מכבי מתארחת בולנסיה – יומן הקפטן במהדורה מיוחדת

שבוע שעבר קיבלתי תזכורת ממומי שמכבי תל אביב הולכת להגיע אלינו לולנסיה והם מצפים לקבלת אורחים ותופינים כיד המלך.

בדרך כלל כשמישהו מגיע אלינו לביקור אני מיד שולח לו הזמנת קפה שחור, טחינה וזעתר מהארץ אבל נציגי מכבי כידוע מגיעים רק עם פרוות ורולקסים, ואפילו לא הביאו אוזן המן.

למרות זאת החלטנו ללבוש את מיטב מחלצותינו ולייצג את ישראל בכבוד. כמובן שכאוהד גליל ויוסטון לא יכולתי להביא עצמי ללבוש צהוב, אז הלכתי על כחול ניטראלי.

ההתמצאות שלי בכדורסל אירופאי נגמרה אי שם בימים שנייט האפמן שלט ברחבות ואנתוני פארקר ליהטט על המגרש. אז לקחתי את המשימה כסקאוט ואנתרופולוג חובב.

המשימה המקצועית: דני אבדיה.

המשימה האנתרופולוגית: כדורסל אירופאי.

לאשתי יש יכולת על טבעית לנחש תוצאות על פי צבעי המדים של הקבוצות. מה שמעצבן במיוחד זה שהיא לרוב צודקת ואז חופרת לי על זה במשחק הבא. הפעם היא הימרה על משחק צמוד במיוחד שבו מכבי תנצח בפחות מ-3 נק', עם סיכוי סביר להארכה.

עניתי לה שזה לא חכמה כי מכבי ניצחה את שני המשחקים האחרונים שלה בהפרש כולל של 4 נק', אבל קיוויתי והימרתי לניצחון ישראלי בספרות כפולות.

המשחק

מכבי פתחה בסערה ורצה ל-0-8 ואז 3-14. 100 האוהדים הצהובים עשו רעש ונראה היה שהפעם- ההימור שלי ינצח. אבל כשחיים בספרד מספיק זמן מבינים שהספרדים תמיד מאחרים. גם הקבוצה שאיחרה לצאת לחימום, האוהדים שאיחרו להתיישב במקומות וכמובן 4 הדקות הראשונות של הרבע שבהן היתה קבוצה אחת על המגרש.

אבל המקומיים נכנסו לעניינים וצמצמו את ההפרש במהרה. במכבי זה היה ווילבקין שעשה הכל. מה עשו ג'ייק כהן ואנגלו קוליארו על המגרש- אין לי מושג. אולי נסיון של המאמן להתמודד עם הפיזיות של הספרדים. אבל הם לא נראו כמו שחקני כדורסל לגיטימיים. מכבי פשוט הפסיקה לשחק וכל מה שהיה לה באותם רגעים זה בידודים של ווילבקין והמון המון קלנקים.

קולום התחיל להתחמם ושלשה של סן אמטריו על הבאזר קובעת יתרון נקודה לולנסיה בסיום הרבע. הר הגעש הספרדי מתפרץ בשאגות שיר הפרטיזנים.

הרבע השני נראה אפילו גרוע יותר מבחינת מכבי. שום דבר לא זרם בהתקפה והם קלעו 15 נק' בלבד ברבע. למזלם הספרדים לא היו הרבה יותר טובים וקלעו 19 נק' ברבע.

תוצאת מחצית: 33-38 למקומיים.

שיעור אנתרופולי למחצית א': לפני שהספקתי למצמץ כבר עבר חצי משחק.

35 דקות על השעון מפתיחת המשחק לשריקה למחצית.

בתור אוהד NBA זו היתה ההתרשמות הכי גדולה שלי מהמשחק האירופאי. כמה שהוא נחות איכותית, הזרימה שלו פשוט נכונה. משחק ה- NBA נראה לפתע כזה נמרח לעומת בן דודו האירופאי שעולה המחשבה שאולי במקום לחפש לעשות כל מיני גימיקים ושינויי חוקים כדי למשוך צופים, אולי ה- NBA פשוט צריך לאמץ את החוקים האירופאים.

משימה מקצועית חצי א': דני אבדיה נראה אבוד. בדקות ששיחק הוא היה מנוי על הפינה של פי ג'יי טאקר, בצידה הימני של ההתקפה. לא זז משם ונראה מתוסכל. וגם כשקיבל כדור, במקום לזרוק היסס ואז ניסה מסירה מסוכנת ונראה שהוא בעיקר חושש מלעשות טעויות. כי הוא יודע שכל טעות או חצי טעות, המאמן מייד יחזיר אותו לספסל. ראיתי את אבדיה בעבר ואני יודע שהשחרור שלו מהיר יותר. ואכן בהפסקת המחצית הוא עלה ראשון למגרש, כמה דקות לפני כל השחקנים וזרק שלשות. כולן בפנים, כולן עם שחרור מהיר ונקי.

מחצית שנייה

בויאן דובלביץ', הידוע אצל המקומיים בתור 'דובי', פתאום החל להיראות כמו דוב אמיתי. מכבי פשוט לא הצליחו לעצור אותו והספרדים עושים מה שהם רוצים על המגרש. 2 נק' של דובי מעלות את ההפרש ל-12 לטובת הוולנסיאנים ועם איך שמכבי נראית, זה הפרש גדול מדי. אבל אז סוף סוף ספרופולוס הוציא את ג'ייק כהן, אבדיה נכנס וקלע סל במתפרצת, ווילבקין ודורסי החלו להפציץ וההפרש מצטמצם. בסיום הרבע רק 3 הפרש למקומיים.

ברבע הרביעי כבר ידענו שהולך להיות כאן קרב עד הסיום. דורסי בעוד שלשה מחזיר את היתרון למכבי בתחילת הרבע ומכאן יש נדנדה המסתיימת כמובן בתוצאה האלמותית 78-77 למכבי. משם ווילבקין בעוד שלשה 1:18 לסיום מעלה את ההפרש ל-4 ומשם הניצחון של מכבי מובטח.

85-82 בסיום למכבים.

שיעור אנתרופולוגי חצי ב': אני לא חובב כדורגל אבל אני יודע כמה הספרדים אוהבים את הכדורגל שלהם. לראות את אוהדי מכבי שמילאו יציע ולא הפסיקו לעודד היתה חוויה מרשימה, מעט מרגשת אפילו. הספרדים לעומתם עודדו יפה, הבחור שלידי ביציע השתדל להראות רגשות וצעק איחו דה פוטה אוטרה ווס בכל שלשה של ווילבקין או דורסי, אבל אתה רואה שלכאן הם באים עם הילדים, סבים ומשפחות. זה לא המקום אליו הם באים לפרוק עצבים. הכדורסל לא בנימי נפשם כמו אצל אוהדי מכבי המסורים.

משימה מקצועית חלק ב': אבדיה נראה הרבה יותר אגרסיבי בחצי השני. אבל מה שהמאמן עושה לו יכולה לתסכל כל אחד. למעשה במשך כ-3 דקות הוא החליף בינו לבין דורסי כשדורסי משחק כל התקפה, ואז חילוף, אבדיה בהגנה ואז מוחלף. ממש ראו את התסכול של אבדיה בדקות אלו כשנראה שכל טעות הגנתית של מישהו מה חמישייה המאמן מייד צועק לעברו ומחליף אותו. אישית לא ברורה לי ההעדפה של המאמן לשחקן כמו אנג'לו קוליאו לעומת כישרון כמו אבדיה. למרות זאת, אמנם יש לאבדיה יכולת הגנתית מרשימה לבחור צעיר כל כך, אבל הגנת החילופים בעייתית אצלו, ונראה שלא תמיד יודע מתי לעזור ומתי להישאר על השחקן שלו. זה נקודה שיהיה חייב לעבוד עליה כי זה התפקיד המיועד שלו ב- NBA כפורוורד שיכול לשמור על כל עמדה.

סך הכל התרשמות מאבדיה: משחק בינוני, עם מחצית שניה טובה בהרבה מהראשונה. אבל דברים שרואים במגרש ולא בטלוויזיה היא מידת התסכול מאיך שהמאמן משתמש בו, ויהיה מעניין לבחון את זה בהמשך הדרך.

קלעים:

למכבי: ווילבקין 20 נק' (6-11 מהשלוש), טיילר דורסי 19 נק', אותלו 12 נק' ו-9 ריב', אבדיה 10 נק' ו5 ריב' ב18 דק'.

לוולנסיה: בויאן דובלביץ' עם 19 נק', קולום עם 10 נק' ו-9 אס', 12 נק' למוריס נדור.