היום ארבעים ותשעה ימים לעומר.
בשעה טובה עוד פרוייקט עומרNBA הגיע לסיומו. אבל לפני הסיום המרגש יש לנו עוד שחקן אחד לכתוב עליו.
אם אני אבקש מכם לחשוב על סנטר ורסטילי, עם יד רכה, יכולת הובלת כדור ששיחק ביוסטון כולכם תחשבו על האקים אלג'ואן. וזה הגיוני מאוד, כי ה'דרים' היה סנטר מדהים. אבל לצד האקים בתאומי המגדל היה מגדל נוסף. אז לפעם האחרונה לשנה זו: היום נדבר על ראלף סמפסון.
סמפסון נולד בוירג'יניה. הוא גדל בחווה המשפחתית שם למד מוסר עבודה מהו. סמפסון טוען שזה אחד הדברים ששיפרו את יכולתו כשחקן בעתיד. כבר מגיל צעיר הוא היה גבוה ובכיתה ט' הוא היה 2.01. בתיכון הוא הגיע כבר ל-2.06. הוא הוביל את התיכון שלו לשתי אליפויות מדינה.
מכללות רבות התחרו על הענק הצעיר אך הוא החליט להישאר קרוב לבית ובחר באוניברסיטת ורג'יניה. סמספון סיקרן את כולם והראה יכולת עילאית במכללות במה שזיכה אותו להופיע על הקאבר של ספורט אילוסטרייטד 6 פעמים ב-4 שנים. סמפסון כיכב במכללות וזכה שלוש פעמים בתואר שחקן השנה גם של ארגון המכללות וגם של הACC-. היחיד שזכה בכמות כזאת של תארים היה ביל וולטון. בשנתו הראשונה הוביל סמפסון את קבוצתו לזכייה בתואר. בשאר שנותיו באוניברסיטה הוא הראה יכולת עילאית אך לא הצליח להוביל את קבוצתו לזכייה נוספת. למרות שזכה רק פעם אחת נחשב סמפסון ע"י רבים כשחקן המכללות הטוב בכל הזמנים.
לאחר 4 שנים בדראפט היה ברור לכולם מי ייבחר בבחירה הראשונה. יוסטון זכו בהטלת המטבע וקיבלו את הבחירה הראשונה ולקחו את סמפסון.
לשחקנים עם כל-כך הרבה הייפ יש נטייה לאכזב אבל זה לא מה שקרה במקרה של סמפסון. הוא נבחר לאולסטאר בתור רוקי, סיים את העונה עם ממוצע של 21 נקודות, 11 ריבאונדים ו-2.4 חסימות, ועם תואר רוקי העונה. למרות היכולות הגבוהות של סמפסון הרוקטס עדיין היו קבוצה פח וסיימו פעם נוספת במקום האחרון במערב. המטבע שוב היה בצד שלהם והם זכו בבחירה הראשונה בדראפט 1984. יש דיון ארוך שמתנהל בשאלה 'האם הרוקטס היו צריכים לבחור את האקים או את ג'ורדן?'. אבל באותה שעה כמעט אף אחד לא פיקפק בבחירה הראשונה של הרוקטס. האקים היה מדהים אבל לא היה ברור איך ישתלב עם סמפסון. אנחנו חושבים על שנות ה80-90 כעידן של סנטרים דומיננטים אבל לקחת שני ענקים שביחד מגיעים לגובה של 4.38 ולשים אותם באותה קבוצה? אף אחד לא ידע מה ייצא מהניסוי המרתק הזה.
בעונת 84/85 מסתבר שהניסוי הולך לא רע. הקבוצה השתפרה ב-19 ניצחונות, סמפסון המשיך להראות יכולת טובה, האקים הראה שהבחירה הראשונה בו הייתה הגיונית למרות עונת רוקי מדהימה של ג'ורדן וצמד תאומי המגדל הראשון נוצר לו בליגה. באותה עונה זכה סמפסון בתואר הMVP- של משחק האולסטאר. הקבוצה הגיעה לפלייאוף אך הודחה בסיבוב הראשון ע"י הג'אז.
בעונת 85/86 המשיכו תאומי המגדל להציג יכולת גבוהה והקבוצה הגיעה עברה את הסיבוב הראשון והשני כדי להיפגש עם הלייקרס בגמר המערב. אלה היו ימיה היפים של השואו-טיים של הלייקרס עם קארים, מג'יק וורת'י. הלייקרס ניצחו במשחק הראשון אך לא הצליחו לעצור את צמד תאומי המגדל שלקחו את שלושת המשחקים הבאים. ריילי שלח את כל מה שיש לו כדי לשגע את תאומי המגדל. סמפסון כמעט הורחק לאחר שניסה להרביץ ללוקאס ורק האקים עצר אותו עם כל הכוח שלו. אבל האקים לא עצר את עצמו כשניסה לתת אגרוף למיץ' קופצ'אק ופגע בשופט. השופט עצמו הצליח להפיל את האקים לרצפה שזה גם הישג מרשים. האקים וקופצ'אק הורחקו (זה גם היה המשחק האחרון של קופצ'אק). סמפסון נשאר לבד וסחב את הקבוצה על הגב עד לשוויון כשנשארה שנייה על השעון. וורת'י שהיה אמור לשמור על מוציא החוץ החליט לעשות ג'יימס הארדן ולא לשים לב מה קורה בהגנה, סמפסון קיבל את הכדור ובפולו תוך כדי סיבוב קלע את סל הניצחון שהביא את הרוקטס לגמר. מול הסלטיקס של 86' אפילו תאומי המגדל לא יכלו והקבוצה הפסידה ב-6 משחקים.
בעונת 86/87 נפצע סמפסון בגב ובברכיים ושיחק רק חצי עונה. באמצע העונה שלאחר מכן עבר לווריורס. זו הייתה העונה האחרונה שסמפסון עוד היה רלוונטי. משם סמפסון היה פצוע לא מעט ועלה בעיקר מהספסל עם תרומה אפסית. מהווריורס עבר לקינגס, משם לבולטס והוא סיים את הקריירה שלו במלאגה הספרדית. סמפסון שימש כעוזר מאמן במשך שלוש שנים במגוון קבוצות במשך 20 השנה הבאות. ב-2012 נכנס להיכל התהילה.
הקריירה של סמפסון היא בלי ספק מפוספסת. מדובר בקריירת מכללות מהטובות שהיו. בשנות השיא שלו עם יוסטון הוא והאקים יצרו צמד אימתני שאם היה ממשיך ומשתפשף אין ספק שהיה יכול להגיע לגבהים (סורי על המשחק מילים) שאף אחד לא דמיין. אז התאומים לא הצליחו לשרוד יותר מדיי שנים, אבל כשהם עמדו על תילם איש (חוץ מהסלטיקס…) לא יכול היה להפיל אותם.
הישגי קריירה:
4 בחירות למשחק האולסטאר (1984–1987)
MVP של משחק האולסטאר (1985)
חמישיית העונה השנייה (1985)
זוכה פרס רוקי העונה (1984)
3 זכיות בפרס נייסמית' (1981–1983)
2 זכיות בפרס ג'ון אר. וודן (1982, 1983)
6 תגובות
חזרתי לראות היילייט של האולסטאר ב 1985, כמה כישרון! לדעתי היו רוצחים גם את הדרים טים של 1992.
עומר זה הספירה, ארנון זה הכותב 🙂
תודה רבה ארנון על סדרה נהדרת, נהניתי ממש לקרוא ולערוך ונקווה להתראות בשנה הבאה !
השחקן הכי ראוי לסיים איתו סדרה פנטסטית.
שחקן פנטסטי שאהבתי במיוחד.
על שחקן כמוהו נאמר פחות מזל משכל……
שחקן חכם בצורה לא רגילה מהיר נייד
אתלטי ,מסוגל להוביל כדור לרכז למסור,לא היה עוד שחקן כזה,בגובה כזה עם יכולות כאלו .
אבל לשחקן כזה אורך חיים מוגבל במשחק, כי המפרקים לא מסוגלים לסחוב
את הזעזועים המופעלים ברמת משחק אינטנסיבית כזו.
ברור הקריירה שלו התפספסה אך מספיק להסתכל על יכולותיו ולהשוות
לפורזינגיס , ברור אין מה להשוות ועדיין פורזינגיס שחקן ענק.
למזלו של פורזינגיס עומדות הנסיבות הבאות : הוא נפצע ברגע הנכון ,וכעת הוא משחק בדאלאס,שיודעת לבנות אותו נכון
ולשמור עליו בספסל כשצריך.
לסמפסון לא היתה עזרה מנסיבות כאלו .
ברור לומדים מנסיון העבר להשתמש בשחקנים נכון .
קאוואי לדוגמא לא מאפשר לאף קבוצה לשחוק אותו , קבוצות. ושחקנים למדו מהעבר.
רלף סמפסון היה העבר הוא זה שעל זקנו התגלחו.
תודה עומר היה מאוד מעניין ונוסטלגי
תודה רבה עומר על סדרה נהדרת עם סיפורים מרתקים.
סמפסון הוא אחד הפספוסים הגדולים. שחקן 2.24 שיכול לרוץ בכנפיים עם ראיית משחק מרשימה ויד רכה. מצחיק אבל האקים, שהוא 2.10 ביום טוב שיחק כסנטר וסמפסון שיחק כפאוור פורוורד. אם לא היה נפצע אני בטוח שהרוקטס היו רושמים עוד אליפות אחת לפחות. צריך להגיד גם שבגמר מול הסלטיקס 86, ג'ורג' לוקאס, הרכז הפותח של הרוקטס לא שיחק כתוצאה מהתמכרות לקוקאין
עומר!
תודה על סדרה מושקעת, מרתקת ונוסטלגית.
שבועות שמח!