עומרNBA: שיאן השיאים

עומרNBA הפינה שמקשרת בין הספירה (של העומר) לסיפרה (של השחקן) על השחקן שיש 72 שיאי NBA רשומים על שמו, למרות שהוא פרש לפני כמעט 50 שנה - האחד והיחיד ווילט צ'מברלין.

היום 13 ימים לעומר.

היו לא מעט שחקנים דומיננטים בהיסטוריה, את שאק בשיא היה נראה כאילו אי אפשר לעצור,לברון בתחילת העשור היה נראה בלתי עציר, מייקל שלט ביד רמה בליגה שנות ה90 (כשהוא לא היה עסוק בלשחק בייסבול), אבל עם כל הכבוד להם, יש שחקן אחד שהיה יותר דומיננטי בתקופתו בליגה והיום נדבר עליו.
היום מדברים על ווילט צ'מברליין.

ווילט נולד וגדל בפילדלפיה. מגיל צעיר הוא היה פשוט עצום. כשהיה בן 10 כבר התנשא לגובה 1.83 מטר, ובכיתה י' הוא כבר היה 2.11, דרך אגב ההורים שלו הם 1.75.
ווילט לא התעניין בכדורסל בהתחלה כיוון שזה היה לדעתו ספורט רכרוכי, אבל כיוון שזה היה הספורט הפופלרי בפילדלפיה, ווילט הצעיר החליט בכל זאת להתחרות בו.
במשחק הבכורה שלו בתיכון הוא קלע 24 נקודות, וסיים את העונה עם ממוצע של 31 נקודות למשחק, דרך אגב באותה שנה הוא היה אלוף הליגה הציבורית בקפיצה לגובה.
לאחר התיכון בערך כל המכללות התחרו עליו, ההצעות שהציעו כדי לפתות אותו להגיע היו גורמים לשערוריות התשלום במכללות להיראות כמו משחק ילדים. לבסוף הלך ווילט לאוניברסיטת קנזס.
בשנתו הראשונה באוניברסיטה שיחק ווילט רק משחקי ראווה.

בשנתו השנייה קלע במשחק הבכורה 52 נק' והוריד 31 ריב', שיאים למשחק בכורה עד היום והוביל את הקבוצה לפיינל פור של טורניר המכללות שנערך בדאלאס. באותה ימים עדיין הונהגה בדאלאס הפרדה גזעית, כיוון שלא הסכימו לשכן את ווילט באותו מלון עם שאר חברי הקבוצה נאלצה הקבוצה לישון מחוץ לעיר. קנזס הגיעו לגמר שם הפסידו לצפון קרוליינה. במהלך המשחקים ספגו שחקני קנזס קריאות גזעניות, יריקות והשלכת חפצים למגרש.
בעונה שלאחר מכן עקב פציעה של ווילט לא הגיעה הקבוצה לפיינל פור.
לאחר 3 שנים באוניברסיטה החליט ווילט לפרוש כדי להרוויח כסף ולפרנס את משפחתו.
כיוון שחוקי הליגה בזמנו קבעו שאסור לשחקן להירשם לדראפט עד שבני המחזור שלו יסיימו את לימודיהם הצטרף ווילט להארלם גלוברטרס. ווילט התחבר מאוד לשחקנים וגם במהלך הקריירה שלו בליגה היה מצטרף אליהם לסיבובי הופעות בזמן פגרת הקיץ.

שנה לאחר מכן נבחר ווילט ע"י פילדלפיה ווריירס בבחירה איזורית (חוק נושן שעזר לפילדלפיה לבחור את וילט, שהיה שחקן מקומי. כן פעם היה כיף פה).
במשחקו השלישי בקריירה קלע 41 נק' והוריד 40 ריב'. השחקן היחיד בתולדות הליגה שרשם משחק של 40:40. במשחק הבא נפגשו צ'מברלין וראסל במה שתהפוך להיות אחת היריבויות הגדולות בתולדות ה-NBA.
ווילט סיים את העונה עם ממוצע של 37.6 נק', ו27 ריב'. הוא היחיד בהיסטוריה שהוביל את הליגה גם בריב' וגם בנקודות. אה והוא גם עשה את זה 6 פעמים.
בסוף אותה עונה הוא זכה בתואר רוקי העונה ובתואר הMVP.
בגמר הליגה פגשו פילדלפיה את הסלטיקס של ראסל והפסידו להם ב6 משחקים למרות יכולת מרשימה של וילט.

בעונה שלאחר מכן שבר את שיא הריבאונדים למשחק כשהוריד 55 ריב' במשחק מול הסלטיקס. שיא שנשאר עד היום. למרות מספרים מפחידים של וילט בדמות 38.4 נק' למשחק ו27.2 ריב', היכולת לא התבטאה ביכולת של הקבוצה לנצח והיא הודחה בסיבוב הראשון בסוויפ.

בעונה שלאחר מכן שבר את שיא ממוצע הנק' לעונה (50.4) ואת שיא הנק' למשחק (100). שני שיאים שמחזיקים עד היום.
אבל זה עדיין לא השיא הכי מטורף באותה עונה, הוא שבר את שיא הדק' בממוצע לעונה כששיחק 48.53 דק'. להזכירכם משחק כדורסל אורך 48 דק', מזל שיש הארכות. באותה עונה הוא פיספס במהלך כל העונה 8 דק' בלבד, וגם זה עקב הרחקה.

לאחר אותה עונה עברה הקבוצה לסן פרנסיסקו. בעקבות המעבר עזבו את הקבוצה שני הקלעים המובילים ולמרות יכולת גבוהה של צ'מברלין הקבוצה לא עלתה לפלייאוף.
בעונת 63/64 הגיעו שוב לגמר הליגה שם הפסידו שוב לביל ראסל והסלטיקס.

בעונה שלאחר מכן התגלתה אצל ווילט דלקת בלבלב, שגרמה לו להפסיד 21 משחקים. עקב הדלקת ובעיקר עקב המשכורת הגבוהה שלו הועבר ווילט באמצע העונה לפילדלפיה 76'(להזכירכם פילידלפיה ווריורס עברו לסן פרנסיסקו, ובפילדלפיה הוקם מועדון חדש).
באותה עונה נפגש ווילט בגמר האיזורי שוב עם ראסל והסלטיקס ושוב יצא עם ידו על התחתונה.
גם בעונת 65-66 הפסיד ווילט שוב פעם בגמר האיזורי לראסל.

בעקבות ההפסדים ביקש ממנו מאמנו שיתחיל להתמקד גם בחברי קבוצתו, אז בעונה שלאחר מכן הוא סיים רק עם 24 נק' בממוצע למשחק אבל חילק 7.6 אס'.
בגמר הליגה פגש ווילט את קבוצתו הקודמת סן פרנסיסקו ווריורס, ווילט כיכב בסדרה אבל דאג גם לשתף את חבריו, ובעקבות כך זכה באליפות הראשונה בקריירה שלו.

בהמשך הקריירה שלו עבר ללייקרס שם הפסיד פעם נוספת בגמר לביל ראסל אבל לבסוף לקח אליפות נוספת בשנת 1972.

בשנת 1979 נבחר ווילט להיכל התהילה.
בשנת 1999 מת ווילט מהתקף לב.

ווילט היה קודם כל השחקן הכי דומיננטי שדרך על מגרש כדורסל וכנראה גם שידרוך.
אם לא התרשמתם מספיק מהשיאים ששזרתי במהלך הפוסט מוזמנים להיכנס לערך בוויקפדיה על שיאי NBA שהוא מחזיק בהם. הערך מכיל 72 שיאים שהוא מחזיק בהם עד היום. ביניהם: הכי הרבה משחקי 30:30, הוא עשה 124 כאלה, כל שאר הליגה בכל הזמנים:32. בנוסף הוא עשה 227 דאבל דאבל רצופים ו968 בקריירה.
דבר אחד שחשוב לציין על השיאים, התחילו לספור בלוקים רק מעונת 73/74, אם היו סופרים בתוקפתו כנראה הוא היה מחזיק בהרבה יותר שיאים (ובלא מעט קוואדרופל דאבל)
פשוט תיכנסו לפה ותכינו את הלסת…

הוא היה גם חזק ואתלטי בצורה יוצאת דופן. שהיה במכללות כדי לשפר את האחוזים מהעונשין הוא פשוט היה הולך אחורה ומטביע מהעונשין, כן מה ששמעתם. בעקבות כך שונה החוק שחייבים לשחרר את הכדור לפני קו העונשין.
מספרים עליו שלאחר הפרישה, בשנות ה-80 העליזות, הוא ההיה מבלה עם ארנולד שוורצנגר (בחור לא כ"כ קטן) ומניף אותו כאילו היה תינוק.

אבל למרות הכל כדורסל הוא משחק קבוצתי ווילט פשוט לא היה שחקן כזה. ולא משנה כמה טוב ודומיננטי הוא היה זה לא הספיק לו ליותר משתי אליפויות.

אבל עדיין הוא היה כ"כ טוב. כדי להכין את הפוסט ראיתי לא מעט סרטונים שלו והוא היה פשוט חיה. אז תעשו לעצמכם טובה ותצפו בכמה מהם גם.

הישגי קריירה:
2× NBA champion (1967, 1972)
NBA Finals MVP (1972)
4× NBA Most Valuable Player (1960, 1966–1968)
13× NBA All-Star (1960–1969, 1971–1973)
NBA All-Star Game MVP (1960)
7× All-NBA First Team (1960–1962, 1964, 1966–1968)
3× All-NBA Second Team (1963, 1965, 1972)
2× NBA All-Defensive First Team (1972, 1973)
NBA Rookie of the Year (1960)
7× NBA scoring champion (1960–1966)
11× NBA rebounding champion (1960–1963, 1966–1969, 1971–1973)
NBA assists leader (1968)
No. 13 retired by Golden State Warriors
No. 13 retired by Philadelphia 76ers
No. 13 retired by Los Angeles Lakers
NBA 35th Anniversary Team
NBA 50th Anniversary Team

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב telegram
שיתוף ב reddit
שיתוף ב whatsapp

3 תגובות

  1. לגבי קבוצתי, בצהלך הקריירה בעקבות דברי מאמנו הוא הפך לקבוצתי. אם היה עושה זאת מתחילת הקריירה היה יכול לזכות באליפויות נוספות, אך לא בטוח כי הסלטיקס היו פשוט טובים יותר, למעט בעונת 66/7' וב-69' שניצחונםמעל הלייקרס נחשבת להפתעה.
    הסןטיקס הפסידו בגמר 58' אך זה בגלל פציעת ראסל תוך כדי סדרת הגמר.

  2. אחלה סדרה.
    באמת
    היחיד שהתקרב אליו היה קובי במשחק ה 81 נקודות ב 3 רבעים… עד היום אני קצת שונא את פיל ג'קסון שמנע ממנו לשחק ברבע הרביעי
    🙂

  3. מה שאני הכי אוהב בסדרה הזאת, שאני מגלה מה מספר החולצה של שחקנים מסויימים שלא זכרתי או ידעתי שלבשו אותה בכלל.
    אצלי בראש 13 זה רק הארדן, אבל ווילט. גוד דאמ איט. מתפלא שאין הרבה יותר מספרי 13 מתרוצצים על המגרש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

הזדמנות להכיר

חמישיית העשור (6) – 2000-2009

רכז – סטיב נאש: הישגים בעשור: 2 MVP עונה סדירה, 3 חמישיית העונה, חמישייה שניה, 2 חמישייה שלישית, 6 הופעות באולסטאר. ממוצעי עשור עונה סדירה:

קרא עוד »

תגובות אחרונות

צור קשר

טוויטר

פייסבוק

הצטרפו לקבוצת הטלגרם