פעם היינו, באמת – שחקנים ששכחנו / דובי עופר

פעם מזמן, לפני שנים רבות, היו בליגה הזאת שחקנים. הם היו קשוחים, הם היו מוכשרים, הם הובילו קבוצות להישגים, והם בקושי שודרו בטלוויזיה. את האינטרנט הכיר אז, אולי, רק הצבא האמריקאי, והעיתונים היו כתובים על נייר דקיק מצופה בנחשי עופרת דקיקים ומתפתלים בצבע שחור, שאצלנו, בארץ הקודש, הביאו במילים ספורות את פלאי הפלאים שהתרחשו מעבר לים. התוצאה, לצערנו, היא ששמות כמו סידני מונקריף, פאט ליבר, בראד דוהרטי ואפילו הראשון לציון צ'ארלס דה היט מן אוקלי אומרים היום לא הרבה, ורק למעטים. אנחנו כאן כדי לתת להם את הכבוד שמגיע להם.

בימים שהבאקס ממילווקי מובילים בגאון את המזרח, מה טוב מלפתוח את פגישתנו הראשונה בשיח נעים אודות מי שהוביל את האיילים מוויסקונסין לפני שלוש עשרות של שנים. אחד, דיונון, שענה לשם סידני. בואו, נוסעים למילווקי.

סידני מונקריף – הדיונון ממילווקי

דמיינו לרגע שהגעתם לשחק כדורסל באקוואריום הגדול במילווקי. בידיכם כדור, אתם נועלים AIR JORDAN ולבושים בגופיית המשחק האהובה עליכם. אצלי זה KNICKS מספר 33, אבל רק אני באקוואריום לבוש ככה. המים קרירים ונעימים, הזרמים קלילים וכל הדגים האחרים נמוכים בהרבה. תראו… הדרך לסל פנויה לחלוטין!

אתם שמחים. פותחים בסדרת דילוגי ירח… עוד שלושה צעדים לסלאם מהמם… שניים… הנה זה מגיע…

פתאום, בא דיונון וגונב לכם את הכדור.

אל תעלבו. זה לא דיונון אמיתי, זה סידני מונקריף. וקוראים לו דיונון כי הוא אחד משחקני ההגנה הטובים בהיסטוריה. ולראייה, בפעמיים הראשונות שבחרו רשמית את שחקן ההגנה המצטיין בNBA, זה היה סידני. קבלו אותו במחיאות כפיים סוערות, את SID THE SQUID, סידני מונקריף.

סידני נולד ב21 בספטמבר 1957, 57 שנים אחרי מרים ילן שטקליס, ו15 לפני ליאם גלאגר. עשרים שנה לפניו יצא לראשונה ההוביט. בתאריך שלי, לעומתו, בוטלה העבדות בקולומביה ונולדו הקניבל ג'פרי דאהמר, מיסטר טי ונוטוריוס ביג. איט שיט סידני, ניצחתי אותך בזה.

חזרה לסידני מונקריף. סידני נולד בליטל רוק, ארקנסו. כמו… צ'לסי קלינטון, כשאבא ביל היה התובע הכללי. עוד נפגוש את אבא ביל לקראת הסוף, כשיהיה מושל.

סידני הלך לקולג' בארקנסו, ויחד עם רון, אבא של "רוני בינוני", ברואר ועוד אלמוני אחד לTHE TRIPLES… שם סבנטיז לשלישייה לא רעה שהביאה את הקולג' להישגים בינוניים, חסרי תקדים. בואו נגיע לNBA, ברשותכם.

ב79' הגיע סידני מונקריף לדראפט, ואתו שלושה ג'ונסונים –

מג'יק, או ארווין בפי ידידיו.

ויני, לימים המייקרו ווייב מדטרויט.

ו – לי, שחקן עם המצח הכי גבוה שאי פעם שיחק במכבי תל אביב. הוא היה אתלט ענק וחוסם עצום ואם אי פעם יוחלט שהפרויקט הזה מתרחב גם לליגה הישראלית, לי ג'ונסון הוא מועמד ודאי. תקדישו לו כמה דקות ונמשיך.

מילווקי בחרה את סידני במקום החמישי והוא נשאר שם עשר שנים. מה הוא עשה שם? תקשיבו.

לפני הכל, כאמור, הוא היה שחקן הגנה. לפני שניגע בהגנה, התקפה ומה שביניהן, קצת ניימדרופינג.

מילווקי של תחילת האייטיז שימשה כמגרש גרוטאות לאגדות בשלהי הקריירה. ראשית, הענק ממוטור סיטי, בוב לניר, שהגיע ב79' ונשאר שם חמש עונות. המשיך בג'ינג'י של הסלטיקס, דייב קואנס, בעונת פרישה, וכלה בטייני ארצ'יבלד, שנפש עם איילים לכמה דקות ופרש. כל האמור הספיק לכמה סיבובים ראשונים בפלייאוף, וב82/3' טייני ולניר לקחו את האיילים לגמר המזרח, להפסד צמוד מול הסלטיקס. אפילו לינטון טאונס, המגניב מהפועל ת"א, שיחק שם לרגע, שיהיה לכם לטריוויה.

במקביל התרחשו שני דברים – התחילה להתקבץ חמישיית מילווקי הנהדרת, וסידני מונקריף הפך למנהיג, אול אראונד משובח, ושחקן ההגנה מצטיין.

מה זה שחקן הגנה, ולמי נותנים את הגביע? תלוי את מי שואלים.

מאמני ומנהלי דור הסטאטס, נו אופנס, יסתכלו במחשב. הם יראו שם שחקן עם ממוצעים בינוניים – משהו כמו 1.5 חטיפות וחצי חסימה, ובלי לחשוב פעמיים יתנו את התואר למרק איטון, טרי רולינס, ריקי גרין או שוגר ריי ריצ'ארדסון, החוטפים והחוסמים המצטיינים של אותן שנים.

מי שמבין באמת ישאל את מייקל ג'ורדן, שיגיד –

"When you play Moncrief, you're in for a night of all-around basketball. He'll hound you everywhere you go, both ends of court. just expect it."

וכך אמר אלוהים על סיד הסקוויד – הוא צד אותך. אתו זה כדורסל בכל מקום, כל הלילה. בשפת בני אנוש, מונקריף התחבר לך לווריד, לכליות, ולמעיים, ונשאר שם 30.2 דקות כל משחק. וזה, חברים, נקרא הגנה. ועל כן סידני מונקריף היה שחקן ההגנה המצטיין הראשון של הNBA, וגם השני. לא בזכות המספרים, אלא דרך האינטנסיביות, הרצון והחוש השישי של כל המגינים הגדולים.

https://www.youtube.com/watch?v=QUYKSWQmkrg

חוץ מהחוש השישי להגנה, לסידני הייתה חוכמת רחוב עילאית. השורשים מהם צמח, והזבל שסייע לו, היו ממוקמים בשכונה דפוקה בליטל רוק. שם, במגרשים, היו מחלוקות שלא צעקת "פאול" כדי ליישב. היה צריך להבהיר את הנקודה בעזרת פה גדול ואגרופים קשוחים. את זה הביא סידני למגרש, אם כי בהגינות, נגיד לזכותו.

אבל בואו ניתן רגע כבוד למילווקי של האייטיז.

אחרי שעזבו הגרוטאות החלה להתאסף החמישייה החדשה.  ב82' הגיע פול פרסי.  ב84' באו טרי קאמינגס הקירח וריקי פירס. וב86' ג'ק סיקמה. סידני, אמרנו, היה שם כל הזמן.

מונקריף המנהיג ושר ההגנה, פירס ופרסי על הקליעה, קאמינגס נשמה וסיקמה הסנטר לבן שזורק מבחוץ. ביחד הרכיבו את אחת החמישיות המאוזנות, החביבות והאלמוניות של שנות ה80', שהביאה את הבאקס למאזן השלישי בטיבו באייטיז! אחרי הלייקרס והסלטיקס, ולפני הבולס של ג'ורדן, הבד בויז מדטרויט, והסיקסרס של הדוקטור והחברים. מטורף מה שלא יודעים כשלא שואלים.

במבחן הפלייאוף זה יצא בינוני, עם התעופפויות בסיבוב ראשון שני בפלייאוף, אבל לראות אותם היה תענוג.

סטטיסטית, הקריירה של מונקריף נמדדת לפני ואחרי הפציעות. לפני, 19.9, 4.5, 5.7, 1.5 בנקודות, ריבאונדים, מסירות וגניבות. אול אראונד מהסוג המשובח ביותר, שנותן לך בשני צידי המגרש מספרים ונשמה. על ההגנה כבר דיברנו. ואת הכל קיבל דון נלסון, המאמן, למשך 76 משחקים בעונה, 36 דקות כל ערב.

ב86' הביומכניקה הרימה ראש. גוף של 85 קילוגרמים צנומים 193 ס"מ, לא אמור לרוץ, לקפוץ אנכית 90 ס"מ ולהיחבט מדי ערב בג'ונגל שמשני צדדי המגרש. סידני החסיר יותר ויותר משחקים עקב פציעות בברכיים ובשאר רגלי הדיונון המרובות . המספרים צנחו ל11.5, 3, ו3.8, ב25 דקות, ל52 משחקים בלבד במשך שלוש העונות הבאות.

סידני פרש ממילווקי בסוף 89'. לחרדת המושל דאז, הוא לטש עיניים לפוליטיקה, אבל ויתר. ביל קלינטון, המושל, אמר שהוא רגוע מהמשכורת הממשלתית הצנועה שלו רק מסיבה אחת – זה ירחיק את סידני מונקריף ממחשבות על ריצה נגדו. וכשפוליטיקאי בסדר הגודל של הפרפר מליטל רוק אומר עליך ככה, זו חתיכת מחמאה על פופולריות.

אז נסכם. סידני מונקריף היה כוכב בקבוצה אלמונית, בתקופה שבה רוב הליגה שהתה בצללים. יתר על כן, הוא אהב בעיקר הגנה, הצד האפור ממילא של העסק. אז אל תרגישו רע עם עצמכם שלא הכרתם אותו. אבל עכשיו, כשסיימתם לקרוא, תנו כבוד לדיונון ממילווקי, אחד משחקני ההגנה הגדולים בהיסטוריה, ובטוח מי שיכול ללמד דבר או שניים את הצעירים של היום.

לקינוח, לבקשת הקהל, קצת מונקריף בצבע, תנועה וקולות אמיתיים, אחד מהם אפילו קולו של אלוהים חיים.