סוף עונה 2019 (8) – ניו אורלינס שקנאים

מטרות לעונה שהסתיימה:

אחרי שבעונה שעברה הקבוצה הגיעה לחצי גמר המערב ובקיץ, למעט שינויים מינוריים, הסגל ברובו נשמר, המטרה העונה היתה, לכל הפחות, להעפיל לפלייאוף, כששחזור ההישג לגמרי על השולחן.

עמידה במטרות:

לא דובים ולא שקנאים. אמנם הפתיחה החדירה הרבה תקווה, אבל די מהר חזרו שם לקרקע המציאות. והמציאות היא שמדובר על קבוצה לא מספיק טובה ועל ארגון שמתקשה להעמיד מעטפת ראויה לאנתוני דיוויס, שבמהלך העונה אף הביע את מורת רוחו וביקש לעזוב.

מטרות לקיץ:

אחרי שבחלון ההעברות הספיקו לפספס עסקה חלומית מבחינתם רק בגלל משחקי כבוד ועל הדרך למצוא את השעיר ולהעיף אותו לעזאזל, ניו אורלינס תנסה להשיג כמה שיותר נכסים וכמה שיותר איכותיים על אנתוני דיוויס. הואיל ומדובר על כוכב על בשפיץ העולמי והואיל וכנראה תתקבל עבורו תמורה נאה והואיל ולמועדון צפויה גם בחירת דראפט די גבוהה, נראה שלא צריך ללכת למהלך של בניה. אמנם כסגל משלים לדיוויס זה לא היה מספיק, אבל בכל זאת מדובר על בסיס לא רע בכלל.

כמובן שצריך לנסות לשכנע את רנדל לממש את האופציה.

פייטון יכול להיות אחלה רכז מחליף, אבל צריך אחד פותח. הולידי סוגר את עמדת הקלעי, כשאם קלארק יחזור לעצמו  גם מהספסל יש מענה. מורו, היל, מילר וג'ונסון זה מספיק לגמרי לעמדת הסמול פורוורד. רנדל מכסה את אחת מעמדות הפנים (כל אחד מעדיף אותו במקום שונה).

אם לסכם – לכוון בעיקר לרכז ושחקן פנים.

את החוסרים אפשר להשלים מעסקה על דיוויס כאמור. זה בהחלט יכול להספיק בשביל מאבק על פלייאוף.

מטרות לעונה הבאה:

כפי שניתן להבין מהפסקה הקודמת, המטרה צריכה להיות חזרה לפלייאוף. קל? ממש לא. אפשרי? תלוי בעיקר ביכולת של ההנהלה לשים את האגו בצד ואת הצלחת הקבוצה במרכז.