5X5 -דיון מחומש על הנעשה בליגה(2)

שבוע שני של העונה הסתיים והשבוע בסימן צמדים הפינה גאה לארח את הצמד – דרור האס ושגיא "מיסטר וורירס" רפאל מהכדור הכתום. את אור עמית מ- Insignifistats שהוא מספר חזק מאוד ואת פוסט-אפ מייצגים ניב "אפלטון" שכטר אוהד הרוקטס עוד מימי אפולו 13 ואנכי MBK המכונה – "ההוא שפעם היו לו רגעים של אושר מהלייקרס".

השבוע 5 השאלות/נושאים (באדיבות דרור האס) –

  • גולדן סטייט: מאיגרא רמה לבירא עמיקתא. האם ככה מסתיימת השושלת או שזו התחלה רעה במיוחד והם יצליחו להתאפס על עצמם?
  • שנה לאחר ששלנק הושמץ על הטרייד של לוקה, אנשים פחות נחרצים. האם מישהי מהקבוצות מצטערת על הטרייד שהפך להיות לוקה על טריי יאנג וקמרון רדיש? איך הטרייד הזה נראה עכשיו?
  • ב-2016 יוסטון היו הראשונים שחצו את רף 40 השלשות למשחק. אף קבוצה אחרת לא עשתה זאת עד העונה. כרגע (נכון לרביעי) ישנן לא פחות מ-5 קבוצות (מילווקי, ניו אורלינס, יוסטון, דאלאס ומינסוטה)  שזורקות מעל 40 שלשות למשחק כשמילווקי אף חצתה את ה-50 באחד המשחקים. האם זו אנומליה כמו שנה שעברה שהתחילו עם קצב מטורף ונרגע, או שזה פשוט איך שמשחקים?
  • ג'קי מקמאלן מ-ESPN דיווחה שקיירי אירווינג מדאיג את ברוקלין עם מצבי רוח משתנים. מהנטס רצו כמובן להכחיש. למי אתם מאמינים ולמה?
  • רשמים ראשונים מצ'אלנג' המאמנים? נזכיר למי שלא יודע: לכל מאמן יש פעם במשחק אפשרות ערעור על החלטת שופטים, שמחייב אותם ללכת למוניטור ולבדוק. אם הוא צודק ההחלטה מתבטלת, אם לא הוא מאבד פסק זמן.

גולדן סטייט: האם ככה מסתיימת השושלת?

אור – קל לסמן את הפציעה של קרי כנקודה בה התשובה היא 'כן' מהדהד, אבל זה מכניס לפרספקטיבה של 'שנת חסד' של גולדן סטייט. תיזכרו בסן אנטוניו, ששלחו את רודמן בשביל פירורים לפני דאנקן. בלי קרי וקליי, דריימונד וראסל לא יצליחו לבד. זה יתקבל בהבנה, לעומת איך שגולדן סטייט נראו לאורך עונה כמו שנראו בשלושת המשחקים הראשונים. האם דילו ודריי יעפילו לפלייאוף? בניגוד ללא מעט אנשים אני כן מחזיק מדילו, אבל במערב, כשלצידו צוות מסייע פחות טוב מברוקלין – לא רואה את זה קורה. זה יתן לדילו חופש פעולה, בטח עכשיו כש-WCS חוזר, וזה יכול להיות טוב לקראת טרייד וגם כדי לגוון את ההתקפה של הווריורס.

דרור – טוב זה נכתב לפני שקרי שבר את היד ושלח אותנו לשכתב את התשובות שלנו. לולא הפציעה יש מצב שהיו מצליחים להתאפס, עם ווילי קאולי סטיין כנוכחות בצבע שקצת עוזר לדריימונד גרין במאבקים עם הגבוהים ודיאנג'לו ראסל שנכנס יותר לעניינים. כרגע זה הופכת להיות הקבוצה של ראסל ולא בטוח שזה יחזיק עד שקרי ותומפסון יחזרו. ווג' כבר דיווח שהם החלו בסקאוטינג לקראת הדראפט מה שאומר שהם שינו כיוון, ואולי שנה מנוחה מחוץ לפלייאוף תעזור להם לחזור. (ולהשיג אוהדים ישראלים אחרי שיבחרו את דני אבדיה בדראפט)

ניב – הפציעה של קרי ברביעי בלילה אולי דווקא תעשה טוב ללוחמים שלא יצטרכו 'לשמור על הכבוד' ויוכלו ללכת לשנת התאוששות בה גם יקבלו בחירת דראפט גבוהה. ג'ס תחזור להיות טופ דוג בשנה הבאה. כרגע יתרכזו בלהפסיד, וקרי יזכה בכך שלא יופנו כלפיו שאלות האם הוא יכול להוביל קבוצה לבדו. 

מידן – גם לפני הפציעה המצערת של קארי גולדן סטייט נראיתה רע העונה. אני לא זוכר הרבה מיקרים של קבוצה שהייתה בטופ 5 שנים, חוותה נפילה ואז חזרה שוב לטופ. גולדן סטייט סובלת מעייפות חומר. אני סמוך ובטוח שהם יחזרו טובים יותר בשנה הבאה אבל יש לי ספק סביר להניח שגמר NBA יהיה הישג שיהיה קשה לשחזר במהרה בימיי קארי/קליי. באשר לעונה הזו – זה רק עניין של זמן עד שקר תולה את העניבה בשל בעיות גב ונותן למייק בראון להתמודד על הג'יפה. הייתי לוקח החלטה ונותן לדריימונד גרין קצת אוויר כי טנקינג עושים מכל הלב או לא עושים בכלל(ג.פופביץ עד מתי נוב 96 ?)

שגיא –אף אחד לא רצה להאמין כמה גרועים הווריורס יהיו. זאק לואו היה אמיץ ודירג אותם במקום תשיעי. ביל סימונס תהה על היכולת שלהם לשמור. הכל היה בשושו, כי אף אחד לא רצה להמר נגדם. הווריורס הקריבו בעבר את כל העומק שלהם בשביל להביא את דוראנט, אבל הרביעיה בתוספת איגודלה וליווינגסטון עבדה מושלם ביחד. עכשיו אין עומק, אין רביעיה ואין התאמה בין החלקים. הווריורס יהיו אחת הקבוצות החלשות בליגה בעונה הקרובה, וזה עוד נכתב לפני הפציעה של קרי.

ללא רודנר, גם דן תורן כבר שר את זה קודם – אימפריות נופלות, לאט.

לוקה על טריי יאנג וקמרון רדיש? איך הטרייד הזה נראה עכשיו?

דרור – טוב תודה. מה איתך? הטרייד נראה מצויין לשני הצדדים. גם אם נתייחס לשמועות לפיהן לוקה לא היה מגיע לאטלנטה אלא נשאר באירופה כלא נכונות, די בטוח ששני הצדדים מרוצים ממה שקיבלו, ובסופו של דבר שני הצדדים קיבלו את מה שמתאים להם לבניה ולתכניות. שתיהן עם השחקן שרצו. אטלנטה בנתה בדמות גולדן סטייט ויאנג מתאים יותר לזה, ולוקה מתאים יותר לסגנון של דאלאס. 2 הקבוצות מרתקות ומהנות לצפייה וזה אמנם לא יפריע גם עוד 5 שנים לשאול את השאלה הזאת. והחלמה מהירה ליאנג.

שגיא – לוקה הוא שחקן על. יש לו כל מה שצריך בשביל לשלוט במשחק. יאנג שחקן התקפי מצויין, אבל יש לו חסרונות רבים שעדיין לא ברור אם המשחק התקפי שלו יחפה עליהם. רדיש עדיין לא ידוע. עדיין מוקדם להכתיר את הטרייד. נראה שלשתי הקבוצות יש כיוון ולוקה\טריי מתאימים בדיוק לכיוון שאליו הקבוצות מבקשות ללכת. דאלאס חיפשה שחקן שייקח את השרביט מנוביצקי. אטלנטה בונה קבוצה וחיפשה לצבור כשרון ושחקן שיריץ את הקבוצה. יכול מאוד להיות ששתי הקבוצות יהיו מרוצות בסוף

מידן – במונחים של טריידים אני חושב שהמינימום של 5 שנים לפני שקובעים הצלחה או כשרון. כרגע הטרייד נראה טוב מאוד עבור 2 הקבוצות כאשר לוקה נראה כמו הגניבה הגדולה יותר וטריי יאנג סיפק 2 משחקים וחצי עצומים לפני שנפצע. בסדרה של 30X30 בסרט המעולה על סם בואי https://vimeo.com/229506948 הוא מספר שבעונה השניה של ג'ורדן, מייקל נפצע ושבר את הרגל והיה מי שהיה ממש שמח בפורטלנד מהבחירה בבואי ולא בג'ורדן ומאז כמובן השאר היסטוריה. זה טרייד שעשוי לעבוד נהדר ל 2 הקבוצות, אם ביום מן הימים ה 2 יפגשו בסדרת גמר פייס טו פייס זאת יכולה להיות חתיכת סגירת מעגל.

ניב – צריך לראות איך קמרון רדיש ייראה אבל ביל סימונס אמר משהו שאני מסכים איתו ב-100%. כשיש לך צ'אנס לשחקן שיוכל להיות MVP אתה חוטף אותו. לוקה הוא שחקן ברמה הזאת שיוכל לשלוט בליגה. יאנג שחקן נהדר, אטלנטה בונים משהו נחמד ויפה, וגם אם אין פה נפילה ענקית, הצד המפסיד בטרייד הזה ברור. 

אור – זו כבר שאלה שניה שהתשובה אליה משתנה עקב פציעה. טריי יאנג גרר השוואות עוד קודם לקרי, והפציעה הזו מוסיפה עוד מישור להשוואה – אבל הפעם לא בצורה חיובית.
כמובן שעוד מוקדם לומר שיאנג יחווה את אותן פציעות כרוניות כמו שקרי חווה בתחילת הקריירה, אבל יש מספיק הסברים למה זה כן מגביר את החשש. בניטרול השאלה הזו, אני חושב שאטלנטה מרוצים מהטרייד. לוקה שחקן מצוין, אבל עושה רושם שיאנג מתאים יותר למה שמנסים לבנות באטלנטה. בטקסס בטח שלא מצטערים על הטרייד הזה. היורו-קונקשן נכנס בטבעיות לנעליים של דירק, ונראה מתאים בול לדאלאס ומה שהם בונים סביבו.

40 שלשות למשחק-זה פשוט איך שמשחקים?

ניב – מספר כמות הזריקות לשלוש עלה בממוצע בקצב לינארי משנת 2012 (כשהארדן הצטרף לרוקטס- צירוף מקרים???). בערך 2-3 זריקות נוספו כל שנה. אני חושב שהמגמה תמשיך ונראה לפחות 3 קבוצות שעוברות את 40 הזריקות לשלוש בממוצע, והממוצע הכללי יעבור את ה35 זריקות למשחק. כשמזכירים את כמות השלשות צריך גם להזכיר את קצב המשחק. כרגע אנחנו עומדים על 103.4 פוזשנים למשחק, הכי הרבה מאז שנות ה70. גם המגמה הזו לדעתי תמשיך, גם אם תתמתן. מעניין איך קבוצות כמו לייקרס ויוטה שבנויות על משחק איטי יעמדו בקצב לאורך זמן ושווה לציין שיוסטון בשנים עם כריס פול היו מצויינים למרות ששיחקו בקצב איטי להחריד.

שגיא -גם בשנה שעברה הקבוצות פתחו בקצב מטורף והאיטו. קשה להאמין שאפשר להחזיק בקצב הזה 40 משחקים. כמות הפוזשים תרד. מצד שני כמות השלשות תעלה. אנחנו רואים יותר ויותר קבוצות שמשחקות את משחק האנליטיקס. כשיש לך שחקן כמו קוואי או דוראנט, האנליטיקס פחות מעניין אותך. כשאין זה סיפור אחר. קצב זריקת השלשות עולה, וימשיך לעלות ככל שהעונה תתקדם. יותר קל לעמוד ולזרוק משלוש מאשר להיכנס לסל ולחטוף מכות.

דרור – חוץ מיוסטון כולן התחילו בסערה ובכל משחק אט אט זה יורד. אז אני הולך על גם וגם. אני חושב שכמות השלשות הגבוהה תישאר כזו, וככל הנאה יהיו קבוצות שיסיימו מעל 40 שלשות למשחק, אבל לא חושב שמילווקי תזרוק העונה בעוד משחק מעל 50 זריקות מעבר לקשת. אולי בעונה הבאה. כי בסופו של דבר מניח שכולם ראו את כל הגרפים שיש בכל עונה על כמות השלשות למשחק שעולה, אז בממוצע זה אכן יעלה, ונמשיך לראות את הגרפים הללו. ואנשים ימשיכו להתלונן שזה הרס את המשחק. עד הטרנד הבא.
רגע, מתי מופיע הגרף של זריקות עונשין וההשפעה של הארדן?

אור– העליה קשורה גם לעליה בקצב המשחק – נכון לכתיבת שורות אלו הקצב הממוצע בליגה הוא 103 פוזשנים למשחק לעומת 100 בשנה שעברה. במקביל יש גם עליה באחוז הזריקות שלוקחים מהשלוש – 38% לעומת 35.9% בשנה שעברה. אני לא רואה את הטרנד הזה משתנה באופן משמעותי. סביר שהוא ירגע קצת, אבל מאז 2015-6 יש עליה של כ-2% בשנה בשיעור הזריקות, אז 38% מהזריקות שילקחו מחוץ לקשת זה לא באמת חריגה, ובמשחק נתון – בוודאי שאפשר לראות קבוצה מעיפה למעלה מ-40 שלשות

מידן – באופן מובהק, ככה משחקים .המון שלשות והסוף של החצי מרחק זאת לא מגמה זאת עובדה. נראה שמילווקי,יוסטון הפליקנס ודאלאס יהיו באזור ה 40. יוסטון יפלרטטו עם ה 50 בממוצע. לעומת דאלאס ויוסטון הספרס אגב, עם 23 זריקות בממוצע למשחק אז זה שבטקסס יורים גם בסוסים זה נכון אבל רק ביוסטון.אם לפני 20 שנה שחקנים כמו אמביד,טאונס ודוויס היו זורקים ככה מדאון טאון הם היו גומרים בדאון אנדר. יש רגעים שזה נראה יפה ויש משחקים שזה נראה כמו אימון קליעות לא מוצלח בספורטק. מה שישפיע על הזריקות ל 3 זה קשת ה-4 אבל זה נושא לדיון אחר.

סרטון של מיטב השלשות של העונה הקודמת

קיירי אירווינג מדאיג את ברוקלין עם מצבי רוח משתנים

שגיא –קיירי אירווינג הוא טיפוס. עוף מוזר. היה וישאר. כשרוני ככל שיהיה, לכולם ברור איזה נזק הוא יכול לגרום אם הוא לא מנוהל כמו שצריך. האם זה מה שקורה בברוקלין כרגע? בעיני זה בגדר רכילות. הנטס לא טובים כרגע למרות שקיירי משחק כדורסל עילאי. סוליסטי, אבל עילאי. 2 הפסדים ונצחון צמוד על הניקס זה לא מספיק טוב. הנטס הוכיחו את היכולת שלהם בבניית קבוצת כדורסל משאריות. עם כוכבים זה סיפור אחר לגמרי. צריך לתת להם זמן, לראות אם הם מסוגלים לשחזר את ההצלחה, ולהפוך את הקבוצה לגדולה מסכום חלקיה, גם עם קיירי ודוראנט.

מידן – אני מסכים עם הגברת ג'קי מקמאלן. מה הנטס יכולים לומר? זה לא בריא שקיירי מקבל הייפ של אחד שלא ממש מסתדר עם הטים-מייט שלו. זו גם תהיה הקבוצה ה-2 (אחרי בוסטון) שקבוצה שלו למעשה נראית פחות טוב בלעדיו מאשר איתו. לטעמי אני חושב שקיירי חייב אבל חייב להפסיק להתרועע עם קובי ולשחק כדורסל כזה שיביא ניצחונות. ליבי ליבי על אטקינסון והנטס, הם היו המרענן של הליגה בעונה הקודמת.

אור – לשניהם. אני מאמין שקיירי הוא קיירי, ושלא כולם יודעים איך לאכול אותו בברוקלין. מצד שני הם ידעו למה הם נכנסים והם יהיו צריכים ללמוד אחד את השני. קיירי – ולהבדיל, ראסל ווסטברוק – הם (כנראה) אנשים עם מבנה אישיות מאד מיוחד, והליגה הולכת לכיוון של לקבל את הטיפוסים האלו. זה על אטקינסון ומי שלא יהיה ה'מנהיג בחדר ההלבשה' של הקבוצה לדאוג שזה יזרום חלק ככל האפשר. כשנזכרים בפיצוצים של דילו בלוס אנג'לס ולעומת זאת איך שהוא הריץ את הקבוצה בעונה שעברה, אני די בטוח שזה אמור להסתדר

דרור – אין סיבה שמקמאלן תשקר. היא אמנם אוהדת בוסטון מוצהרת אך אחת האמינות בתחום ואף הוציאה טור לאחר העונה שעברה שטען שקיירי לא היה הבעיה היחידה. היא בקשר טוב עם שחקנים שם. אבל זה לא מעניין, זה רכילות. מה שמעניין זה ההשפעה על ברוקלין שנכון לכתיבת שורות אלה במקום ה-12 במזרח במאזן 1 – 3 ואני טענתי שקיירי יהיה מועמד ל-MVP, אבל הוא צריך להתאפס. יהיה מאוד רע אם יביא אותם לפחות הישגים משדיאנג'לו ראסל הביא אותם. מאמין שעוד יגיע לזה, החבר'ה שם יתאפסו ויתרגלו אחד לשני, מאחל לו שיהיה מאושר, ומאמין שדוראנט ידע לאזן אותו בעתיד.

ניב – ברור שלמקמאלן. אבל מה היא סך הכל אמרה? שקיירי אוהב להתבודד לפעמים? לא מבין למה עושים מזה סיפור בכלל. אהבתי את מה שדוראנט אמר- 'קיירי הוא אמן וצריך להתייחס אליו ככזה'. לכל כוכב בליגה יש אישיות משלו. לא כולם יהיו סטף קרי חמודים ומחייכים, לא כולם יהיו דומיננטים וכריזמטיים כמו לברון. ברוקלין צריכים לדאוג למה שקורה על המגרש כקבוצה. ושם, אם כבר מדברים, הבעיה האמיתית אצל קיירי. 

50 והפסד למינסוטה בבכורה – סיבה למסיבה? או אסון ודכאון?

רשמים ראשונים מצ'אלנג' המאמנים?

מידן – כרעיון זה נחמד אבל ראבק למה לקחת את החוקים מה USOPEN? מה הצעד הבא? לשים שופט על כסא בקו האמצע שיהיה אחראי לצ'אלנג'ים? לדעתי כרגע זה מיותר. הייתי מייצר קונספט של צ'אלנג' במשחק – טייק איט אור ליב איט.

שגיא – עזבו אותי באמא שכ'ם. תנו למשחק לזרום. טעויות שיפוט תמיד היו, ותמיד יהיו. ראינו כבר מקרים שגם בוידאו השופטים מתקשים להגיע להחלטה. זה סתם שם לחץ מיותר על השופטים. תנו להם לעבוד. ברוב המקרים הטעויות מתאזנות, גם אם האוהדים לא רואים את זה. הליגה צריכה לדאוג בעיקר ליושר של השופטים, כל השאר יסתדר.

אור – וואלה אין לי כאלו. המאמנים עוד צריכים להבין איך לעשות שימוש בכלי הזה ומתי נכון לקחת את הצ'אלנג'. זה תהליך, וחמישה משחקים לתוך העונה זה עדיין לא מספיק. לפורטלנד זה כבר הציל משחק, אבל במקרים אחרים המאמנים פשוט בזבזו אותם על ריק, ובכל מקרה בעונה הרגילה, בטח כשאנחנו עוד כל כך רחוקים משלבי ההכרעה, האימפקט שהם מייצרים שולי

ניב – אני דווקא אוהב את הצ'לנג'. למרות שלכאורה זה מאט עוד יותר את המשחק למי שצופה בלייב. אבל כבר ראינו כמה פעמים ששופטים שינו החלטה בצורה נכונה הודות לחוק. מבחינתי כל פעם ששריקה נעשית בצורה נכונה, זה מבורך. גם נחמד שיש רק פעם אחת לעשות את הצ'לנג', מוסיף עוד מימד אסטרטגי למשחק המאמנים

דרור -אני די אמביוולנטי לגבי זה. מצד אחד כאוהד אני די בעד. זה טוב שלמאמן יש הזדמנות "להציל" את השחקן שלו, ולפעמים הייתי רוצה שיהיו להם 3 ולא אחד במשחק, כי יש טעויות שיפוט. מצד שני זה לפעמים יכול לעכב יותר את המשחק, ודווקא סטן ואן גנדי שלא ידוע כמאמן שמסתדר עם שופטים הסביר שזה בעייתי, כי זה מפעיל לחץ על מאמנים, למה עליו אתה מגן ועלי לא? ובנוסף גם לחץ מהקהל על השופטים. נניח כרגע שליש מהצ'אלנג' אושרו, אז הקהל יושב וחושב "וואו, בשליש מהפעמים השופטים טועים" ולא, זה שליש מהפעמים שהמאמנים חשבו שהשופטים טעו הם באמת טעו. בקיצור, דילמה.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב telegram
שיתוף ב reddit
שיתוף ב whatsapp

5 תגובות

  1. קצת באיחור,אבל תודה רבה
    לגבי הסוגיה של לוקה בעד יאנג אני מסכים עם ניב.יאנג כנראה יתפתח לשחקן מצויין אבל אטלנטה ויתרו כנראה על שחקן היסטורי

  2. דיון מעולה. אהבתי את הפורמט.
    גם אני אוהב את צ'אלנג' המאמנים. מאפשר עוד שפן מהכובע
    🙂

  3. מעולה. קיירי באמת חידה, מהימים שלו בקליבלנד אני זוכר שהוא היה נראה ממש נחמד לחברים שלו, כתבים לא עניינו אותו כי הם לא מעניינים אף שחקן בליגה בערך אבל תמיד מחייך תמיד נראה קול כזה וזה בהתחשב שהוא היה תחת הנוכחות המעיקה והגדולה מהחיים של לברון

  4. תודה רבה על יופי של דיון.
    האמת שאין לי מה להוסיף על ארבעת הנושאים הראשונים, פשוט כיסיתם אותם יפה מכל הכיוונים.

    לגבי הצ'אלנג' מאמנים – אני מת על זה!
    אם הייתי מאמן, הייתי מסתמך על האינטואיציה שלי ומשתמש בו ברגע שמרגיש לי כרגע מכונן במשחק (כמעט תמיד יש רגע כזה בקרבות שקולים). אם אין כזה, הייתי עושה בו שימוש טקטי בקראנץ' טיים.
    יופי של רעיון בעיני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הזדמנות להכיר

תגובות אחרונות

צור קשר

טוויטר

פייסבוק

הצטרפו לקבוצת הטלגרם