שארלוט הורנטס: אלוהים, תעשה שנתרסק…

רקע

אולם ביתי: הספקטרום סנטר, יכול להכיל עד 19,077 צופים מדי ערב, אבל ברוב ערבי העונה שעברה הוא לה היה מלא ורק 16,501 איש בממוצע הטריחו את עצמם לראות את ההורנטס (מקום 23 בליגה). המאזן הביתי, דרך אגב, היה בהתאם עם 60% אחוזי הצלחה. לא ממש קן צרעות…

מאזן בעונה שעברה: 43-39, שהיו שווים את המקום התשיעי במזרח. קרוב לפליאוף אבל לא באמת ובאופן כללי, כנראה המקום הכי מחורבן לסיים בסוף העונה.

תקציר הפרקים הקודמים: העולם מתחלק לשני חלקים: כאלה שמאמינים שהעולם מתחלק לשני חלקים וכאלה שלא. בתוך קבוצה שמאמינה שהעולם מתחלק לשני חלקים קיימות שתי אסכולות על-פיהן אפשר לחלק את העולם. האסכולה הראשונה אומרת שאם אתה נכשל שוב ושוב ופעם אחת במקרה מצליח, אז זה אומר שפשוט היה לך מזל. והאסכולה השנייה אומרת שאם אתה נכשל שוב ושוב ופעם אחת במקרה מצליח, אז אתה צריך להבין מזה שאתה בהחלט מסוגל ופשוט יש לך חוסר מזל בכל הפעמים האחרות. 

לצערם של אוהדי שארלוט, הנהלת הקבוצה שלהם נמנית על הקבוצה השנייה. רק כך אפשר להסביר את זה שאחרי שפעם, מזמן, בעונת 2015-16, פרה-היסטוריה במונחים של NBA, שארלוט הורנטס, סיימה עם מאזן 33-49 ומקום שישי במזרח – חשבו בהורנטס להישאר עם כמעט אותו הרכב גם בשנים הקרובות, למרות שהכישלונות הגיעו בזה אחר זה.

וכך התייצבה לה בעונה שעברה חבורה שאמנם כללה את קמבה ווקר בעונת שיא אבל גם את ג'רמי "למרות 15 נקודות למשחק, מה שיזכרו בקריירה שלי זה שמישהו חשב ששווה לקבל אותי בטרייד תמורת ג'יימס הארדן' לאמב; ניקולה 'נשבר לי הבאגט כבר ב-2017 ומאז אני משוטט על המגרש ללא תכלית' באטום; קודי 'אני טוב רק בחצי אחד של המגרש ומשחק רק חצי מהמשחקים בעונה' זלר; מרווין 'בשיאי הייתי שחקן בינוני' וויליאמס; פרנק 'ולחשוב שהעדיפו אותי על פני 4 בחירות דראפט סיבוב ראשון' קמינסקי; טוני 'יש כאלה שפורשים בסטייל ויש אותי…' פארקר ומייקל 'היום הכי טוב בקריירה שלי היה הדראפט, מאז אני בהתדרדרות' קיד-גילכריסט.                              

וזה כמובן היה רחוק מלהספיק. עד דצמבר ההורנטס עוד ניצלו את חולשת המזרח בשביל להישאר בין 8 הגדולות למרות מאזן חצוי, אלא שרצף הפסדים והתחזקות של אורלנדו מג'יק ודטרויט פיסטונס הרחיקו אותם מהמטרה כשחודש פברואר חלש העמיד אותם במאזן של 35-29 לקראת הישורת האחרונה ולמרות 8 ניצחונות בתריסר המשחקים האחרונים, ההורנטס מצאו את עצמם מחוץ לארץ המובטחת של הפליאוף כשהפסד במחזור האחרון לאורלנדו סותם את הגולל על הסיכוי לחוויה שממילא אולי לא הייתה כל-כך מרנינה בשביל החבורה המוגבלת הזו.

תנועת הרכבות בשארלוט הורנטס

יצאו מהתחנה: קמבה ווקר, שהיה הפנים והסמל של המועדון בשנים האחרונות אבל גם הבין שאין בכך תכלית ועל-כן חתם בבוסטון סלטיקס; פרנק קמינסקי שגילה שיש קבוצות יותר פראייריות מההורנטס וחתם בפיניקס; ג'רמי לאמב, מנקודות האור היחידות בעונה שעברה שמינף את העונה המוצלחת שלו לחוזה של 31.5 מיליון דולר ל-3 שנים באינדיאנה; טוני פארקר פרש לגימלאות; שלווין מאק, שהספיק לשחק רק 4 משחקים בשורות שארלוט בעונה שעברה ינסה את מזלו במילאנו האיטלקית.

עלו על הפסים: טרי רוז'יר, הגיע בתמורה לקמבה ווקר שעשה סיין אנד טרייד ויקבל את המושכות של קבוצה לראשונה באופן מושכל לראשונה בחייו; פי.ג'י וושינגטון, בחירה מספר 12 בדראפט מקנטקי, גבוה מהסוג הנמוך אבל עם מוטת ידיים מרשימה ויכולות מגוונות אבל לא בטוח שכזה שיכול לספק נקודות. ואם זה קצת מזכיר לכם את חברו לקבוצה, ביסמרק ביומבו, יש מצב שזה לא רק אתם; קודי מרטין (ללא ההוא מתכנית הילדים. ההוא כבר מת), בחירה מספר 36 ממכללת נבאדה, סמול פורוורד מגוון מאוד אבל גם די מבוגר (23) שלא בטוח שימצא את מקומו במשחק של הגדולים; ג'יילן מקדניאלס, בחירה מספר 52 ממכללת סן דייגו. פאוור פורוורד שקולע טוב אבל אולי קצת רך מדי בשביל ה-NBA, החוזה שלו לא מובטח סופית; תומאס וולש, סנטר לבנבן רם ונישא (2.13), שלא הרשים בעונה שעברה בדנבר (11 משחקים) ואת מרבית העונה בילה בג'י-ליג; אחמד היל (גארד) ורוברט פרנקס (סמול פורוורד) שלא נבחרו בדראפט ונמצאים על חוזה דו-צדדי.

עומדים על הרציף: מייקל קיד-גילכריסט, קודי זלר, ניקולה באטום,, ביסמרק ביומבו, ווילי הרננגומז, דבונטה גראהם, מרווין ויליאמס, מליק מונק ומיילס ברידג'ס.

מאמן: אחרי שלוש שנים כעוזר מאמן של הספרס, שיחד עם קדנציה ארוכה בין 2003 ל-2010, נתנו לו עשור לצד פופוביץ', ג'יימס בורגו קיבל לידיו אימון קבוצה מהיום הראשון של העונה (אימן קצת במג'יק אחרי שאלו נפטרו מג'ייק ווהן). כיאה למי שיצא מבית היוצר של הספרס (פעמיים…) הציפיות היו גבוהות. כיאה למי שמגיע לשארלוט, הציפיות התרסקו לקרקע המציאות. אבל גם בהנהלת ההורנטס יודעים שלא המאמן הוא האשם במצב הקבוצה ובורגו ממשיך את החוזה שלו בשארלוט שיסתיים בעוד שלוש שנים. וסתם שתדעו, בורגו, הוא המאמן הלטינו-אמריקאי הראשון בהיסטוריה של ה-NBA. אם לא עם ההורנטס, לפחות עם התואר הזה הוא ייכנס לספרים…

חמישיה צפויה: זלר, וויליאמס, ברידג'ס (באטום), מונק, רוזייר.

שארלוט הורנטס – ועכשיו, מה עכשיו?

אם צריך לתאר את הפער בין איך שההורנטס נראו בסיום העונה שעברה ואיך שהם נראים אחרי הקיץ שחלף, אפשר לומר שהוא כמו שני ציורים כמעט זהים שמודפסים על נייר עיתון ושולחים את הקורא למצוא 7 הבדלים ביניהם. כן, שארלוט נראית כמעט אותה קבוצה שהיא הייתה שנה שעברה – אותו מאמן, אותו סט של שחקנים משלימים ובגדול, אותה חבורה שעל כמעט כל אחד ממנה היה אפשר להגיד שהוא היה יכול להיות שחקן ממש טוב לו רק היה ממצה את הפוטנציאל שלו.

ובכל זאת, דווקא ההבדלים הקטנים האלה, הם אלו שיעשו את ההבדל בין ההורנטס של העונה הקודמת לזו בגירסה הנוכחית והפער בין שתי הקבוצות יהיה בדיוק הפער בין השחקנים שנכנסו לנעליים החדשות לבין אלו שהם מחליפים.

ראש וראשון בשינויים הללו הוא טרי רוז'יר שהגיע בכדי לרשת את מקומו של מי שהיה הסמל של הקבוצה מזה 7 שנים, קמבה ווקר. ווקר אמנם קטן מידות, אבל הנעליים שלו הן מהגדולות ביותר שהיו למועדון הזה מעודו. הוא מסיים את הקדנציה שלו אצל הצרעות כמלך הסלים של המועדון בכל הזמנים, מלך דקות המשחק וגם מלך האיבודים. להבדיל מהחבורה שלצידו שלא מימשה את הפוטנציאל שלה (כו, באטום, אני מסתכל עליך!), ווקר, מזכיר לנו בכל רגע כמה רחוק ניתן להגיע, גם בתנאי פתיחה גרועים, אם משקיעים, מתאמצים ולא מוותרים. למשבצת הזו ייכנס טרי רוז'יר וינסה לא רק להתקרב למספרים המצוינים של ווקר בעונתו האחרונה (25.9 נק' ב51.1% אחוזים אפקטיביים לצד 5.9 אס' ו4.4 ריב') אלא גם למנהיגות, לתחושת הבעלות ולדוגמא שהוא משמש לצעירים.

האם רוז'יר מסוגל להתקרב להיות מה שקמבה היה בשביל ההורנטס? הקריירה שלו לא ממש מלמדת ש'כן' אבל יש בה יוצא דופן אחד – הפליאוף הקסום ההוא מ-2018, בו קיירי אירווינג נפצע ורוז'יר הפציע מהספסל של סטיבנס בדרך ל16.5 נק' למשחק (50.2% אחוזים אפקטיביים), 5.7 אס' ו5.3 ריב'. אלו מספרים שבכמות הגארבג' טיים שיש בעונה הרגילה בכלל ובזו של שארלוט בפרט, עשויים להתקרב למה שקמבה ווקר נתן, אלא שרוז'יר ב-25 שנותיו עוד לא ניפק את הקבלה הזו, בשביל שנהיה בטוחים שהוא אכן מסוגל לכך. עם זאת, אם הייתי עדיין בעסקי הפנטזי ליג, הרכז החדש של ההורנטס הוא הימור לא רע מבחינה סטטיסטית והשאלה החשובה יותר, היא שאלת המנהיגות – שאלה שהתשובה עליה היא המפתח לעונה של ההורנטס כולה.

שאר ההבדלים בסגל הקבוצה הם מינוריים יותר. טוני פארקר שפרש לא באמת יחסר (כי הוא לא באמת היה טוני פארקר בעונה שעברה) ואילו פרנק קמינסקי לא יחסר על אחת כמה וכמה, בטח לא שווילי הרננגומז יכול לספק את אותם מספרים עם מבטא הרבה יותר כיפי. מי שכן הפגין שיפור בעונה שעברה היה ג'רמי לאמב שהעובדה שקיבל מקום בחמישייה הזניקה אותו ל-15.3 נק' למשחק במה שעזר לו לקבל חוזה ראוי בפייסרס. אבל, חשוב להגיד, המספרים של לאמב קצת מרמים וקצת מזכירים מילוי אוויר בגלגל שיש בו חור. הם מספקים נפח לזמן מה אבל זה עדיין לא אומר שאין פנצ'ר…  את מקומו של לאמב ינסה לתפוס מליק מונק שבעונתו השלישית בליגה, אמור לקבל הזדמנות לפתוח ולתרגם אותה לתרומה מכובדת של שחקן חמישייה, מונק, כמובן, צריך לשפר את הקליעה שלו בשביל לתקוע יתד בחמישייה (כי אם כבר שוטינג גארד עם קליעה רעה, עדיף את מייקל קיד גילכריסט שלפחות מצטיין בהגנה ומה גם שדווין בייקון, שהשתפר מאוד בעונה שעברה גם אורב לליהוק בחמישייה הפותחת) אבל באווירה הלא מאוד לחוצה בשארלוט (והייתי עדין), בהחלט יש לו הזדמנות לפרוח העונה.

שינוי אחרון שבינתיים עוד לא נראה, אבל בהנחה שבכל זאת יהיה קצת היגיון במהלכים המקצועיים של הקבוצה הזו, יתקיים גם יתקיים – הוא שילובו של מיילס ברידג'ס בחמישייה במקומו של ניק באטום המאכזב. ברידג'ס לא נתן עונת רוקי לפנתיאון אבל ניפק כמה משחקים שהעלו ניצוצות ולקראת סוף העונה גילה הרבה יותר יציבות כשהוא עולה כשחקן חמישייה. באטום, או כל פורוורד אחר, ממילא לא יביאו את שארלוט לפליאוף ולכן אין סיבה לא לתת לברידג'ס צ'אנס ולהוציא משהו מהעונה הקרובה.

וכאן בעצם, אנחנו מגיעים לסימן השאלה המשמעותי ביותר לגבי העונה של שארלוט – לאן הקבוצה הזו רוצה להגיע?. ההיגיון אומר שהורנטס שכבר שנים נמצאים במקום הרע ביותר בו אפשר להיות – לא מספיק גרועים בשביל בחירת לוטרי ולא מספיק טובים בשביל שמישהו ייקח אותם ברצינות, צריכים להתחיל בתהליך של ויתור על נכסים ולהתכנס לקראת טנקינג. אלא שמתי בפעם האחרונה מישהו חשב אצל ההורנטס בהיגיון? התקדמות של ברידג'ס ומונק, השתלבות סבירה עד טובה של רוז'יר ושמירה על הקיים בגזרת הוטרנ'ס של הקבוצה, עשויה להביא אותה בדיוק לאותו מקום בו היא הייתה בעונה שעברה וזו רבותיי, הסוגיה הגדולה שתעסיק את מי שנשאר איתנו עד כה ובאמת אכפת לו מהיקרה עם שארלוט בעונה הקרובה…

אז מה יהיה?

תחזית אופטימית (שהיא פסימית): ההורנטס יבינו מהר מאוד שאין תכלית בעונה הזו ויתחילו להיפטר מנכסים. זלר יעלה על מטוס, באטום ישלח על טיל, קיד-גילכריסט ישוגר ברקטה (לרקטות מיוסטון), ביומבו יפליג באנייה וההורנטס ירדו נמוך, שבהפוך על הפוך זה הכי גבוה שהיה להם בעונות האחרונות…

תחזית פסימית (שהיא אופטימית): עוד עונה עגמומית תעבור על אוהדי הקבוצה. רוז'יר יעשה את העבודה וינפק מספרים ראויים לבוא בקהל, ברידג'ס ומונק ישתפרו בשביל להיות שחקני חמישייה אבל לא מפסיק בשביל שיהיה אפשר לפדות את הצ'קים שלהם בבנק, קודי זלר ומייקל קיד גילכריסט ימשיכו לספק את הסחורה ולשחק 82 משחקים בעונה, ביחד וניק באטום ימשיך לצחוק כל הדרך אל הבנק. זה יסתיים עם 37 ניצחונות והמקום העשירי האהוב, שיירשם על שמם בטאבו.

תחזית ריאלית (שהיא ריאלית להחריד): אחת החדשות "המרעישות" בנוגע לשארלוט בקיץ, היו שמייקל ג'ורדן החליט למכור חלק מהמניות שלו בהורנטס אבל הכריז במסיבת העיתונאים שהוא עדיין יהיה זה שיקבל את ההחלטות המקצועיות ויהיה בעל המניות העיקרי בקבוצה. לי עושה רושם שהצעד הזה יהיה סימובלי לעונה הממשמשת ובאה של שארלוט – נסיגה איטית. ההורנטס יהיו פחות טובים העונה משהם היו בעונה הקודמת, כי כך מתבקש שהם יהיו ללא קמבה. לצערם של האוהדים בספקטרום (שאולי יהפוך להיות הסקפט-רום אחרי העונה הקרובה), זה עדיין לא יהיה מספיק גרוע בשביל להיות גרוע וההורנטס ימשיכו לדשדש. עד מתי? אלוהים גדול.