יוצאים מהבינוניות? הפליקנס פותחים עונה.

לפני שמתחילים עם הפריוויו יש לי משהו קטן לומר: הפליקנס הם הקבוצה לעקוב אחריה השנה. זה יהיה מדהים לראות אותם פורחים וזה יהיה מדהים לא פחות לראות אותם מתרסקים. בכל מקרה זה יהיה מעניין. עכשיו אפשר להתחיל:

אולם: סמות'י קינג סנטר, תכולה: 17,791, מקום 18 בדירוג האוהדים מבין כלל אולמות הליגה. תפוסה של 16,004 בממוצע למשחק – 93.1% – מציבה אותם במקום ה 20 בליגה. נו טוף…

מאמן: אלווין ג'נטרי, מתחיל עונה חמישית במועדון – נאחל לו שגם יסיים.

מאזן בעונה הקודמת: 49-33, 23 בליגה

תקציר העונה הקודמת

העונה הקודמת התחילה בסערה עם ניצחון מוחץ על יוסטון, בחוץ, במשחק הפותח. הקבוצה המשיכה עם עוד שלושה ניצחונות רצופים למאזן 0-4, פתיחה שנתנה לאוהדים תקווה שאולי המועדון ייחלץ סופסוף מהבינוניות המאפיינת אותו ויצליח להמשיך את המומנטום מהפלייאוף של השנה הקודמת (סוויפ על פורטלנד והדחה בג'נטלמן סוויפ ע"י הווריורס האלופים). איך אומרים? תקוות לחוד ומציאות לחוד… השקנאים דאגו מיד לתקן את הרושם עם שישה הפסדים רצופים ומשם הדברים חזרו למסלולם.

ב 28 לינואר, כשהם אוחזים במאזן כ"כ אופייני של 28-22 וממוקמים במקום ה 13 במערב (ו 21 בכללי), אנטוני דייויס החליט שנמאס לו ודרש טרייד. עד אז הוא השתתף ב 41 מתוך ה 50 בהם החזיק בממוצעים של 37.1 דקות, 29.3 נקודות ב 50.8% מהשדה, 13.3 ריבאונדים ו 4.4 אסיסטים. מבחינת המספרים הוא סיפק את הסחורה ביג טיים והראשונה שקפצה היתה הלייקרס בניהולו של לברון ג'יימס שהציעה להעביר את כל הקבוצה, פחות או יותר, לעיר המרדי גרא עבורו. כאן התחילה סאגה שנראתה כמו איזשהוא דווקא מוזר של ה GM דל דמפס והעסקה נפלה.

הפליקנס החליטו במהלך הגיוני בסה"כ לפטר את דמפס אחרי הסאגה המוזרה הזאת. יש שיגידו שהיה צריך לעשות זאת הרבה קודם…

הסיפור הזה חיסל את שאר העונה של השקנאים (וגם של האגמים אבל זה נושא אחר) ודייויס התייצב לעוד 15 משחקים בלבד עד סוף העונה בהם העמיד ממוצעים של 22 דקות, 16.6 נקודות, 8.5 ריבאונדים ו 2.6 אסיסטים.

את העונה הקבוצה סיימה במקום ה 14 במערב וה וה 24 בליגה. תחי הבינוניות! תחי תחי תחי!

ואז הגיע הקיץ ואיתו תקוות חדשות: דייויד גריפין המוערך מונה ל GM במקומו של דמפס הכושל והפליקנס זכו בבחירה הראשונה בלוטרי בשנה עם פרוספקט ברמה לברונית לדעת רבים.

באו:

ציון וויליאמסון – השחקן הכי גדול מאז שחר ההיסטוריה! גוף של ביג בייבי דייויס עם אתלטיות וכוח של לברון! אימת הסלים, משחרר האנדלים ואבי הדרקונים – בחירת דראפט ראשונה.

ג'יילן אדמס – פוינט גארד: ממכללת יוקון, לא נבחר בדראפט, חוזה לעשרה ימים)

ניקלי אלכסנדר ווקר – קומבו גארד: וירג'יניה טק, בחירה 17 בדראפט (ע"י ברוקלין, שהטרידה אותו לאטלנטה ומשם לפליקנס, חד גדיא חד גדיא)

ג'קסון הייז – סנטר: רוקי, בחירה שמינית בדראפט (ע"י אטלנטה שהעבירה אותו לפליקנס ביחד עם הקודם). שחקן של 10 נקודות ב 23 דקות בקולג' עם 72.8% מהשדה ו 74% מהקו. למה אני מדבר על אחוזים מהעונשין? כי עבור שחקנים מסוגו, קליעת עונשין טובה, או לפחות סבירה, היא מאסט אם הוא לא רוצה להיות דיאנדרה.

לונזו בול – פוינט גארד: ההוא שהיה יותר גדול מסטף קרי עוד לפני ששיחק דקה בליגה. חלק מהטרייד הגדול של דייויס.

ג'וש הארט – שוטינג גארד: ממוצע קריירה של 7.8 נקודות למשחק, 40.7% מהשדה, 36.1% מהשלוש ו 1.3 אסיסטים ב 25 דקות. לא הייתם מגדירים אותו כשחקן בלתי נשכח. חלק מהטרייד על דייויס.

ברנדון אינגראם – סמול פורוורד: 18.3 נקודות ב 49.7% מהשדה, 4.7 ריבאונדים 3 אסיסטים ו 0.6 חסימות היו היבול שלו בעונה שעברה ב 34 דקות משחק. יש עם מה לעבוד.

ג'אבון בס – שוטינג גארד: רוקי, לא נבחר בדראפט, חוזה לעשרה ימים.

קאוול ביגלי וויליאמס – פורוורד/סנטר: רוקי, לא נבחר בדראפט אבל זכה לחוזה אחרי ליגת קיץ מוצלחת בה קלע 7.7 נקודות, וקטף 7.8 ריבאונדים ב 16.5 דקות משחק.

זיילן צ'יטהאם – סמול פורוורד: רוקי, לא נבחר בדראפט. מביא המון אנרגיה בהגנה ובמגרש פתוח אבל מוגבל במשחק מסודר.

דרק פייבורס – פאוור פורוורד: הוטרד מיוטה תמורת בחירות דראפט עתידיות. רול פלייר סבבה שאיכשהו נדמה שיכל להגיע ליותר.

ג'וש גריי – פוינט גארד: רוקי, לא נבחר בדראפט, חוזה דו כיווני.

ניקולו מלי – פאוור פורוורד: זכור לטוב לחובבי הירוליג (פחות לאוהדי מכבי). יכול להתפתח לאחלה רול פלייר.

ג'יי ג'יי רדיק – שוטינג גארד: קלעי מחונן שלמרות גילו המתקדם (35) אני מאמין שיש לו עוד הרבה מה לתת.

עזבו:

כריסטיאן ווד (נחתך, עבר לדטרויט), איאן קלארק (חופשי, עבר לסין), אלפריד פייטון (חופשי, עבר לניקס), צ'ייק דיאלו (חופשי, פיניקס), סולומון היל (הוטרד לאטלנטה ומשם מיד לממפיס), דייריס ברטנס (נחתך, חזר לאירופה במדי חימקי מוסקבה), אנטוני דייויס (טרייד, לייקרס), סטנלי ג'ונסון (חופשי, טורונטו), ג'וליוס רנדל (חופשי, ניקס)

חמישיה ראשונה: דרק פייבורס, ציון וויליאמסון, ברנדון אינגראם, לונזו בול וג'רו הולידיי

ספסל: ג'יי ג'יי רדיק, איטוואן מור, ג'קסון הייז, ניקלי אלכסנדר ווקר, ג'וש הארט, פרנק ג'קסון, ניקולו מלי וג'ליל אוקאפור הנשכח…

העונה הצפויה:

זאת תהיה העונה בה נתחיל לקבל תשובות לשאלות סופר מעניינות כמו:

• האם דייויד גריפין הוא באמת כ"כ מוכשר
• האם ההייפ סביב ציון וויליאמסון יצדיק את עצמו?
• האם ברנדון אינגראם יממש את הציפיות ממנו?
• האם לונזו בול ילמד לקלוע?
• האם דרק פייבורס יתפקד כ 5?
• האם ג'יי ג'יי רדיק ימשיך לספק את הסחורה באותה איכות שהתרגלנו אליה?
• האם ג'קסון הייז יצדיק את הבחירה במקום השמיני?
• האם ג'ליל אוקאפור ייזכר שפעם, בתקופת האבן, הוא נחשב להבטחה?
• ושאלת השאלות: האם המועדון המרוט הזה יצליח להיחלץ מהביצה שהוא תקוע בה כמו שקנאי שנלכד בכתם נפט?

קו אחורי:

נתחיל מההוא שהוכרז כגדול מסטף קרי א-פריורי – הלא הוא לונזו בול: לבן של (…) יש הזדמנות פז העונה לגאול את עצמו. הוא מקבל הזדמנות לאתחל את הקריירה שלו רחוק מאבא, מהמותג המגוחך, מלברון ובכלל, מהלחץ שמועדון כמו הלייקרס מייצר. סופסוף יש לו הזדמנות להתרכז בכדורסל נטו. עם כל הירידות שלי עליו הוא שחקן מוכח בצד האפור של המגרש ופליימייקר לא רע. הוא בסה"כ בן 21 (נכון חשבתם שיותר?) ונקווה בשביל השקנאים שהוא יילך ויתפתח.

ג'רו הולידיי: הולידיי הוא שחקן הגנה עליון ובכלל, שחקן ברמה של אולסטאר – רק שישאר בריא…

הממוצעים שלו בעונה האחרונה היו 35.9 דקות, 21.2 נקודות ב 47.2% מהשדה, 5 ריבאונדים, 7.7 אסיסטים ו 1.6 חטיפות למשחק. מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה?

הצירוף של ג'רו ולונזו מבטיח את אחת ההגנות החזקות בליגה בקו האחורי אבל מייצר בעייה בצד השני כי בנוסף לאי היכולת של לונזו לקלוע מבחוץ, גם ג'רו לא מבריק עם 32.5% לא הכי מרשימים מטווח השלוש. המזל הוא שיש את ג'יי ג'יי הקילר שיעלה מהספסל, איטוואן מור עם 39.2% (43.2% בעונה האחרונה) וג'וש הארט עם 36.1% מחוץ לקשת. מלבדם יש ניקלי אלכסנדר ווקר עם 37.4% את פרנק ג'קסון עם 31.4%.

שורה תחתונה: כדאי להם לממש את הפוטנציאל ההגנתי שלהם אחרת הם עלולים למצוא את עצמם בעמדת נחיתות מול יותר מדי קבוצות. בסה"כ, יש כאן סיבה לאופטימיות זהירה.

קו קידמי:

ברנדון אינגראם: אינגראם צעיר, מאד צעיר. בדומה לבול, נדמה שהוא כבר ממש ותיק אבל הוא בן 22 עם המון אפסייד והשנה הוא יכול – שוב, בדומה לבול – להתרכז בכדורסל בלבד. כאחד שנבחר שני בדראפט ולא התגלה כבאסט הוא יגיע רעב ועם רצון להוכיח כמה דברים לכמה אנשים, בראש ובראשונה לעצמו. די נדלקתי עליו שנה שעברה אחרי התגרה שלו עם ג'יימס הארדן

זה היה אקט שאמר בפשטות Don’t fuck with me, doesn’t matter who you are!. זה האופי שכל אוהד ממוצע אוהב בשחקנים שלו – רוח לחימה בראש ובראשונה!

ציון ווילימסון: זהירות, מוקש! מצד אחד, מדובר בפריק אתלטי פסיכי עם כח של פר הרבעה. מצד שני, הקליעה שלו טעונה הוכחה, הוא לא גבוה במיוחד (אבל הניתור וחוש ההתמצאות שלו אמורים לכפר על זה – זוכרים את צ'ארלס ברקלי?) ושאלת השאלות לגביו – האם הרגליים שלו יוכלו לשאת במעמסה? אינדיקציה מדאיגה קיבלנו בליגת הקיץ שאז הוא נאלץ לפרוש ממש בהתחלה…

דבר אחד ברור – ציון הוא התקווה הגדולה של השקנאים אחרי לכתו של דייויס והסיפור הכי מעניין כרגע בליגה.

דרק פייבורס: שחקן אפרורי אבל יעיל וסולידי, כזה שברור מה מקבלים ממנו (וגם מה לא…)

ביחד עם ציון הוא יהווה קו קדמי עם נחיתות גובה (איך פייבורס יתמודד מול אמביד למשל?) ומעניין יהיה לראות האם ג'נטרי יצליח לגרום לשילוב הזה לעבוד.

העובדה המעודדת היא שעל הספסל יחכו ג'קסון הייז, ניקולו מלי (שיוכיח שוב שבאירופה יודעים ללמד כדורסל) ו… נו, איך קוראים לו? אה, ג'ליל אוקאפור שגם לשניהם יש מה להוכיח.

בתכל'ס, נראה שגריפין עשה זאת שוב ובניו אורלינס נבנתה קבוצה ראויה בהחלט. מה שמביא אותנו לתחזיות:

ווגאס – 38.5 נצחונות.

תחזית אופטימית – ציון מוכיח שההייפ סביבו היה מ-ה-מ-ו-צ-ד-ק-י-ם שבהייפים בתולדות הליגה: הוא מעמיד ממוצעים של 30 נקודות, 15 ריבאונדים, שישה אסיסטים ושלושה בלוקים למשחק כאשר – בניגוד לקודמו כפרנצ'ייז פלייר – הוא גם מרים את הסובבים אותו: הולידיי, לונזו ושאר חברי הקו האחורי מציגים את ההגנה הטובה בליגה ולונזו, משוחרר מכל פחד, מתחיל לקלוע באחוזים שמצריכים את היריב לכבד אותו. אינגראם מממש את ההבטחה, לוקח יותר אחריות, זורק יותר ובעזרת אחוזי הקליעה הטובים שלו הופך לשחקן של 28 נקודות למשחק. פייבורס לא מבריק אבל מספק את הסחורה, הייז מתגלה כהברקה ואוקאפור מתעורר סופסוף. כולם אוהבים זה את זה, הכימיה בשיאה והשקנאים רוקדים כל הדרך לגמר המערב, שם הם מפסידים 4-3 לאלופה שבדרך – לוס אנג'לס קליפרס – משלשה של קוואי על הראש של פול ג'ורג' שנותן לו חסימה מחצי מגרש בשניה האחרונה. העונה הרגילה מסתיימת עם 52 נצחונות.

תחזית פסימית – ציון עושה גרג אודן וגומר את הקריירה במחזור השני, פייבורס מראה שהוא לא חומר לשחקן חמישיה, הייז מתגלה כפלופ וג'ליל נשאר ג'ליל. הרוח יורדת מהמפרשים של לונזו ואינגראם. הולידיי כורע תחת הלחץ וגומר את העונה באמצע ינואר. הפליקנס מסיימים באותו מקום כמו בעונה שעברה עם 28 נצחונות והבעלים מנסה ואף מצליח להעביר את הפרנצ'ייז לסיאטל.

תחזית ריאלית – כימיה מוצלחת תוביל את הקבוצה לעונה מכובדת בה היא תיאבק על מקום בפלייאוף. וויליאמסון יישמר בצמר גפן וייעדר רק מ 20 משחקים. את העונה היא תסיים במקומות 10-9 עם 41 נצחונות ועם אופטימיות להמשך הדרך.