העיקר הבריאות – 6 מסקנות על משחק מספר 5

המשחק החמישי בגמר ה-NBA נמנה כנראה על הטובים ביותר אבל מה שבעיקר נזכור ממנו זו הפציעה של קווין דוראנט. יאיר זעפרני עם 6 הערות על המשחק ה-5 והטרגדיה הספורטיבית שבו.

1.

נתחיל עם האנדרסטייטמנט של השנה – זה היה המשחק הכי טוב בסדרת הגמר. היה במשחק החמישי כל מה שמשחק פיינלס צריך –סיפור אנושי מרגש, טרגדיה ספורטיבית, מהפכים וקאמבקים, תסריט ידוע מראש ואז, באורח פלא, תסריט אחר, משונה שהשתלט פתאום על העניינים והשאיר לנו גם טעם של עוד וגם, באופן מוחשי יותר, עוד מהדבר הזה ביום שישי הקרוב לפנות בוקר.

אבל עם כל הכבוד לאלה, המשחק הזה ייזכר לא בגלל התוצאה שלו בסיום, לא בגלל האלופה שהתאוששה ולא בגלל טורונטו שכמעט לקחה אליפות אבל השאירה את אוהדיה מאוכזבים. המשחק הזה ייזכר כרגע בו קווין דוראנט, מי ששיגע את הליגה בשנתיים האחרונות, בחר לשחק ודידה החוצה רבע אחד מאוחר יותר עם פציעה, שמי יודע, אולי תתגלה כמסיימת קריירה.

תילי תילים של מילים עוד יכתבו על ההחלטה לשלב את דוראנט במשחק. יש שיגידו שזו הייתה רשלנות רפואית, יש שיגידו שהלחץ התקשורתי על מספר 35 היה לא סביר ויש אותי שדעתי היא שדוראנט הוא ילד גדול שיכל פשוט להגיד 'לא' ולא לשחק. הבחור החביב הזה מקבל מספיק כסף בשביל שהוא יוכל לעמוד מול לחצים, מוקף במספיק יועצים שיסייעו לו לקבל החלטות ויכל בכל רגע לשים פס על כולם ולהישאר בטרנינג. דוראנט בחר לשחק כי גם הוא ידע שהמורשת שלו פה מוטלת על הכף ולמרות שברור שההתנהלות של גולדן סטייט על מנהליה, מאמניה ושחקניה לא נקייה מאשמה, בסוף קווין דוראנט אחראי למעשיו. וכמו בשתי ההופעות הקודמות שלו בגמר ה-NBA – עושה רושם שגם הפעם הוא יהיה זה שישפיע יותר מהכל על תוצאת הסדרה.

2.

ואחרי שפרקתי את זה מעל החזה, הגיע הזמן להתחיל ולדבר על מה שקרה עם הכדור הכתום הלילה.

הנה מה שכתבתי אתמול בפריוויו למשחק – "אם אני צריך לשים את הראש על מה שיקרה בו, אז אנחנו כנראה נראה את גולדן סטייט מפתיעה ועולה ליתרון גדול בהתחלה, מאבדת אותו ונכנעת לטורונטו ללא תנאי בדרך לאליפות ראשונה בהיסטוריה של הקנדיים". ואכן, בניגוד לתדמית המפוקפקת שלי בתחום, המשחק התקדם בדיוק לפי מה שחזיתי.

אלא שאז, ממש כמו הטנקים הסורים שנעצרו משום מה על קו המים בכנרת ב-1973 ולא התקדמו לכיוון עומק מדינת ישראל, טורונטו נעצרה ולא ברור מה גרם לה לעשות את זה. נכון קליי תומפסון עם שתי שלשות וסטף קארי עם אחת משלו, נתנו להם מענה מהיר אבל כבר לפני כן ביתרון 6 נקודות לראפטורס הייתה לקנדיים הזדמנות להגדיל את היתרון והיא לא ניצלה אותו וגם בין השלשות היא איבדה כדורים ברשלנות ובאופן כללי נראתה כמי שמחכה שהמשחק יבוא אליה, במקום לתת פוש אחרון בדרך להיסטוריה.

האם הייתה פה מקריות? או שסוף-סוף הגיע המחסום המנטאלי שחיכינו שיופיע אצל הראפטורס? את התשובות נגלה במשחק מספר 6 שבו נבין האם טורונטו פשוט נתנה לגולדן סטייט מעין 'שירת ברבור' (בירבור במקרה של דריימונד גרין) או שמה שראינו היה רק ה'מבוא להיחנקות'. הראפטורס בהחלט לא צריכים להיבהל מהדקות האחרונות של המשחק כי הסבירות שגולדן סטייט השבורה והרצוצה תנצח אותם עוד פעמיים אם הם לא יתנו לה את זה על מגש של כסף נמוכה. אבל, כמו שאנחנו יודעים, לסדרה יש מנטאליות משלה ואם הראפטורס ייתנו לבעיה הקטנה הזו להיכנס להם לראש במשחק הבא, אז היא כבר לא תהיה קטנה וקנדה, יש בהחלט מצב, לא תקבל את גביע לארי אובריין הראשון שלה.

3.

 אבל לצד ההיעלמות של טורונטו בדקות האחרונות יש גם את הספלאש ברודרס שידעו בדיוק מתי להתעורר ו9 הנקודות שלהם השאירו אותם בסדרה לפחות לעוד שלושה ימים. אם יש משהו שאני לא מוכן לשמוע אחרי הפליאוף הנוכחי זה ש'סטף וקליי לא מגיעים למשחקים גדולים'. 31 נקודות של קארי (אחוזים לא משהו, אבל כשצריך – הוא שם. שלא לדבר על 7 אסיסטים ו-8 ריבאונדים) ו-26 של תומפסון הם דבר שאסור לזלזל בו, שלא נדבר על משחק מספר 6 ביוסטון או היכולת הפנומנאלית בסדרה מול פורטלנד (אה, זה לא נחשב כי זה לא היה באמת רמה של גמר מערב…).

אני לא יודע מה יעלה בגורלה של השושלת של הווריירס אחרי העונה הזו ולא יודע מתי הספלאש ברודרס יגיעו שוב לפיינלס, אבל מה שאני כן יודע זה שמבחינתי היום הם נתנו את הפלומבה הסופית על כך שהם שחקנים מהרמה הגבוהה ביותר, לליגה הסדירה ולמאני טיים כאחד.

4.

ועכשיו הגיע הזמן לדבר על מאמנים. הסדרה הנוכחית הייתה בשליטה מוחלטת של ניק נרס עד כה והתוצאה (1-3 לפני המשחק החמישי) בהתאם. סטיב קר נראה היה עד המשחק הלילה כמי שנגרר לקרב רחוב כשהוא לבוש בחליפת ערב בדרך לתיאטרון. קרב שהוא לחלוטין לא היה מוכן לו.

המשחק הלילה היה שונה. זה לא רק דוראנט שנתן לקר יותר כלים לשחק איתם זה גם שינוי הרוטציה הקבועה ודקות המנוחה הקבועות של השחקנים, זה גם הניסיון לשלב את קווין קוק במקומו של איגודאלה בחלק מהרגעים המכריעים בשביל לקבל עוד איום על הסל, זה גם כמה מהלכים של חסימות אומן לקארי ותומפסון בשביל למצוא אותם חופשיים וזה אפילו כמה פסקי זמן שנלקחו בזמן הנכון ונתנו קצת חיות לקבוצה. לא, קר עדיין לא מנהל משחק ברמה הכי גבוה שיש ועדיין יש לו יותר מזל משכל בכך ששניים מהצלפים הגדולים בהיסטוריה משחקים אצלו בקבוצה אבל לפחות הוא הבין שהוא צריך להפשיל שרוולים בשביל לנצח בסדרה הזו. וגם זו התקדמות.

ומהצד השני, ניק נרס עשה את הטעויות הראשונות שלו כשלא איזן את הראפטורס בדקות ההכרעה. כשהם היו ביתרון 97-103 הוא לקח טיים אאוט והוציא אותם מהשטף (במקום לעשות מהלכים אוטומטיים, הם התחילו לחשוב. בחיי, שפסק זמן לפעמים יכול לחבל) ובשניות ההכרעה במקום לקחת טיים אאוט ולחשוב איך הכדור מגיע לקוואי, הוא נתן לקבוצה שלו לשחק בלי להפריע להם מה שהוביל לזריקה רעה של לאורי אחרי דאבל-אפ על לאונרד.

אין מה לעשות, לנרס עדיין אין את הניסיון המשמעותי במשחקים מאין אלו, מה שעלה לו בהפסד. החדשות הטובות הן, שהוא בדרך-כלל לומד את הלקח מהר מאוד ותוך כדי תנועה. במשחק הבא הוא כבר ידע מה לעשות ברגעי האמת, אם יהיו כאלה.

5.

ועוד מילה בסיכום המשחק מגיעה לדמרקוס קאזינס שכמעט הפך להיות הדמות הטראגית של המשחק אחרי שסל שלו נפסל בגלל 'הפרעה למהלך התקפי' (מסוג הדברים ההזויים שרק ב-NBA  מסוגלים לקרוא להם ככה) ועבירת התוקף שלו בחסימה כמעט עלתה לוורירס בעונה כולה אם רק טורונטו הייתה יודעת לבצע התקפה אחרונה כמו שצריך.

אם יש משהו שמתגלה בנוגע לקאזינס בשנים האחרונות, זה שיותר משיש לו כישרון בטונות, יש לו קילוגרמים על קילוגרמים של חוסר מזל. תחשבו על זה רגע: כמה נאחס זה להיבחר על ידי סקרמנטו, כמה נאחס זה להיפצע בדיוק כשאתה בעונת שיא בקבוצה שמגיעה לפליאוף, כמה נאחס זה להגיע לפליאוף ולהיפצע שוב וכמה נאחס זה לעשות מאמץ הירואי בשביל להיות כשיר לסדרת הגמר ואז לראות את הקבוצה שלך מפסידה ברוב המשחקים (ובסיכוי גבוה את הסדרה כולה).

שלא נדבר על כך שמאזן הפליאוף של קאזינס (והלוחמים כשהוא על הפרקט) עומד על 4-3. ואת זה הוא עושה עם אחת הקבוצות הגדולות בהיסטוריה של המשחק…

בקיצור, אם חשבתם שהבעיה של הווריירס זה פציעות או שובע – טעיתם. זה רק קאזינס שמביא את הנאחס.

6.

ונחזור לעניין איתו התחלנו – הפציעה של קווין דוראנט שזימנה את המופע מעורר המחלוקת במסגרתו הקהל של טורונטו הריע כשהדוראנטלה דידה החוצה מהפרקט.

אני חייב לציין שלמרות ששכלית אני מסוגל להבין את צקצוקי הלשון על המעשה הזה ואפילו מזדהה איתם, רגשית אני לגמרי מבין את הקהל של טורונטו.  באווירה האמוציונאלית של 'משחק אליפות' כשכל סל, כל עבירה וכל דבר שקורה על הפרקט יכול להיות ההבדל בין חגיגה בסוף הערב לעוד שעות של ציפייה דרוכה, הרגש הוא זה ששולט. לא, כנראה שאף אחד בקהל של טורונטו לא חשב באותו רגע על הסיפור הטראגי של שחקן שבא להילחם עבור קבוצתו וחווה פציעה שמערערת את כל ההמשך שלו מכאן והלאה. הם רק חשבו על ניצחון של הקבוצה שלהם כמו שהם עושים בכל הפליאוף הנוכחי בהופעה שאין שנייה לה.

אז גם כאן, אתן לאוהדי הראפטורס ליהנות מהספק ואאחל החלמה מהירה לKD, כי בריאות, כמו שלימדה אותי סבתא, זה הדבר הכי חשוב מסתבר.  

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב telegram
שיתוף ב reddit
שיתוף ב whatsapp

17 תגובות

  1. תענוג יאיר.
    אני לגמרי בדיליי והיום גם הצלחתי לראות חלקים מהמשחק סופסוף.
    מה שראיתי היה משחק ברמה הכי גבוהה שיש.
    בתור אוהד יוסטון אני יכול להגיד שמי שאמרו שגמר המערב היה הגמר האמיתי (בערך כולם), טעו בגדול.
    טורונטו שיחקו הגנה מצויינת וזה בערב קליעות מעולה של הלוחמים וערב קליעות מזוויע של הרפטורס.
    לגבי דוראנט, האשמה כאן רק עליו. אלא אם הרופאים לחצו עליו, קשה מאוד לרופא לדעת רמת כאב בלי שהשחקן משתף פעולה.
    למרות זאת, ולמרות הבאסה על הפציעה, הוא החזיר אצלי נקודות כבוד של אומץ על ההחלטה לשחק ולהקריב את עצמו לטובת הקבוצה. תוצאה מבאסת אבל החלטה אמיצה.

    1. סליחה סיבוב שני מול הרוקטס. שכחתי לגמרי שהיתה פורטלנד בדרך.

      1. ידידי היית ברור מאוד.
        גמר המערב עניין כמו משחק בין אליצור קרית אתא לעין חרוד מאוחד

  2. אני איתך בכל מילה לגבי קאזינס. הוא לגמרי ביש גדא.
    חבל כי הוא אחלה שחקן ואחלה גבר.
    מת על האותנטיות שלו והוא גם איש של אמת.

  3. תודה רבה יאיר
    זה יכל להיות בזבוז אדיר לגודלן סטייט להפסיד משחק עם 20 שלשות
    עם כל הכבוד לכדורסל של טורונטו מה שעובד עבורם ברבע האחרון – קוואי הירו בול
    הוא עושה את זה ברמת גימור משובחת ומרהיבה אבל זה עדיין הירו בול
    לגביי דוראנט ופציעתו ,זה נראה לי מהבית פשוט הזוי שהוא לא נכנס בהדרגה למשחק ושיחק 12 מתוך 14 הדקות הראשונות
    התשואות של הקהל של טורונטו בזמן פציעתו יהיו כתם שחור בהיסטוריה של המודעון

  4. מעניין איך זה ישפיע על צורת המשחק של דוראנט . הבן אדם יכול להיות בקלות נוביצקי עם הגנה וקליעה טובה יתר .גם בלי אתלטיות. הבחירה להוביל כדור …

  5. פוסט מצויין יאיר.

    ללאורי יש 48*2 דקות, כדי להציל את עצמו ממורשת הלוזר הנצחי, המזוהה כרגע עם דמאר דפרוזן.
    הוא ודני גרין, צריכים לתת משחק אחד טוב, והסדרה שלהם.

    התחושה שלי שזה יקרה דווקא באורקל.

  6. תודה על טור ברמה של המשחק לפחות.
    בכלל הסדרה הזו קיבלה תפנית ועכשיו היא תיזכר אצל מעט יותר אנשים מחוץ לקנדה.
    ליבי על דוראנט – צריך גם מזל בחיים ולא שהמאמן שלך יבקש ממך להוביל כדור מול סיאקם כשאתה לא כשיר ולא שיחקת מלא זמן.

    קרי מוכיח בפעם המיליון איזה שחקן ענק הוא. אם גולדן סטייט לוקחים אליפות הוא עובר את לברון אצלי ברשימה הפרטית ומגיע למקומות הגבוהים ביותר

  7. תמיד תענוג לקרוא אותך, יאיר.

    לגבי הפציעה של דוראנט – יש כאן אליפות על הכף, אם שחקנים לא יסכנו את עצמם בשביל אליפות אז בשביל מה כן? יש איזה דיבור שבגלל שזה דוראנט, היה לוורירוס קל יותר לסכן אותו. רק תזכורת – קליי תופסון מותח את ההאמסטרינג וחוזר לשחק אחרי 5 ימים, לוני משחק עם כתף אחת, איגי פצוע תמידית באיזשהו חלק בגוף. גם קאווי, כנראה, לא ב-100% כשירות. אתה אף פעם לא יודע מתי תהיה ההזדמנות הבאה שלך להתחרות על הפרס הכי גדול שיש.

    לגבי המשחק – לא יודע אם זה ינחם את הרפטורס אבל כשהווריורס צולפים 20/42 לשלוש אל מול 8/32 של טורונטו, עם יום בינוני מינוס של קאווי וסיאקם ועדיין מפסידים בנק' – הם יכולים וצריכים להיות אופטימיים להמשך.

    עד השלשה שלו דקה וחצי לסיום שקבעה שוויון 103, קארי היה עם 1/9 מאז אמצע הרבע השלישי. לולא אותה שלשה הדיבורים היום היו נשמעים אחרת לגמרי בהקשר ליכולת שלו בסיומי משחקים.

    קאזינס – לא קיבל דקה עד הפציעה של דוראנט וראה את בוגוט ולוני חולקים את דקות הסנטר אבל קר הבין שהוא חייב מטרה התקפית נוספת ליד הספלאש בראדרס ובעיקר כשהם על הספסל ובוגי השיב עם 6/8 מהשדה וב-14 נק' לצד 6 כ"ח. איך בכל זאת הוא סיים עם 4- ב-20 דקות על הפרקט? הראפטורס פשוט התעללו בו בהגנה – איבקה חגג בצבע ובריב' התקפה, לאורי חגג עליו פעם אחר פעם, קאווי הוציא ממנו עבירות והלך לקו. קר בחתיכת מלכוד. אם את קארי הוא מצליח רוב הזמן להחביא בהגנה, קאזינס מטרה גדולה מדי בשביל להחביא. ומה שהוא נותן בהתקפה הוא מחזיר לטורונטו עם ריבית בהגנה.

  8. תודה יאיר. טורונטו בהחלט יכולים לכעוס על עצמם ששמטו את המומנטום לקראת הסוף, ובכלל שלא התעורר קצת יותר מוקדם (קוואי זה עליך).
    קליי תומפסון היה ממש מעולה, גם קרי. קאזינס הוא באמת נאחס אחד גדול. גם כשהוא משחק הוא כל כך מגושם שכל הזמן קורים דברים (בד"כ רעים) סביבו. עבירות טיפשיות ובלבלות.
    יהיה עצוב בשבילו אם הוא יפסיד את האליפות הזאת. חבל על דוראנט. הקאפקייק הוא רך, אין לו אופי, לא ידע לעמוד בלחץ הסביבתי.
    אני מקווה שטורונטו תעלה למשחק 6 כועסת ובאטרף לסגור עניין.

  9. יאיר!
    ההקבלה שלך למלחמת 73 יפה!
    אגב,היא תופסת גם לגבי המצרים,שיכלו לשעוט עד אשדוד, לולא ההחלטה שקיבל נשיאם סאדאת מראש,לעצור על קו הגבעות -כ12 ק"מ מהתעלה
    צריך לשמוח שזכינו בלפחות עוד חוויה\משחק אחד.

    1. המצרים לא יכלו לשעוט עד לאשדוד גם בחלום, חיל האוויר היה תופר להם את האמאמא של הצורה בשנייה שהם היו יוצאים מטווח הנ"מ.

  10. יופי יאיר. הלב עם KD מקוה שפציעה מסיימת קריירה זה לא. היום ראינו את הערך שלו ללוחמים להבלחה קצרה . לצערי בלעדיו בלי התעלות של אחד משחקני המשנה יהיה קשה חייבים עוד מישהו שיסיים עם דאבל פיגרס זה לא יחזיק רק עם קליי סטף וחצי קאזינס.
    בכל מקרה פליאוף לפנתאון יש לנו השנה

  11. משעשע שאם אחרי פסק הזמו הם היו יוצאים באטרף היו כולם מהללים את פסק הזמן שנתן להם מנוחה…נו שיהיה…

    עדיין הרפטורס שולטים בסידרה, אם לא ב6 אז ב7

    ללוחמים אין כרגע מספיק כלעם

  12. פוסט מצוין! ממש כמו המשחק. אהבתי את זה ששחקני טורונטו ביקשו מהקהל להפסיק לצהול כשדוראנט דידה החוצה.
    למרות הפציעה המדאיגה של דוראנט, היה ערך לשיתוף שלו. בזכות הריווח ו"בחירת הרעל" של טורונטו קליי וסטף רתחו בחצי הראשון ונכנסו היטב למשחק.
    אני חושב שהסדרה פתוחה לגמרי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הזדמנות להכיר

חמישיית העשור (6) – 2000-2009

רכז – סטיב נאש: הישגים בעשור: 2 MVP עונה סדירה, 3 חמישיית העונה, חמישייה שניה, 2 חמישייה שלישית, 6 הופעות באולסטאר. ממוצעי עשור עונה סדירה:

קרא עוד »

תגובות אחרונות

צור קשר

טוויטר

פייסבוק

הצטרפו לקבוצת הטלגרם