אטלנטה הוקס – העולם שייך לצעירים

אחרי עונת בכורה מרשימה, בסיומה היה קרוב מרחק נגיעה מתואר רוקי העונה, תוטל על כתפיו הצנומות של טריי יאנג משימה ראויה – להביא את ההוקס מדרגה אחת קדימה. לצידו תסייע חבורה של צעירים מוכשרים ונלהבים, בראשם ג'ון קולינס, צמד רוקיז מסקרן, כמה ותיקים, וגם וינס קרטר אחד, שיחגוג בינואר את יום הולדו ה-43!!, ופותח את עונתו ה-22!!!!, והאחרונה, בליגה. בחודש אוקטובר 1998, כשהרוקי וינס קרטר קיבל את התשואות הראשונות בטורונטו, טריי יאנג ציין בדיוק חודש להיווסדו. אם יש לכם את זה ביותר מפגש דורות, בכיף, דברו.

אולם: סטייט פארם ארינה הוותיק בן העשרים, שרוב רובם של 19,445 מושביו מלא 41 פעם בעונה מתמלאים בתושבי אטלנטה והסביבה שאינם לאבן מרסר ודווייט הווארד, הסנטרים ילידי המקום.

מאמן: לויד פירס הצעיר, 43, ואלמוני, כי אין לכם באמת מושג מיהו, בעונתו השנייה בתפקיד.

מאזן העונה שעברה: 53-29, מקום 12 במזרח.

מה היה בשנה שעברה: אחרי הפרידה ממייק בודנהולצר בקיץ, בחרו ההוקס את טריי יאנג על פני לוקה דונצ'יץ'. את המשמעות האמיתית של ההחלטה לא נדע אלא בהמשך, כששני אלה יבשילו במלואם, אבל ההחלטה להעדיף רכז צנום וחסר הגנה על פני פרוספקט ייחודי הייתה לכל הפחות אמיצה. מצד שני, כבר קרה שרכז צנום עם טווחי קליעה מטורפים הפך לכוכב, ולעומת זאת כמות הנוביצקים/קוקוצ'ים/משהו לבן גבוה וחכם שנותן דברים שאף אמריקאי לא יכול, שהפכו לפלופים מרשימה לא פחות. GM, יודעים כולם, היא אחת המשרות האכזריות בספורט, וטראוויס שלנק, שהחליף את קואץ' באד בחלקו הניהולי של התפקיד, ראוי לכל הפחות לצל"ש על האומץ. זה לא ימנע מאיתנו לקרוע אותו לגזרים כמובן, אם יאנג לא יבריק ודונצ'יץ' כן, אבל היי, בשביל זה יש עיתונות.

בחירת הסיבוב השני של ההוקס הפכה לקווין הוארטר, שתורגם ל9.7 נקודות בעונתו הראשונה, עם 38.5% מחוץ לקשת. כלומר צלף.

על העונה עצמה אפשר לומר בעיקר כך: ההוקס הלכו והתגבשו כיחידה צעירה, מוכשרת ומהנה לצפייה. טריי יאנג נכנס במהירות לתפקיד הרכז הראשון, וג'ון קולינס גילה את מה שגבוהים רבים גילו לפניו, שהרבה יותר פשוט להיות גבוה עם רכז שיודע ואוהב למסור, וכמה צלפים שמסובבים את הקשת. בשורה התחתונה, קולינס סיים עונה עם 19.5 נק' למשחק ב56% מהשדה, כולל 35% מרשימים מחוץ לקשת, בתוספת ל-9.8 ריב', יאנג עם 19.1 נק', 8.1 אס' ו-3.7 ריב', ייצבו את עצמם כצמד המוביל של הניצים הצעירים.

רוצים אנקדוטה? בטח שרוצים. חוץ משני הנ"ל, עוד חמישה שחקנים קלעו עבור ההוקס בספרות כפולות בעונה שעברה. ארבעה מהם פינו את מקומם בקיץ. נשאר אלכס לן, הגבוה והגמלוני, והוארטר שכבר דובר בו.

עוד רגע נדבר על הקיץ ומשמעויותיו, אבל נסכם במילה את העונה הקודמת, ונאמר שהצעירים עשו צעד  קדימה, וסיימו במקום ה-12 במזרח. מסקנות מהעונה? להמשיך לעבוד.

הקיץ באטלנטה

עזבו:

דווין דדמון – החוסם המבטיח, ולא מקיים

סופר סוליד קנט בייזמור – בטרייד לפורטלנד

טוריאן פרינס – בטרייד לברוקלין

עומארי ספלמן – בטרייד לגולדן סטייט

מיילס פלאמלי – בטרייד לממפיס

סולומון היל הגיע לרגע ומייד המשיך לממפיס

הגיעו:

דאנדרה האנטר – הבחירה ה-4 בדראפט

קאם רדיש – הבחירה ה-10 בדראפט

אוואן טרנר – בטרייד מפורטלנד

אלן קראב – בטרייד מברוקלין

צ'אנדלר פארסונס, האיש, הגרביים והחוזה – בטרייד מממפיס

דמיאן ג'ונס – בטרייד מגולדן סטייט

ג'בארי פרקר – חתם כשחקן חופשי

ריי ספלדינג – חתם כשחקן חופשי

האיש הטוב צ'ארלי בראון – חוזה דו צדדי. מוזכר כאן רק בזכות ההופעה בסנופי

הרבה תזוזות התרחשו באטלנטה בקיץ. לפני הכל, הועברו הבחירות 8, 17 ו-35 עבור סולומון היל (שאפילו לא נחת והמשיך לממפיס תמורת צ'אנדלר פארסונס מכל האנשים) והבחירה הרביעית, שהפכה לאלוף המכללות הטרי מוירג'יניה, דאנדרה האנטר. הבחור משחק בעמדה 3, והוא גדולה וחזקה עם ידיים ארוכות, הגנה וקליעה טובה, AKA D&3. יצליח בליגה האמיתית? אולי. ואם לא, הרי שבבחירה העשירית הגיע משהו דומה מאוד להאנטר, אבל בבוסר, העונה לשם קאם רדיש. קחו את האנטר, תצמיחו אותו באינטש, שפרו קצת את הקליעה, ותוסיפו לידו כמה סימני שאלה בנוגע לבשלות, וקיבלתם את החבר של זיון ובארט מדיוק. כל מה שיצליח לתרום השנה יהיה מצוין, ומה שלא, אנחנו כבר יודעים, יבוא בשנה הבאה. שניהם ביחד ישכיחו את מי שלא זכור גם כשנמצא, קנט בייזמור שעזב.

על אותה משבצת הובא גם החוזה הנגמר, והמופרז, של אלן קראב מברוקלין. זה עלה להוקס בטוריאן פרינס החביב, אבל סביר להניח שקראב יעלה כשם חם לקראת עונת הטריידים. האנטר ורדיש, על כל פנים, יעשו הכל כדי לייתר את הסרטן.

גם ג'בארי פרקר הוחתם, בעוד ניסיון אחרון לנער את קללת הבחירה השנייה ולהצליח במקום שנכשל בו בעבר, כלומר על הפרקט. ולצידו בעמדת הוותיק חסר התועלת צ'אנדלר פארסונס ואוואן טרנר. לא ברור ההיגיון מאחורי ההחתמה של השלושה, למעט שיקולי טרייד ופיננסים. שמות הקוד לאין לי פאקינג מושג למה, אבל מישהו בטח יוכל להסביר את ההיגיון הכלכלי. מקסימום טרנר יפתח שלושה משחקים, עד שהאנטר יתאפס על הסביבה.

אחרון חביב, דווקא עם סיכוי לא רע להציל קריירה צעירה, הוחתם דמיאן ג'ונס, הסנטר החביב מגולדן סטייט שלא מצא את מקומו בקבוצה המתחדשת מהמפרץ.

וכשמסיימים את הקיץ, מתחילה העונה הבאה.

העונה שנפתחת לה עכשיו

חמישייה:

טריי יאנג, הוארטר (באמברי), האנטר (קראב/טרנר), קולינס, לן/ג'ונס

ספסל:

באמברי, רדיש, פרקר, קרטר, קראב, טרנר, פארסונס, ג'ונס/לן

ומה יהיה בעונה הבאה: במילה אחת – אחלה, סבבה, פנאן, כיף ומלא צעירים מוכשרים.

בשתי מילים: מלא חורים.

נתחיל בטוב. הסגל הבסיסי הצעיר של ההוקס הוא מהאיכותיים והמעניינים בליגה. יאנג צפוי לתת קפיצת מדרגה שתשאיר אותו לפחות ברמת הפלוס מינוס דונצ'יץ', ואולי אפילו נראה ממנו מעט הגנה. הוארטר יצלוף אפילו יותר טוב מהשנה הקודמת, ואולי אפילו יוביל כדור (ר' בהמשך), קולינס ייהנה מפיתום משובח א-לה יאנג, וניצוצות הכוכב שלו ילכו ויגברו, ואולי אפילו יזכו את האתלט בהופעת בכורה באולסטאר, ומי יודע מה נראה מהאנטר ורדיש. וכמובן, וינס קרטר בסיבוב הופעות אחרון בהחלט. בקיצור, ההוקס מודל 19-20 יהיו תענוג לצפייה. לפחות חצי משחק.

ואז יתחילו הבעיות.

קודם כל, יאנג הצנום הוא הרכז היחיד בסגל. יחיד. כשהסופמור השברירי יורד לנוח, הדבר היחיד שדומה למוביל כדור שיש ללויד פירס להציע הוא קו אחורי של טרנר והוארטר. נראה אותם עוברים את החצי תוך פחות משמונה שניות.

הלאה לעמדה חמש. אלכס לן לא הצליח להחזיק את העמדה בפיניקס, והתקשה גם באטלנטה. לצידו נידף ברוח דמיאן ג'ונס הדחלילי פרוק הכתף, שהראה תחילתו של כישרון אצל הווריירס, אבל צריך עדיין להוכיח שיש לו את זה, כי יתכן מאוד וייקרא לדגל הרבה יותר משהורגל בעבר.

שחקני המשנה הם אוואן טרנר האיטי, צ'אנדלר איך לעזאזל השגתי כאלה חוזים שוב ושוב פארסונס, ואלן פאקינג 75 מיליון שמו עליי קראב, או בשמם השני, טרייד. וזה עוד לפני שהזכרנו את ג'בארי בחירה שתיים מי המלך? אני המלך! פרקר. אחד מהם יצטרך להתברג לחמישייה אם יתברר שהאנטר לא מבושל דיו, האחר אולי יהיה שחקן שישי, ובכל מקרה, טרנר, פרסונס, קראב ופרקר הם פוטנציאל מרירות ונרגנות שעלול להעיק על כתפיה חסרות היציבות של קבוצה צעירה ותוססת.

נשאר לסמוך על דאנדרה באמברי ו-וינס קרטר. וכשהבחורים שלך שמיועדים להציל את המולדת כשהאחרים נפצעים הם אחד עם שם של רובוטריק ולשני היה דינוזאור ננסי כחיית מחמד, אתה מבין שעדיף להשקיע בפיזיוטרפיסט טוב. כי כשיאנג וקולינס ייפצעו, מאחוריהם נפער חור גדול.

אז באמת, מה יהיה?

באופטימי: יאנג קופץ ישר למוד סטף קרי שנה רביעית בליגה, קולינס משלים את היאנג כמו כפפה ליד, והשניים נבחרים לאולסטאר א-לה סטוקטון מלון, הוארטר חותם על בלנדר נינג'ה והופך לקליי תומפסון של מדינת ג'ורג'יה, האנטר ורדיש שיחוקים אחד אחד, שירת הברבור של וינס קרטר מחזירה את אייר קנדה לעולם, ודמיין ג'ונס גורם לווריירס להצטער שוויתרו עליו.

ההוקס מסיימים במקום ה-10 במזרח.

בפסימי: במחזור העשירי יאנג-קולינס משיקים ברכיים ומושבתים עד פברואר. טרנר הוא הרכז הפותח של ההוקס.

קראב ופרסונס מצליחים להפסיד אחד לשני בפוקר, פושטים את הרגל ונרדפים ע"י רשויות החוק המקומיות באטלנטה אל מחוץ לגבולות ג'ורג'יה. רדיש מתגלה כצנון, האנטר ניצוד ולא צייד, ואלכס לן וג'ונס ביחד שווים את חצי הסנטר שמראש ידענו שהם.

וינס קרטר מחליט שחצי עונה זה די והותר לסיום, ובמרץ צ'ארלי בראון מוזעק מהג'י ליג, ומתבקש להביא איתו את סנופי כדי להשלים מניין. כלומר חמישייה.

ההוקס מסיימים במקום ה-11 במזרח.

בריאלי:  המזרח, מתחת לחבורת הצמרת ודרג ב', חלש כל כך, שההוקס לא צפויים להידחק ממש לתחתית. מהצד השני, החורים בסגל גדולים כמו החורים בעלילת העונה האחרונה של משחקי הכס. אתם יודעים, בעונה הרביעית דילגנו בקלילות מעל הפערים בסיפור, ואלה התרחבו בהדרגה עד שבעונה המסכמת העלילה לא הייתה הרבה יותר מאשר עיגול חיוור בשולי הבורות העצומים בסיפור.

אז המצב באטלנטה קצת יותר טוב, ואין דרקונים זומבים, וככל הנראה הבסיס הצעיר של יאנג, קולינס, הוארטר, והאנטר/רדיש יהיה לפחות מהנה לצפייה.  אבל מי שמחכה לגדולות ונצורות מהניצים ייאלץ להמתין שנה לפחות. אולי אפילו שלוש.