מאמן מתחיל – פרק ב'

המאמן המתחיל היא הפינה שלי להוציא את ההצלחות, התגובות, ומדי פעם גם את הדברים הקטנים שמטריפים לי את המוח בכל אימון ואימון מול כל המעורבים

המשחק הראשון

אחרי הפרק הראשון של מאמן מתחיל, נעשה את השיפט המהיר למשחק הראשון. אז הוא הגיע, ורציתי לשתף כמה שיותר ילדים, כדי שירגישו מעורבים בכל משחק. החבר'ה התחילו חזק – בעיקר במקום שרציתי שיתחילו – בהגנה. הובלנו בתום החמישית הראשונה כשאנחנו מאפשרים 6 נקודות בלבד אחרי 8 דקות. נכון, קלענו רק 8 חזרה, אבל אני חי עם זה בשלום לגמרי.

היה לקבוצה היריבה שחקן שהיה בגובה שלי, כשהילדים שמשחקים אצלי, במקרה הטוב, 1.65. להזכיר, אני כמעט 1.90. במפתיע, הוא לא היה השחקן הכי טוב שלהם. אפילו לא קרוב לזה. השחקן הטוב שלהם הגיע לסל כמעט מתי שרצה. הוא גם היה גדול פיזית משמעותית מהחבר'ה שלי, אבל איך חכם כדורסל זקן אמר פעם, "אין יום רע בהגנה".

ברבע השני נקלענו כבר לפיגור. בניסיון להעיר אותם קצת, אמרתי להם שברגע שמתקיף הולך לסל, זה "או כדור או יד", מהאמרה המפורסמת בכדורגל 'או כדור או רגל'. הייתי מבסוט ממה שאמרתי. נכון, הם לא יישמו כל כך והיו הרבה יותר נרפים מהגאטוסו המצוי, אבל זה עדיין הכניס בהם קצת מוטיבציה…

כמיטב המשוררים, "אין יום רע בהגנה"

בסוף המשחק הפסדנו ב-6 הפרש, למרות שהגענו עד מינוס 17. החבר'ה הראו המון אופי וחזרנו למשחק בתחושה שיש על מה לדבר. עשינו את כל הדרך אבל מה לעשות… בסופו של דבר, השעון הסתיים והזמן לא היה לצידנו. 48:42 לוח התוצאות הראה בסיום, ואני, בתור מאמן מתחיל לקראת החגים – הייתי מבסוט ממש.

מסקנות

הם נלחמו. זה למה אני כמעט ולא שורק להם פאולים באימונים. אם זה לא היה ברור, אני נותן להם שיפוט שמתאים לכדורגל. אמרות כמו "תמיד יהיה קשוח יותר בקרב", או "זה לא משנה אם תעשה 0 או 100 פאולים, בסוף ישרקו 30" גם יצאו מהפה שלי ואמרתי לעצמי, "פאק, אתה קלישאה מהלכת". חשבתי לעצמי האם זה ניסיון לפצות על זה שהייתי ילד שלא הולך בכוח לסל. יום אחד אחקור את זה. הדחקתי את המחשבה הזו כמו הגבר הממוצע.

אחרי שסיימנו ויצאנו לקראת החגים (כן, אלה חדשות-ישנות) אמרתי להם כמה שהייתי גאה בהם. הרגשתי את עצמי בכל אחד מהילדים, כמו שאני מתרגש כשאני כותב את השורות האלה. הם נלחמו, הזיעו, ניסו ושרטו בכל רגע של המשחק. הפאשן נמצא שם.

במהלך האימונים הבאים, החלטתי לשים את הדגש על ההתקפה ועל התזוזה בה. מתחילים בקטנה ולאט לאט מגבירים את הקצב. ככה מנצחים משחקים. התמקדות בחיובי, שיפור ועבודה קשה.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב telegram
שיתוף ב reddit
שיתוף ב whatsapp

7 תגובות

  1. בתור קולגה לשעבר, מזדהה מאוד עם הדילמות.
    בעיני, הכי קשה והכי חשוב ללמד תנועה ללא כדור, בדגש על החיתוך בזמן.
    זה היסוד שאף אחד לא מלמד, ואפשר ללמד אותו.

  2. מצוין.
    המלחמה, רוח הקבוצה, והמשחק הקבוצתי הם הדבר הכי חשוב בגילאים האלה.

  3. נהדר סער! ילדים זקוקים למאמנים כמוך , נשמע שאתה רוצה קודם כל שילמדו ולא חושב על רק לנצח מהרגע הראשון. תמשיך לשתף מהחוויות…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הזדמנות להכיר

תגובות אחרונות

צור קשר

טוויטר

פייסבוק

הצטרפו לקבוצת הטלגרם