סיפורי סבא /MBK

אני מסיים את הסיבוב השבועי עם האופניים על הדק בנמל תל אביב ומביט בשקיעה, תל אביב יפה ביום שישי בערב. סוחב סחיבה מהסיגריה וחושב לעצמי שכאילו לא עברו 17 וחצי שנה בלי לעשן. אני מביט סביב ורואה שאריות למצעד הגאווה שהיה רק בשבוע שעבר. המון דגלים צבעוניים ועסקים שפארו את החזיתות בדגלי הגאווה. מוריד עוד שאכטה וחושב מה סבא לאון היה חושב על הנמל ומה שנהיה ממנו היום ….

אח סבא לאון, היה צריך לחגוג בדיוק 100 השנה. איזה זיכרונות יש לי ממנו ומהנמל… עוד כילד היה לוקח אותי ומספר לי איך יחד עם החברים שלו מסלוניקי הקימו נמל לתפארת מדינת ישראל. היינו מעבירים שעות בנמל. סבא, שמעולם לא זרק חכה לים, אהיה אלוף העולם בלתת עצות לדייגי המקום: תזרוק בזוית הזאת, תעמוד פה, תשחיל את התולעת על החכה ככה ועוד שלל עצות. איכשהו הוא תמיד היה חוזר הביתה עם שקית מלאה דגים ולקינוח היה קונה לי גלידה ממונטנה המיתולוגית. סבא היה אוהב לספר על הימים שלפני קום המדינה ואיך דפקו את כל החברים כשסגרו את הנמל. למרות שכנראה לא עבד אפילו יום אחד בהקמה הוא אהב לקחת לעצמו את הקרדיט ולקבל חיזוקים מהחברים שלו בשכונת פלורנטין. הוא אהב לספר איך עבד בהקמת הנמל כשהיה בין 18 בלבד ואיך סחב לבדו סלעים בגודל של אבן מחומות ירושלים.

סבא לאון וסבתא אלגרייה גרו ברחוב הרצל 85 בתל אביב. הייתי מבלה שם לא מעט חופשים כשהייתי מגיע מכפר סבא. עבור סבא הייתי כמו בן – היו לו 3 בנות ונולדתי אחרי 4 נכדות. הייתי מסתובב כמו מלך בשכונה יורד למכולת של הרומני ברחוב הקישון והוא היה מכין לי סנדביץ' מלחם לבן של פעם עם מיונז ולקרדה שהיה מפלט עם הידיים. למעשה, יכולתי להכנס לכל חנות ולקחת מה שאני רוצה כשהמוכרים היו מרגיעים את העובדים שלהם – זה בסדר, זה הנכד של לאון. פעם אחת עובד חדש במאפייה של הבורקסים לא הכיר את הסידור, שלח אותי בידיים ריקות הביתה ואמר "פה זה לא בית תמחוי! מי שלא משלם לא אוכל!" כשעליתי בוכה לבית של סבא וסבתא בלי הבורקסים, סבא – שרק התעורר מהשינה – לקח שלוק של אוזו וירד מייד למאפייה ובלי לשאול שאלות מיותרות נתן סטירה מהצד המעליב של היד למוכר המסכן, זרק עליו מגש בורקס חם שיצא מהתנור ולקינוח פיזר עליו אבקת סוכר. הבחור המסכן פונה מייד לוולפסון, לא לפני שתודרך לספר שהייתה זו תאונת עבודה במטבח והוא החליק על כתם שמן. אם אני הרגשתי כמו מלך אז סבא לאון היה הקיסר של השכונה. הבחור המסכן לא התאושש. מספרים שכמה ימים לאחר התקרית, כשהוא הסתובב על קביים ברחוב הרצל וראה מרחוק את סבא לאון מתקרב לאיטו, הוא נלחץ עד כדי כך שחצה את הכביש מיידית למדרכה הסמוכה מבלי לבדוק את מצב התנועה ואוטובוס העיף אותו עד כלבו שלום…

החופשים עם סבא לאון היו חוויה בשבילי. היינו עושים את כל הדברים הסטנדרטים של סבא ונכד כמו ללכת לשחק קלפים, לשחק שש-בש עם החברים, לקפוץ לים, לעשות סיבוב בנמל וללגום בירה ופה ושם. לסבא לאון הייתה דעה מוצקה וקדומה על כל אדם ולכל חבר היה לו כינוי משלו. היינו הולכים לבית הקפה של דוד מוישו הצולע שהיה נשוי לסרינה אחותו של סבא. סבא אהב לספר שהצליעה זה עבודה שלו: לילה אחד הוא פגש את דוד מוישו באחד מבתי הבושת של דרום העיר. סבא התעצבן כל כך ודאג לפוצץ את דוד מוישו במכות ולזרוק אותו על ערמת זבל ברחוב. למחרת בבוקר משאית זבל של עיריית תל אביב הרימה את דוד מוישו עם הזבל וממש בדקה ה -90 הורידה אותו. את הצליעה הוא קיבל כשנפל מהזרוע של המשאית מגובה 4 מטר על המדרכה, העובדה שמוישו גם היה מפוצץ במכות והפנים שלו נראו כמו הדגל האמריקאי עזרה לו לפתוח את הבית קפה. איך? כי מוישו היה יווני ממולח מפיראוס, לא כמו האחים הסלוניקאים. הוא דאג לתבוע את העיריה והעיריה מיהרה להגיע איתו להסדר על מנת למנוע את הפרסום של התמונות של הדוד מוישו כשהגיע למיון. הבית קפה נפתח מכספי הפיצויים ואת העודף הוא נתן לסבא. כשגדלתי קצת ושאלתי את סבא מה היה לו לחפש בבית זונות, הוא היה מספר על ניסים הבולגרי ולמה לא כדאי לדחוף את האף למקום שלא צריך…

מעשה שהיה בסבא וחבר שלו סולי אשכנזי (שהיה בסדר גמור למרות שהיה טורקי) שהיו עושים תחרות גדולה בכל חג שבועות איזה מטבח טוב יותר – היווני או הטורקי. מספרים שסבתא אלגריה הייתה במטבח מהיום הראשון לספירת העומר לדאוג שהמזטים והגבינות והיוגורט לציזיקי יהיו כמו שצריך. גם סולי שאשתו מרגו הייתה בשלנית ששמה ומטעמיה הלכו לפניה הייתה דואגת לשולחן שהיו צריכים לחזק אותו עם מסמרי 12 מהנגריה של אהרון העיראקי. ככה בכל חג שבועות היו פותחים שולחן ארוך מרחוב הרצל 85 ועד החצר של הרצל 81. היה שם מגוון סלטים עם יצוג רציני מאוד לחציל, פלפל ודגים. מספרים שבשוק לוינסקי היו שולחים את הסחורה הכי טובה שלהם לסבתא אלגריה שלא תהיה טעות וסבא יפסיד בתחרות. מנות ראשונות היו אולי 30 לצד סלטים וגבינות הפטה מהצד היווני מול החלבה מהצד הטורקי, מאפים של פילו עם תרד וגבינות שהשם בורקס יכול רק להעליב. הקרב המרכזי היה על הדולמא (ממולאים): קישוא, חציל ופלפל ממולא כשמעל כולם עלי הגפן הממולאים של סבתא אלגריה שנראו כמו יצאו מסרט נע של מכונה – כל ממולא נראה כמו התיאום של הממולא האחר בצלחת. הסוד היה התוספת של הרכז רימונים למילוי של האורז שהיה מושרה יומיים בשמן זית שהגיע ממהרים של יוון ונקנה במיוחד בשוק לוינסקי. גם הקינוחים בראשות הסוטלאץ' (אורז שמבושל בחלב ושמנת ומשותף למטבח הבלקני) היו גולת הכותרת. באחד מחגי השבועות ועוד לפני שכוסית אחת של אוזו או רקיע נמזגה, ירד לחצר ניסים הבולגרי מרחוב הקישון בבגדי החג והכריז – אני בכלל לא מבין על מה המלחמה פה ? יווני, טורקי הרי ידוע שהמטבח הבולגרי הוא הכי טוב שיש. בגלל שדחף את האף שלו שלא לצורך, העביר את החג בחדר מיון עם אף שבור ודימום בטחול. מאז והלאה סבא לאון היה אומר תמיד – מי שדוחף את האף שלו יגמור כמו ניסים הבולגרי. אין ספק שאחד השילובים הקטלניים של תל אביב בשנות ה 50 ועד ה 70 המאוחרות היה האגרוף של סבא לאון אחרי שהוא לגם קצת אוזו.

לסבא היו המון עקרונות. יום אחד הוא זרק אבן וניפץ את השמשה של הפולקסוואגן החדשה של דוד מאיר שהיה נשוי למלכה הבת שלו – איך אתה לא מתבייש לבוא עם אוטו גרמני ולהחנות אותו מתחת לבית שלי ?

לסבא ולי היה קשר מיוחד מאוד. הייתי מקפיד לבקר אותו אחת לשבוע. כזכור, הייתי הנכד הראשון במשפחה של 3 בנות ו 4 נכדות וסבא נתן לי כל מה שהוא יכול כולל בר מצווה מפוארת בכותל. הייתי גם הנכד הראשון שסבא שלו הרים אותו על הכפתיים הלוך ושוב ברחבת הכותל.

כשהשנים חלפו והתחנתי עם שרון שהיתה האהבה הגדולה של חיי, סבא לאון היה כל כך שמח בחתונה ודאג לעבור שולחן שולחן ולשתות כוסית של אוזו עם האורחים.

סבא ושרון היו שנאה ממבט ראשון, הוא לא חיבב אותה מהשניה הראשונה וזה היה הדדי. "תשמע היא יפה מאוד ויהיו לכם ילדים יפים אבל איך אפשר להתחתן עם מי שלא יודעת לשים מינימום 7-8 מאזטים על השולחן שלא לדבר על איזה לוקוס?"

כשליאו נולד סבא כבר היה בן 83. עדיין שותה ועדיין מעשן בשעה שחצי מהחברים שלו כבר היו קבורים בבית הקברות של חולון. בשביל לסגור מעגל נתתי לסבא לאון להיות הסנדק של הנין שלו – ליאו – זאת הייתה הפעם הראשונה שראיתי את סבא מזיל דמעה. אבא התעקש שסבא חיים יהיה הסנדק שלי כשהבטיח לסבא לאון להיות סנדק בנכד הבא אבל מאז הגיעו 3 נכדות…

כל החברים שלו שהיו בחיים עשו כבוד לסבא והגיעו לארוע. סבא בסגנונו המיוחד השאיר חותם בארוע. מייק הבן זוג של אורן אח של שרון לחש בקול קצת גבוה – אתם באמת חושבים שזה רעיון טוב לשים את התינוק על הידיים של הזקן הזה? סבא לאון ששמע את מייק פנה אליו ושאל – אתה הדודה של הנין? לפני שהספיק לענות סבא לאון שלח לו סטירה כל כך מצלצלת לפרצוף שה DJ הפסיק את המוזיקה. רוב הקהל פרץ בצחוק כולל אבא של שרון, ד"ר בכיר בתל השומר, שחיבק את סבא לאון. כנראה שזה היה משהו שהוא רצה לעשות מזמן.

חצי שנה לאחר הברית סבא לאון מת, הלך לישון ולא קם. יבול לא רע לבן אדם שעישן ושתה כל החיים – על הכבד שלו לא תקראו בשום ספר רפואי.

אני מביט שוב בשמש שכמעט ושקעה לה לחלוטין וחושב מעניין מה סבא לאון היה אומר על הגירושים משרון שבגדה בי במשך שנים עם הבוס שלה – בטח היה אומר שאי אפשר לסמוך על אישה יותר יפה מאפרודיטי. מעניין מה סבא לאון היה אומר על האשה שלי ב 10 השנים האחרונות ועל כישורי הבישול שלה (הייתה סגנית בעונה השלישית של מאסטר שף) – בטח היה מספר שהיא מבשלת טוב אבל אין מי שיודעת לבשל כמו אלגריה שלו… מעניין איך סבא היה מגיב לדוכנים של האוכל בשוק הנמל – בטח היה הופך את הסיר של העלי גפן הממולאים על הראש של המוכר ואומר לו שמי שנתן לו רשיון למכור את זה צריך לשבת בקלבוש. מעניין מה סבא ליאון היה אומר על מה שנהיה משכונת פלורנטין, מעניין מה סבא לאון היה אומר על הנין שלו ליאו, שהודיע לי ביום המצעד בשבוע שעבר שהוא בקטע של בנים…

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב telegram
שיתוף ב reddit
שיתוף ב whatsapp

27 תגובות

  1. 17 שנה לא הולכים ברגל, כל הכבוד
    אני טופח לעצמי על השכם על 3 חודשים 🙂
    גם החציל צץ לו לפרקים
    קיצר סיפור פצצה
    תודה מידן

  2. רציתי לכתוב "חחח, נפלא", אבל תמים שכמותי יש לי שאלה – יכול להיות שיש כאן גאעין של אמת או שהכל כאן מומי?

  3. מידן אתה מלך!
    בתור חצי יווני הרגשתי שהסיפור על המשפחה שלי
    גדול! צריך להוסיף עוד פרקים ולהפוך לסדרה

  4. ענק מידן, אם תהפוך את זה לסדרה היא תוכל להיות לא פחות טובה מהבולס- סאנס ב-93.

  5. משעשע ביותר
    יש מצב שהוא הכיר את סבא שלי.
    סיפור קטן – לא הרבה אחרי שהגיע לארץ מהכלא הבריטי בקפריסין הוא נשלח עם עוד 12 בחורים להקים את נס ציונה.
    אולי יכולתי להיות היום איל נדלן אבל סבא שלי קלט שאין שום אלכוהול ואין מה לעשות בערב בכלום של נס ציונה ותוך יומיים חזר למועדוני הלילה של יפו.
    הקבוצה חזרה אתו
    ואני זכיתי להכיר את כל המסבאות הרומניות הדלוחות ביפו
    🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הזדמנות להכיר

יאניס חגג יומולדת 25 והביס את הקליפרס – סיכום משחקי שישי

ליל שישי הבטיח לנו כמה משחקים גדולים אבל בסופו של דבר דווקא המשחקים שציפינו מהם הסתיימו בניצחונות חד צדדיים של הבאקס על הקליפרס, של הלייקרס בפורטלנד ושל בוסטון על דנבר בעוד דרמה נרשמה בשני משחקים אחרים.

קרא עוד »

תגובות אחרונות

צור קשר

טוויטר

פייסבוק

הצטרפו לקבוצת הטלגרם