אחד ביום: היכונו ללוקוואי

3:30: דאלאס מאבריקס (5-11) – לוס אנג'לס קליפרס (5-12)

חובבי הספורט הוותיקים בוודאי זוכרים את מה שהתרחש במדריד בחמישה בינואר 2005. 40,000 אלף איש, עשו את דרכם באותו יום לסנטיאגו ברנביאו בשביל לצפות במשחק בין ריאל מדריד לבין ריאל סוסידאד, או למעשה בשביל לצפות בשארית המשחק בין שתי הקבוצות הללו כי באותו יום על כר הדשא באצטדיון בבירת ספרד שוחקו רק 6 דקות בלבד.

הכל התחיל פחות מחודש קודם לכן. ב-12 בדצמבר נפגשו ריאל מדריד וריאל סוסידאד למשחק ליגה במסגרת הסיבוב הראשון של הליגה. ריאל הביתית עלתה ליתרון משער של רונאלדו המקורי בדקה ה-42 וריאל האורחת השוותה בדקה ה-73 מרגליו של ניהאט הטורקי. אלא ששתי דקות לסיום הזמן החוקי של המשחק, הוזעק השופט אל הקווים ושם קיבל הוראה מצוות האבטחה בברנביאו להפסיק את ההתמודדות ולפנות מייד את השחקנים מהמגרש. הסיבה? התרעה על פצצה שהעבירה המחתרת הבאסקית על פצצה באצטדיון.

השחקנים פינו את המגרש, האוהדים מיהרו לעזוב את האצטדיון ומאוחר יותר הסתבר שפצצה לא הייתה באזור כלל אבל בהתאחדות הכדורגל הספרדית שברו את הראש מה כדאי לעשות עם תוצאת המשחק ולפחות הגיעו למסקנה שיש לחדש אותו מהמקום שהופסק.

וכך, חודש אחר-כך, עלו שתי הקבוצות למשחק השלמה בן 6 דקות (2 שנשארו עד הדקה ה-90 ועוד 4 דקות תוספת זמן) שכמובן שודר ישירות ברחבי העולם (במקום הפסקת פרסומות…). למרות שהמשחק היה אמור להיות המשך של המשחק הקודם, בין לבין השתנו דברים כשריאל מדריד פיטרה את המאמן שאימן 88 דקות באותו משחק מריאנו גארסיה רמון ובמקומו מינתה את הברזילאי ונדרדליי לושמברגו וגם ההרכבים שעלו לשחק באותו ערב היו שונים במקצת כשלבד ממי שהוחלף במשחק המקורי, מותר היה למאמנים לפתוח עם כל מי שמתחשק להם מהסגל הרחב.

כ-40,000 איש, כאמור, הטריחו את עצמם למשחק, כאשר חלקם כלל לא נכחו במשחק המקורי. הם זכו לתמורה נאה לזמנם ולעובדה שהגיעו למשחק שהתנהל ביום של גשם שוטף.  לקראת אמצע המשחק (דקה שלישית שלו…) הופל רונאלדו ברחבה וזינדין זידאן כבש את הפנדל וסידר למדרידאים ניצחון שעזר להם לצמצם את הפער מברצלונה ל-10 נקודות. הניצחון המרגש שינה את המומנטום של העונה של ריאל מדריד לחלוטין וקצב צבירת הנקודות שלהם עד סוף אותה עונה השתפר משמעותית ולמרות שהם לא זכו בסופו של דבר באליפות (פיגרו ב-4 נקודות אחרי ברצלונה בסופו של דבר), אין ספק שהיו להם זיכרונות משמעותיים מאותה עונה, אחד מהם קסום וקצר במיוחד…

לא יודע מה אתכם אבל באותו זמן חשבתי לעצמי שמי שהגיע לצפות במשחק שארך 6 דקות בלבד הוא סוג של פראייר. לעבור את כל הפקקים, התורים והעצבים במזג אוויר קודר כשכל מה שמצפה לך זה 240 שניות (בסוף השופט הוסיף דקה וחצי בגלל חגיגות השער והזמן עד לפנדל…) של כדורגל, נראה לי תמיד מוגזם מדי. בשום סיטואציה, חשבתי לעצמי אז, אני לא אלך לאירוע ספורט שצופים בו למשך שש דקות.

עם המחשבה הזאת המשכתי את חיי למשך שנים ארוכות וגם היום אני נמצא באותה דעה, למעט חריגה אחת. אם תתנו לי כרטיס למשחק בו אני אוכל לצפות רק שש דקות של לוקה דונצ'יץ' על הפרקט, כנראה שאני אלך…

תענוג. אין מילה אחרת לתאר את מה שהסלובני הצעיר מראה לנו על הפרקט. היעילות בה הוא חותך את ההגנה, ראיית המשחק שלו, החוש לריבאונד, הקליעה החצי מוזרה שתמיד מוצאת את הדרך לאיזה קרש-סל או לסתם סוויש מרהיב. לוקה רוקד על המגרש ולפעמים נראה שגם השחקנים של ההגנה עומדים ומסתכלים (כמו במקרה של הגנת יוסטון מהמשחק הקודם…) ומשתאים מהפלא שנגלה למול עיניהם. הילד הזה עוד לא בן 21 ומשחק בכזאת יעילות, מה הולך להיות כשהוא יהיה בשיא שלו בעוד 5-6 שנים?!

דונצ'יץ' ממשיך להעמיד מספרים נפלאים וגם דאלאס אותה הוא מוביל נמצאת עם רצף חיובי ביותר של חמישה ניצחונות ומדורגת במקום הרביעי במערב. בניצחון האחרון של הקבוצה בטויטה סנטר, ניתן היה לראות שהסלובני האדיר לא לבד ולצידו יש ארסנל התקפי משובח שכולל את פורזינגיס, טים הרדוואי ג'וניור שמאז שהוא בחמישייה הוא מעמיד ממוצעים של כמעט נקודה למשחק (67 נקודות ב-68 דקות ב-3 המשחקים האחרונים), דילון רייט, מקסי קלבר (בספק למשחק הערב) ואחרים, כולם נראים טוב מאוד תחת הנהגתו של הסלובני שמצליח להוציא מחבריו הרבה יותר ממה שחשבנו שהם מסוגלים בדרך לעונה שבדאלאס לא זוכרים הרבה זמן אופטימיות כמו שהיא מביאה.

למרות כל האמור לעיל, דאלאס עדיין לא קונטדרית (אבל היא תהיה תוך שנה-שנתיים) והלילה היא דווקא תפגוש קבוצה שכן – לוס אנג'לס קליפרס – למשחק מרתק למדי. הקליפרס גם הם מגיעים עם חמישה ניצחונות רצופים ועוד לא חוו הפסד כששני הסטארים שלהם, קוואי לנארד ופול ג'ורג', משחקים יחד. לצד שני אלו קשה לזלזל בערכם של צמד השחקנים הנהדרים של הקליפרס מהספסל, לו וויליאמס המשובח ומונטרז הארל שרק ביום ראשון האחרון קבע שיא קריירה של 34 נקודות מול ניו אורלינס ובאופן כללי אי אפשר לפספס את העומק של הקבוצה של דוק ריברס שמיום ליום נראית כמו המועמדת המובילה לאליפות שחשבנו שהיא תהיה.

עם זאת, צריך לסייג, הקליפרס שיחקו עד עתה 12 משחקי בית (הפסידו אחד) כששאר ההפסדים שלה, ארבעה במספר, קרו במגרשי חוץ, מתוך חמישה משחקי חוץ שהקליפרס שיחקו עד כה. הלילה בדאלאס, הקליפרס ינסו להוכיח לנו שהם יודעים אחרת וכשמחכים להם בקרוב 9 משחקי חוץ מ-13 משחקים סה"כ, נבין כנראה בסופם יותר טוב מה הקבוצה הזאת שווה וכמה מאיימת היא באמת.

הלילה, כמו שכבר כתבתי, זה יהיה מבחן ראשון וטוב לשתי הקבוצות להוכיח לנו את הרמה שלהן…

*

ויש עוד משחק אחד בודד הלילה וכל-אחד יסווג אותו כרצונו (Post Up או Low Post):

4:00: דנבר נאגטס (3-12) – וושינגטון וויזארדס (9-5)

גם לנאגטס יש חמישה ניצחונות ברצף והיא הקבוצה השנייה בטיבה בליגה כיום יחד עם מילווקי. משחק ביתי מול וושינגטון אמור לעזור לה להמשיך את הרצף הזה, בטח כשמול ההתקפה הטובה של הוויזארדס מחכה ההגנה הנהדרת של דנבר אבל כן נסייג ונאמר שכמה מהמשחקים היותר טובים של וושינגטון העונה היו במגרשי חוץ מול קבוצות מערביות (וספציפית מול קבוצות הבית הצפון-מערבי שוושינגטון ניצחה 2 מהן, אצלן בבית). איזו מגמה תימשך הלילה?