אחד ביום: האם אינדיאנה פייסרס מתאמצת לשווא?

לכל הכתבות של אחד ביום

3:00: דנבר נאגטס (22-45) – אינדיאנה פייסרס (25-44)

בין ההישגים הגדולים שניסה האדם להשיג במאה ה-20 (ואולי קצת לפניה)  ידע כמעט כל ילד למנות את הטיסה הראשונה, ההגעה לירח והטיפוס לפסגת הר האוורסט. פחות מפורסמים ממנה הם הניסיונות הראשונים של האדם להגיע לקוטב הדרומי שהגיעו לשיאם בחודש דצמבר 1911, קיץ בחלק הדרומי של כדור הארץ.

בימים ההם לא היו מטוסים וספינות משוכללות שיכלו לקרב הרפתקנים להשלמת המשימה והגעה לקוטב דרשה הליכה מאומצת בתת-תנאים, בקור מקפיא של 40- מעלות (בקיץ!) ובפגיעות גדולה מול איתני הטבע. ובכל זאת, שתי משלחות התחרו על התואר 'האנשים הראשונים שדרכו על אדמת הקוטב הדרומי אי-פעם' ואף אחת מהן לא רצתה לוותר.

אחת המשלחות נקראה 'טרה נובה' והיא הונהגה בידי מגלה הארצות האנגלי (תודו שהייתם רוצים לעבוד במקצוע הזה!), רוברט פלקון סקוט. סקוט כינס סביבו 65 אנשים שהיו אמורים לעזור לו במשימה הנכבדת ואחרי אימונים רבים היא יצאה אל המסע. המשלחת שהצטמצמה עד לכדי חמישה אנשים (התכנית המקורית הייתה להשאיר ארבעה אחד לכל צד של המזחלת שגררה אותם) הצליחה לבסוף לעמוד במשימה שלה אלא שלצערם כי רב הם מצאו בקוטב את דגל נורבגיה אותו השאיר במקום רואלד אמונדסן שהגיע לקוטב 33 ימים לפניהם.

עכשיו היה עליהם לחזור הביתה בשלום, אלא שכאן הסתבכו הדברים. אדגר אוונס, אחד מחמשת חברי המשלחת, נפגע בראשו כשנפל את תוך בקע בקרח בדרכם חזרה ואחרי שלושה שבועות של מסע, מת מפצעיו. מבין ארבעת הנותרים היה מצבו של לורנס אוטס, גרוע ביותר, שכן הוא סבל מכוויות קור והתקשה ללכת את 13 הקילומטרים היומיים שהקוצבו למשלחת על מנת להגיע מתחנת מזון שהם השאירו בדרכם לשנייה.

עם זאת, חבריו של אוטס סירבו להפקיר אותו וגררו אותו איתם דבר שגרם להם לפגר מאוד בלו"ז שלהם ולסכן אותם מאוד בשל מחסור במזון והחשש שהחורף בקוטב יקדים ויכלא אותם. לורנס אוטס החליט להקריב את עצמו למען הקבוצה ובבוקר ה-16 במרץ, ממש היום לפני 107 שנים, הוא קם, יצא את האוהל המשותף אל תוך סופת שלג כשהוא מכריז "אני רק יוצא החוצה ואולי אתעכב מעט". אוטס לא שב ונתן בכך לחבריו סיכוי טוב יותר להינצל. בשל מעשה הגבורה שלו הוא זכה להנצחה ולכבוד במולדתו, אנגליה ומדלייה לזכרו אף הונפקה ע"י מלכת אנגליה.

לצערו של אוטס, ועוד יותר לצערם של חבריו, הצ'אנס הנוסף שניתן לחברי המשלחת הנותרים להינצל, לא נוצל. סופת שלג קשה שפקדה את חבריו שלושה ימים אחר-כך כשהם במרחק שלושה קילומטרים מהמקום בו הם עזבו את אוטס לגורלו, לכדה את שלושת החברים הנותרים. הם מתו מקור באוהלם תשעה ימים מאוחר יותר וגופותיהם נמצאו בנובמבר של אותה שנה ע"י משלחת חיפוש שגם מצאה פתקים המתארים את קורותיהם ואת תיאור מעשה ההקרבה האצילי של אוטס, שלמרבה האירוניה היה לשווא.

בספורט בכלל וב-NBA בפרט, אנחנו נוטים לתת כבוד לאלו שנותנים את כל כולם במגרש ואת השחקנים שמקריבים מעצמם בשביל הקבוצה. כאלו למשל הם האינדיאנה פייסרס הנוכחיים שלמרות כישרון די מוגבל בסגל, נלחמים בגבורה ומדורגים בצמרת המזרח, באזור חיוג של פילדלפיה ובוסטון השאפתניות וכנגד כל הסיכויים. הם מדורגים שניים בדיפנסיב רייטינג, יש להם בסגל 10 שחקנים (לא כולל אולדיפו) שתורמים באופן משמעותי לקבוצה ויש להם לא מעט שחקנים שבשביל הקבוצה נותנים את הלב גם מהספסל (תיקחו את דומנטאס סאבוניס בחשבון כשאתם חושבים על השחקן השישי של העונה). אלא שכאן, לדעתי, מגיעה ההקבלה המושלמת בין ההקרבה שלהם לבין ההקרבה של אוטס שהוזכרה קודם לכן, כי כמו שאני רואה את הדברים, בשני המקרים כל ההקרבה הזו הולכת להיות לחינם.

אינדיאנה עומדת בימים אלו בפני סדרה של משחקים שהולכים לדרדר אותה ממעמדה (רביעית במזרח באותו מאזן של פילדלפיה השלישית). זה יתחיל הערב במשחק חוץ אצל דנבר ויימשך אצל פורטלנד, הקליפרס וגולדן סטייט ובהמשך דנבר בבית ואוקלהומה + בוסטון בחוץ. הסיבה לפסימיות היא לא רק לוח המשחקים הקשה ביותר שמצפה לקבוצה של נייט מקמילן אלא בעיקר העובדה שהניצחון במשחק האחרון שלהם על הת'אנדר היה היחיד בחודש האחרון על קבוצת פליאוף. באופן כללי המאזן שלהם מול קבוצות פליאוף עומד על 35% ובמשחקי חוץ המצב רק מחמיר, מה שלדעתי יגרום לערימת הפסדים בתקופה הקרובה. כי בדיוק כמו שאטוס לימד אותנו, הקרבה והירואיות לפעמים לא מספיקים, בטח כשהתנאים האחרים לא מאפשרים את זה.

יריבתה של אינדיאנה הערב, דנבר, גם היא לא תקל על הניסיונות של אינדיאנה להצליח למרות חסך מסוים בכישרון. הנאגטס אמנם לא מצויים בכושר טוב ועומדים על מאזן 7-10 מאז תחילת פברואר אבל כשיוסטון נושפת בעורפם בקרב על המקום השני, כל משחק, בטח ביתי הוא בגדר חובה לנצח והנאגטס עושים מאמץ לא לעשויות שטויות (כמו ההפסד השטותי לדאלאס שנמנע רק בזכות הסל הנהדר של יוקיץ' בשנייה האחרונה) ואף קיצרו את הרוטציה במה שהוציא את איזיאה תומאס ממנה במשחקים האחרונים.

המשחק הערב יכול בהחלט להיות מכונה 'משחק בין שתי הקבוצות המפתיעות של העונה'. שתיים שמדורגות גבוה בקונפרנס שלהם מבלי שאיש חזה זאת. ובכל זאת, כמו בכל מקרה של הפתעה, יש תחושה, בשתי הקבוצות, שהסטטיסטיקה בהחלט עלולה להתיישר בזמן שנותר עד לסיום העונה ושבסוף הסיבוב הראשון בפליאוף, שתיהן כבר לא יהיו איתנו. בינתיים, נתנחם במשחק שבהחלט אמור להיות מעניין.

ומה עוד מחכה לנו הלילה (והערב)?

Post Up:

2:30: סן אנטוניו ספרס (29-40) – פורטלנד טרייל בלייזרס (26-42)

2:30: אוקלהומה סיטי ת'אנדר (27-42) – גולדן סטייט ווריירס (21-46)

3:00: יוטה ג'אז (29-39) – ברוקלין נטס (34-36)

Post Down:

18:30: בוסטון סלטיקס (27-42) – אטלנטה הוקס (45-24)

1:00: ניו אורלינס פליקאנס (41-30) – פיניקס סאנס (54-16)

1:00: וושינגטון וויזארדס (40-29) – ממפיס גריזליס (41-28)

2:30: דאלאס מאבריקס (41-27)  – קליבלנד קאבלירס (52-17)