גמר המערב, משחק מספר 6: יוסטון רוקטס – לוס אנג'לס לייקרס (2-3 ללייקרס בתחילת הערב)
התנגשות הטיטאנים. אני לא מוצא דרך אחרת להגדיר את מה שראינו הלילה ביוסטון במשחק השישי בסדרת גמר המערב בין הקבוצה הביתית לאורחת שלה מלוס אנג'לס. מפגש בין שתי ציוויליזציות כדורסל מתקדמות, המגיעות עם שאיפות מנוגדות, האחת – להישאר בחיים, השנייה – להמשיך הלאה במסע אל הטבעת ואף אחת מהן לא מוותרת עד הרגע האחרון בו לא הייתה ברירה והגורל היה צריך לבחור צד.
וואו, איזה משחק שזה היה. עד לפני כמה ימים חשבנו שאנחנו בדרך לסדרה חד-צדדית מובהקת ולצד הסדרה המאכזבת במזרח, אנחנו עם אחד הפליאופים הפחות מרשימים שאנחנו מכירים, אבל פליאוף 2020 ממשיך להוציא מים מהסלע ולהראות לנו שזה תמיד מוקדם להספיד אותו. ולצד הסדרה במזרח שהתעוררה לחיים עם המון קשיחות ומוטיבציה הגנתית, מגיעה הסדרה במערב שגורמת לנו לשאול בקול – איך קרה שזה לא הגמר של הליגה? למה בסוף הסדרה הזו דווקא לא מחלקים את הטבעת?!
זה היה לילה של שחקנים גדולים, לילה של התעלות, לילה של מהלכים וירטואוזים ויכולת ביצוע גבוהה, לילה שבו כל מי שצפה במשחק כסס ציפורנים ולרגע לא הבין לאן הרוח נושבת. זה היה קרב בין שניים מהשחקנים הגדולים של דורנו, גדולים אפילו ברמה בין-דורית, שחקנים שיזכרו לעוד ימים ומשחק שעוד יופיע בחלומות של אוהדי המשחק ובסיוטים של אחרים.
זה היה הלילה של לברון ג'יימס. או אולי אם תרצו, הלילה של פליאוף לברון. הלברון הזה שעולה במוד של 'אף אחד לא ינצח איתי' ועושה כל שביכולתו בשביל הקבוצה שלו, מבלי לשאול את עצמו עם הקבוצה שלו מצטרפת אליו או לא. כן, הוא יסתדר לבד אם צריך. לברון עשה הלילה הכל, שיחק בכל עמדה כמעט והמטיר על הרוקטס סטטיסטיקות למכביר. "אני יכול לדבר שעות על מה שהוא עשה פה הלילה" אמר עוזר מאמן הלייקרס, ג'ייסון קיד לעיתונאים שתחקרו את צוות האימון על התופעה בגופיה מספר 23. "אבל אני הולך למלון ושמה אני פשוט אצפה בשידור החוזר שוב ושוב ושוב. הוידאו מדבר בעד עצמו".
זה היה הלילה של ג'יימס הארדן. רציתם אותו לוהט במשחק מכריע? קיבלתם. הוא היה שם בכל מהלך, בכל רגע, קולע, מוסר, צולף, חודר. מכניס את הכדור לסל שוב ושוב בנונשלנטיות, חדור מוטיבציה להביא את הקבוצה שלו למשחק מספר 7. "אחד הענקים. מהקליבר של הגדולים ביותר" צייץ דריל מורי בסוף המשחק בטוויטר תמונה של כוכב הרוקטס.
וזה היה הלילה של האוהדים, המאוכזבים והמרוצים, הניטראליים והאדישים. כולם קיבלו חוויה יוצאת דופן שלא תשכח עוד הרבה זמן עם 92 נקודות משותפות של השניים הנ"ל. "אני עומד עכשיו על הרגליים שלי ואני מוחא כפיים לשתי הקבוצות, על משחק אדיר ולחימה מטורפת" סיכם מרק ברין בעמדת השידור. "וואו. וואו. וואו!".
מאיפה נתחיל? מההתחלה כנראה, למרות שזה מפתה לסקר את המשחק מהסוף הדרמטי. פנים קצת מבוהלות היו על הספסל של הלייקרס בדקות שלפני שריקת הפתיחה כשהתברר שאנתוני דיוויס, נשק יום הדין של הצהובים-סגולים מול המינימאל קומפקט מטקסס לא הצליח לסיים את החימום. "הוא לא ישחק הלילה ואנחנו נבחן את מצבו שוב להמשך. אנחנו לא רוצים לסכן אותו ולהרוס לו את העונה הבאה או את הקריירה וכמו שאתם יודעים – כבר היו דברים מעולם" אמר פרנק ווגל בצער לדוריס ברק ממש לפני הטיפ-אוף.
הפעם ווגל פתח את המשחק עם מרקיף מוריס במקומו של דיוויס (קוזמה היה נהדר במשחק מספר 4 אבל נפצע במשחק הקודם ונכלל ברשימת הפצועים הרבה לפני החד-גבה) ובדקות הראשונות נראה היה שהלייקרס מצליחים להתגבר גם על הבשורה וגם על התבוסה במשחק הקודם. מוריס תרם 4 נקודות מתוך 13 הראשונות של הלייקרס והן נקלעו מול 6 בלבד של הרוקטס כשד'אנטוני נאלץ להזעיק טיים אאוט.
מפסק הזמן הרוקטס חזרו עם הוראה אחת – טוטאל הארדן. ואכן הכוכב המזוקן שנח את כל הרבע הרביעי במשחק הבלו אאוט הקודם נראה רענן ונמרץ. 7 נקודות רצופות שלו החזירו את יוסטון למשחק ודאנק של ווסטברוק במתפרצת, דקותיים מאוחר יותר, כבר סימן יתרון ראשון לקבוצה הביתית 15:17 וגרם לווגל לקרוא לשחקניו לספסל להתייעצות ראשונה.
אבל יוסטון כבר הייתה בשוונג וגם כמה מילות מוטיבציה מצד ווגל לא הצליחו לעצור אותם. ריצה נוספת של 2-8 של הרוקטס נתנה להם יתרון 17:25 ו-ווגל שוב קראה לחברה לספסל, מנסה למנוע את ההתמוטטות הרגילה של החצי הראשון שאולי הפעם, כמו במשחק הקודם, לא תהיה ממנה דרך חזרה.
אלא שהיה זה כנראה ליונל הולינס, שועל הקרבות הוותיק, שמשמש כעוזרו של ווגל שהעלה את הרעיון החדש איתו חזרו הלייקרס מהטיים אאוט – לנצח את הרוקטס בנשק שלהם. הולינס בן ה-66 היה שחקן של פילדלפיה 76' בתחילת שנות ה-80' וזכר היטב את האגדות על מג'יק ג'ונסון שעולה לשחק כסנטר במקום קארים עבדול-ג'אבר הפצוע ובכך מצעיד את החבורה מהוליווד לאליפות והחליט לייעץ לווגל לשלב את לברון בתפקיד ג'ונסון עדכני.
מהטיים אאוט חזרו הלייקרס עם סופר-סמול-בול משלהם כשרונדו וקארוסו משתפים פעולה בקו האחורי בראדלי ודני גרין משמשים כפווורדים ולברון מקבל את תפקיד הגבוה. יוסטון הייתה המומה כשראתה את ההרכב הסופר-קטן וסופר-חכם הזה של הלייקרס רץ 5:18 עד סוף הרבע ולברון מתכבד ב-8 נקודות ו-5 אסיסטים ועושה ככל העולה על רוחו במגרש. 30:35 ללייקרס בסוף רבע ראשון.
לברון ירד לנוח בתחילת הרבע השני מחשש שסימני הגיל יתנו בו את אותותיו (בכל זאת, מג'יק היה רוקי כשהוא החליף את קארים כסנטר, לברון קצת יותר מבוגר….) והלייקרס לא מצאו את הידיים ואת הרגליים בתחילת הרבע הבא מול ווסטברוק והמחליפים הסקוררים מקלמור וריברס. יוסטון חזרה לקחת את היתרון אחרי שתי נקודות של האוס 40:41 ולברון חזר לפרקט.
לברון חזר ואיתו הלייקרס. כל כדור עבר דרכו, וכל מהלך נווט על ידו גם מעמדת הסנטר. גם היתרון חזר לקבוצה בצהוב עם עוד 5 נקודות של לברון בדרך ל47:52, כשעל השעון עוד שש וחצי דקות לסוף הרבע. כאן נזכר ד'אנטוני שגם לו יש ג'יימס משלו והארדן עצמו החליט לא לתת לשום כוכב אחר להשתלט לו על החגיגה. הארדן התחיל להשתמש במומחיות שלו – זריקות קפיצה לאחור, סחיטת עבירות וחדירות איטיות לסל ועם עוד 8 נקודות למאזן האישי דאג לשוויון 61 כשנותרה דקה למחצית.
הדקה האחרונה של המחצית הייתה פרומו מרשים למה שנראה בסוף הערב. לברון עם 2 נקודות בגב לסל העלה את הלייקרס ליתרון 2, הארדן הגיב בשתיים משלו בחדירה לסל, לברון מצא את דני גרין לשלשה שהחזירה את היתרון ללייקרס והארדן מצא את טאקר לשלשה מהפינה שהעמידה את התוצאה על 66:66 בסוף המחצית.
"השאלה הפתוחה לקראת המחצית השנייה, היא למי ייגמר הכוח קודם. ללברון שסוחב את הקבוצה לבד או להארדן, שכולנו יודעים מה עומס מוגזם יכול לעשות לו" ניתח ג'ף ואן גנדי בתבונה בעמדת השידור במהלך ההפסקה ואם הדקות הראשונות של המחצית היו איזושהי תשובה לשאלה שהוא העלה הן לימדו אותנו שאף אחד הלילה לא הולך לוותר ויעלה כמה כוח שיעלה…
לברון התחיל גם את החצי השני בשוונג עם שלושה אסיסטים, 2 ריבאונדים בהתקפה ו-4 נקודות. הארדן מהצד השני, היה יותר אנוכי אבל לא פחות יעיל עם 9 נקודות נוספות למאזנו. השוויון החזיק מעמד עוד כמה דקות ומי ששבר אותו היה דווקא קווין קוק הקטן (עוד אחד מהשפנים של ווגל) שעם 5 רצופות העלה את הלייקרס ליתרון 4, 78:82.
בשלב הזה, ההגנות נהיו אגרסיביות יותר, תצוגת הקליעה נעצרה ועד סוף הרבע, הלייקרס שמרה על מרחק קל מיריבתה ובעיקר שמרה בהגנה בדרך ל-88:93 צהוב לקראת 12 הדקות האחרונות.
"אובר? נוט אובר? איי גס נוט אובר" אומרת איליין בסיינפלד וגם המשחק הזה היה רחוק מלהיות גמור, גם לא אחרי 0-5 בפתיחת הרבע האחרון (שלשה של גרין המצוין ועוד 2 של דוויט האוורד) ששמו את הלייקרס על יתרון דו-ספרתי, הגדול ביותר שלהם הלילה. ליוסטון עדיין יש הרבה יותר כלים התקפיים כשהלייקרס נטולי דיוויס וקוזמה והספסל של ד'אנטוני בראשות מקלמור וריברס ובתוספת של אריק גורדון שבכל פעם שהוא מספק כמה דקות טובות בסדרה אנחנו נזכרים באיזה שחקן עילוי מדובר כשהוא בשיאו- החזיר את הרוקטס למשחק בדקות המנוחה של לברון 103:104 ללייקרס, 7:30 דקות לסיום.
עכשיו כל כלי הנשק היו על הפרקט בשני הצדדים. בשורות יוסטון ראינו את הארדן יחד עם ווסטברוק, גורדון, קובינגטון וטאקר. אצל הלייקרס היו אלה רונדו, גרין, בראדלי, דוויט הווארד וכמובן – לברון. התנגשות מתוזמנת בין כל הניסיון וההקרבה של שתי הקבוצות בראשות שני הג'יימסים הבלתי מתפשרים.
לברון היה ראשון לירות, עם שלשה על הפרצוף של טאקר וחטיפה ששלחה את דני גרין לסל קל במתפרצת. הארדן הגיב עם סל ועבירה ועם אסיסט מדויק לווטסברוק שהיה פנוי מתחת לסל. "כמו שני אקדחונים במערב הפרוע בדו-קרב של חצות" ליהג ואן גנדי בעמדת השידור. ג'יימס מול הארדן, לברון מול ג'יימס. הקרב היה בשיאו.
שלוש וחצי דקות לסיום, יוסטון ביתרון נקודה 112:113. לברון שם את הכדור בסל אחרי עוד מהלך שבו הוא מתגבר על טאקר ואפילו על ווסטברוק שבא לעזרה ושם 2 נקודות עם הקרש. גורדון נשלח לקו בצד השני ודייק רק באחת ואנחנו בשוויון 114, כשעל השעון 2:47. דקה וחצי החליפו שתי הקבוצות החטאות ופרנק ווגל, הנמרץ והנחרץ, שכבר הפסיד שני גמרים אזוריים בחיים שלו, החליט להכין את הקבוצה שלו לרגעי ההכרעה, הקדים תרופה למכה ולקח פסק זמן.
זו הייתה התפאורה המושלמת לסיום מהאגדות. האקדחונים נעמדו זה מול זה, הבמאי צעק 'אקשן' והמערכה האחרונה של הקרב החלה. לברון סחט עבירה מקובינגטון ושם 2 מהקו. הארדן השיב בדיוק באותו נשק (עבירה שישית של הווארד שהוחלף במוריס) ושם גם הוא את נקודות העונשין.
חזרה אל לברון שלוקח את הכדור מתחילת ההתקפה, מסתכל ימינה ושמאל ומליט לזרוק הרבה מעבר לקשת. "באנג!" צווח מייק ברין, 116:119 ללייקרס, 41 שניות לסוף. הארדן מחליט לא לוותר. מוסר לגורדון אבל מתחבא מאחורי חסימה של טאקר ומקבל את הכדור מחוץ לקשת לירייה אוטומטית – "באנג!". אנחנו שוב בשוויון ועל השעון 27 שניות.
ווגל לוקח את הטיים אאוט האחרון, הלייקרס שוב מחפשת את לברון ג'יימס. האיש הגדול מקבל את הכדור ומתחיל לפלס את דרכו עם הגב לסל, ראסל ווסטברוק מתגנב מאחוריו ובא לגנוב לו את הכדור ולברון, עם העין השלישית שכנראה קיימת לו במוח, מזהה את זה ומוצא את אייברי בראדלי המוזנח חופשי מחצי מרחק. קובינגטון נזעק לצאת עליו ובראדלי מחטיא אבל על הריבאונד עט מי אם לא… לברון ג'יימס שבטיפ אין שם את הכדור בסל. 119:121 ללייקרס, 12 שניות לסיום.
"פנו דרך, זה הולך להיות עכשיו ג'יימס הארדן" מכריז מייק ברין. הארדן מקבל את הכדור ומוצא מולו את לברון ג'יימס. למזוקן יש 48 נקודות בשלב הזה של הערב, ליריב שממולו 44. הארדן מסתער חוכך בדעתו עם לסחוט עבירה או עם לעשות סטפ-בק ואחרי שהוא חוכך בדעתו, כשעל השעון עוד 3 שניות לשחק, הוא מחליט לקפוץ למעלה ומפספס את דני גרין שבא מאחוריו וסוחב לו את הכדור…
בזמן שנותר גרין נשלח אל הקו, קולע אחת, מחטיא את השנייה אבל טאקר מזריקה מסוף מגרש פוגע רק במרקיף מוריס שקולט את הכדור ורץ צוהל אל הספסל. 119:122 ללייקרס בסיום. אחרי 10 שנים הפסקה הלייקרס חוזרת אל גמר ה-NBA, פצועה וחבולה מתמיד אבל גם גיבורה כמו באגדות. וגם לברון יחזור לגמר אחרי שנה הפסקה והפעם – אף אחד לא יוכל להגיד שהוא עשה את זה בגלל שהוא בקונפרנס הקל.
"ידענו שאם נצטרך לשחק מולם עוד משחק, אנחנו עלולים ליפול. היינו חייבים לסגור את זה הערב" תיאר גיבור הניצחון את המשחק. "זה היה קרב אדיר, קבוצה מצויינת עמדה מולנו. קבוצה שעשתה הרבה מעבר למה שחשבנו שהיא מסוגלת. הם נלחמו בנו באומץ ובקושי רב עברנו אותם" אמר קינג ג'יימס וגם רמז לעתיד לבוא "אולי יבוא יום שאני והוא (ג'יימס הארדן) נשחק יחד".
"הרבה רגשות. עצב, תסכול, החמצה" פתח הארדן את סגור ליבו במסיבת העיתונאים בסיום. "אבל כל אלה מפנים מקום לגאווה גדולה. נתנו פליאוף מהאגדות וחבל שלאגדה הזו לא יהיה סוף טוב יותר…".
יוסטון הולכת כנראה לדרך חדשה, הניסוי המוטרף של דריל מורי הסתיים כמו בעונות הקודמות בהדחה בתקרת הזכוכית של הקבוצה בגמר המערב. אבל מה שבטוח – כישלון זה לא היה והוא בוודאי סיפק לנו את אחת מהקבוצות המרגשות ביותר שידע הכדור. אז לא, יוסטון רוקטס מודל אביב 2020 לא תהיה אלופה בסופו של דבר, אבל היא בהחלט תיכנס לספרי ההיסטוריה כזו שעמדה מול שתי הקבוצות החזקות ביותר שידעה העיר לוס אנג'לס בו-זמנית ויכלה להן. כמעט…
לברון ג'יימס הוביל את המנצחת עם טריפל דאבל מטורף של 44 נקודות, 15 אסיסטים ו-17 ריבאונדים. דני גרין היה מצוין גם כן עם 30 נקודות ואייברי בראדלי תרם 21 נקודות משלו. מרקיף מוריס היה האחרון בלייקרס בדאבל פיגרס עם 10 נקודות ו-10 ריבאונדים גם כן ודוויט האוורד קטף 13 כדורים חוזרים (לצד 6 נקודות).
ג'יימס הארדן עם 48 נקודות ו-8 אסיסטים היה מדהים במה שלא הספיק בסופו של דבר. ווסטברוק הוסיף 24, גורדון סיים עם 20 ואוסטין ריברס וקובינגטון הוסיפו 14 פר קפיטה.
סדרת הגמר תתחיל בשישי הבא לפנות בוקר והלייקרס, שיארחו את המשחק הראשון ינוחו קצת ויקוו לחזרת הפצועים. כך או כך, יהיה להם הרבה מה למכור בה והם יגיעו אליה כפייבוריטים.
4 תגובות
מצוין, תודה רבה יאיר. לרגע לא חשבתי שיוסטון יעברו את הלייקרס, אבל זה היה מספיק קרוב כדי שארגיש שטעיתי… ואם דייויס חוזר אני לא רואה אף אחת מהמזרחיות עוברת את הלייקרס, אז (זהירות, ספוילר!) – תהיה אליפות רביעית למלך.
הימור שלי על דייוויס FMVP
תודה יאיר, באסה על יוסטון שכנראה פספסה את חלון ההזדמנות שלה לאליפות בעידן ג'יימס הארדן (ואפילו לא הגיעה לגמר הליגה שלמרות חוסר הפייריות שבעניין הקוננפרנסים זה כישלון שייזכר להארדן בראי ההיסטוריה).
לגבי לברון, זו אחת העונות הכי מרשימות שאני זוכר לשחקן, ואולי העונה הכי טובה בקריירה שלו שזה מטורף כשאנחנו מדברים על פאקינג לברון ג'יימס. הלייקרס קבוצה לא מושלמת ולא שלמה בכל מובן, בנטייה בצורה מוזרה ולברון סחב אותם כל העונה ובפלייאוף. ניתן קרדיט גם לפרנק ווגל שידע לחבר את כל החתיכות, אבל בכל זאת. זה של לברון.
חבל שזה נגמר ככה אבל לפחות הרווחנו פלייאוף מהאגדות. לברון שוחק את עצמו יותר מדי.
אגב, אחרי מנוחה כל כך ארוכה שיש לשחקנים נראה לי שהפלייאוף האמיתי, כשיבוא, יהיה על טורים גבוהים, על ספידים ממש.