יוצאים מהבינוניות? הפליקנס פותחים עונה.

לפני שמתחילים עם הפריוויו יש לי משהו קטן לומר: הפליקנס הם הקבוצה לעקוב אחריה השנה. זה יהיה מדהים לראות אותם פורחים וזה יהיה מדהים לא פחות לראות אותם מתרסקים. בכל מקרה זה יהיה מעניין. עכשיו אפשר להתחיל:

אולם: סמות'י קינג סנטר, תכולה: 17,791, מקום 18 בדירוג האוהדים מבין כלל אולמות הליגה. תפוסה של 16,004 בממוצע למשחק – 93.1% – מציבה אותם במקום ה 20 בליגה. נו טוף…

מאמן: אלווין ג'נטרי, מתחיל עונה חמישית במועדון – נאחל לו שגם יסיים.

מאזן בעונה הקודמת: 49-33, 23 בליגה

תקציר העונה הקודמת

העונה הקודמת התחילה בסערה עם ניצחון מוחץ על יוסטון, בחוץ, במשחק הפותח. הקבוצה המשיכה עם עוד שלושה ניצחונות רצופים למאזן 0-4, פתיחה שנתנה לאוהדים תקווה שאולי המועדון ייחלץ סופסוף מהבינוניות המאפיינת אותו ויצליח להמשיך את המומנטום מהפלייאוף של השנה הקודמת (סוויפ על פורטלנד והדחה בג'נטלמן סוויפ ע"י הווריורס האלופים). איך אומרים? תקוות לחוד ומציאות לחוד… השקנאים דאגו מיד לתקן את הרושם עם שישה הפסדים רצופים ומשם הדברים חזרו למסלולם.

ב 28 לינואר, כשהם אוחזים במאזן כ"כ אופייני של 28-22 וממוקמים במקום ה 13 במערב (ו 21 בכללי), אנטוני דייויס החליט שנמאס לו ודרש טרייד. עד אז הוא השתתף ב 41 מתוך ה 50 בהם החזיק בממוצעים של 37.1 דקות, 29.3 נקודות ב 50.8% מהשדה, 13.3 ריבאונדים ו 4.4 אסיסטים. מבחינת המספרים הוא סיפק את הסחורה ביג טיים והראשונה שקפצה היתה הלייקרס בניהולו של לברון ג'יימס שהציעה להעביר את כל הקבוצה, פחות או יותר, לעיר המרדי גרא עבורו. כאן התחילה סאגה שנראתה כמו איזשהוא דווקא מוזר של ה GM דל דמפס והעסקה נפלה.

הפליקנס החליטו במהלך הגיוני בסה"כ לפטר את דמפס אחרי הסאגה המוזרה הזאת. יש שיגידו שהיה צריך לעשות זאת הרבה קודם…

הסיפור הזה חיסל את שאר העונה של השקנאים (וגם של האגמים אבל זה נושא אחר) ודייויס התייצב לעוד 15 משחקים בלבד עד סוף העונה בהם העמיד ממוצעים של 22 דקות, 16.6 נקודות, 8.5 ריבאונדים ו 2.6 אסיסטים.

את העונה הקבוצה סיימה במקום ה 14 במערב וה וה 24 בליגה. תחי הבינוניות! תחי תחי תחי!

ואז הגיע הקיץ ואיתו תקוות חדשות: דייויד גריפין המוערך מונה ל GM במקומו של דמפס הכושל והפליקנס זכו בבחירה הראשונה בלוטרי בשנה עם פרוספקט ברמה לברונית לדעת רבים.

באו:

ציון וויליאמסון – השחקן הכי גדול מאז שחר ההיסטוריה! גוף של ביג בייבי דייויס עם אתלטיות וכוח של לברון! אימת הסלים, משחרר האנדלים ואבי הדרקונים – בחירת דראפט ראשונה.

ג'יילן אדמס – פוינט גארד: ממכללת יוקון, לא נבחר בדראפט, חוזה לעשרה ימים)

ניקלי אלכסנדר ווקר – קומבו גארד: וירג'יניה טק, בחירה 17 בדראפט (ע"י ברוקלין, שהטרידה אותו לאטלנטה ומשם לפליקנס, חד גדיא חד גדיא)

ג'קסון הייז – סנטר: רוקי, בחירה שמינית בדראפט (ע"י אטלנטה שהעבירה אותו לפליקנס ביחד עם הקודם). שחקן של 10 נקודות ב 23 דקות בקולג' עם 72.8% מהשדה ו 74% מהקו. למה אני מדבר על אחוזים מהעונשין? כי עבור שחקנים מסוגו, קליעת עונשין טובה, או לפחות סבירה, היא מאסט אם הוא לא רוצה להיות דיאנדרה.

לונזו בול – פוינט גארד: ההוא שהיה יותר גדול מסטף קרי עוד לפני ששיחק דקה בליגה. חלק מהטרייד הגדול של דייויס.

ג'וש הארט – שוטינג גארד: ממוצע קריירה של 7.8 נקודות למשחק, 40.7% מהשדה, 36.1% מהשלוש ו 1.3 אסיסטים ב 25 דקות. לא הייתם מגדירים אותו כשחקן בלתי נשכח. חלק מהטרייד על דייויס.

ברנדון אינגראם – סמול פורוורד: 18.3 נקודות ב 49.7% מהשדה, 4.7 ריבאונדים 3 אסיסטים ו 0.6 חסימות היו היבול שלו בעונה שעברה ב 34 דקות משחק. יש עם מה לעבוד.

ג'אבון בס – שוטינג גארד: רוקי, לא נבחר בדראפט, חוזה לעשרה ימים.

קאוול ביגלי וויליאמס – פורוורד/סנטר: רוקי, לא נבחר בדראפט אבל זכה לחוזה אחרי ליגת קיץ מוצלחת בה קלע 7.7 נקודות, וקטף 7.8 ריבאונדים ב 16.5 דקות משחק.

זיילן צ'יטהאם – סמול פורוורד: רוקי, לא נבחר בדראפט. מביא המון אנרגיה בהגנה ובמגרש פתוח אבל מוגבל במשחק מסודר.

דרק פייבורס – פאוור פורוורד: הוטרד מיוטה תמורת בחירות דראפט עתידיות. רול פלייר סבבה שאיכשהו נדמה שיכל להגיע ליותר.

ג'וש גריי – פוינט גארד: רוקי, לא נבחר בדראפט, חוזה דו כיווני.

ניקולו מלי – פאוור פורוורד: זכור לטוב לחובבי הירוליג (פחות לאוהדי מכבי). יכול להתפתח לאחלה רול פלייר.

ג'יי ג'יי רדיק – שוטינג גארד: קלעי מחונן שלמרות גילו המתקדם (35) אני מאמין שיש לו עוד הרבה מה לתת.

עזבו:

כריסטיאן ווד (נחתך, עבר לדטרויט), איאן קלארק (חופשי, עבר לסין), אלפריד פייטון (חופשי, עבר לניקס), צ'ייק דיאלו (חופשי, פיניקס), סולומון היל (הוטרד לאטלנטה ומשם מיד לממפיס), דייריס ברטנס (נחתך, חזר לאירופה במדי חימקי מוסקבה), אנטוני דייויס (טרייד, לייקרס), סטנלי ג'ונסון (חופשי, טורונטו), ג'וליוס רנדל (חופשי, ניקס)

חמישיה ראשונה: דרק פייבורס, ציון וויליאמסון, ברנדון אינגראם, לונזו בול וג'רו הולידיי

ספסל: ג'יי ג'יי רדיק, איטוואן מור, ג'קסון הייז, ניקלי אלכסנדר ווקר, ג'וש הארט, פרנק ג'קסון, ניקולו מלי וג'ליל אוקאפור הנשכח…

העונה הצפויה:

זאת תהיה העונה בה נתחיל לקבל תשובות לשאלות סופר מעניינות כמו:

  • האם דייויד גריפין הוא באמת כ"כ מוכשר
  • האם ההייפ סביב ציון וויליאמסון יצדיק את עצמו?
  • האם ברנדון אינגראם יממש את הציפיות ממנו?
  • האם לונזו בול ילמד לקלוע?
  • האם דרק פייבורס יתפקד כ 5?
  • האם ג'יי ג'יי רדיק ימשיך לספק את הסחורה באותה איכות שהתרגלנו אליה?
  • האם ג'קסון הייז יצדיק את הבחירה במקום השמיני?
  • האם ג'ליל אוקאפור ייזכר שפעם, בתקופת האבן, הוא נחשב להבטחה?
  • ושאלת השאלות: האם המועדון המרוט הזה יצליח להיחלץ מהביצה שהוא תקוע בה כמו שקנאי שנלכד בכתם נפט?

קו אחורי:

נתחיל מההוא שהוכרז כגדול מסטף קרי א-פריורי – הלא הוא לונזו בול: לבן של (…) יש הזדמנות פז העונה לגאול את עצמו. הוא מקבל הזדמנות לאתחל את הקריירה שלו רחוק מאבא, מהמותג המגוחך, מלברון ובכלל, מהלחץ שמועדון כמו הלייקרס מייצר. סופסוף יש לו הזדמנות להתרכז בכדורסל נטו. עם כל הירידות שלי עליו הוא שחקן מוכח בצד האפור של המגרש ופליימייקר לא רע. הוא בסה"כ בן 21 (נכון חשבתם שיותר?) ונקווה בשביל השקנאים שהוא יילך ויתפתח.

ג'רו הולידיי: הולידיי הוא שחקן הגנה עליון ובכלל, שחקן ברמה של אולסטאר – רק שישאר בריא…

הממוצעים שלו בעונה האחרונה היו 35.9 דקות, 21.2 נקודות ב 47.2% מהשדה, 5 ריבאונדים, 7.7 אסיסטים ו 1.6 חטיפות למשחק. מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה?

הצירוף של ג'רו ולונזו מבטיח את אחת ההגנות החזקות בליגה בקו האחורי אבל מייצר בעייה בצד השני כי בנוסף לאי היכולת של לונזו לקלוע מבחוץ, גם ג'רו לא מבריק עם 32.5% לא הכי מרשימים מטווח השלוש. המזל הוא שיש את ג'יי ג'יי הקילר שיעלה מהספסל, איטוואן מור עם 39.2% (43.2% בעונה האחרונה) וג'וש הארט עם 36.1% מחוץ לקשת. מלבדם יש ניקלי אלכסנדר ווקר עם 37.4% את פרנק ג'קסון עם 31.4%.

שורה תחתונה: כדאי להם לממש את הפוטנציאל ההגנתי שלהם אחרת הם עלולים למצוא את עצמם בעמדת נחיתות מול יותר מדי קבוצות. בסה"כ, יש כאן סיבה לאופטימיות זהירה.

קו קידמי:

ברנדון אינגראם: אינגראם צעיר, מאד צעיר. בדומה לבול, נדמה שהוא כבר ממש ותיק אבל הוא בן 22 עם המון אפסייד והשנה הוא יכול – שוב, בדומה לבול – להתרכז בכדורסל בלבד. כאחד שנבחר שני בדראפט ולא התגלה כבאסט הוא יגיע רעב ועם רצון להוכיח כמה דברים לכמה אנשים, בראש ובראשונה לעצמו. די נדלקתי עליו שנה שעברה אחרי התגרה שלו עם ג'יימס הארדן

זה היה אקט שאמר בפשטות Don’t fuck with me, doesn’t matter who you are!. זה האופי שכל אוהד ממוצע אוהב בשחקנים שלו – רוח לחימה בראש ובראשונה!

ציון ווילימסון: זהירות, מוקש! מצד אחד, מדובר בפריק אתלטי פסיכי עם כח של פר הרבעה. מצד שני, הקליעה שלו טעונה הוכחה, הוא לא גבוה במיוחד (אבל הניתור וחוש ההתמצאות שלו אמורים לכפר על זה – זוכרים את צ'ארלס ברקלי?) ושאלת השאלות לגביו – האם הרגליים שלו יוכלו לשאת במעמסה? אינדיקציה מדאיגה קיבלנו בליגת הקיץ שאז הוא נאלץ לפרוש ממש בהתחלה…

דבר אחד ברור – ציון הוא התקווה הגדולה של השקנאים אחרי לכתו של דייויס והסיפור הכי מעניין כרגע בליגה.

דרק פייבורס: שחקן אפרורי אבל יעיל וסולידי, כזה שברור מה מקבלים ממנו (וגם מה לא…)

ביחד עם ציון הוא יהווה קו קדמי עם נחיתות גובה (איך פייבורס יתמודד מול אמביד למשל?) ומעניין יהיה לראות האם ג'נטרי יצליח לגרום לשילוב הזה לעבוד.

העובדה המעודדת היא שעל הספסל יחכו ג'קסון הייז, ניקולו מלי (שיוכיח שוב שבאירופה יודעים ללמד כדורסל) ו… נו, איך קוראים לו? אה, ג'ליל אוקאפור שגם לשניהם יש מה להוכיח.

בתכל'ס, נראה שגריפין עשה זאת שוב ובניו אורלינס נבנתה קבוצה ראויה בהחלט. מה שמביא אותנו לתחזיות:

ווגאס – 38.5 נצחונות.

תחזית אופטימית – ציון מוכיח שההייפ סביבו היה מ-ה-מ-ו-צ-ד-ק-י-ם שבהייפים בתולדות הליגה: הוא מעמיד ממוצעים של 30 נקודות, 15 ריבאונדים, שישה אסיסטים ושלושה בלוקים למשחק כאשר – בניגוד לקודמו כפרנצ'ייז פלייר – הוא גם מרים את הסובבים אותו: הולידיי, לונזו ושאר חברי הקו האחורי מציגים את ההגנה הטובה בליגה ולונזו, משוחרר מכל פחד, מתחיל לקלוע באחוזים שמצריכים את היריב לכבד אותו. אינגראם מממש את ההבטחה, לוקח יותר אחריות, זורק יותר ובעזרת אחוזי הקליעה הטובים שלו הופך לשחקן של 28 נקודות למשחק. פייבורס לא מבריק אבל מספק את הסחורה, הייז מתגלה כהברקה ואוקאפור מתעורר סופסוף. כולם אוהבים זה את זה, הכימיה בשיאה והשקנאים רוקדים כל הדרך לגמר המערב, שם הם מפסידים 4-3 לאלופה שבדרך – לוס אנג'לס קליפרס – משלשה של קוואי על הראש של פול ג'ורג' שנותן לו חסימה מחצי מגרש בשניה האחרונה. העונה הרגילה מסתיימת עם 52 נצחונות.

תחזית פסימית – ציון עושה גרג אודן וגומר את הקריירה במחזור השני, פייבורס מראה שהוא לא חומר לשחקן חמישיה, הייז מתגלה כפלופ וג'ליל נשאר ג'ליל. הרוח יורדת מהמפרשים של לונזו ואינגראם. הולידיי כורע תחת הלחץ וגומר את העונה באמצע ינואר. הפליקנס מסיימים באותו מקום כמו בעונה שעברה עם 28 נצחונות והבעלים מנסה ואף מצליח להעביר את הפרנצ'ייז לסיאטל.

תחזית ריאלית – כימיה מוצלחת תוביל את הקבוצה לעונה מכובדת בה היא תיאבק על מקום בפלייאוף. וויליאמסון יישמר בצמר גפן וייעדר רק מ 20 משחקים. את העונה היא תסיים במקומות 10-9 עם 41 נצחונות ועם אופטימיות להמשך הדרך.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב telegram
שיתוף ב reddit
שיתוף ב whatsapp

17 תגובות

  1. יש כאן כמה שנוטים לחבב כמה בינוניים כמו אינגרם והאפסייד שלו, או לונזו, או אפילו הולידיי, שלא לדבר על רדיק שעל כל נקודה שלו מקבלים שתיים בצד השני, אלה שחקנים משלימים לא רעים בכלל.
    אבל, רק וויליאמסון הוא שחקן עם איכויות של כוכב ששווה להמר עליו.
    לא רק בגלל היכולות האתלטיות והמימדים יוצאי הדופן, בגלל אינטליגנציית המשחק, והאופי שמשתלבים והופכים אותו לשחקן שכדאי לצפות בו, ולפוטנציאל הכי גדול שיש כרגע. יעשו טוב בפליקנס אם יתנו לו את המפתחות ויבנו סביבו, ויעשו טוב כל השאר אם ילמדו להשלים אותו.

  2. אחלה פוסט תודה שי.
    אני לא רואה שום דבר רע בהרכב הזה זו קבוצה שיהיה כייף לראות ויש גם שחקנים משלימים לא רעים. לונזו התחיל את העונה במשחק הראשון של הפרה סיזן ב 3 מ 6 מהשלוש. הוא שינה את הזריקה כבר לא זורק מהצד.
    הימור שלי ? לא יעזור בטווח הארוך. בטווח הקצר כנראה שכן.
    זו בהחלט הולכת להיות קבוצה שנעקוב אחריה (קצת פחות מממפיס 🙂 לאן יגיעו? יש מצב שעד הסוף בעוד אי אילו שנים.

      1. אני רוצה לעקוב אחרי מוראנט הוא נראה לי שחקן מאוד מיוחד. ואם בסוף הם יתנו גם לג'וש ג'קסון לשחק (בתקוה שההורדה שלו לג'י ליג זו רק סדרת חינוך שתצליח ותגרום לו להפסיק עם השטויות) ויחד עם jjj זו קבוצה שנראה לי שיהיה ממש כייף לראות. נראה אם אתחבר אליהם שנה אני הולך לתת לעניין הזה צ'אנס 🙂

  3. מצוין שי תודה רבה.
    לגבי החשש מהכובה בוא נאמר שחוץ מאמביד יוקיץ ודיוויס אין כרגע יותר מדי גבוהים מאיימים. נראה לי שתהיה להם דילמה אם לונזו עוד פעם יהיה עם קליעה דלה.

  4. יגיעו גבוה אבל לא ילכו עד הסוף
    סגל צעיר מוכשר בטירוף. אם הכל ימשיך כרגיל שנה הבאה הם ידברו חזק
    סקירה משובחת
    🙂

  5. אני מזכיר לציבור שרדיק מעודו לא הפסיד פליאוף כולל בקבוצות שלפניו לא היו קבוצות פליאוף כמו פילי והקליפרס

  6. הייפ מוגזם סביב ווילאמסון
    לדעתי המפתח של הקבוצה זו ההתפתחות של אינגרם הארט ובול
    34 ניצחונות בלחץ עם או בלי זיון

  7. לא יודע למה לצפות מהם, יכולים ללכת לכל כיוון.אני חושב שבסוף יהיה חסר להם הגרוש ללירה והם יפספסו את הפלייאוף על הבאזר, פשוט כי יש קבוצות יותר מנוסות מהם בקטע הזה(כן הספרס אתם..). וכמובן נושא חשוב זה פציעות, אף אחד שם לא ממש מודל לבריאות(ציון רוקי ותהיה הסתגלות).

  8. קבוצה סופר מעניינת במערב האכזרי.
    זאיון ירכז את מרב תשומת הלב,אבל חוץ ממנו יש שם סגל שלם של שחקנים שצריכים (ואף ראויים) לקבל דקות משחק (הרבה צעירים עם פונציאל שחייבים דקות משחק).
    אני חושב שגריפין עוד יהיה פעיל השנה עם תחנת הרכבת בסגל שלו,כי פשוט יש שם המון חומר לטריידים (ומעט מדי דקות).
    האם רדיק ישמור על רצף הפלייאוף שלו? מאמין שכן אבל אני לא בטוח שזה יהיה בפליקנס…

  9. תודה שי, אני עם יאיר.
    הכישרון שם נוזל מהאוזניים ואחד האוברהולים הגדולים שאני זוכר.
    ציון זה לא המספרים, וזה מה שאנשים לא מבינים. האינטנסיביות שהילד הזה מביא בכל שנייה על המגרש מדבקת ומחייבת את כולם לתת 110%. ההיפך המוחלט מהפרנצ'ייז פלייר הקודם של המועדון. (אגב אני בספק אם ציון יכול לשחק מעל 25 דקות בערב באינטנסיביות הזו וזו נקודה לחשוש ממנה קצת).
    יחד עם זה מאינגראם אני קצת חושש. לא אוהב אותו. סוג של ערס צעצוע ותמיד נראה שלא מתאמץ בדברים החיוביים, רק בשליליים. אבל גם לו הכישרון נוזל מהאוזניים ואם ציון ידביק אותו ברעל ואהבה למשחק שנראה שחסרה לו, ומסכים לשחק כחלק מקבוצה מבלי לתקוע אותה, אז יהיו עוד יותר מפחידים.
    בחירות דראפט מושלמות, טריידים נכונים בדיוק במקומות המתאימים, ואולי גם ימצאו כמה קלעים במהלך העונה עם מליון הבחירות שיש להם וגריפין כבר יכול לרשום לעצמו תואר ג'מ העונה.
    החלום מבחינתי זה טרייד של אינגראם על הייווארד ואז זו קבוצה שגם בפלייאוף תעשה גלים.

  10. תודה שייקה. בהחלט יהיה מסקרן לראות את לונזו ואינגרם רחוק מהרעש והלחץ של ל.א.
    יחד עם ג׳רו הולידיי וציון יש שם בסיס מצוין ףרדיק בטח לא ימשיך שם, זה שחקן שעובר מיד ליד כמו סחורה חמה). הם נראים לי כקבוצת סף פלייאוף, משהו כמו מקום 9-10 והמון אופטימיות לעתיד.

    1. רדיק דווקא די יציב, לא? היה ארבע שנים ב LA ואז שנתיים בפילי.
      אם החיבור לקבוצה יהיה טוב, ואין סיבה שלא, לא תהיה שום סיבה לעזיבה

      1. נכון, אבל איכשהו כל הצלפים האלה רדיק, אוסטין ריברס, קורבר ושות כל הזמן נראים לי כמי שעוברים קבוצות. ״צלף להשכיר״

  11. תודה רבה לך שי על הכתבה המצוינת.

    עם זאת, אני חולק עליך ועל וגאס לחלוטין עם המסקנות הסופיות. זו קבוצת פליאוף לחלוטין, גם במערב הצפוף. יש שם כל מה שצריך בשביל להגיע לפליאוף, צעירי הלייקרס לבדם היו שווים 36 ניצחונות ותוסיף עליהם וטרנים יעילים כמו פייבורס ורדיק, כוכב כמו ג'רו הולידיי ואת הזאיון מונסטר תחת ניצוחם של ג'נטרי שבהחלט יודע להוציא הרבה מקבוצות שלו כשיש בהון כישרון ואת דיויד גריפין וזו קבוצה של מקום 5-6 במערב.

    1. זו גם תחושת הבטן שלי יאיר,
      קבוצה צעירה מחאה בשחקנים שמתים להוכיח לכל העולם, ובעיקר ללייקרס ודיוויס,
      שהם לא קיבלו את ההזדמנות הראויה עד עכשיו.
      הסיבה שהם כנראה יפסידו את הפלייאוף היא רק בגלל חוסר ניסיון מספיק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הזדמנות להכיר

תגובות אחרונות

צור קשר

טוויטר

פייסבוק

הצטרפו לקבוצת הטלגרם