היום 20 יום לעומר.
יש הרבה דברים שעושים שחקן הגנה טוב. ראיית משחק, יכולת קריאת מהלכים קדימה, אתלטיות, מוטת ידיים ארוכה, התמדה, חוסר פשרות, יכולת לשגע את היריב, ובעיקר לא לוותר אף פעם.
ויש שחקן שעשה את כל זה ביחד והיום נדבר עליו. מי שעוד לא הבין מהפוסט של אתמול היום אנחנו מדברים על גארי פייטון.
פייטון נולד באוקלנד, אביו היה ידוע בכינוי MR..Mean על שם שיטות החינוך והאימון הקשוחות בהן נהג.
לאחר התיכון הלך פייטון לאוריגון סטייט.
בשנתו השנייה במכללה ציוניו הידרדרו והוא הודח מהקבוצה, אביו שכנע אותו להשקיע יותר בלימודים ופייטון חזר לקבוצה.
פייטון המשיך לככב במכללה והוא מחזיק עד היום שיאים רבים שלה
לאחר 4 שנים במכללה יצא פייטון לדראפט ונבחר במקום השני בדראפט 1990 ע"י הסופרסוניקס.
הציפיות מפייטון היו גבוהות אבל ההתחלה לא הייתה פשוטה (עד שבן יהודה הגיע, לא דיברנו). בשתי העונות הראשונות שיחק רק 12.5 דק ' בממוצע ולימים הוא יספר ששקל פרישה לאחר עונת הרוקי שלו.
בעונת 92/93 ג'ורג' קארל שהצטרף במהלך העונה החולפת נתן את המפתחות בידי פייטון ושון קמפ וביחד יצרו את אחת ההתקפות המלהיבות של שנות ה-90 המוקדמות.
זה היה די פשוט, פייטון היה חוטף את הכדור רץ קדימה זורק את הכדור לגובה של בערך 2000 אמה ומשום מקום שון קמפ היה מטביע על כל שחקני הליגה ומשפחותיהם.
באותה עונה הגיעו הסופרסוניקס לגמר המערב שם פגשו את הסאנס. פייטון הציג יכולת הגנתית גבוהה במהלך כל הסדרה ובייחוד במשחק מספר 4 שם הגביל את רכז הסאנס קווין ג'ונסון ל2 מ11 מהשדה. לאחר המשחק אמר בן דודו של פייטון כי ג'ונסון כמו כדור בייסבול בתוך כפפה, ומשם קיבל פייטון את הכינוי.
למרות יכולת טובה בעונה שלאחר מכן הסופרסוניקס הודחו בסיבוב הראשון ע"י הנאגטס והיו לקבוצה הראשונה בהיסטוריה של הליגה שדורגה במקום הראשון והודחה ע"י השמינית.
בעונה שלאחר מכן פייטון המשיך להשתפר הן בפן ההתקפי ובעיקר בפן ההגנתי והיה נחשב לשומר הטוב בליגה. למרות היכולת הטובה של פייטון וקמפ הקבוצה הודחה בסיבוב הראשון ע"י הלייקרס.
גם את עונת 95/96 סיימו הסופרסוניקס במקום הראשון במערב. למרות יכולת טובה מאוד של פייטון שהפך לרכז הראשון בהיסטוריה שזוכה בשחקן ההגנה של העונה, הציפיות מהסופרסוניקס לא היו גבוהות עקב האכזבות בפלייאוף בשתי העונות האחרונות וההיחנקות של קמפ בפלייאוף.
הסופרסוניקס הראו יכולת מעולה בפלייאוף, בסיבוב הראשון דרסו את הקינגס, בסיבוב השני העיפו בסוויפ את הרוקטס, האלופה היוצאת. בגמר נפגשו מול הג'אז של מלון וסטוקטון וניצחו אותם ב7 משחקים.
בגמר פגשו את הבולס שקיבלו בחזרה את ג'ורדן שחזר מפרישה. לאחר שהבולס הובילו 3-0 בסדרה ביקש פייטון ממאמנו לשמור על ג'ורדן. בשני המשחקים האחרונים הסוניקס ניצחו. פייטון השתמש בכל היכולות ההגנתיות שלו ובעיקר בפה המלוכלך ביותר בהיסטוריה כדי להוציא את ג'ורדן מריכוז. הבולס ניצחו ב6 משחקים אבל פייטון קיבע סופית את מקומו כרכז השומר הטוב בליגה.
בעונה שלאחר מכן החלה הידרדרות ביכולת של שון קמפ, והסופרסוניקס לא הצליחו לשחזר את ההישג מהעונה החולפת והודחו בחצי הגמר ע"י הרוקטס.
פייטון המשיך להראות יכולת טובה בעונות לאחר מכן אבל לא הצליח להוביל את הקבוצה מעבר לסיבוב השני.
בעונת 02/03 עבר לבאקס בטרייד. בעונת 03/04 הצטרף לגאלקטיקוס של הלייקרס בניסיון לאליפות שלא צלח. משם עבר לסלסטיקס ובעונת 05/06 הצטרף להיט. פייטון היה חלק משמעותי בספסל של ההיט וסיפק כמה קליעות קלאץ' ועזר להיט לזכות באליפות הראשונה בתולדות הפרנצ'ייז ובעיקר נתן לעצמו את האליפות אותה חיפש כל השנים.
ב2007 פרש פייטון ממשחק פעיל.
ב2013 נכנס להיכל התהילה.
פייטון היה קודם כל רכז מדהים, הוא היה מעולה בפן ההתקפי אבל הפן ההגנתי הופך אותו לשחקן היסטורי.
הוא היה הרכז היחיד בהיסטוריה שזכה בפרס שחקן ההגנה של העונה. הוא נבחר 9 פעמים לחמישיית ההגנה הראשונה של העונה הישג אותו הוא חולק עם גארנט, קובי ומייקל. הוא היחיד שעשה את זה ברצף.
מה הפך אותו לשחקן הגנה כ"כ טוב?
קודם כל היה לו מוטת ידיים ארוכה (2.04 לעומת גובה של 1.93), הייתה לו ראיית משחק ויכולת חיזוי מהלכים יוצאות מהכלל, הוא אף פעם לא וויתר בהגנה, אבל מה שעזר לו יותר מכל להתיש את יריביו היה הטראש טוק שלו.
היה לו פה כ"כ מלוכלך שהוא היה גורם לדודו פארוק להתבייש. הוא אמר פעם בראיון שאם היה משחזר רק רבע מהדברים שאמר לשחקנים במהלך משחקים אמא שלו הייתה מפסיקה לדבר איתו. הכפפה היה נכנס לראש של השחקנים ופשוט מוציא אותם מדעתם. לא היה לו קווים אדומים.
פייטון ייזכר כאחד הרכזים הגדולים בהיסטוריה, והאליפות האחרונה שלו עם מיאמי נתנה סיום מתוק בניגוד ללא מעט שחקנים שלא הצליחו לגנוב אליפות בעידן ג'ורדן.
אז פעם הבאה שמישהו אומר לכם שאתם מקללים יותר מדיי על המגרש פשוט תספרו לו על הכפפה.
הישגי קריירה:
NBA champion (2006)
9× NBA All-Star (1994–1998, 2000–2003)
2× All-NBA First Team (1998, 2000)
5× All-NBA Second Team (1995–1997, 1999, 2002)
2× All-NBA Third Team (1994, 2001)
NBA Defensive Player of the Year (1996)
9× NBA All-Defensive First Team (1994–2002)
NBA All-Rookie Second Team (1991)
NBA steals leader (1996)
6 תגובות
לגבי שיא בחירות לחמישיית ההגנה הראשונה (ולחמישיות ההגנה בכלל), בחירות אלו החלו מעונת 68/9' ולכן שחקני הגנה גדולים כמו למשל ביל ראסל וג'רי וסט הפסידו בחירות בגלל זה.
בחמד משש הפעמים הראשונות של תואר שחקן ההגנה דל הדנה סכו בו שחקני חוץ: מונרריץ בפעמיים הראשונות, ואלווין רוברטסון ושני המייקלים ג'ורדן וקופר בשנים 86'-88'. מאז פייטון הוא שחקן החוץ היחיד לזכות בתואר.
*בחמש משש הפעמים הראשונות של תואר שחקן ההגנה של השנה, זכו בו שחקני חוץ.
תודה ארנון. פה ג'ורה אבל שחקן ענק בשני צידי המגרש ומנהיג בחסד. הוא וקיד ממש גדלו יחד ,חברים קרובים מאוד
איזה שחקן…. הוא ושון קמפ היו תענוג לצפיה. בדיעבד אני מסיק שהעניינים מחוץ למגרש פגעו בהתפתחות של שון קמפ.
לא זכרתי שיש לו טבעת, תודה על המידע
🙂
תודה, פינה נהדרת. אחד הרכזים הגדולים, אם אני לא טועה הוא וג'ייסון קיד גדלו ממש באותו איזור.