אנדרו ויגינס, אולי תפרוץ כבר?

דראפט 2014 – קליבלנד בוחרת את אנדרו ויגינס

אחרי כמה שנים קשוחות למדי, בהן מיאמי שלטה ללא עוררין במזרח עם לברון, וויד ובוש דברים התחילו להתפרק. דווקא בעונה שציפינו לאליפות הרביעית ברצף של הטריו, בראשונה דאלאס ניצחו, בשנייה מיאמי שטפו את אוקלהומה, בשלישית ניצחו את סאן אנטוניו בשיניים (תודה לריי אלן) וברביעית הפסידו לאותה קבוצה – זקנה יותר ומחוזקת בקוואי לנארד. קליבלנד בוחרת לצרף לקיירי אירווינג, כוכב אז בחיתוליו, את אנדרו ויגינס בתור הבחירה מס' 1.

אני רק חושב על ההחלקות שאותה קליבלנד עשו מאז. לוק ג'קסון בבחירה העשירית בדראפט 2004 – כשעוד היה את ג'יי אר סמית' הצעיר על הלוח ודונטה סמית' מיודעינו נבחר בבחירה ה-34. טריסטן תומפסון במקום קליי תומפסון, קוואי לנארד או ג'ימי באטלר ב-2011; דיון וויטרס במקום לילארד ודראמונד ב-2012; אנתוני בנט ב-2013 וכמובן אנדרו וויגינס.

תחשבו שמכל האנשים שנבחרו לפניו, הוא היה אמור להיות הכי בטוח, והשחקן שהסיכוי שיממש את הפוטנציאל הכי גבוה. ווינגר אתלטי שהיה צריך להיות מגן מעולה לפני שנכנס לליגה וגם יודע לשים את הכדור בסל. מוזמנים לראות את המלחמה שלו בתור שחקן אתלטי, שואב ריבאונדים, קולע ושומר:

ג'בארי היה מאחוריו, אמביד היה פצוע מדי בשביל לקחת אותו בבחירה מס' 1. הדראפט הוא לא הכי עמוק ומוכשר. כשרואים כזה כישרון, קופצים עליו ברגע הראשון. יש המון שחקנים טובים בליגה (כולל ניקולה יוקיץ' אחד) – אבל לא היה בכלל שאלה שייקחו אותו בבחירה הראשונה, וכך היה.

מיד לאחר מכן קליבלנד החליטו להעביר אותו בתמורה לכוכב מוכח אחר. קווין לאב ממינסוטה. לטעמי, הם יכלו להשיג עבורו הרבה יותר מלאב, אז סקורר וריבאונדר גדול בקבוצה קטנה למדי. כן, אני כותב את זה למרות שזה הביא להם את האליפות היחידה של הפרנצ'ייז. ההייפ סביב ויגינס היה כל כך גדול – הם יכלו להשיג עבורו, לטעמי, הרבה יותר.

אנדרו ויגינס במינסוטה

את האמת שמבחינת העמידות שלו – אין על מה לעורר מחלוקת. ב-5 העונות שלו ב-NBA הוא נמצא על ממוצע של 80 משחקים, סיים 3 עונות עם 82 משחקים, עונה אחת עם 81 ואת העונה האחרונה דווקא עם 73. 36 דקות לערב. זה מרשים מאוד, גם בקבוצה כמו מינסוטה. לדוגמה, אתם יכולים לקרוא כאן שהוא השחקן השישי הצעיר ביותר שהגיע ל-6,000 נקודות. בינינו, הן משמעותיות בערך כמו הנקודות של כרמלו אנתוני נכון להיום. אם נשים את זה בפרספקטיבה, קוואי לנארד עדיין מגרד מלמטה את ה-9000 נקודות ואנחנו מדברים עליו אחרת לגמרי.

ניכר שהוא תמיד More of the same. האחוז האפקטיבי שלו מהשדה לא עובר את ה-49% וניכר שבשנתיים האחרונות יש אפילו נסיגה ביכולת שלו. בואו נחלק את זה לפי עונות:

עונה ראשונה-שנייה-שלישית

הוא נראה כמו אותו שחקן ברציפות בסטטיסטיקה. שום דבר לא השתנה כל כך, אולי מלבד עונת רוקי חלשה בקטנה. הוא לא השתנה והתפתח ממנה – הוא נשאר אותו שחקן, רק השתמשו בו יותר במהלך השנים. במהלך העונה השלישית הוא עשה קפיצת מדרגה של קליעה ל-3, מ-31 ו-30 בעונה הראשונה ל-35.6% בעונה השנייה. אפילו עלה ל-23.6 נקודות למשחק, כמות מכובדת לכל הדעות. פעם אמרו לי, 'כשאתה עושה את אותם דברים, זה לא שאתה לא מתקדם. אתה נשאר מאחור, כי יש אנשים שעובדים חזק יותר ממך על אותן חולשות'. זו ההרגשה איתו.

עונה רביעית-חמישית

ג'ימי באטלר הצטרף במקומו של זאק לאבין לטימברוולבס. הוא עשה שם צרות צרורות להנהלה וצוות האימון, אבל בעיקר בשלב מאוחר יותר. הקימו את שיקגו במינסוטה. או כמו שרון טחן היטיב לעשות…

בדיוק אז הדברים התחילו להתפרק. בתור אחת שהגיעה לפלייאוף מהמקום השמיני, הם קיבלו את ההתמודדות מול יוסטון רוקטס בתחרותיות כמה שיכלו והפסידו להם בסיבוב הראשון. ואז התחיל הבלאגן. באטלר החליט שהצעירים של מינסוטה לא משקיעים מספיק ועשה להם כאוס אמיתי.

גיים אוף זונס הגדילו ועשו במקומי:

המקום האופטימלי עבור אנדרו ויגינס הוא…

את האמת? אחרי שולדי קוגן כתב לי לגבי היעילות שלו במגרש של אוקלהומה, הייתי רוצה לראות אותו משתף פעולה כמס' 3 או 4 של קבוצה טובה. כריס פול חזר לימי ניו אורלינס העליזים (אדאמס בתפקיד ווסט\אוקאפור, ג'רמי גרנט בתור פוזי, אף אחד בתפקיד פז'ה) וינצח על הסירה בזמן שלויגינס יהיה זמן לסדר את הראש וללמוד ווינריות מאדאמס. לפחות 41 משחקים בשנה בהם הוא יהיה טוב וקצת ערכים יעשו לו טוב.

איך אנדרו ויגינס יכול לפרוץ?

מה שיפה בקנדי הוא שהוא לא שטנץ-פלייר. הוא יודע לעשות לא מעט דברים על המגרש ברמה טובה. הקטע הוא, ש… רמה טובה זה לא מספיק ל-NBA ולכן הוא עומד במקום. הוא חייב לעבוד על אחד מהדברים הבאים: סכין בשיניים בהגנה, קליעה מרחוק (33% קריירה ל-3), או פיתוח של כלים התקפיים שמבוססים על התנועתיות שיש לו.