מאמן מתחיל – פרק ד'

לקראת המשחק השני

אחד הדברים הראשונים, בתור מאמן מתחיל שזו העונה הראשונה שלו, הוא עקביות שאני משדר לילדים. התחילו קונפליקטים בקבוצה לגבי ילדים שיודעים יותר ויודעים פחות לקחת אכזבות מהמגרש הלאה. זה מתבטא בהמון כעס, טראש טוק חסר טאקט קווין גארנט\גיא פניני סטייל ובסופו של דבר אווירה עכורה בקבוצה. אני דואג, עד כמה שאני יכול, להוציא את המטען הזה מהקבוצה.

אבל עדיין, יש דברים שאין לי שליטה מלאה עליהם. גם כאשר אני נמצא באימון עצמו, אני לא יכול לשמוע מה ילד לוחש לילד אחר, וכמה ארסיות המילים שהוא מוציא. כל מה שיש לי זה להפוך להיות סוג של בורר לאחר המקרה… ותמיד אני אומר, "אין בעיה עם לדבר עם השחקן שמולך על המגרש. דבר איתו ברמת הכדורסל, ולא ברמת האדם. תמיד לדבר לעניין". זה מזכיר לי את הקטע שרג'י מילר סיפר אצל ג'ימי קימל כשהיה שחקן שנה ראשונה ב-NBA, כשסיפר שדיבר טראש למייקל ג'ורדן:

חזרה לענייננו. אני מנסה לבאר את העניינים בין החבר'ה על המגרש (וקצת מחוצה לו), וההורים מאוד עוזרים ומנסים להיות שם בשביל הילדים שלהם. הם מאמינים, כמוני ובצדק (לדעתי), שהמגרש הוא דרך התבטאות של אותם ילדים בדרך להיות מבוגרים. אני מאמין בילדים שיש לי. הם ילדים טובים אחד-אחד. יש להם ראש טוב והם צריכים מישהו שיסמוך עליהם וייתן להם את האפשרות לקחת אחריות.

משחק שלישי בתור מאמן מתחיל

נשארתם עד לכאן? יופי! מתחילים את המשחק השלישי, השני בתוך הליגה. אנחנו עולים לשחק מול קבוצה שכבר בחימום אני מזהה שאנחנו יכולים וצריכים לנצח את המשחקים מולם. אני עולה עם חמישייה חזקה מבדרך כלל, והלו וויליאמס שלי פותח בגלל מחלה של הרכז הפותח. אנחנו מתחילים טוב והרבע הראשון נגמר 9-3. נכון, לא התוצאה הכי מרשימה התקפית, אבל אני חותם על שני רבעים כאלה במשחק, ואנחנו מנצחים.

ברבע השני אנחנו ממשיכים לשמור על היתרון ועושים את הכל נכון. יורדים להפסקה 22-11. רבע פחות טוב הגנתית, אבל אם אנחנו משאירים אותם על כזה מספר של נקודות – כמעט בלתי נמנע שננצח. אני מתחיל לזהות שאננות קלה אצל החבר'ה. הם נראים לי לא הכי מאופסים… אני אומר להם שעדיין חובה להקפיד על הדברים הקטנים: ירידה להגנה, ריבאונד ויציאה למתפרצות. מזכיר לכם, מדובר על קבוצה שאפילו לא נמצאת בליגה מחוזית, וילדים שרובם רק עברו לחטיבה.

ברבע השלישי הקבוצה שלי מאבדת את היתרון שעמלנו עליו בדם, יזע ותמרות עשן ואנחנו יורדים לרבע האחרון רק בפלוס 2. ברבע הזה לקחתי שני טיים אאוטים ואמרתי להם, במילים האלה: "אם אנחנו חוזרים להגנה מהר, לא יהיו סלים כאן". לצערי, זה לא קרה. גם שתי זריקות רעות שלהם נגמרו בסלים שלא הייתי מאחל לאף אחד לקבל. בסיום הרבע השלישי אנחנו עומדים על 28-25. כן, 13 נקודות ברבע של 10 דקות. מבחינתי זה המון.

חוזרים לרבע הרביעי ומ-ה-פ-ך. הקבוצה שלי שאננה וקולעים 3 נקודות עד לדקה האחרונה של המשחק. אני מאבד את עצמי על הספסל ולא יודע מה לעשות כדי לגרום לקבוצה שלי לרדת להגנה בזמן ולהפסיק לאבד כדורים. בכדורסל ברמות כאלה (גם ברמות הגבוהות, כן?), תתחיל מהדברים הפשוטים ביותר ולאט לאט תעלה בדרגת הקושי. לפני תרגילים והתקפות מסודרות, תן משמעת בשחקנים. זה ילווה אותם לכל החיים, ולא תרגיל שמאמן קבוצת מילואים בחטיבת ביניים ייתן.

במצב של 33-31 לרעת הקבוצה שלי, 14.7 שניות לסיום, אני לוקח פסק זמן ומשרטט תרגיל ששלפתי מהראש. התרגיל הכי קל שיכולתי להעלות על הדעת של עצמי. והנה זה קורה, בול כמו שלא חשבתי: התרגיל יוצא לפועל ומבוצע בשלמות (לא פחות ולא יותר) אבל השחקן שלי לא מקבל כדור איפה שרציתי. השעון מראה 9 טיקים. הוא עושה את התנועה ההפוכה, מצליח לקבל כדור ועושה פאול+סל.

6 טיקים על השעון ואנחנו בשיוויון. החבר'ה על הספסל שלי כבר עומדים וכולם במתח. הוא זורק את הכדור ו… מחטיא! מי לריבאונד? בלאגן טוטאלי ובסופו של דבר כדור של הקבוצה שלי. 3 טיקים לסיום ואני מעדיף לא לקחת טיים אאוט, כי ברגע שאתה לוקח, אתה מאבד את היכולת של הקבוצה לאלתר – מה שבדרך כלל מסתיים בסלים קלים יותר. אותו שחקן שהלך לעונשין מקבל כדור, לוקח את כל האחריות וזורק חצי שנייה לפני סיום המשחק. הכדור… נכנס! והקבוצה שלי מנצחת 35-33 עם הצלצול.

בשבוע הבא אסכם את המשחק ואדבר על המשחק הבא.