עומרNBA: הקטן הכי גדול

עומר NBA הפינה שמקשרת בין הספירה (של העומר) לסיפרה (על גב השחקן) עם אחד מהשחקנים הכי קטנים בתולדות הליגה אבל הכי גדולים - אלן אייברסון

היום שלושה ימים לעומר.

יש שחקנים שנולדו עם גוף של שחקן כדורסל. אתה מסתכל על דיוויד רובינסון או על לברון ואתה אומר שזה פשוט לא הוגן שהם נולדו ככה. כמובן שהכל לווה בהמון אימונים ועבודה קשה אבל עדיין זה מרגיש שאי אפשר להתחרות בזה. לעומת זאת יש שחקנים שנולדו עם נתונים ממוצעים (יחסית), אבל כל פעם שהם עלו על המגרש הם נאבקו, שרטו, נשכו, ועשו הכל כדי להתחרות בשאר השחקנים. על אחד מהם נדבר היום. על שחקן שקובי אמר עליו: "יש לכולנו מזל שהוא לא 5'6". שחקן שעם המטר שמונים שלו היה אחד מהסקוררים הטובים בליגה. היום נדבר על אלן אייברסון.

אייברסון נולד בווירג׳יניה לאימו, אן בת ה-15. הבית היה מוזנח ולא מתפקד ואימו עבדה בזנות כדי לפרנס אותם. אימו עודדה אותו להשקיע בספורט ואייברסון שיחק גם בנבחרת הכדורסל של בית הספר וגם בנבחרת הפוטבול ובשתיהן זכה באליפות המדינה. המצב היה נראה מעודד ומכללות ואוניברסיטאות נחשבות התחילו להתעניין באייברסון והיה נראה שאייברסון מוצא סוף סוף מפלט מהחיים הקשים ואז הגיעה הקטטה.

אייברסון וחברים היו חלק מקטטה באולם באולינג מקומי. הקטטה הפכה מהר מאוד לקרב בין גזעי שהסתיים ב-4 נערים שחומי עור שנעצרו, בינהם אייברסון שהואשם שהיכה אישה בראש עם כיסא. אייברסון נידון ל-10 שנות מאסר. זה היה יכול להיות סוף הסיפור אבל אייברסון שוחרר לאחר 5 חודשים והלך לסיים את התיכון כדי להגיע למכללה. במכללה הגיע אייברסון לג׳ורג׳טאון שם המאמן ג׳ון תומפסון שימש לו כמנטור וכדמות אב. בשנתו הראשונה הוביל את הקבוצה לשמינית גמר טורניר המכללות. בשנתו השנייה הוביל את הקבוצה עד לרגע הגמר. בסיום אותה שנה יצא לדראפט.

אייברסון נבחר במקום הראשון בדראפט 1996, שנחשב לאחד משלושת הדראפטים הגדולים בהיסטוריה. הוא היה השחקן הנמוך ביותר שנבחר בדראפט, וממשיך להחזיק בתואר עד היום. כבר בעונתו הראשונה כיכב אייברסון וסיים את העונה עם 23.5 נק', 7.5 אס' ו-2 חט' למשחק. הוא זכה באותה עונה בתואר רוקי השנה. באותה עונה ראתה הליגה שהוא לא מפחד מאף אחד, אפילו לא מג׳ורדן שאותו עבר בקרוסאובר כאילו הוא לא היה השחקן הגדול בהיסטוריה. בעונה שלאחר מכן המספרים ירדו מעט אך אייברסון עדיין הראה יכולת טובה.

בעונת 98/99 הוא סיים עם 26.8 נק' וזכה בתואר מלך הסלים. הוא הפך לשחקן הנמוך ביותר שזוכה בתואר היוקרתי וגנב את הכתר לנייט "טייני" ארצ׳בילד. באותה עונה הוא הגיע גם לראשונה לפלייאוף שם הודח בחצי גמר המזרח ע"י הפייסרס. בעונה שלאחר מכן הגיעה הקבוצה שוב לחצי גמר המזרח אך הודחו שוב ע"י הפייסרס.

עונת 00/01 הייתה עונת השיא של אייברסון. הוא סיים גם כמלך הסלים וגם כמלך החטיפות. באותה עונה הוא גם קטף את תואר הMVP והפך לשחקן הנמוך ביותר והרזה ביותר שזכה בתואר עד היום. באותה עונה הוביל אייברסון את קבוצתו עד לגמר הליגה עם הקבוצה הגרועה ביותר שאי פעם דרכה במעמד הזה סביר להניח. הוא אפילו הצליח לנצח את המשחק הראשון בסדרה ולהנחיל ללייקרס של שאקובי את ההפסד היחיד שלהם באותו הפלייאוף. כמובן שהמשחק הזה זוכרים את הסטפ אובר שלו על טיירון לו (יש מי שטוען שזו התרומה הגדולה ביותר של טיירון לו לעולם הכדורסל) אבל אייברסון לא יכל מעבר לכך והסיקסרס הפסידו 4-1 בגמר

בעונה שלאחר מכן סיים אייברסון שוב כמלך הסלים ומלך החטיפות אך בפן הקבוצתי הדברים הלכו פחות חלק והקבוצה הודחה בסיבוב הראשון. המאמן לארי בראון ביקר את אייברסון שהוא לא מגיע לאימונים, אייברסון נשא בתגובה את נאום הpractice המפורסם שלו. אייברסון המשיך להראות יכולת טובה אך לא הצליח להביא את הקבוצה שלו מעבר לסיבוב השני של הפלייאוף. בעונת 06/07 עבר בטרייד לנאגטס שם חבר לכרמלו אנתוני הצעיר. למרות שני הסקוררים הנהדרים הללו הקבוצה לא הצליחה לעבור את הסיבוב הראשון בפלייאוף.

בעונת 08/09 עבר לפיסטונס אבל היה עסוק בעיקר בוויכוחים על האם הוא יעלה מהספסל. בעונה שלאחר מכן חזר אייברסון לסיקסרס. בעונה שלאחר מכן עבר לבשיקטאש הטורקית שם סיים את קריירת המשחק שלו .בשנת 2012 הודיע על פשיטת רגל לאחר שביזבז את כספו על הימורים ושאר עיסקאות מפוקפקות יותר או פחות. בשנת 2016 נכנס להיכל התהילה.בעונת 2017 היה ממקימי ליגת הBIG 3- ליגת שלוש על שלוש שמכילה כוכבי עבר ביחד עם שחקנים נוספים.

מעבר למה שעשה על המגרש אייברסון קידם למרכז הבמה את התרבות השחורה. הראסטות, הקעקועים, המכנסיים הרחבים. אייברסון לקח את תרבות ההיפ הופ שעד אז הייתה תרבות רחוב נמוכה ואמר שמבחינתו זו תרבות שוות ערך לתרבות הלבנה. הוא ביקר גם שחקנים כמו מג׳יק וג׳ורדן שלטענתו היו שחורים אבל נכנעו לתרבות הלבנה. כשדיוויד סטרן הכניס את קוד הלבוש החדש לליגה הוא כוון בעיקר כנגד אייברסון ומה שהוא ייצג. סטרן ניצח אז בקרב אבל שמסתכלים היום על התרבות האמריקאית והNBA, ברור לכולם שאייברסון ניצח במלחמה.

אבל מעבר לכך אייברסון נתן הכל על המגרש. במשך שבע עונות הוא הוביל את הליגה בממוצע דקות למשחק. הוא נכנס לצבע פעם אחר פעם בעידן שבו היו סנטרים מסיביים שלא חששו להיכנס בבחור הקטן אבל הוא הצליח לקלוע פעם אחר פעם. אבל מעבר ליכולת החדירה המדהימה שלו מה שגרם לרבים להתאהב בו היא יכולת הכידרור המופלאה שלו ובעיקר הקרוס אוברים. היה נראה שהכדור דבוק לו ליד והוא יכול לעשות איתו ככל העולה על רוחו, זה היה מהפנט. אז כן הוא לא היה השחקן הכי יעיל בתולדות הליגה, ואם הוא היה משקיע באימונים הוא כנראה היה מגיע למקום גבוה יותר בהיסטוריה של המשחק. אבל הקרוס אוברים, הסלים המדהימים, יכולת השליטה בכדור והלב שאיתו עלה פעם אחר פעם למגרש, את זה אף אחד לא יוכל לקחת ממנו. ולחשוב שאת כל זה הוא עשה עם בסך הכל עם מטר ושמונים.

הישגי קריירה:

MVP של העונה הסדירה ב-NBA ‏(2001)
11 בחירות למשחק האולסטאר (2000–2010)
פעמיים MVP של משחק האולסטאר (2001, 2005)
3 בחירות לחמישיית העונה הראשונה (1999, 2001, 2005)
3 בחירות לחמישיית העונה השנייה (2000, 2002, 2003)
בחירה לחמישיית העונה השלישית (2006)
זוכה פרס רוקי העונה (1997)
4 פעמים מלך הסלים של ה-NBA‏ (1999, 2001, 2002, 2005)

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב telegram
שיתוף ב reddit
שיתוף ב whatsapp

8 תגובות

  1. אייברסון, קטן ענק. לא אהבתי אותו בזמן אמת בגלל ההתנהגות מחוץ למגרש (practice) אבל הערכתי אותו מאוד. עוד 10 ס״מ היו הופכים אותו למפלצת.

  2. אם הבנתי נכון את רוח הדברים:
    אהבת שאייברסון לא רק שלא התכחש אלא שהיה גאה במה.ובמי שהוא.
    הבנתי נכון ?

    1. כן, אייברסון הביא את התרבות השחורה למגרש והיה לו חשוב להראות שהיא לא פחותה מהתרבות הלבנה

      1. יפה .
        ואת התרבות העברית התרבות העברית החדשה ,זו שרצתה
        להקים קיבוצים וטבעה את דמות היהודי החדש ,זה המחובר לאדמה
        ולספורט , אותה אתה גם אוהב ?
        (חיוך בכתב מפני.שחסרים לי חייכנים )

  3. שנים שלא קראתי אותך. אתה כותב נפלא. עשיתי קצת בינג' אחורה. רציתי להגיב על עוד כמה מאמרים אבל ניחשתי שאולי את זה תראה.

    לגבי אייברסון, גרתי בניו יורק ב-2001 וראיתי כל משחק מזרחי בפלייאוף וגם את הגמר מול הלייקרס. מה שהוא עשה בפלייאוף הזה מדהים והמספרים שלכאורה מצביעים על חוסר יעילות לעולם לא יוכלו לצבוע את ההופעה שלו בגוונים הנכונים. תיארת את זה נפלא בהתחלה. נשך שרט נאבק כאשר צריך לזכור שהליגה הייתה בנויה מהרבה סוסים מפחידים ולא הרבה שחקני סקיל. כמות הפעמים שנמעך וקם בסדרה מול טורונטו שקישטה את הרחבה עם אוקלי ואנטוניו דיוויס היא בלתי יאומנה. שחקן במימדיו היה צריך לסיים את העונה 3 פעמים לפחות רק בסדרה הזו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הזדמנות להכיר

תגובות אחרונות

צור קשר

טוויטר

פייסבוק

הצטרפו לקבוצת הטלגרם