הבא בשמי הכדורסל העולמי, כאלה שהיה להם את הכל, נפלו בדיוק בגלל הדבר הזה. אנדרו וויגינס שלא יהיה הלברון ג'יימס הבא, ג'יימר פרידג'ט שלעד יהיה כוכב רק בליגה הסינית כנראה, ברנדון ג'ניננגס שלא שרד בליגה יותר מכמה עונות, אנדרו ביינום ששקע אחרי שקבל הזדמות להיות פרנצ'ייז פלייר ואפילו גלן רייס ג'וניור שלנו שהיה מגיע רחוק הרבה יותר אלמלא הקופסה בראש הגיעה עם נטייה לקצרים. סקאוטרים יכולים לחזות לרוב אם שחקן מסוים יהיה טוב במחלקת הריבאונד, אם מוטת הכנפיים שלו תהפוך אותו להיות שחקן הגנה טוב ואם הקליעה האבסולוטית שלו יכולה לבוא לידי ביטוי גם בליגה של הגדולים אבל המקום בו צריך לחזות כיצד האישיות של השחקן תבוא לידי ביטוי ומה היכולת שלו לעמוד בקשיים הפיזיים והמנטאליים שהם מנת חלקו של כל שחקן בליגה הזו, הוא המקום בו רבים מחוזי העתידות של הליגה מתקשים, שלא נאמר נופלים לא אחת.

אולי בגלל זה גם אחרי שהסתיימו שני הסיבובים של דראפט 2016, אף קבוצה לא קראה בשמו של פרד ואנ'ווליט. אולי בגלל זה דן טולצמן, התעקש בכל זאת להחתים את הרכז המזוקן כשחקן חופשי, אחרי שעקב אחריו גם בעונותיו במכללת ויצ'יטה סטייט וגם במחנות ההכנה סביב הדראפט ולאחריו. טולצמן,  איש מקצוע מיומן שהגיע עם מסאי יוג'ירי מדנבר נאגטס לראפטורס ב-2013 אחרי יותר מעשור בקולורדו בתפקידים שונים, זיהה אצל ואנ'ווליט משהו שהוא לא ראה אצל רבים אחרים –חוצפה חיובית, מוסר עבודה בלתי מתפשר ובעיקר, יכולת פנטסטית של עמידה בלחצים ואיי.קיו כדורסל גבוה. וכך, למרות שבסגל של הראפטורס היו כבר קייל לאורי, דלון רייט וקורי ג'וזף שיחד סגרו הרמטית את הצרכים של הקבוצה בעמדת הרכז, החליטו בצוות המקצועי של הראפטורס לפנות מקום לעוד פוינט-גארד, לא גבוה במיוחד, לא אתלטי במיוחד ובלי שום נתון פיזי מרשים, שישמש כגיבוי לגיבויים. פחות משלוש שנים אחר-כך, כשואנ'ווליט הוא אחד האקס פקטורים המרשימים והמרגשים של הקבוצה, הם מודים לאל שהיה להם שכל לראות את זה הרבה לפני כולם.

*

לא סתם פרד ואנ'ווליט מביא למשחק איכויות אחרות, דווקא מהתחום המנטאלי. מספר 23 של הראפטורס נולד ברוקפורד, אילנוי, עיר לוואי של 200,000 תושבים שנמצאת לא רחוק משיקגו ומדורגת במקום החמישי בשיעור הפשע בארצות הברית לערים של למעלה מ-100,000 תושבים. כשהיה ואנ'ווליט בן 5, פרד הצעיר, שנולד שנה לפני שטורונטו ראפטורס הוקמה, נרצח אביו במהלך עסקת סמים.

שנים אחר-כך, בעונתו השנייה בקבוצה, ואנ'ווליט נכנס למשבר קליעה בפתיחת העונה. תריסר המשחקים הראשונים שלו בליגה הסתיימו עם 30.8% אחוזים מהשדה, כולל החטאות מסמרות שיער של לייאפים ו-3/18 מחוץ לקשת. דווקא כאן, הבין טולצמן שהוא עשה נכון כשבחר ברכז השמנמן לשחק במועדון שלו. "לא היית יכול לדעת שהוא במשבר" סיפר עוזר הג'נרל מנג'ר לאתר הקדני 'ספורטסנט' "מבחוץ זה היה נראה ששום דבר לא משפיע עליו". לימים, אישר ואנ'ווליט את המסקנה של הפטרון שלו וסיפר שאחרי שקורה לך דבר כזה, כל הפרספקטיבה של החיים שלך משתנה. משבר קליעה של שחקן בליגת הכדורסל הטובה בעולם הוא דבר די זניח, בטח בהשוואה לדברים שואנ'ווליט התמודד איתם. ואכן, פתיחת העונה הנוראית של עונת 2017/18 לא ממש השפיעה על ההמשך. ב-51 המשחקים ששיחק ואנ'ווליט עד סיומה של אותה עונה הוא דייק ב41.7% מחוץ לקשת והממוצע העונתי שלו (41.4%) הפך אותו להיות המצטיין של הראפטורס בתחום והמדורג 20 בליגה באותה עונה, שהייתה עונת הפריצה שלו. 9.3 נק' למשחק, 3.4 אסיסטים ואיבוד כדור אחד ב-21 דקות משחק הפכה אותו להיות אחד מהגארדים המחליפים הבולטים בליגה.

הטרגדיה של הילד בן החמש, לא הייתה אירוע הילדות היחיד שהשפיע על אופיו של האדם הבוגר שלימים יהפוך להיות הרכז של טורונטו. כמה שנים אחרי מות אביו הביולוגי, נכנס לתמונה, ג'ון דנפורט, איש צבא לשעבר ושוטר בהווה, שהפך להיות אב חורג לפרד הצעיר ולשלושת אחיו הגדולים ממנו. דנפורט, שיחד עם אמו של ואנ'ווליט סוזן, החליט למנוע את ילדיו מצרות החליט להכניס אותם למשטר רצחני. בכל יום הוא השכים אותם בשעה 5:00 לפנות בוקר ועד לתחילת הלימודים הם התאמנו על משחק הכדורסל שלהם, ספורט מאוד פופלארי באילינוי בימים של תקופת פוסט מייקל ג'ורדן.  לאב החורג היו כל מיני שיטות מוזרות ללמד כדורסל. לדוגמא, הוא הלביש את פרד בן ה-10, וסט  צבאי ששקל 15 קילו, בזמן משחק כדי שהוא ישפר את יכולות הכדרור שלו.

האב אמנם לא היה 'קונבנציונלי' בכל מה שקשור למתודות האימון בהן בחר אבל הן השתלמו לו בגדול. שניים מילדיו הגדולים, דארנל וג'יי.די הצליחו לקבל מלגת כדורסל אבל פרד הצעיר עלה על כולם. המיקום שלו בסוף התור של האחים למשפחת ואנ'ווליט גרם לכך שפרד הצעיר למד את חווית הצפייה מהצד. הוא היה צופה באחיו משחקים, לומד את המהלכים ומרסן את עצמו מלהעיר הערות. כשגדל, הוא כבר ידע איך לבצע את הדברים יותר טוב בעצמו ולמעשה, למד מהטעויות של אחיו. הצפייה מהצד סייעה לו מאוד גם בלהבין את סודות המשחק ולהקפיץ את IQ הכדורסל שלו. שנים מאוחר יותר, הוא ישתמש באותה שיטה, בעונתו הראשונה ב-NBA עם 7.9 דקות בלבד בממוצע למשחק לואנ'ווליט היו לו מעט דקות של צפייה בחבריו לקבוצה. "לא שיחקתי אבל אף פעם לא ישבתי בקצה הספסל" סיפר ואנ'ווליט בראיון לספורטנט הקנדי "תמיד חיפשתי לשבת ליד המאמנים ולשמוע על מה הם מדברים". בהמשך העונה הראשונה הוא למד להעיר את ההערות שלו, בצניעות יחסית, לחבריו לקבוצה ואלה למדו לכבד אותו. "דיברנו על דברים כל הזמן. הם למדו לכבד את התובנות שלי ואני תמיד ידעתי מתי אפשר להגיד משהו ומתי לא יקשיבו לי".

וממש כמו במשפחה בה גדל, גם במשפחה החדשה שלו, זו שהגיעה זה מכבר לגמר ה-NBA, ואנ'ווליט פילס את מקומו לאט-לאט למעלה בהירארכיה. בעונתו השנייה הוא כבר היה אחד הבולטים משחקני הספסל בקבוצה ואפילו קיבל כמה הזדמנויות להוביל את הקבוצה בדקות ההכרעה של משחקים והעונה, בימים אלו ממש, הוא משתדרג והופך להיות השחקן השישי של הקבוצה שלוקח חלק בכל הדקות החשובות במשחק, מקבל משימה משמעותית כמו לשמור על סטף קארי והופך במשחקים האחרונים להיות הקלע השלישי בטיבו של הקבוצה שמשחקת כיום ברמות הכי גבוהות שיש.

*

כמו שכבר אפשר להבין, ואנ'ווליט בן ה-25, עבר לא מעט בחייו, דבר שגורם לו לראות קצת אחרת את התשובה לשאלה – מה חשוב יותר ומה פחות. אחד הדברים שיותר חשובים לשחקן שגדל באזור מסוכן ורק הלכידות המשפחתית עזרה לו לשמור על עצמו שפוי, הוא כמובן – המשפחה. זה אולי מסביר את הפריחה של ואנ'ווליט בימים האחרונים עם הולדת בנו השני שנולד במהלך סדרת גמר המזרח בלילה שבין המשחק השלישי לרביעי.

אם ציפיתם שהטיסות מרוקפורד למילווקי ולטורונטו וחזרה יגרמו לואנ'ווליט להיות פחות עירני, ההפך הגמור הוא שקרה. התינוק החדש, פרד ג'וניור שמו, דווקא העיר אותו, לפחות באופן סימבולי. ממוצע הנקודות שלו בפליאוף עמד עד לאותו רגע על 4 נק' למשחק בלבד, בפליאוף קצת דהוי מצידו. מאז הולדת הצאצא החדש לבית ואנ'ווליט, מנפק פרד האב 16 נק' למשחק ואחוזי הקליעה שלו נוסקים לכיוון ה-60% מהשדה. יו גו, דאדי!

אבל אל תתנו לזה להפתיע אתכם. יממה לפני שבתו הבכורה של ואנ'ווליט סאנה מארי, נולדה בינואר של העונה שעברה (הבחור פורה גם מחוץ למגרש…), ואנ'ווליט קבע את שיא הקריירה שלו עד לאותו רגע עם 25 נקודות נגד הלייקרס, רץ לבית החולים ללידה ושם נשאר עם אשתו עד שעות אחרי הצהרים המאוחרות והגיע לאיר קנדה סנטר 10 דקות לפני פתיחת משחק הבק-טו-בק של הראפטורס נגד מינסוטה כשבמשחק עצמו הוא תורם 10 נקודות וגם אסיסט וריבאונדים שעזרו לקנדיים לנצח את המשחק הצמוד. אנרג'ייזר, כבר אמרנו.

*

לכל היותר בעוד שבוע וחצי, יחתום פרד ואנ'ווליט את עונתו השלישית ב-NBA. הבחור הלא-מאוד-אתלטי הזה שגדל באחת הערים הפחות מרשימות שיש למערב התיכון להציע, ששיחק במכללה הלא מאוד מפורסמת של ויצ'יטה סטייט (תנו לי שם של עוד שחקן שאתם מכירים ששיחק שם ושלא קוראים לו גל מקל…) ושאפילו לא נבחר בדראפט, הספיק בשלוש השנים שלו בליגה הטובה בעולם להיות דמות משמעותית באחת הקבוצות היותר טובות שיש בנמצא ולתת כתף משמעותית בלהוביל את המועדון לגמר. בין לבין הוא הפך להיות יקיר האוהדים בטורונטו, חביב השחקנים ודמות מועדפת על הצוות המקצועי.

האם המניה של ואנ'ווליט (דרך אגב, אחרי התייעצות עם עצמי, החלטתי שככה צריך לעשות תעתיק לשם שלו)  תמשיך להעלות גם בשנים הבאות או שהוא יהפוך להיות סוג של מת'יו דלבדובה? ימים יגידו אם הכתבה הזאת הייתה מיותרת , אבל אם הבנתם כבר משהו על פרד ואנ'ווליט ממה שקראתם, זה שהוא כנראה לעולם לא יוותר ושבכדורסל, בין אם בימינו בין אם מעבר או מהעתיד, לשחקנים עם שכל והבנת משחק כמו שלו, תמיד יש מקום.   

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב telegram
שיתוף ב reddit
שיתוף ב whatsapp

11 תגובות

  1. פוסט נפלא יאיר.
    בסדרה הזאת הוא הרבה יותר מרכז מחליף ל-15 דקות. לא בטוח שיכול להיות רכז פותח לגיטימי אבל להיות חלק כל כך משמעותי בקונטנדרית שווה לא פחות.

  2. הכי מדויק
    בתור אחד שרוצה שהלוחמים ינצחו, ואן וליט פשוט גורם לי חיל ורעדה

  3. פוסט ענק על שחקן ענק. לא אתפלא אם הוא יקבל את המושכות שנה הבאה.
    אני תמיד נהנה לראות שחקנים נמוכים ולא אתלטים מצליחים. זה נותן תקווה לאנשים רגילים כמונו להצליח.

  4. פשוט נהדר. כשקיבל 9 מיליון לעונה (אם אינני טועה) לא ידעתי אם זה כמה מיליונים יותר מדי..עכשיו אין לי ספק שזו אחת ההחתמות הטובות שהראפטורס עשו בקיץ שעבר. השאלה המעניינת במקרה שלו זה האם טורונטו יחליטו לוותר על לאורי בקיץ והוא יוכל לתפוס את מקומו..

    1. יש הבדל ענק בין מחליף טוב שנותן ריצת פלייאוף חלומית לבין רכז פותח של קונטנדרית שמנווט קבוצה עונה שלמה.
      ון וליט הוא הראשון. אם לאורי לא מספיק טוב, שיכוונו לכיוון קמבה.

  5. מסכים עם מידן, ואן פליט נשמע יותר טוב ומתגלגל יותר טוב על השעון. עם איך שקייל לאורי אוהב להיעלם בפלייאוף יש לואן פליט הזדמנות לנצוץ.

  6. נהדר יאיר, תודה רבה.
    אני נזכר כל פעם בג'יי ג'יי בריאה של המאבס ב2011, שחזר אז לליגה אחרי גלות של כמה שנים, בדיוק בזמן כדי להביך ולסבסב את ההגנה של מיאמי ההיא, ולהיות פקטור משמעותי באליפות.
    הרבה יותר מתחבר אצלי לון וליט מאשר דלבדובה, שתמיד ראיתי בו הרבה יותר חוצפן מאשר שחקן.
    ון וליט חוצפן כמו מי שאין לט מה להוכיח, אבל גם תורם כישרון וערך מקצועי אמיתי. כשזה מגיע מהגיבוי של לאורי, שרק מחכה לתירוץ להיעלם, זה חשוב מאוד.

  7. פוסט מעולה יאיר
    ממש אהבתי,זה לא עוד פוסט על שחקן עם סטיטיסטקות יבשות ועוד.
    אני מתעקש לקרוא לו ואן פליט נשמע אצילי יותר
    ההסבר שלי לואן פליט לפני ואחרי הלידה ( ראבק הבן אדם קפץ ב 400 אחוז בנקודות למשחק ) – כנראה הבטיח לאשתו שבמאי הוא יהיה לצידה כרגיל עם הראפטורס
    היא בטח קיבלה עליו קריזה,בחודש תשיעי והיה לו לא קל
    לאחר הלידה האשה נרגעה ומשם פרד שהיה זורק לבנים כמו פרד פלינסטונס התחיל לרקוד על המגרש כמו פרד אסטר

    1. מסכים עם התאוריה. לפני הלידה הלחץ עצום וכל פיפס קטן נראה גדול. אחריה יש הקלה ואושר.
      ואני מעדיף ון-וליט.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הזדמנות להכיר

חמישיית העשור (6) – 2000-2009

רכז – סטיב נאש: הישגים בעשור: 2 MVP עונה סדירה, 3 חמישיית העונה, חמישייה שניה, 2 חמישייה שלישית, 6 הופעות באולסטאר. ממוצעי עשור עונה סדירה:

קרא עוד »

תגובות אחרונות

צור קשר

טוויטר

פייסבוק

הצטרפו לקבוצת הטלגרם