עוף החול קם לתחייה (והפסיד), קיירי ניצח את הדרבי ויוטה איכזבה בגדול: סיכום משחקי הלילה

דנבר נאגטס (0-2) – פיניקס סאנס (1-1) 107:108

זה לא היה צריך להיות ה-משחק של הערב, זה גם לא התחיל כמשחק של הערב כשפיניקס אמנם לוקחת את היתרון בדקות הראשונות של המשחק ומובילה בסוף הרבע הראשון והמחצית אבל כמו שקורה בלא מעט משחקי NBA בעונה הסדירה, הקבוצה היותר טובה על הנייר מתעוררת ברבע השלישי, לוקחת את היתרון ובאמצע הרבע הרביעי כבר מתחילים כולם לסכם משחק שבו הסאנס בהחלט הראו שיפור אבל עדיין לא היו מספיק טובים בשביל לנצח קבוצה שנראית כמו אחת שמתכננת להשתלט מתישהו בקרוב על המערב והליגה כולה.

אבל משהו בכל זאת היה שונה ולמשהו הזה קוראים פיניקס סאנס שאין לנו אלא לברך על חזרתה למשפחות הקבוצות שמשחקות כדורסל.

3:09 לסיום הנאגטס הגיעו ליתרון השיא שלהם 78:87 וכל האמור לעיל היה עדיין נכון, אבל העניין עם הקבוצה מאריזונה העונה הוא שלא רק שהיא עוף החול בקשר לזה שנראה שהם קמו לתחייה מתחתית המערב אלא שגם במשחק עצמו הם קמו לתחייה כך לפתע. הסיפור בדקות האחרונות היה החלטות נכונות של הסאנס לצד הגנה נושכת ומציקה שבאה על שכרה כשבמוקד צמד הגארדים שכולל את רוביו ואוברה (רוברה?) וארון ביינס שכבר מאליפות העולם שנערכה בקיץ נראה כמו שחקן הרבה יותר ומעורב התקפית (בהגנה הוא תמיד היה גוף גדול ומציק שאפשר לסמוך עליו שיטריד את מנוחת השכנים) ממה שהתרגלנו.

אז במשחק שהסאנס של העונות הקדומות היו מוותרים עליו כבר בטיים אאוט הראשון, הם המשיכו להתעקש  ולאט לאט כירסמו בהפרש עם קליעות עונשין מוצלחות והבנה שיוקיץ' ומוריי הם אולי מוכשרים אבל לא בהכרח מסוגלים לנצח לבד. וככל שפיניקס התעקשה, רכותה של דנבר והעובדה שהקבוצה הזו עדיין סובלת טראומות מהפלייאוף האחרון וסימן השאלה לגבי יכולתם לנצח משחקים צמודים נחשפה.

הסאנס כירסמו ביתרון עקב בצד אגודל, מוריי תרם כמה החטאות וגם שתיים חשובות מהקו, ביסלי (שהיה דווקא די טוב) תרם איבוד כדור ודווין בוקר, שכמעט שלא הורגש בדקות האחרונות (חוץ מהתקפה אחת בה הוא לקח את העניינים על עצמו ונכשל טוטאלית) בהן רוביו ניהל את ההתקפה במופתיות, עשה את זה:

.@DevinBook does it again to save the game at the end! pic.twitter.com/bye6hlkDH9

— Phoenix Suns (@Suns) October 26, 2019

 אז 6.9 שניות לסיום יש לנו פער נקודה לטובת דנבר (92:93) וכדור שלהם. הסאנס שולחים את מוריי לקו והוא, בניגוד לפעמים הקודמות, קובר שתיים. לפיניקס אין טיים אאוט אבל לדנבר, די כרגיל, אין יותר מדי שיקול דעת הגיוני ורוביו מנצל את זה והולך לשלוש זריקות מהקו אחרי עבירה עליו בזריקה מחצי מגרש והנה לנו שוויון והארכה.

ההיגיון אמר שפיניקס תנצל את המומנטום ותנצח את ההארכה אבל דקה לתוך הארכה שלושת השחקנים העיקריים שלה שהוזכרו כבר יוצאים בשש עבירות אחד אחרי השני (ביינס ראשון, אוברה שני, רוביו שלישי. אם זה ממש מעניין אתכם). מונטי וויליאמס מסתכל על הספסל ומוציא משם את דריו שאריץ' החלוד ובעזרת פרנק קמינסקי המצוין (כבר שני משחקים ברציפות. נראה לי זה שיא קריירה…) פיניקס ממשיכה להישאר במשחק כששתי קליעות עונשין של קמינסקי מעלות אותה ליתרון 106:107 דקה לסיום אחרי שפיגרה כבר ב-5 בהארכה. שתי קליעות של מורי אחרי עבירה טיפשית של ג'בון קרטר לוקחות את היתרון חזרה לקולורדו ו19.4 שניות לסיום הסאנס יוצאים להתקפה אחרונה.

הפעם זה היה דווין בוקר נגד העולם וההגנה הלא סופר מתוחכמת של דנבר שקולטת את זה מקילומטרים עושה את זה:

? NOT TODAY! ?

TC3 with the HUUUUGE block! pic.twitter.com/vtbrlbsFLc

— Denver Nuggets (@nuggets) October 26, 2019

דנבר מנצחת 107:108, יוקיץ' מסיים עם טריפל דאבל (ועובר את מייקל ג'ורדן במספר הטריפל דאבלים בקריירה שלו) של 23 נקודות , 14 ריב' ו-12 אסיסטים, מורי מוסיף 27 משלו ומאליק ביסלי מציל את כבוד הספסל של הנאגטס עם 17. מצד שני, אוברה הצטיין עם 23 נקודות (וגם 8 ריב'), קמינסקי ניפק  19 (11/11 מהקו) בוקר תרם 18 (אבל 6/21 מהשדה ו1/8 מחוץ לקשת), ביינס סיפק 15 ורוביו פלירטט עם טריפל דאבל אבל נשאר מתחת בכל הקטגוריות וסיים עם 9 נק', 9 אסיסטים ו-8 ריב'.

ועכשיו לחדשות בהרחבה (או לפחות לשלוש מסקנות מהמשחק):

דווין בוקר ודיאנדרה איטון. איטון בחוץ ל-25 משחקים, לפחות עד שהערעור שלו מסתיים ויהיה מעניין לראות איך הוא ישתלב בקבוצה החדשה שנולדת כאן. אבל אותה שאלה אפשר לשאול גם על בוקר שלא ממש מוצא את עצמו בשני המשחקים הראשונים ובדקות הסיום של הרבע הרביעי פשוט עמד בצד ונתן לרוביו לעשות את הדברים יותר טוב ממה שהוא היה עושה, מה שהוביל לכמעט מהפך. בוקר הוא השחקן הכי מוכשר של הסאנס אבל הוא יצטרך או לברוא את עצמו מחדש או לקבל עליו תפקיד משני אם הסאנס רוצים לפרוץ קדימה. כמובן, שתמיד יש את האפשרות שהוא ישתלט על העניינים וכל הרומנטיקה של הרוברה תתמוסס, אבל בואו נהיה לרגע אחד אופטימיים…

ריקי רוביו. כמו בימים הטובים במינסוטה, מה שרוביו עושה על הפרקט לא תמיד נראה בסטטיסטיקה אבל לא כמו בימים ההם, הכדורסל שלו התבגר וגם ההבנה שלו שהוא הגננת בגן הילדים הזה חדרה עמוק אל תוך נבכי נפשו. בדקות האחרונות ראינו את רוביו של אליפות העולם, מנווט, מנהיג, לוקח אחריות ומבין שאם יש מישהו שצריך להביא את הניצחון – אז הוא הבן אדם. אז בניגוד לאליפות העולם, הפעם זה לא נגמר בניצחון, אבל כשהוא עם הידיים על ההגה, לפיניקס יהיו יותר ניצחונות משהם התרגלו.

השחקנים המשלימים של דנבר. דנבר הזכירה לכל מי שצפה במשחק, למה היא אמנם קבוצת ליגה רגילה טובה במיוחד אבל עדיין רחוקה מלהיות קונטנדרית. אני אפסח הפעם על הרכות, על קבלת החלטות לא מספיק טובה ועל היעדר קילר אינסטינקט ואדבר הפעם על מקומם של השחקנים המשלימים בפאזל. האם יש מצב שהם לא מספיק טובים? כי ב-8 הדקות המכריעות של המשחק לא ראינו מהם כלום, זולת שלשה אחת של גארי האריס שפשוט היה חופשי מדי בשביל להחטיא. אם דנבר תישאר כל החיים הקבוצה של יוקיץ' ומורי בלבד, עם כמה סטטיסטים קופצניים שיודעים לתת את התחת בהגנה, היא לא תגיע רחוק. בינתיים היא נראית לי כזאת (לפעמים מילסאפ מצטרף) וזה אולי מספיק מול פיניקס אבל לחלוטין רחוק מלהספיק בהזדמנויות אחרות.

ברוקלין נטס (1-1) – ניו יורק ניקס (2-0) 109:113

יש שתי אקסיומות, אחת ישראלית ואחת אמריקאית (שלא נאמר כלל עולמית) שנפגשו הלילה בקרב על ראשות העיר ניו יורק, לפחות למאזני הקבוצות ל-24 שעות הקרובות. האקסיומה האחת אומרת שלדרבי חוקים משלו או במילים אחרות – כל מה ששמעתם על יחסי הכוחות לפני משחק, לא תקפים ברגע ששתי קבוצות מאותה עיר עולות על הפרקט. השנייה, הניקס תמיד מוצאים דרך להפסיד.

אז שתי האקסיומות היו שם ושתיהן די הוכיחו שהן נכונות. איך זה קרה? ובכן…

ברוקלין שלטה במשחק מתחילתו כשלניקס אין תשובה לגארדים המרובים והמוכשרים שלה (וזה לא שיש להם תשובות בדרך כלל לדברים אבל זה הדבר שהכי בלט לעין). התקפית, הניקס כן הוכיחו קצת כישרון שאלונזו טרייר נראה טוב מאוד (22 נקודות בסיום), אר.ג'י בארט עושה את העבודה לפרקים וקווין נוקס עושה דברים הזויים כמו לקלוע סל עצמי מצד אחד אבל גם את הדבר הבא:

Kev’s got the ♨️✋ pic.twitter.com/ahGfeUewSL

— NEW YORK KNICKS (@nyknicks) October 26, 2019

וכן, גם היו מכות בשלב מסוים (או כמעט מכות אחרי שהשופטים מיהרו להפריד) אבל בסוף באמצע הרבע השלישי זה נראה כמו משחק בטוח של הנטס עם יתרון 61:79 . אלא שרמת הסוכר בדם של הניקס פתאום עלתה והחבורה הצעירה של פיזדייל התחילה להתרוצץ במגרש, לקלוע דברים לא היגיוניים ובאופן כללי לעשות את הדבר הזה שכבר שכחנו שהם יודעים לעשות שקוראים לו לשחק כדורסל. שלשה של וויין אלינגטון 3:56 לסיום כבר שמה אותם ביתרון. וזה נראה ככה:

3 straight for @WayneEllington ☄️☄️☄️ pic.twitter.com/307OXnsRWJ

— NEW YORK KNICKS (@nyknicks) October 26, 2019

ואז קיירי התעורר. האלפא דוג של הנטס שכנראה קרא את ההשמצה שלי עליו אתמול החליט שמספיק לו, הוסיף שתי נקודות ואז במצב של שוויון החליט לסגור את העניין הרמטית, ממש כמוב איזה סדרת גמר שהוא השתתף בה לפני משהו כמו שלוש שנים.

Nets take down the Knicks 113-109‼️

Kyrie Irving's first game-winning @BrooklynNets jersey goes to his father in a special moment in Brooklyn. pic.twitter.com/8uUp07o0Ij

— YES Network (@YESNetwork) October 26, 2019

אירווינג סיים עם 26 נקודות וספנסר דיוונדי הוסיף 20 לנטס, טרייר עם 22 ובארט את נוקס עם 16 נק' פר קפיטה הובילו את הניקס. ג'ארט אלן נראה אבוד.

אז ברוקלין ניצחה (ועדיין נראית בינונית להחריד), הניקס הפסידה (אבל לפחות הותירה רושם חיובי של קבוצה שאכפת לה) ושתי האקסיומות איכשהו עשו את בעבודה. כן, וגם היה משחק אחלה..

בוסטון סלטיקס (1-1) – טורונטו ראפטורס (1-1) 106:112

משחק מעניין נוסף, בניחוח המזרח של פעם (והכוונה בפעם, לשלוש השנים האחרונות) היה לנו בעיר השעועית ובסיומו הקבוצה המקומית ניצחה את האלופה, אחרי שהיתרון עובר מד לצד בערך 400 פעם ובדקות האחרונות היו פשוט הרבה יותר חדים והחליפו פיגור של 5 נקודות, 6:45 לסיום בניצחון ב-6 שגם היה יתרון השיא שלהם במשחק. טייטום ובראון עם 25 כ"א הובילו את הירוקים, ווקר הוסיף 22 והיוורד תרם 15 למאמץ המלחמתי. סיאקם זהר עם 33 בשורות האלופה, לאורי לא היה רחוק ממנו עם 29 אבל מלבד איבאקה שסיים עם 13, היו שאר הראפטורים חלשים כשואנ'וליט שנצץ במשחק הפתיחה סיים עם 8 בלבד בפעם.

כמה דברים חשובים להגיד על שתי הקבוצות לאור המשחק:

הראפטורס. יש לי תחושה שכאילו שכחנו כמה הקבוצה הזאת הייתה לא רעה בכלל לפני עידן קוואי לנארד ובמה שקשור לעונה הרגילה הייתה אחת הטובות במזרח עונה אחרי עונה תוך שהם שוברים את שיא ניצחונות המועדון עונה אחרי עונה. את כל זה הם עשו עם שני כוכבים – דרוזן ולאורי וצוות מסייע נחוש ודווין קייסי הבינוני להחריד מאחורי הקווים. עכשיו, חברים, יש להם הרבה יותר מזה כשפסקל סיאקם (עם שני משחקים של למעלה מ-30 נקודות בפתיחת העונה הוא בוודאי אומר לנו משהו!) הרבה יותר מגוון ויעיל מדרוזן, הצוות המסייע (עם גאסול ו-ואנ'וליט) הרבה יותר מוכשר, ניק נרס הרבה יותר חכם וטוב מקייסי האפרפר ובנוסף יש להם ביטחון עצמי של קבוצה שכבר הלכה עד הסוף.

אז אני לא אומר שהקנדיים מועמדים פתאום לאליפות אבל אחד מהמקומות הראשונים במזרח? לדעתי אין סיבה שלו ושאלה שמדברים על זה שהם אולי לא עושים פליאוף יצפו במשחק שלהם נגד הסלטיקס. זה נכון שהם לא ניצחו שם וזה נכון שההירארכיה בקבוצה הזו עוד מחפשת את עצמה אבל כמו בימים ההם שהיא הייתה הסגנית של לברון, בערך בתחילת דצמבר, טורונטו תמצא את עצמה ואז היא תהיה קבוצה הרבה יותר טובה ממה שדמיינו. לפחות לליגה הסדירה…

הסלטיקס.  קשה עוד להבין לאן החבורה של בראד סטיבנס מושכת השנה. מצד אחד, נראה שיש שם הרבה יותר מקום בעבר לחבר'ה להביע את עצמם, כי הרוטציה התקצרה בצורה משמעותית ואכן, טייטום וג'יילן בראון נראו נהדר, ווקר עשה את הנקודות שלו גם ביום רע וגורדון היוורד זיפזפ בין להזכיר את השחקן שהוא היה פעם לבין להזכיר את השחקן שהוא היה בעונה שעברה. הבעיה היא שהצד השני של אותו מטבע הוא שברגע שהרוטציה התקצרה אין שם יותר מדי עם מי לשחק דקות שלמות על המשחק. החמישייה החזקה אמנם הייתה טובה מספיק בשביל לסגור את המשחק אבל לא בכל ערב, תהיה שם יריבה שתשאיר אותו פתוח לדקות הסיום. אנס קאנטר נעדר היום (הפעם גם בהתקפה… פצוע), ת'יס נפצע ברבע השני ולא חזר, לגנפורד לא שיחק וזה יצר מצב בו סמארט היה שחקן הרוטציה הלגיטימי היחיד מספסל (למרות שהיה די איום הלילה). מי בעתיד יוכל לתת שלווה לסטיבנס למשך דקות ארוכות כשהחמישייה נחה? אני לא רואה יותר מדי תשובות לשאלה הו. הוויליאמסים (גרנט ורוברט) התאמצו, וונמייקר רצה אבל בגדול, זה רחוק מלהיות ספסל לגיטימי לקבוצה ששואפת גבוה. גם בעמדת הסנטר נראה שסטיבנס יצטרך לשלוף שפנים מהכובע. הוא אמר כבר מוקדם יותר השבוע שתהיה רוטציה בעמדת הסנטר, אבל נכון לעכשיו זה נראה שגם כולם יחד לא יספקו לו את מה שהוא צריך שם – נוכחות הגנתית ראויה. מארק גאסול היה איום ונורא הלילה (0/8 מהשדה ו-5 ריב' בלבד) אבל לא בכל יום תהיה לסלטיקס פריבילגיה כזו.

*

ולשאר משחקי הלילה:

לוס אנג'לס לייקרס (1-1) – יוטה ג'אז (1-1) 86:95

משחק שהבטיח הרבה וקיים מעט כשלברון נמצא בפורמה (32 נק', 10 אסיסטים) אבל עדיין לא מצליח להשכיח את זה שהקבוצה שלו צריכה את המצרך החשוב הזה שכל קבוצת כדורסל חייבית ונקרא פוינט גארד ראוי לשמו (רונדו עוד לא פתח את העונה) ואילו יוטה נראית כמו חולה שהגוף שלו דחה את האיבר החיוני שהושתל בו (מייק קונלי במקרה של הג'אז.

שארלוט הורנטס (1-1) – מינסוטה טימברוולבס (0-2) 121:99

שארלוט פתחה את המשחק בהתלהבות וכבר הובילה 6:21 אבל אז קארל אנתוני טאונס התעורר והטימברוולבס צמצמו עד סוף הרבע הראשון ל-2 ומשם לא הביטו לאחור כשקא"ט נראה פשוט נהדר עם משחק שני ברציפות של למעלה מ-35 נקודות וסה"כ 37 נקודות(13/18 מהשדה), 15 ריב', 8 אסיסטים ו-4 חטיפות. מישהו הגיע לעונה!

ניו אורלינס פליקאנס (2-0) – דאלאס מאבריקס (0-2) 123:116

השקנאים התחילו טוב אבל רבע שני לוהט של דאלאס עם 45 נקודות (ו-72 במחצית הראשונה כולה) נתן למאבריקס ולדונצ'יץ' שנראה פשוט נפלא את היתרון ומשם זה היה שלהם כשלוקה מסיים עם 25 נקודות ורושם עוד טריפל דאבל לאוסף (10 בשתי הקטגוריות האחרות)

אוקלהומה סיטי ת'אנדר (2-0) – וושינגטון וויזארדס (1-1) 97:85

זה היה הרבה יותר צמוד ממה שהתוצאה נראית כש4:51 דקות לסיום הת'אנדר עוד הובילו 81:83 ומשם ראו את המכשפים רצים 0-16 בדרך לניצחון. אולי אנשי הרעם לא בעניין של לנצח העונה?

ממפיס גריזליס (2-0) – שיקגו בולס (1-1) 110:102

גם כאן היה צמוד אבל בדקות האחרונות שיקגו הייתה מנסוה יותר כשזאק לאבין רותח עם 37 נקודות

פורטלנד טרייל בלייזרס (1-1) – סקרמנטו קינגס (2-0) 112:122

לילארד עם 35 היה יותר גדול מפוקס עם 28 ופורטלנד סיבכה את פתיחת העונה של סקרמנטו ששוב מתחילה עונה בלכרות לעצמה בור.